פָּרָשַׁת תְּרוּמָה - הַתְּרוּמָה רְתוּמָה (אֶל) רוֹמָתָהּ.
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי". פרשת 'תרומה' עוסקת בחשיבות התרומה הניתנת מהאדם לטובת האחר. והיא מופיעה מיד לאחר פרשת משפטים, בה עסקנו בחוקים והמניעות שהשם נתן לנו למען הסדר הטוב בחיינו, ובוודאי שיש לכך סיבה נעלה שהתרומה מופיעה מיד לאחר משפטים, והיא: שהיא מהווה המשך לחוקיות האלוקית - מתן תרומה. השם מבקש ממשה שידבר עם בני ישראל, מכל איש שליבו נדב לקחת תרומה במטרה לבנות את המשכן האלוקי. וכי בסוד, המשכן האלוקי הוא לא אחר מאשר המקום בלב שלנו של התרחבות. הפרשה פותחת במשפט: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה". על פניו, היה אמור להיות כתוב: "דבר אל בני ישראל ויתנו לי תרומה", מדוע השם כתב 'ויקחו'? תשובה: להדגיש לנו כי תרומה בשורש המעשה שלה היא יותר לקיחה מאשר נתינה, למה הכוונה? כשאני נותן תרומה אני למעשה לוקח לעצמי זכות שניתנה מהשמיים. נכון שהפעולה הפיסית היא נתינה, אך הפעולה הרוחנית שבתרומה היא לקיחה מהשם (זכות/מצווה) - מהנותן תחילה. ויש סוד גדול במילה 'לקיחה' - 'חלק יה', כלומר: שאנו נותנים זה מעשה שיש בו חלק מהשכינה, חלק מתחושת הטוב שבלב. גם במילה 'ויקחו' יש סוד מאלף - ויקחו בארגון אחר של האותיות תיתן לנו את המילה 'ויחקו' - השם מבקש מאתנו לחקות אותו - כמו שהוא נותן בלי גבול ואינטרס, גם אנו ניתן בלי גבול (לפי היכולת כמובן) ואינטרס, ובזאת הנתינה ניקח לעצמנו שפע מהשם. בהמשך הפרשה ישנו משפט בין העוצמתיים בתורה: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" - זוהי תכלית האדם - ללמוד לבנות משכן רוחני בנפשו!!! ואת זה הוא יכול לעשות אך ורק כשהוא נותן!!!! פעולת הנתינה, יוצרת באדם מקום/מקדש להשם. המשפט הבא: "מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" - מהזה 'ידבנו'? נכון לשון נדבה, אך יש סוד עצום במילה ידבנו - יד בנו. ואומר: שבכל אחד ואחת מאתנו קיימת יד הנדבה, שתכליתה לבנות בתוכנו משכן אלוקי. הנתינה באשר תהיה: במחשבה - תפילה על האחר. בדיבור -מילים טובות ומרוממות, ובמעשה - תרומה, התנדבות.., יוצרות באדם תנועה בנפש של רווחה - וזה הרווח - הרווח נמצא ברווחת הנשמה, ולא בעבודה קשה. הפסוק מסתיים: "תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי"- לציין לנו, שוב, כי אנו לוקחים מהשם תרומה (זכות) בזמן שאנו "נותנים" תרומה. אז בפעם הבאה שמבקשים מאתנו ומושיטים לנו יד לתרומה, או גם אם לא מבקשים עלינו לקבוע לנו זמנים לנתינה קבועה (בזמן המשכורת או בתאריך מסוים) בגלל הבנת מעלתה. שהרי אין הגיון כלל לשלם כל כך הרבה חובות ואת חוב התרומה שהיא ההכרחית ביותר, לזלזל בה. בואו ניגש לסוד המילה 'תרומה' ונבין את עומקה הנשגב. פשוט פלא פלאים כמה שהעברית שלנו יפה ומתוקה מדבש, ידיעתה מסוגלת להביא את נפשנו למקום המואר והמאיר בנו, הפורה והמפרה. המילה 'תרומה', בסדר אחר של האותיות, תיתן לנו את המילה 'רתומה' ו 'רומתה'. מהי תרומה בפשט? תרומה - היא נתינת דבר מה ללא כל החזר, כמתנת חינם. זה יכול להיות צדקה, חפץ ואפילו מילה טובה. לתרום מאתנו היא פעולה של חסד רב, הקשורה בוודאי להבנה כי תרומה היא מעשה טוב אשר ביכולתו לסייע לאחר, אך מה, פעמים שמופיע קושי כזה ואחר לתרום, המעמיד אותנו כבני אדם הדואגים רק לעצמנו, וכמובן שזה כלל וכלל לא בכוונה, אלא הדבר קשור בחוסר מודעות לגבי חשיבות התרומה ומעלתה, אשר מי שילמד אותה באמת, שזה הסוד שבתרומה, יעשה כפי יכולתו לתת מעצמו למען האחר ומה שיתאפשר. העניין להתאמן בנתינה - למען התנו-עה! שתביא עלינו ועל האחר התרוממות הנפש ופתחון הלב, שזה הדבר הכי ענק בעולם. אם כך, סוד התרומה, לרתום אותנו אל החלק העליון שבה, אשר בזכותה מתרוממים ומרוממים. שנזכה כולנו לגלות את הסוד שבמילה ונפעל ממקום של הבנה נעלה, פעם אחר פעם. התרומה מורה לנו להירתם ולראות את צרכיו של האחר, זוהי המרות האלוקית, זוהי התמורה. לסיכום: מצוות התרומה היא מצווה שרובנו זוכים בה. פעמים שאנו גם נופלים בה ואפשר להבין. במציאות שבה אנו חיים, שעניין התרומה תפס חלק מאוד גדול בחיינו, העצה - ללמוד הכיצד לתת מעשר (שזה מהנטו שלאחר ההכנסות) ובזה לעשות סדר בכל הקשור לנתינה. נדע - ישנה חוקיות על פיה, אדם הנותן נותנים לו, ככתוב: ״המעשר יתעשר״. עוד כתוב: ׳וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת' - מצוות התרומה/המעשר זאת המצווה היחידה שבה ישנה הבטחה לתגמול בחזרה. וכאן, חשוב שנדע, לא תמיד אנו רואים את התגמול במידי על אף שאני זוכרת שבפעם הראשונה שנתתי מעשר אכן בחנתי את השם (לא נעים להגיד זאת) ומיד ראיתי שזה עובד. זה היה לא להאמין. חשוב שנדע, הנתינה לכתחילה חייבת להיות לשם שמים ומתוך אמונה שכשם שהשם נותן לנו בלי סוף, כך אנו נדמה לפעולותיו וניתן כפי יכולתנו. הערך לא כזה חשוב, אלא הכוונה הכוונה הכוונה שבפעולה - היא מעשירה, הן ברוחני ובע״ה גם בגשמי. מה שבטוח לא מפסידים רק מרוויחים. שנזכה לפעול עפ״י החוקיות האוניברסלית וניווכח. התורה מציינת ׳ויקחו׳ ולא ׳ויתנו׳, 1. כדי להזכיר שאין האדם צריך להחזיק מעצמו שהוא הנותן, אלא הוא בעצמו לוקח מהשם המאפשר לו בכלל לתת, ולא כפי שאנו חושבים שהכסף הוא שלנו פרטי ואנחנו כביכול ״עושים טובה״ למישהו. 2. ללמד אותנו מהו חיקוי אמיתי - חיקוי הנהגתו של השם יתברך. אם כבר לחקות בעולם הזה משהו ולמתג אותו בצורה הנעלה ביותר זה את בורא עולם. המתג להפעלת האדם הוא מתג השם. חזק וברך.