נֶפֶשׁ הָאָדָם - בַּעֲלַת נְטִיָּה לִבְרֹחַ אֶל הַחֲשֵׁכָה כָּ-שָׁפָן, וּמִנֶּגֶד, בַּעֲלַת נְטִיָּה לִנְפוֹשׁ.
מהי נפש? פונים למקורות. נתחיל במי הוא האדם? ״וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם״(בראשית א׳,כז׳). עפ״י הפסוק העצום הזה ניתן לראות כי האדם נברא בצלם אלוהים, כלומר: האדם נברא עם מהות אלוקית הדורשת ממנו להתנהג ולפעול במציאות מתוך הצלם/החלק האלוקי שבתוכו כדי שיוכל לחוות פה מציאות אלוקית. אם נתבונן במילה מציאות נגלה כי היא מורכבת מן המילים: מצי אות - למצוא את האות/הסימן. למה הכוונה? אוקי הבנו כי האדם נברא בצלם אלוקים ועליו לחשוף/להתחבר לאותה המהות השוכנת בו, שהיא למעשה משימת חיי האדם שנדמה שעל פי רוב מתרחק ממנה שנות אור. והרי ששאלת השאלות היו: איך האדם יוכל באמת להתחבר למהות שזה לעצמו? מצאתי, שחוכמות ופילוסופיות באשר יהיו מובנות בשכל אך לרוב אינן מתיישבות על הלב ולכן נדמה שלגלות את המהות ולהתחבר לעצמי דורש פיצוח של המחשבה והתמדה במחשבה חדשה שונה ממש שהתרגלנו לחשוב. למשל: המילה נפש, שימו לב איך התבוננות במילה מקבלת משמעות שונה ממה שהורגלנו לחשוב. לא במקרה כתוב בזוהר הקדוש: "בורא עולם הסתכל באורייתא וברא עלמא" - בורא עולם הסתכל באותיות שהן אורות/כלים רוחניים ומתוכם ברא את העולם. ז"א, שמתוך התבוננות באותיות ניתן לברוא מחשבה חדשה שתאיר במציאות ותשנה אותה. ואומר: ואני חוזרת למילה נפש. נפש בארגון אחר של האותיות תיתן לנו את המילים: שפן או נֹפֶשׁ. ואומר: כי באדם נמצאות שתי תנועות בנפש - תנועת השפן - זה שבורח אל ה "מחילה" החשוכה שבנפשו ותנועת הנופש - זה שמתייגע למצוא מזור לנפשו. וכאן אדקדק עוד טיפה. חשוב שנדע! הנטייה האנושית היא לברוח אל החשכה מפני שהאדם נוצר מן העפר, ככתוב: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה". מהו עפר בסוד? עפר (פרע) הוא שורש המילה פורענות, איזו פורענות? פורענות שבנפש. האדם מופרע ביסודו ועליו לפרוע את עצמו מן החוב בעולם הזה. קולטים? האדם מחויב לפרוע את חובו בעולם הזה. איזה חוב? חוב ההפרעה שבנפש ואווו, ואיך הוא יעשה זאת? רק ע"י התבוננות במילה העברית - שהיא המגשרת בין החלק הפורעני לבין החלק הבריאותי שבאדם. האדם נוצר לכתחילה עם פיצול בנפשו וכל מהותו לצמצם את הפער בנפשו עד כדי גילוי מהותו ואווו. והצמצום יכול להיעשות רק ע"י החכמה האלוקית. שימו לב במילה התבוננות - לשון בונה תבונה. היכן? בונה תבונה חדשה בנפשו. והרי שלא במקרה הקב"ה יצר את התורה לפני האדם ממש כתרופה למכה. התורה היא הכלי הרוחני דרכה האדם יכול לגלות את מהותו, בלעדיה הוא נותר מופרע, קשה עורף ונפרד מעצמו/מגילויו האלוקי. התורה מתירה את האדם מן הפורענות שבנפשו, כאשר האדם מתבונן באותיות ומעלה את דעתו למשמעות הרוחנית שבהן. אם נביט בשטחיות על המילה נפש - נבין שזה משהו שנמצא באדם שלא תמיד ניתן להסביר מי היא מפני שאינה נראית (אך מנהלת אותנו יופי יופי) כאיבר פיזי. אך כשאנו מתבוננים במילה נפש ומזיזים טיפה את האותיות מתקבלות מילים נוספות שכלל לא חשבו עליהן כגון: שפן ו נֹפֶשׁ, המעניקות אור למילה ואפשרויות לבחירה. המדהים שהמילה 'נפש' - היא שורש בעצמה והיא המתארת לנו את המפרט שבנפש: שפנ או נֹפֶשׁ. בחירה! שפן = הרגלים ודפוסים הרסניים: בריחה, התרסה, הכחשה, מרמה, פחדים וכו'...- האדם נשלט ע"י פרעה שבנפשו. נפש = ראייה מחודשת: חיבור לחכמה האלוקית (סוד המילה, קבלה/תורת הנסתר..) הכנעת האגו, גילוי הענווה, אומץ וגבורה, ידיעת האמת הפנימית "וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י אֶחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ"(איוב י"ט, כ"ו), המובילה לאמון ובטחון מלאים בתהליך האלוקי, וזה מה שנאמר בתהילים: "רֵ֘אשִׁ֤ית חׇכְמָ֨ה יִרְאַ֬ת יְהֹוָ֗ה - החכמה האמיתית מתגלה באדם רק שהוא משנה את הראיה שלו כלפי המציאות. וזה הפלא פלאים שנמצא במחשבה של האדם. ראו - יראה = ראיה. קולטים איזו חכמה נסתרת יש במילים. אני מהופנטת ממנה. היא חוללה מהפך בנפשי ממש. הרי רובנו נוטים לחשוב כי יראה = לכבד את השם ולשמור מצוותיו וחוקיו. אך האמת היא כי יראה היא ראיה חדשה - מחשבה חדשה שאנו היהודים חייבים לאמץ אותה בכדי להשתחרר מן הגנון המחשבתי והפחד שעוטף סביבו. השם רוצה אותנו שמחים ומאושרים, ובמקום אנו נותרים מבוהלים ונשלטים מפני שסיגלנו לעצמנו ראייה מצומצמת שרק מרחיקה אותנו מן המהות והעוצמה הקיימת בנו ומזינה את הסבל בתוכנו. הדרך שלנו לצאת היא אך ורק ע"י התבוננות מחודשת!!!!!! היא המחוללת מהפך בחיי האדם. כבר כאן במעט מילים שהנחתי כאן: נפש, התבוננות, יראה, ראינו צדדים נוספים שלא ידענו קודם לכן ואלו הצדדים שאנו חייבים לדעת בכדי לחלץ את עצמנו מן הכאוס והסבל שבנפשנו. ראו שורש המילה הצלחה - צ.ל.ח - לשון חילוץ. מהי באמת הצלחה? חילוץ העצמי מן הסבל הפנימי! בואו נודה שאם היו שואלים אותנו מהי הצלחה, מיד היינו עונים: שאדם זוכה להגשים את עצמו, שיש לאדם זוגיות טובה, ילדים מחונכים וכו'.., אך איך אדם יזכה להגשים את עצמו כשהוא סובל? והאם הגשמה זה הישגים חיצוניים? בית מפואר, רכב יקר, נופש בחו"ל וכו'.. לא. הגשמה עצמית - כשמה, האדם מגשים את עצמו. אך מי זה עצמו? האדם לרוב אינו יודע מי הוא בכלל אז בכלל יגשים את מה שהוא לא יודע אההההה? עצמו - זה עצם קיומו ושוב אנו חוזרים למהות שרובנו בורחים ממנה מבלי לשים לב. האדם הוא העצמי הגבוה שבו, הנברא בצלם, ואם אינו מתייגע למצוא את עצמיותו הוא למעשה מריץ פה חיים של ראוותנות המונעים מאגו, מפחד ומחוסר ביטחון. עצמיות מגלה את העוצמה האמיתית שבאדם ומשחררת אותו על העצמאות שבנפשו. ושוב, מבינים כמה כוח עצום יש במילה. תוך כדי שאני כותבת ומנסה להאיר דרך המילים אני בעצמי בהלם עד כמה המילה מאירה, משחררת ומחברת למקור החיים. כשאנו מחוברים ל המילים סַפָּק אין עוד סָפֵק. בואו נתבונן במילה עצמאות וננסה לומר אותה בקול, נקבל עצמ הות - עצם המהות. קולטים? להגיע למצב בנפש של עצמאות, זה לא רק חופש וחירות זוהי המהות. אם להפשיט את זה אז העצמות שבאדם זה לא המהות, זה השלד/הגוף שעליו הקב"ה הלביש עור במטרה להסיע את הנשמה הרוחנית שבתוכו למלא את שליחותה בעולם. ושליחות יכולה להתגלות רק שאדם מבין שהנפש שבו מנהלת אותו וכדי לנהל אותה הוא חייב להתחבר לכוח גבוה ממנה - המילה. מילה היא חיתוך כמו בברית מילה שהמוהל חותך/פורע את העורלה וחושף את החלק הנקי והמקודש, כך המילה בכוחה לחתוך/לפרוע את העורלה/הכיסוי הראשוני ולחשוף את הקדושה שבה - החלק המואר והמרומם המבדיל בין ההבנה הרגילה להבנה המחודשת. על זה נאמר יחי המילה. אז הנפש היא לא אחרת מאשר 'מנוע החיפוש שלנו אל השלווה הפנימית'. כולנו יכולים להגיע בנפש למקום שבו נופשים ורגועים ואין כמעט דאגות, אך זה תלוי בכמה נִרְצָה להצליח בחילוץ הפנימי ובכמה נתאמן בראיה מחודשת. ככתוב בתלמוד בבלי: "יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ – תַּאֲמִין". בספר בראשית הפותח את תורתנו הקדושה נכתב: ״וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה״(בראשית ב׳,ז׳). מה זה ויפח? כמו לנפח בלון. הקב"ה נפח באדם רוח והפך אותו לנפש חיה. קולטים ממה הנשמה של האדם מורכבת? מרוח אלוהים. להבין את זה זה כמו לנשום בפעם הראשונה. הנשמה של האדם היא נשמת חיים, מתי? כשהיא נושמת רוחניות. שימו לב מה קורה כאן. הקב"ה פרע את האדם מן האדמה, מילא בו רוח/נשמה אלוקית ושלח אותו לעולם, עולם - לשון עול/מעלה, שלח אותו למצוא את המעלה מתוך העול הנפשי שתוציא אותו לעצמאות פנימית, לנופש פנימי, כבר לא עוד שפן הבורח על החשכה (והוויתור) שבנפש, אלא אדם המתמודד וכמה לגלות את כוחותיו הגלומים בו שיאפשרו לו להשיג את כל מה שחלם ויותר. נזכור - חופש אמיתי הוא חופש ממלחמה פנימית. ומלחמה פנימית תמיד מונעת מפיצול נפשי ורצון נסתר של הנשמה להגיע לאחדות. חכמה - אותיות כח מה' - בכוחה לצמצם את הפער ולהוליד מזור לנפש. כפי שאנו רואים ממש כאן לנגד עיננו. כתוב בקהלת: ״כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא״ - הנפש לא יכולה להתמלא באמת לעולם מן החוץ כי היא מורכבת מרוח ולכן רק רוחניות יכולה למלא אותה. עפ"י הרמב"ם - שהיה בקיא בנפש ובגוף האדם. האדם נועד להיות בריא וכל שיבוש בבריאותו נעוץ בשיבוש נפשו. קרי, כל המחלות שבאדם הן סימפטומים לנפש חשוכה והדרך של הגוף להחזיר את האדם למסלול בריא ולהאיר בו מחדש היא דווקא דרך 'מחלה'. והרי ש - מחלה אותיות החלמה. הפלא ופלא אה?! המחלה היא שתעורר את האדם לשינוי ותביא אותו להחלמה בע"ה. אנו חייבים להבין שאם נתעקש על הסבל ולא נבין שעלינו מוטלת האחריות לסייע לעצמנו לגאול את נפשנו ע"י חיבור/דעת עליונה, נביא על עצמנו מחלות וסבל וריחוק מן המהות (לא עלינו). החיים - הם ההזדמנות לפרוע את הפרעה מנפשנו ולחיות כאן מחדש - בנעימים. רוח אינה נראית אך היא מאוד מאוד נעימה לנו. כך גם החיבור לרוח מנעימה את חיינו. עפ"י הקבלה/תורת הנסתר נפש האדם היא הרובד הנמוך ביותר באדם מבחינה רוחנית ותפקידו במהלך החיים לעלות ממדרגת הנפש אל מדרגת הרוח והיעד אל מדרגת הנשמה. נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה (נר"ן ח"י) הם הרבדים הרוחניים באדם. מדרגת הנפש נחלקת לנפש בהמית ולנפש אלוקית. הנפש הבהמית מתבטאת ב: תאוות, יצרים ומידות משובשות, ואילו הנפש האלוקית - מתבטאת בחיבור לחכמה נעלה, שקט נפשי, חירות, אושר, בריאות, איזון, שפע וברכה. האדם מכיל בתוכו את שתי הנפשות מהסיבה שהנפש הבהמית היא מעין "מאמנת הכושר" שבאדם ומכשירה אותו לגדול אל הנפש האלוקית. ללא ההתגברות האדם לעולם לא יגלה את כוחותיו ועוצמתו. יוצא, שהשם ברא לכתחילה את הנפש הבהמית שתהווה את המקפצה אל הנפש האלוקית. ההתגברות היא הכוח המניע והחושף את המלך שבאדם. 'מלך' - מח, לב, כבד. מלך בנפש - הוא אדם שהצליח להתגבר על הנפש הבהמית שבו, התגבר על רגשותיו (שבלב) והפך לשולט במערכת, שולט על יצריו ורגשותיו (ולא נשלט על ידם) - זה נופש, חירות ועצמאות. הנפש הבהמית והמצומצמת שבנו תמיד רוצה לקבל: יחס, כבוד, ערך וכו'.. ואילו גילוי הנפש האלוקית רוצה להעניק ולהשפיע מאורה. החכמה לדעת את מבנה הנפש ואת תפקידם במטרה לייצר שלום. כשאני יודע שבטבעי אני מופרע ומתוקף תפקידי כאדם שנברא בצלם להתגבר על הנפש הבהמית שבי ע"י חכמה אלוקית, אני מוכרח להגיע אל מדרגת הנשמה - שבו נושמים מחדש, אוהבים את כל בני האדם מתוך ידיעה שכולם עשויים מאותו הרוח וכולם מחפשים את החירות הפנימית וכולם יכולים למצוא אותה ע"י אחריות אישית. ממש לא במקרה במילה אחריות המילים: אחות ו חירות ואומר: כי אחות החירות - אחריות. קולטים איזה ריפוי יש במילה? מי חשב שאחריות קשורה ל חירות בכלל? וכשאנו ערים לכך קל לנו יותר לשאת אחריות. נזכור! נשמה - משנה את חיינו לטובה ולברכה. ובכן, נשמה - שמנה (ברוח) משנה. כבר לא מציק הרעב ללא השובע. הנשמה שבעת רצון.