נֶפֶשׁ האדם - נֶפֶשׁ אוֹתִיּוֹת שָׁפָן

מהי נפש? פונים למקורות. נתחיל במי הוא האדם? ״וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם״(בראשית א׳,כז׳). עפ״י הפסוק העצום הזה, ניתן לראות כי האדם נברא בצלם אלוהים, כלומר: האדם נברא עם מהות אלוקית הדורשת ממנו להתנהג ולפעול במציאות מתוך הצלם/החלק האלוקי שבתוכו, כדי שיוכל לחוות פה מציאות אלוקית שהיא מציאות של שלום פנימי, שתביא להתחדשות, לשלווה ושקט, ולביטחון ואמון מלא בהשם והנהגתו, אשר תושלם (המציאות האלוקית) ותתבטא בחיבור הקדוש בין איש לאישה. מהי הנפש? ״וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה״(בראשית ב׳,ז׳). עפ״י הפסוק הנוסף והעצום הזה, ניתן לראות כי נפש האדם נשאפה מתוך רוח האלוהים, ועל כן, תמיד רצונה יהיה להתמלא ממנו. ״…ויהי האדם לנפש חיה״ ואומר: שנפש האדם מתעוררת לחיים, רק כשאדם מבין בשכלו הנאמן כי השם החדיר לו חיים, עד אז האדם רק לוגם מהחיים. נפש האדם - בדור שלנו, תופסת מקום מרכזי, מאחר ואיננו יודעים הכיצד למלא את הנפש. לרוב, הנטייה לנסות למלא אותה מבחוץ ע״י עולם החומר.. אבל הנפש, הנפש לא תמלא: ״כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא״. המילה 'נפש' בארגון אחר של האותיות תיתן לנו את המילה 'שפן'. בואו נגלה מהו הקשר והסוד העומד אחרי המילים הללו. הנפש היא הרובד העיקרי באדם, עד כדי כך שהרמב"ם שהיה בקיא בנפש האדם וגופו מציין שאם ישנו כאב כלשהו בגוף: ברך, יד, כתף, גב וכו'.. על האדם לבדוק את מצבו הנפשי ע״י לימוד פנימיות האדם. עפ״י הקבלה, העוסקת בתורת הנסתר, האדם היהודי, מורכב מחמישה רבדים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (נר"ן ח"י). כל רובד טומן בתוכו סודות פלאיים ונשגבים שידיעתם תביא את האדם הנבון והמתבונן לתפוס את המציאות בדרך הטובה והמטיבה, אנו כאן נעסוק בנפש שהיא השורש של כל מה שקורה לאדם בחייו, וכדי לעזור בתהליך ריפוי כלשהו, עלינו לפנות דרך לריפוי קיים, שזה: להגיע תמיד לנקודת ההתחלה, לשורש הדבר, לעצמיות שהוא הבורא.   הרובד של הנפש הוא הנמוך ביותר באדם, והוא נחלק לנפש בהמית ונפש אלוקית: הנפש הבהמית - מתבטאת בתאוות, יצרים ומידות מקולקלות, ואילו הנפש האלוקית - מתבטאת בחכמה נעלה, שקט נפשי, חירות, אושר, רווחת הנפש, איזון, שפע, ברכה והיד קצרה מלהמשיך ולפרט. תחילה הנפש "הבהמית"/התחתונה, מהווה כתנועה "בוסרית" אך תכליתה להבשיל ולהיות לתנועה אלוקית. רובד הנפש הבהמית מקביל לאיבר הכבד שבגופינו, ולמה? כי הנפש כשהיא "מחוברת" לצד הבהמי שבה, היא גורמת לאדם להיות משובש, "כבד" ולא "מסונן"! (בדיוק כמו כבד לא בריא שלא מצליח לסנן את הדם ומשבש את כל המערכות בגוף).  ואילו הנפש האלוקית שהיא הנשמה מקבילה לאיבר הראש - אותיות אושר, האיבר הגבוה באדם המסוגל והבנוי להשליט סדר על כל הגוף ורבדיו. והרי כי בחכמת הקבלה מסבירים לנו כי התואר 'מלך' ניתן לאדם שהתאמן להשליט את המח שלו על הלב שלו (שהם רגשותיו) ועל הכבד שלו (שהן תאוותיו). נשאלת השאלה - אם כך, מדוע הבורא יצר בנו גם נפש בהמית וגם נפש אלוקית? והתשובה היא: ללא הנפש הבהמית לא ניתן יהיה לגלות את הנפש האלוקית, הנפש הבהמית היא ה"מאמנת כושר" של/אל הנשמה. הגוף - למעשה "מסיע" ו "משרת" את הנפש לזמן מוגדר מראש, ויחד הנפש והגוף "מסיירים" במסע בתודעה לגילוי האור הטמון בנפש האלוקית. האמנם, אין אנו רואים את הנפש, אך היא מנהלת אותנו היטב. איך מנהלת? היא כל הזמן גורמת לנו לרצות למלא משהו פנימי ועמוק בתוכנו שדורש מאתנו ללמוד מהיכן נובע הרצון - מהבהמית המייסרת (רצון לקבל לעצמי: יחס כבוד, ערך, צדק וכו'..) או מהאלוקית המשחררת (רצון להשפיע לתת יחס, אהבה, ערך, כבוד וכו'..). עלינו לשים לב לאותו רצון פנימי ועמוק המנהל את חיינו, שלרוב מונע מהנפש הבהמית והמייסרת, וללמוד הכיצד לחיות ולהנהיג את חיינו מתוך הנפש האלוקית, מתוך הנשמה - המשנה את חיינו לטובה ולברכה. נדע: "רֵאשִׁית חָכְמָה, יִרְאַת שָׁמַיִם" - קודם שנגלה את החכמה עלינו להיות יראי שמיים. שנזכה לגלות את הנפש האלוקית בתוכנו ונהיה לבנות אדם מוארות, שמחות ומשפיעות את הטוב שבנו ולא נברח עוד מעצמנו כ "שפן" הבורח אל המחילה החשוכה שלו, ובכך נזכה לחוות נופש פנימה. זה או שפן או נופש, השאלה לאיזה חלק בתוכנו אנו בוחרות להתחבר - בחירה או בכי רע. כמו - כן ניתן להרחיב עוד רבות אודות הנפש ורבדיה, שזה למעשה תורת הקבלה המופלאה  העוסקת בפנימיות האדם - תורת חיים.