מַהוּ אוֹר וְאֵיךְ מוֹצְאִים אוֹתוֹ?

מה כולנו מחפשים באמת? את האור! אור - אותיות רְאִיָּה, כלומר: הראיה שלנו לגבי החיים, היא הקובעת את מידת האור שנחווה בחיינו. למה הכוונה? אם התפיסה שלנו לגבי החיים היא כזאת שהחיים מסתכמים בלעבוד קשה, לשלם חובות, לגדל ילדים, ללכת מפה לשם וכו'.., בוודאי שנגיע לשחיקה של הנפש, להתשה ממש, מאחר והנפש זקוקה למילוי רוחני, משם היא קורצה, מן הרוח: וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב,ז). משמע: באופן טבעי נפש האדם "תחפש" את זה שמילא אותה תחילה - בוראה. בוודאי כי ישנה חשיבות גדולה בלחיות את החיים לצד העבודה, גידול הילדים, תשלומי החיים, מילוי תפקידים וכו'.., אך לא להסתפק בכך, אלא, לתת תשומת לב נכבדה לנפש - היא מקור החיים - היא האור שבאדם. מסקנה: תפיסת החיים יכולה להוביל אותנו אל האור ולהיפך אל החושך. בואו נדמיין כניסה למקום חשוך, סביר להניח שאת מה שנחפש תחילה זה את האור. העולם שבו אנו נמצאים מסתיר מאתנו משהו, ואת המשהו הזה כולנו ללא יוצא מן הכלל מחפשים. עולם - לשון הֶעְלֵם . המשהו הזה נעלם מעיננו, אך קיים בתוכנו. המשהו הזה הוא האור הפנימי הקיים בכל אחד ואחת מאתנו, והוא מתגלה ע״י החיבור לכוח עליון גדול מאתנו. משמע: כשם שמכשיר חשמלי אינו יכול לפעול ללא חיבור לזרם החשמל, כך האדם אינו יכול לפעול אור ללא החיבור לספק הראשי המפעיל אותו רגע רגע והמספק לו את אנרגיית החיים. למה הכוונה ב ׳לפעול אור׳ - לפעול מתוך הפוטנציאל שאותו הבורא הטמין בנו. שאלת השאלות! מהו אור ואיך מוצאים אותו? נפנה למקורות: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר, כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה..."(בראשית א') ׳אור׳ - עפ"י תורת האמת/הקבלה משתייך לאינסוף - תודעת עונג עילאית בנפש של שקט פנימי, של מרחב אינסופי, של שלווה ובטחון מלא בבורא ותכניתו השלמה. איך מוצאים את האור האלוקי בתוכנו? פוקחים עיניים! למה הכוונה בלפקוח עיניים? רובנו ללא יוצא מן הכלל מתהלכים בעולם כ "רדומים" ממש מבחינה רוחנית, רוב תשומת הלב מופנית: לחומר, תאוות, יצרים, מידות מקולקלות, הרגלים מעכבים, תבניות חשיבה, רצונות לקבל לעצמי, הזדהות עם הדרמה האנושית וכו'.., מה שמרחיק את מהאור האלוקי הקיים בו והמחכה לגילויו, למען ייטב לו. שורש/מקור האדם היהודי נמצא בהנהגה היהודית, המנהיגה את האדם בדרך שבה יש בורא לעולם והוא משגיח על כל פרט ופרט בחייו של האדם, והוא עשה עבור האדם, והוא עושה ויעשה למענו, והוא הטוב והמטיב וגם מה שנתפס בשכל האנושי כ "רע", תכליתו טוב, ומטרתו להעיר את האדם מהתרדמת האנושית שהוא שרוי בתוכה ולהביא אותו אל נתיב האור. מהו אור? אור הוא גילוי תודעתי/רוחני, שהאדם משיג באמצעות התנסות בתודעת חושך (התעסקות בהבל). והחשכה היא למעשה השכחה - שכחנו לרגע שאת הכל עושה השם לטובת האדם ולכן נכנס ה"חושך" להזכיר לנו את האור הקיים. איך מגלים אור? מחפשים את השקע הרוחני, מחפשים וחוקרים אודות האמת לאמיתה - מתחברים לחכמה האלוקית - 'תורת משה רבנו' תוך לימוד ושקידה - מנהיגים את החיים עפ"י חוקים אוניברסליים שאותם קבע הבורא לטובת האדם - משתחררים מהרצון לקבל לעצמי: כבוד, צדק, אהבה, יחס, ערך, נראות וכו'.. - משתחררים מתבניות חשיבה כולאות ומתפיסות עולם חשוכות - מעניקים לאחר הקשבה, כבוד, אהבה, יחס, ערך וכו'..., - ומה שיקרה - 'ויהי אור'. נזכור! האור נמצא באדם, אך נעלם ממנו. על האדם הוטלה משימת חיים - למצוא את האור בתוכו! איך? ע"י חיבור לשורשו! מהו השורש? 1. הידיעה: שיש בורא לעולם, ויש תכנית ומערכת שלמה שנחשבה טרם העולם נברא. 2. כל מה שקורה לאדם, הוא טוב, ותוכנן בקפידה יתרה למען הבאתו אל ההטבה ואל תכליתו הנעלה. הבורא הוא אינסופי, ולכן אנו - המצומצמים לאדם, לרוב לא מסוגלים להבין את המחשבה האלוקית הפלאית, ולכן "נופלים" לכאוס אנושי ודרמטי, וחבל! נזכור! מחש(ב)ה = אותיות 'בית שמחה', נתמקד בראשית המחשבה, נדע שמחה. שנזכה לשנות את ה רְאִיָּה - האור שבנפש יהיה ל רְאָיָה.