פָּרָשַׁת 'תַּזְרִיעַ-מְצֹרָע' - דָּבָר וְהִפּוּכוֹ. אִשָּׁה תַּזְרִיעַ וָלֹא, הָאִישׁ בְּמָצוֹר.

״וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר--וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָא״. ובכן, הפסוק הראשון אתו פותחת הפרשה, מופנית לאישה, קרי, השם מבקש ממשה רבנו לגשת לעם וללמד אותם על מעלת האישה, כבודה של האישה וכללי זהירות בה. בפן הגשמי - משה מלמד על הריחוק שיש לקחת מן האישה מרגע שהיא יולדת שזהו זמן טומאה ונידתה, קרי, זהו זמן שבו היא נאטמת/נסגרת היטב מפני בעלה בגלל התרחישים שמתקיימים בה בפנימיותה ומצריכים ריחוק ממנה. בגוף - היא מתנקה דרך הדמים, וברוחניות - זהו זמן של דין (לכן כתוב נדת). על-כן השם מעניק כללי זהירות לבני הזוג כדי לאפשר להם לחיות בשלום. וכאן, אכנס לממד קצת עמוק יותר, המסביר איך בכלל אפשר לחיות בשלום, הלא ידוע שכללי זהירות אלו לבדם אינם צולחים את הזוגיות, מה כן? הבנת הרוח של הפסוק. עלינו לדעת כי התורה שלנו מעניקה לנו כללים לשלום אך בנוסף לחלק המעשי אנו מחויבים להיות מודעים לחלק הרוחני. ואומר: לדעת שאסור לגעת באישה בימי טומאתה ונידתה אינם מסייעים לבדם לשלום זוגי, זאת עובדה. מה שכן יכול לסייע זה להבין איך אני יוצרים בתוכנו את השלום שישפיע על האחר. בואו נלמד. לפני שאתחיל אומר שאלו המילים:"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר.." - אלו הן 5 מילים שהבנתן מהוות את הבסיס לבית היהודי. ובכן, "אשה כי תזריע" - ואומר: שהפרשה עוסקת באחריות השורשית של האישה אל מול האיש שלה. יכול מאוד להיות שכרגע אישה הקוראת את הכתוב מיד תעלה תמיהה לגבי אחריותו של הגבר ובצדק. האמנם, על האישה מוטלת אחריות אך זה לא אומר שעל הגבר לא. לשני הצדדים מוטלת אחריות אישית להביא את השלום, אך כאן אביא את החלק המהותי בתהליך ההתפתחות בין השניים הנובע מן האישה. היא המולידה חיים - זאת עובדה. היא מתוכנתת להוליד חיים גם בפן הגשמי - ילדים, וגם בפן הרוחני - זרעים (*זכרים), ולכן יש לה אחריות משמעותית יותר. תזריע שורש ז.ר.ע - לאישה יש את היכולות הרוחניות להזריע באיש שלה כוחות חדשים שיצמיחו מתוכו את האדם האיכותי שהוא. וזה במידה ואכן היא נמצאת עם האיש השייך לה. (וכאן לא אכנס ל איך יודעים מי שייך למי רק אומר שמה ששייך תמיד יחזור, אולי לא בגלגול הנוכחי אבל יחזור, ואם הוא לא שייך הקב"ה יפעל למען היפרדותם). כאן, במאמר הנוכחי אגלה את הסוד העצום המוסתר ב 5 המילים הפותחות את הפרשה כדי שקודם נדע את הסוד. מה נעשה אתו ואיך זה כבר עניין אחר. ממשיכים. ׳אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר׳ - למה הכוונה? הלא הגבר הוא המזריע, מדוע התורה מדגישה שהאישה מזריעה? מעניין. לכך שני הסברים: האחד בפן הפיזי - האישה היא זאת הקובעת את מין הילוד ולא די בזרע הגבר אלא בתזמון וקדימות האישה על פני הגבר בזמן האינטימיות הפיזית. השני בפן הרוחני - כתוב: "אישה כי תזריע", אם נשים פסיק אחרי המילה אישה זה יהיה ככה: אישה, כי תזריע, ואומר: רק שהנקבה הופכת להיות במעלת אישה היא יכולה להזריע וללדת זכר/רכז. אימלא איזה סוד עצום!!! נתחיל במה זה בכלל להיות במעלת אישה? זה מתחיל ב: קב"ה - אדם וחווה - זרע - עובר - תינוקת - ילדה - נערה - בחורה ורק אז אישה. אישה - זאת המעלה הסופית - זה המעלה הרוחנית שמעט מאתנו זוכות לה לצערנו. מדוע? כי "נתקענו" בילדות!!! ואומר: כי רוב הנשים על אף בגרותן הפיזית אינן התבגרו בפנימיות שלהן ונשארו ילדות/נערות. למה זה? כי רוב החיים ההסתכלות הייתה החוצה במקום פנימה. רוב החיים במקום לקחת אחריות האשמנו. רוב החיים במקום להסתכל על הילדה הפגועה השוכנת בתוכנו ולהבין את רצונה הפשוט, הסתבכנו, הסתרנו, פגענו בחזרה עד שכמעט ואבדנו את הדרך ואת המהות האמיתית של החיים. למה כמעט? כי כל עוד הנר דולק אפשר להאיר. אז אישה שמצליחה להתבונן פנימה אל הילדה הפנימית שבתוכה ומבינה שהרגשות הלא נעימות שהיא חווה בנפשה הם שלה מילדותה כגון: הדחיה, האכזבה, הפגיעות והוויתור וכו'.. ההרגשה שלא מספיק אוהבים אותי או לא רוצים אותי או דוחים אותי.. נעוצים בנפשה והם לא שייכים לאנשים שכביכול נראה שהם הפוגעים, המאכזבים המוותרים וכו'.. הא-נשים נשלחים כדי לשקף לנו מה שאנו עושים לעצמנו: פוגעים בעצמנו, מאכזבים את עצמנו, מוותרים לעצמנו ועל עצמנו וכו'.. והקב"ה מושיע אותנו. להבין את המהלך הזה מהפנים אל החוץ - זוהי תחילתה של גאולה, תחילתה של תנועת משיח ותחיית המתים מבחינה תודעתית. אז אישה הופכת להיות אישה רק שהיא הסכימה להתבונן פנימה, לראות את כאבה העמוק - את המחשבה שהיא דחויה ולא אהובה, ושם, בדיוק שם לתכנת מחשבה חדשה - "תמיד הייתי אהובה, אני אהובה ואהיה אהובה", והרבה מעבר למשפט להחדיר ללב שכל מה שהרגשתי בילדותי נצרב בנפשי כזרעים שלימים יולידו את האישה מתוכי וזה בתנאי שלא אאשים יותר שום אדם, אתכנס פנימה, אכניס אהבה לילדה/לנשמה שבי, אבין את המהלך האלוקי  ואזכר - כמה טוב השם, וזה מה שכתוב: "אישה כי תזריע וילדה זכר". כל המהלך הפנימי ביותר של האישה הוא לזכור את השם בליבה, הוא ללדת מתוכה את הזיכרון הנצחי: 'השם הוא האלוהים' ואחרי שהיא השיגה את הידיעה הזאת בנפשה היא מטבעה צריכה להזכיר זאת גם לאיש/לזכר שלה. וזה בדיוק מסביר למה התורה כותבת: "אישה כי תזריע, וילדה זכר", לא כתוב וילדה נקבה. מאחר והתורה עוסקת ב ריכוז ומיקוד המחשבה היהודית.  מכאן, כי האחריות היא אישית גם לאיש וגם לאישה לקיים את ההתפתחות הרוחנית ע"י התבוננות פנימה. אך לפי שורשנו, לפי סיפור אדם וחווה, אנו רואים שהאדם לא יכול היה להתפתח לבדו לכן השם עשה לו עזר כנגדו. מה שמסביר שהאדם יכול להתפתח רק באמצעות האישה שאיתו!! האישה שכמובן עושה דרך בכדי לגלות את אישיותה הפנימית והמזוככת ביותר זאת אשר התעמתה מול החושך שהסתיר את אורה, זאת שעמדה בגבורה מול אתגרי החיים מתוך בטחון מלא בהשם והשגחתו העליונה, זאת שהתעקשה על השלום בתוכה, זאת שהפכה להיות ראויה בעיני עצמה. ושם למעשה יכול להתקיים בין השניים: "איש ואישה זכו (הזדככו) שכינה ביניהם", וזה מסביר למה התורה כותבת: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף". לא כתוב קשה מציאתו, אלא זיווגו! מהסיבה שמאוד קשה לזווג/לאחד בין השניים אבל זה אפשרי בהחלט, בתנאי שהאישה מתאחדת עם הקב"ה שזהו זיווגה הראשון (זה עמוק מאוד והלוואי שאני מצליחה לתמלל ברור את המהלך האלוקי), מה זה להתאחד עם קונה/קב"ה? זה להתכנס פנימה ולהתמלא מחדש באהבת השם (מהלך פנימי ומקודש שיכול להיעשות רק שהבנו שאף אחד לא אשם בסבלי ומה שבי נועד לזכך אותי) שהיא מזככת ומשחררת את התלות באדם, זוהי האהבה הזכה והראויה ביותר - אהבה ללא תנאי, שתכלית חיינו להגיע אליה כי משחררת אותנו מבני אדם וצורך.  וכשזה קורה - האיחוד מחדש עם קב"ה - עם הלב הטהור שלנו, רק אז יכולה להירקם אהבת אמת עם בן זוג שהוכן לנו מימי בראשית. "בזכות נשים צדקניות נגאלנו ובזכות נשים צדקניות נגאל" - אישה היא הגואלת - היא המשיחה. הפסוק: "אישה כי תזריע, וילדה זכר" - מתחיל בלשון עתיד - 'תזריע' - מה שרומז לנו כי בעתיד לבוא כשהאישה תהפוך לאישה היא תהיה מסוגלת להזריע. ומיד כתוב: "וילדה זכר" - לשון עבר, ואומר: שאנו הנשים כבר ילדנו בעבר, ועלינו מוטלת האחריות לזכור איך לעשות את זה. לדג' שרה אימנו - במעלתה לאישה היא עזרה לאיש שלה אברהם לברוא עולם חדש - שזה סודי הסודות של האישה!! לסייע לבן זוגה לברוא מתוכו מציאות חדשה, בתנאי,  "כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע" - אימלאא איזה סודות. מה כתוב לנו כאן? לא די בכך שהאישה עלתה למעלת אישה כ- שרה אימנו בכדי שיתקיים ביניהם שלום, אלא, האיש חייב לשמוע בקולה, למה? "כי ביצחק" - בצחוק שלה/בשמחה שלה יקראו/יזכרו אותך לדורות. וזה מדוע התורה מלמדת את האיש מדוע הוא חייב לשמח את האישה כי היא מולידה המשכיות וכדי שהדור הבא יהיה שמח היא חייבת להיות שמחה. ואין שמחה בלא התרת הספק, ואין להתיר את הספק בלא התרת החושך/הרגשת הדחייה שבי מעל ליבי, זוהי עורלת הלב שהבנת פנימיותה תביא לאור לה, ככתוב: "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה". אין שמחה בלא יושרה, ואין יושרה בלא שבירת העקמומיות, ואין שבירת העקמומיות בלא חיבור לפנימיות התורה! כמו שרה אמנו, רחל אשת רבי עקיבא - אשר עזבה את כל העושר והנוחות שהיו לה בבית אביה לטובת חיי עוני, אך אותה לא עניין הבלי העולם הזה היא רכזה את כל תשומת הלב שלה בבעלה ומכוח עוצמתה ומסירותה זרעה בו זרעים של אמת, הוא חזר בתשובה בגיל 40 ועשה חייל לדורי דורות, ממנו נולדו 24.000 התלמידים מבניהם רבי שמעון בר יוחאי זכותו תגן עלינו אמן. וזה מסביר בדיוק מה זה נקבה במעלת אישה המוסרת נפש למען ההמשכיות הנצחית ותומכת בבעלה, ולא מתמקדת ברצונות האישיים שלה אלא ברצון האלוקי, בשיתוף פעולה עם בעלה ששומע בקולה, מעריך את אישיותה ושניהם זוכים להיכתב לדורי דורות. מהם עלינו ללמוד. לא במקרה השפה העברית השתמשה בתארים: איש  ואישה, לאיש - בשמו חסרה האות ה׳ שהיא האות הסופית גם בשם השם - המעידות על השלמות שיש באישה שאותה הגבר אמור להשלים רק לצד האישה. וזה גם אולי הסוד הרוחני העומד מכך שהאישה נבראה מהצלע/מהצד של האיש. אפשר לומר כי 5 המילים הללו עוסקות באינטימיות ממש. מדוע התורה מקפידה עד מאוד על המקום הכל כך אינטימי? מאחר ושם נמצא הקודש קודשים שלנו, שיר השירים שלנו, שם נמצא: "ועשיתם לי מקדש ושכנתי בתוכם". הרבה מעבר לחיכוך הפיסי! קיים החיבור בין הנשמות שלא תלוי בדבר, חיבור שיכול להתקיים בין אישה שהזדככה ואיש שהזדכך להיות אדם (ולא פרא). חיבור שכזה בדורנו הוא נס, אבל אפשרי, מצריך רצון פנימי לחיות בשלום, אחווה ורעות. מצריך עבודה והתמדה על הבנת התסביך הפנימי של הילד האבוד בתוכנו, מצריך עבודה על המידות והמוסר של כל אחד מבני הזוג. למעשה אם יש חזון בעולם - זה בעיקר החזון להיות לזוג אוהבים המחוברים לקב"ה . רק משם יכול להימשך הבריאות, ההצלחה והשפע לאדם. ומה תזריע? שלום בבית. איך? ע"י ההבנה הראשונית והבסיסית 'הוא נולד ממך' על אף שאת נוצרת ממנו בימי בראשית - כאן פועלת המידה כנגד מידה! את נוצרת ממנו עכשיו את תעזרי לו ליצור את עצמו - ואוווו. ולכן איפא הוא תלוי בך! הוא זקוק לכך שתביני אותו קודם הרצונות שלך, שתביני את הילד הפגוע השוכן בתוכו שרוצה להרגיש דרכך בטחון ושלווה (מה שאמא שלו לא תמיד הצליחה לעשות והיום מובן שהכל מתוכנן מראש כדי שהוא ישתוקק לכך מאוד וימצא זאת באישה שלו, ואווו) . פעמים לאישה ישנו רצון גדול לקבל מהאיש שלה יחס ואהבה, ובצדק. ויש לכך דרך אחת - "אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף". צדק - רק מהשמים נחווה, מתי? כשנצמיח אמת מהארץ - כשתביני לליבך תביני לליבו. בואו נחשוב רגע על כל עניין ההזרעה הפיסית בתוך האישה. זהו מהלך כל כך פנימי ועמוק שמתרחש אי שם בגוף האישה היוצר חיים. נראה כי האישה היא ה - זרע הראשוני היא ההתחלה של כל דבר למרות שהאדם נולד ראשון (והיא נולדה מצלעו). היא למעשה היוצרת/היולדת לכן השם עשה לו עזר כנגדו. ׳זכר׳ - אותיות ׳זר׳ ו כ׳ - ז״א, שהזכר הוא בבחינת זר בלא הכלי, שהכלי היא האישה - הנקבה לשון נקב (היא המקבלת ממנו). ׳זכר׳ גם לשון ׳רכז׳ - מרוכז בעצמו, זה הטבע, הביני אותו - הכילי אותו. מה יש לנו כאן?? ׳לידה׳ - האישה בכל רגע יכולה לעזור לגבר שלה לצמוח ולממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בו ע״י העזרה שלה וזה בתנאי שהזכר מבין לילד הפגוע שבו והוא פתוח לשינוי (כפי שציינו בנ"ל). ׳וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים׳ - ׳וטמאה׳ לשון ׳אטומה׳, ׳שבעת׳ לשון ׳בשעת׳, 'ימים' - גמטריה 1414 והרמז הוא לנו הנשים - לא לאטום את ליבנו בשעת מלחמה/ריב, אלא, להכניס את השם ולהבין מה מסתתר שם. מסתתר זיווג/איחוד מחדש כרמוז בגמטריה מים 1414. בשנים שהשנה אינה מעוברת קוראים את שתי הפרשיות יחד - תזריע - מצורע. שם שבמבט ראשוני מעלה תמיהה של מה הקשר בין תזריע ל מצורע, מבחינה תחבירית זה לא מסתדר, אך בהבנה פנימית מובן כי מדובר ב דבר והיפוכו - תזריע ולא, האיש מצורע (במצור נפשי). 

אישה מבחינה ביולוגית היא הקובעת את מין הילוד על אף שמבחינה פיזית הגבר נותן את הזרע הוא למעשה רק שם את החומר במפעל החיים והולך לדרכו, ואצל האישה מתרחש הנס הגדול ביותר בבריאה - ילדים/המשכיות/זיכרונות. האישה גם כמו הגבר לא צריכה לעשות דבר מלבד לרצות ולהתאחד את בן זוגה, הדברים פשוט קורים מאליו - העובר גדל בתוכה לפי התוכנית האלוקית - זה פלא פלאים!! רק מה, ההבדל ביניהם שהיא נושאת בתוכה את הנס ולכן היא המסוגלת לחולל ניסים גם בקרב בעלה! רק ללמוד על מה שמתרחש פנימה בגוף האישה זה לראות את אלוהים, איך שהשם יצר בה את הבית הפנימי - הרחם המרופד והממתין לזכר המרוכז שימלא בה חיים. לסיכום - ניתן לראות כי השם טבע באישה את היופי, הרוך, ההמתנה, המפגש והחיים בעצמם, האיש רק  צריך לבוא הביתה, שזה להתפשט מכל מה שמרחיק אותו, לאפשר לאישה להאיר בו והוא נולד מחדש ממש כמו העובר שנוצר באישה. אישה בכוחה להזריע רוח חדשה בקרב האיש שלה ולהוציא אותו מן המצור שהוא סוחב מילדותו/נעוריו (כשהוא מוכן וראוי). המילה מצורע - בתחילתה היא מצור וסופה ע׳ המרמזת שכדי לצאת מן המצור עלינו להתבונן עמוק פנימה, מה שאיש לא מסוגל לעשות לבד לכן הוא זקוק לאישה שתזריע בו אורות חדשים לכן עשה לו קב״ה - עזר כנגדו. מסקנה: 'תזריע מצורע' זה דבר והיפוכו, קרי אם אישה לא תזריע באדם שלה (והדגש אדם) הוא נמצא במצור וקושי. להיות אדם זה נס, זה ה תואר ב ה הידיעה. אז כשבת הופכת לאישה ובן הופך לאדם רק אז יכולה להתקיים ההזרעה הרוחנית - יש "אדמה" פורייה באדם המהווה קרקע פורייה לצמיחה. הדברים מאוד מאוד עמוקים, זהו ידע קדום שאנו חייבים לאחוז בו כדי להציל את עצמנו ואת שלום ביתנו. להבין את הנאמר ולהרגיש זאת בלב זוהי גאולה זוגית. חזק וברוך. 🕊️ ״יהי שלום בחילך שלווה בארמונותייך״