פָּרָשַׁת שְׁמִינִי - מֵעֵין 'שְׁמִינִי עֲצֶרֶת'

״וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל״ - בשבוע שעבר עסקנו בפרשת ׳צו׳, והסברנו את הדחיפות - כ ׳צו השעה׳ לבנות משכן להשם בנפשנו - שזה להנכיח אותו במחשבה ולקשר אותו בכל רגע ומצב בחיים - זה משכן להשם. משכן לשון שוכן, לשון משכון (שעבוד) וכו׳.., ולצורך ההמחשה בעניין הדחיפות להשם, השתמשנו ב ׳צו שמונה׳ הקורא לכל החיילים להתייצב כאן ועכשיו ולהירתם להצלת עם ישראל הנתונים בסכנה כלשהי, ובכך למעשה המחשנו את ההקבלה שבין ׳צו השם׳ ל ׳צו צבאי׳ (8). כעת אנו עוברים לפרשת שמיני, מעניין כל הרצף עם הספרה 8, המעידה על אינסוף - אשר עפ״י המקובלים לפני שנברא העולם, היה אור פשוט ממלא את כל המציאות, כן, פעם פעם פעם לפני כל התוהו והטררם היה רק אור פשוט. ומה העניין עם המילה ׳שמיני׳ - הרי אם עליה קרויה הפרשה, בוודאי שהיא מסתירה סוד גדול, נפנה למילה. המילה ׳שמיני׳ מזכירה לנו חג: ׳שמיני עצרת׳ - שבו אנו חוגגים את שמחת התורה הנחגג יום לאחר סיום חג הסוכות. כביכול השם מעניק לנו יום נוסף, בנוסף לכל הימים החגיגיים (ראש השנה וסוכות) ומבקש מאתנו להמשיך לשמוח ולא לעצור ביום השביעי לסוכות, אלא להמשיך לחגוג גם ביום השמיני המסוגל לרומם את נפשנו ולקשרו לאינסוף ברוך הוא - לתחושה מאוד גבוהה בנפש - תחושת הרוממות. ניתן להבין עכשיו מדוע מלים את התינוק הנולד ביום השמיני. וגם ניתן להבין מדוע דווקא ביום השמיני קרא משה לאהרון ובניו - משום גדלות הכוח הרוחני שיש בספרה שמונה, שאותה היו חייבים אהרון ובניו כדי לכפר על חטאם - ׳חטא העגל׳. "עוד במילה: ׳שמיני׳ - שורש ש.מ.נ - אותיות נשמה - הרומזות לנו על ההקרבה של אהרון ובניו המעידה על נשמתם הגבוהה שהייתה מחוברת לבוראם. ניתן לראות כי גם בשמות ישנם סודות והם: משה - לשון משיה, אהרון - לשון הרהור, בניו - לשון בנייה, זקני - לשון מזוקק. ואומר: שעפ״י תורת הקבלה/הזוהר, השם רומז לנו שוב ושוב למשות אותנו למקום גבוה יותר בנפש - למחשבות מרוממות מלאות אהבה וחסד לזולת, השם רומז לנו לברוח מן ההרהורים (אהרון), ורומז לנו לבנות (בניו) את עצמנו ע״י זיקוק (זקני) הנפש שיביא לזיכוך שלה, מה שיביא לחוויית חיים בדרך הישרה - ׳ישראל׳ - ישר אל. בפרשה שלנו קרה דבר שלא יעלה על הדעת לבן אדם. בניו של אהרון חטאו והשם נטל את נשמתם לנגד עיניו של אביהם אהרון, ואהרון איך הגיב? "וידום אהרון" פלא פלאים!!! שלא נדע, איזו גדלות רוח. בוודאי שאין אנו כלל יכולים לתפוס את גדלותם של הצדיקים הללו ובהתאם את גודל הניסיונות שהשם העביר אותם בזכות מעלתם, אך אנו בהחלט יכולים ללמוד דרכם הכיצד להגיב לאירועי החיים. אם אהרון נדם, לא שתק, נדם. התורה למעשה מציינת שהוא כביכול לא צייץ לא יבב, לא השמיע שום קול או משהו שדומה לקול, נדם. מי אנו שלא נשתדל בשתיקה (לפחות) מהסיבה שזה מה שהשהם רוצה מאתנו בזמן שקורה משהו במציאות שלא לרוחנו. זה קשה בהחלט וזה מצריך אמונה בהשם אבסולוטית שאנו מחויבים להתאמן ולדבוק בה. להניח את השכל בצד ולהיצמד לידיעה שהכל השם עושה לטובה זוהי הגדלות באדם אל מול בוראו. התורה מציינת שבזמן שאדם שותק ולא מגיב מתרחש משהו שהאדם לא יכול להבין בשכלו, מתרחשת הישועה שלו, מתרחשת ישועה כללית הקשורה בנשמות ישראל, האדם מגיע לזיכוך נפשו בצורה הגבוהה ביותר שתמנע ממנו התמודדות עם ניסיונות רבים ואף יכול להגיע לרוממות רוח ולקדושה ומציאת חן בעיני השם ולמעשה לקיים "ועשיתם לי מקדש ושכנתי בתוכם", מה שאומר: כי פרשת שמיני מסוגלת לשנות סדרי עולם. נזכור! "תולה ארץ על בלימה" - בלי מה! הלוואי שנזכה כולנו ברוב עוז והדר, אמן ואמן.