פָּרָשַׁת 'שְׁמוֹת' -
בשעה טובה ומוצלחת אנו פותחים/לומדים ספר שני ב חומ"ש (חמשה חמשי תורה) - 'שמות'. בואו נגלה מדוע בחר הקב"ה לקרוא לספר בשם זה. למדנו כבר בספר 'בראשית', שזה עתה סיימנו, כי כל הספר נכתב במטרה נעלה, ללמד את האדם החפץ בחיים, הכיצד עליו לנהוג בחייו ובאיזו דרך, על מנת להשיג את הטוב הקיים. וזאת נעשה באמצעות הדמויות הקדושות ואירועי החיים המאתגרים ואף הקשים שאותם חוו אבותינו, אמותינו (ושפחותיהן), ילדיהם, נכדיהם, צאצאיהם והדמויות הנוקשות יותר בעלילה כמו פרעה לבן הארמי וכו'.. שכולם ללא יוצא מן הכלל מהוות תנועות בנפש האדם התורמות את חלקן להתפתחות הרוחנית שלנו כשאנו בוחרים לחיות את חיינו מתוך ההשקפה היהודית. לפרשתנו, מדוע הקב"ה בחר לפתוח דווקא במילה 'שמות', מה מיוחד בה? הבה נגילה. ראשית - המילה שמות היא למעשה המילה 'שם' ברבים. ובכן מה הרעיון להדגיש את הרבים? והרי הכרנו כבר פרשות רבות ביחיד: ויגש, לך לך, נח וכו'..., למה כאן הפרשה ברבים? והתשובה: הקב"ה מתכוון להדגיש את מעלת הכלל, מעלת שמות ישראל שהם לאלתר (נ)שמות ישראל! ולמה הקב"ה מדגיש שמות ולא (נ)שמות? כי קודם על האדם להכיר במעלת שמו - במעלת השם יתברך ורק אז יוכל להתפנות למעלת שמו הפרטי המקרין על נשמתו והמהווה את המהות לחייו. כולנו נשמות עם חלק נצחי וטהור שהשתלשלו למקום הזה שנקרא 'עולם', למקום שנקרא 'ארץ ישראל' וכולנו יחד התגלגלנו למקום צר ככתוב: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה...": לשון הווה - 'הבאים'. ללמדנו, כי ברגע זה ממש כולנו נשמות הבאות מהמיצר שבנפש, אך ביכולתנו להתחבר ל שם/שמות ולהגיע בתוכנו למרחב אחר בנפש. המילה שמות מכילה את המילה 'מות', ואומר: שאם לא נתחבר להשם/לשם הפרטי שלנו ובכלל לנשמות ישראל, נחווה מוות רוחני. המילה 'שמות', לשון למשות/למשוך אותנו מהמקום הנמוך בנפשנו, אל המקום הגבוה שבנפש. כדוגמת בתיה (בת פרעה) שמשתה את משה מן היאור ובמעשה זה מלמדת אותנו כי בת יה - בת השם היא אַתְּ המסוגלת להאריך את ידך (כבתיה), את יכולותייך ולמושך אותך אל האור (יאור). ניתן לראות כי תחילה כתוב 'באים' ובהמשך 'באו' - ללמדנו שתמיד ברגע זה יש לנו היכולת להיות בבחינת באים אל מקום השלווה ההבראה והשמחה, מאחר שכבר באנו/היינו בשמחה והשלווה הפשוטה טרם התגלגלנו ארצה. למעשה למה נברא האדם? וזהו סוד עצום מפרשת 'שמות'. אדם נברא במטרה אחת לגלות שמותיו וכינויו של קב״ה, איפה? בתוכו - בנפשו. איך? תחילה דרך שמו אתו הוא נולד. לרוב, אנו מחפשים אינסוף פתרונות בעולם החיצון ואף מסיימים חיים שלמים ואפילו כמה גלגולים מבלי לדעת את שמנו/מהותנו. היום, בדור ההסתרה והגילוי כאחד כדאי שנדע לשים לב לשם שניתן לנו ביום לידנו הוא אוצר בתוכנו אוצר. אם קוראים לך יהודה, עליך למצוא את ההוד וההודיה בנשמתך ולא אתה הופך ל דהוי (ומטושטש) ואף עליך ללמד את האחר להודות ולמצוא בתוכו את ההוד. אם קוראים לך שושנה - עלייך למצוא את השונה והשנונה שאת, את מה שגורם לך לפרוח ולהפריח את האחר.. כל שם ויחודו לעולם. אם לא נמצא, נביא על עצמנו ש מות - שממה לנפשנו. ספר שמות - בא ללמדנו כי יוסף הצדיק נפטר ובמקומו עלה לשלטון פרעה המופרע והרשע. מה הסוד עבורנו? ללמדנו כי פעמים שהשלום בתוכנו נפרע, כי התנהגנו איך שבא לנו, מה שהוליד מתוכנו את פרעה שיכול להיכנע אך ורק לאל הקדוש. ואומר כי המופרעות היא חלק מתוכנו שאותה ניתן להכניע רק ע״י דרך ישרה המולידה את המשה שבנו - המושה אותנו אל המלוכה. אונו רואים כי על אף השתלטנות של פרעה והניסיון לנצח בכל מיני תחבולות, מתוך ביתו נולד המושיע של ישראל - משה. ללמדנו כי משה רבנו נולד מתוך הפורענות שבביתנו/נפשנו. התנאי - להרבות בטוב האלוקי כשמו הראשוני של משה - טוביה. שנזכה למשות אותנו מן השמות אל המהות.