פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים - פּוֹשְׁטִים מֵעָלֵינוּ אֶת הַשּׁוֹטִים.
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק" (דברים - טז, יח) אנו ממשיכים בסדרת השיעורים האחרונים, לפני כניסתם של עם ישראל לארץ ישראל, וכניסתנו אנו אל חיים טובים יותר. הרי כל כוונת השם/משה - ללמד אותנו ברמה האישית, להיכנס לישראל (שבנפש) - שהיא דרך הישר. אחרת מכך, זה להישאר במדבר - שממת הנפש (היכן שרובנו הגדול נמצא). חוזרת ומדגישה, מורנו הוא לא אחר, מאשר משה רבנו - אשר הוכשר והודרך להעביר לנו את אלו הדברים שיעזרו לנו לחוות חיים טובים. בשבוע שעבר עסקנו בפרשת 'ראה' - העוסקת בבחירת האדם, בין בברכה ובין בקללה. עכשיו, לא תמיד אדם יודע כי בחירתו היא קללה, מהסיבה שאינו לומד תורה, פשוט! טוב, לא כזה פשוט בדורנו, להניח את המיינד מטרדות החיים ולהתפנות ללימודי התורה. אך בכל זאת, תמיד תוהה איך אדם מאמין שהובטח לו, או 'עול תורה' או 'עול דרך ארץ', עדיין בוחר בחיים הקשים. "אדם לעמל יולד" - אין הכוונה רק לעמל פיזי, אלא, בפרט לעמל רוחני. "רבי נחוניא בין הקנה אומר: "כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ". ומהי עול תורה? אנשים תוהים לחשוב כי עול תורה זה "לגרוס" גמרא משניות הלכות וכו'.., אז ראשית, כדאי מאוד ללמוד גמרא - היא מחדדת מוחות ופותחת את האדם לאפיקים חדשים, הרבה יותר גבוהים, מהעיסוק הארצי והמפרך. כמוכן, כדאי ללמוד הלכות, משניות וכו'.. אך המיקוד היום בדורנו - ללמוד את הפנימיות של הדברים - נפש האדם. מאחר, ואם אדם יודע את נפשו (שזה בהחלט נדיר) - הוא משיג את כל מבוקשו. וזה למה מי שיעסוק בנפש ובהתמדה - יראה שפורקים ממנו עול דרך ארץ. אך זה כרוך באמונה שלמה! אשרי המאמין. ולא, בבקשה - עול דרך ארץ - ההופך עם הזמן לקבלה שאלו החיים. פשוט אטימות לשמה - ובהחלט קללה לשמה. ואילו, ברכה היא להיות לחלק מן מקיימי התורה שבנפש ובהלכה. דע את עצמך - אדם, ולא, תיפטר מן העולם בעודך חי. מחילה על התקיפות, פרשת 'שופטים' - עוסקת במשפט, ואין מקום ליפייף את הדברים. "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ" – גם הפעם, הפרשה פותחת בשם הפרשה, וכבר למדנו שאם פרשה פותחת בשם הפרשה, יש כאן מסר חד אלינו והוא - כי עלינו לפשוט מעלינו כל הרגל רע, וביננו, יש לנו לא מעט. ולפשוט מעלינו כל מחשבה רעה שיש בה מום ופסול, מתוך הבנה כי המחשבה שלנו היא מעין מחשב - הזורק מידע באופן אוטומט, ואם לא נלמד איך לתכנת אותו מחדש, הוא פשוט יכניס בנו וירוסים ובאגים לא מהעולם הזה! עדכון תוכנה אנשים זה רק ע"י תורת משה רבינו, אין משהו אחר. המילים: 'שופטים' ו 'שוטרים' - הן מילות רבים. המציינות חוק וסדר. כלומר: משה רבינו מבקש מאתנו לתת לעצמנו תפקיד - משה רבינו מבקש מאתנו: תהיו שופטים של עצמכם! תהיו שוטרים של עצמכם! ככה שלא תצטרכו כלל להיות בידיים של מערכת החוק והמשפט: בתי המשפט ומשטרה. ולמה כתוב ברבים: 'שופטים' ו'שוטרים', ולא שופט ושוטר? כי שופט יש רק אחד ובוודאי שלו המשטר! ומה זה שופטים ושוטרים תתן-לך בכל שעריך? שעריך הכוונה רעשיך. קרי, בזמן שיש לאדם רעשים פנימיים, כגון: מחשבות לא טובות, לא נח לו עם עצמו ובכלל, לא מבין איך ממשיכים מכאן, לא יודע מה לעשות, נאבק, לא מצליח, קם ושוב נופל, טרוד, מודאג, והיד קצרה מלהכיל... אז במצב הזה שרועש בנפש פנימה - משה רבינו מלמד אותנו להפעיל את "ערכת הריפוי" - שופטים ושוטרים של עצמכם תהיו! וצדק אל תחפשו בחוץ, חבל על הנפש, מכור מראש. כי: אין צדק בעולם - עלמא דשיקרא!! צדק רק מהשם! "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף". הפסוק ממשיך: אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ - משה רבינו, מציין בשבילנו, כי השם נתן לנו תפקידים - כשופטים ושוטרים, כדי שנתאחד (לִשְׁבָטֶיךָ) עם ליבנו. הרי, אדם בלא דרך – הולך לאיבוד. ואילו אם אדם לוקח אחריות ומיישם את הבקשה - להיות השופט והשוטר של חייך, אך מתוך ראיית הצדק האלוקי ולא האנושי, אז הוא הופך מאדם מנוכר לאדם מאוחד בתוכו. (מצריך לימוד מעמיק). וכשאדם מאוחד, רק אז הוא יכול לשפוט את המציאות בעיניים טובות וחכמות. ככתוב: "וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק". לסיכום: הפרשה עוסקת בתפקידים שאדם יכול לרכוש בחייו, גם מבלי שילמד בפקולטה למשפטים, או בבית ספר לשוטרים. אדם יכול להיות שופט - של חייו, זה הפושט מעליו כל מחשבה אנושית ואגוצנטרית. ואדם יכול להיות השוטר - של חייו, זה המשליט סדר אמתי בחייו. וזאת, במידה ויבחר בברכה של חייו - תורה - היא תורת חיים. ואין תורה, בלא פנימיותה. בפסוק אחד ניתן לראות את המילים: שופטים, שפטו ומשפט - הן מאותו השורש ש.פ.ט - המציינות כאן סדר! קודם עלינו לרצות לקבל את התפקיד - 'שופטים' ורק אז נוכל לשפוט בצדק שיהפוך למשפט חיינו. נזכור - השופט פשוט פושט! השופט - שהוא בורא עולם, נלחם עלינו שנפשוט מעלינו כל מה שלא משרת את התכלית שלנו. הלא, אין תכלית, בלא גילוי האור/הטוב שבאדם. וכדי לגלות צריך דרך! ובסוד המילה - כבר נגענו, אך אוסיף כי במילה 'שופטים' ישנה המילה 'שוטים' ו 'פושטים', המרמזות כי עלינו להתפשט מן השוטות/הטיפשות, ולהתלבש באלוקות. ומהי השוטות? כל הרעשים שבאדם המפריעים לו לחיות בשלום, כגון: יצרים רעים, מידות רעות, רוח שטות וכו'... האדם נושא בתוכו שוטים, ובוודאי שיהיו שוטים מחוצה לו. נסלק בפנים - יסתלקו בחוץ. והנה שלום פנימי. משה רבנו - קורא לכולנו להתייצב ב- כאן ועכשיו! ולהתפשט מן השקר - שאנו אוחזים בו חיים שלמים, ולהתלבש באמת. הלא אם נרצה או לא, המציאות תעשה זאת. ויפה שעה אחת קודם. שנזכה כולנו להיות עורכי הדין של עצמינו, ונפעל לפנים משורת הדין.. כי ככה יפעלו אתנו. ונזכה להתמחות כולנו ללא יוצא מן הכלל במשפט וסדר - חיים שלווים. המלך בשדה ואנו המלקטים. חזק וברוך.