פָּרָשַׁת שׁפְטִים - פָּשׁוּט לִהְיוֹת פְּשׁוּטִים
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק" (דברים - טז, יח) אנו ממשיכים בסדרת השיעורים האחרונים, לפני כניסתם של עם ישראל לארץ ישראל, וכניסתנו אנו אל חיים טובים יותר. הרי כל כוונת השם/משה - ללמד אותנו ברמה האישית, להיכנס לישראל (שבנפש) - שהיא לדרך הישר. אחרת מכך, זה להישאר במדבר - שממת הנפש (היכן שרובנו הגדול נמצא). חוזרת ומדגישה, מורנו הוא לא אחר, מאשר משה רבנו - אשר הוכשר והודרך להעביר לנו את אלו הדברים שיעזרו לנו לחוות חיים טובים, על כן, חשוב שנדע שבכל שבוע הפרשה מפרישה עבורנו ידע רוחני שיסייע לנו לחיות את החיים טוב יותר, אמיתי יותר והכי חשוב ידע שירים אותנו אל התכלית שלנו - להיות טובים ומשפיעים טוב. בשבוע שעבר עסקנו בפרשת 'ראה' - העוסקת בבחירת האדם, בין בברכה ובין בקללה. עכשיו, לא תמיד האדם יודע כי בחירתו היא קללה, מהסיבה שהוא פועל מתוך דפוסי התנהגות ישנים המביאים עליו את הקלקול. קללה לשון קלקול, מהיכן מגיע הקלקול? מקלקול מחשבתי היוצר באדם דפוס קלוקל, וכמו שהקלקול נוצר במחשבה, כך התיקון יתקיים במחשבה. עלינו ללמוד מהם הדפוסים המשבשים בחיינו ולהתאמן בחשיבה חדשה התביא על כולנו בע"ה את הברכה. ואומר: דפוסים ישנים המנוהלים ע"י האגו תמיד יביאו לקלקול/קללה, ואילו שינוי דפוסים שליליים ע"י חשיבה חדשה, חיבור לחוכמת הבורא, פיתוח הענווה, יביאו לברכה בחיי האדם. לדוגמה: מתוך מערכת יחסים זוגית - אדם רוצה מאוד אישה מסוימת, הצליח לשבות אותה בקסמיו, היא מאוהבת בו ורוצה אותו. עכשיו, אם קיים באיש דפוס הרסני תתחיל כאן מסכת הדחייה, מאחר והוא נמשך בזיכרון שנצרב בו (מהילדות) רק למי שדוחה אותו, שם כביכול מתעורר בו הריגוש השקרי שנובע מתוך האגו. אדם שכזה שמבין שבו קיים הדפוס ההרסני המשבש לו את מערכות היחסים הזוגיות, החברתיות, המשפחתיות וכו'.., אמור להבין בשלב מסוים כי הוא נשא של קלקול, של קללה שהוא היוצר שלה. הבנה שכזאת היא פתחה של הברכה בחייו, האדם מבין בשכלו שהוא נמשך לדחייה שנצרבה בו בילדות וגרמה לו לדחות את עצמו ברמה הכי אישית ואינטימית שיש, הוא פועל מתוך אוטומט רע, דפוס אכזרי, שגורם לו לברוח מעצמו ולקלקל את עצמו, סובביו ואת חייו. העצה - קודם לשהות בדפוס ההרסני כמה שצריך, חייב להגיע לשיברון לב ממש, כי עצם השיברון, האדם באמת נגע בשורש הכאב שבו שניהל ושיבש את חייו! ברגעים של השיברון האדם למעשה שב לעצמו, כבר לא ידחה את עצמו (במידה והוא חזק באמת, אחרת, ימשיך בלופ עם אישה אחרת) ויתחיל לסגל לעצמו דפוס חדש - הפך דחיה, אהבה עצמית, שהוא לא מכיר בכלל כי נהג לברוח מעצמו ולמעשה תרגל שנים רבות שנאה עצמית. הדברים מאוד עמוקים, מאוד נוגעים במיתרי הנפש, אך רק הם המסוגלים לחולל שינוי מדפוס ישן והרסני, אל דפוס חדש ומהפכני - דפוס האהבה. *חשוב לציין, ואני חושבת שכאן אולי קצת אזעזע לא מעט - כולנו בנסתר דחויים מעצמנו וכל העבודה שלנו היא להתאחד עם עצמנו מחדש - שזה לא לברוח יותר, אלא לתת לעצמנו אהבה וריפוי דווקא כשאנו חווים דחיה. זוהי הדרך להפוך דחיה לאהבת אמת. נזכור! אדם הנושא דחיה בנפשו ימשוך אישה שנושאת דחיה עצמית בנפשה, כך ששני בני הזוג נשאים של דחיה ודפוס הרסני, ואת זה אנו חייבים להפנים ולא להאשים, אלא, לדעת שזה נמצא בי ומשתקף באדם שמולי למען האחדות - בשבטך - המפגש בין השניים למעשה נעשה במטרה להשיב את השניים אל האהבה הטהורה שנמצאת בכל אחד בפני עצמו, ואם לא תהיה כאן עבודה פרטנית לא תתקיים לעולם אהבה וברכה. "אדם לעמל יולד" - אין הכוונה רק לעמל פיזי, אלא לעמל רוחני. כל המטרה לעורר את הלב שנדם רוחנית, איך? ע"י למוד את פנימיות התורה העוסקת בנפש האדם ומצילה את נפשו, מאחר, ואם אדם יודע את נפשו הוא משיג את כל מבוקשו. פרשת 'שפטים' - עוסקת אף היא בהדרכה פנימית ובפניה אישית - "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ" – הסוד - לא כתוב תיקח לך, אלא, תיתן לך. ואומר: שאין הכוונה ללקיחה מהמציאות, אלא, נתינה לעצמי. ואוווו מילה אחת משנה את כל ההבנה. למה הכוונה שופטים ושוטרים תיתן לך? איך האדם יכול לתת לעצמו שפטים ושטרים?? שימו לב שהמילים שפטים ושטרים הן בלי האות ו׳, כך שהכוונה הנעלה היא לא באמת למשטר וחוק, אלא, הכוונה היא פנימית פנימית פנימית - בנפש!! השם פונה אלנו אישית (לכן לך) ואומר: ״שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך..״. שעריך = רעשיך. כלומר: השם אומר לכל אדם ואדם, בזמן שרועש לך פנימה בנפש תיתן/תאפשר לעצמך לפשוט מעליך כל מה שאתה יודע, תהיה פשוט ותיתן לעצמך מעין שטר/תגמול - מחשבה מחזקת, חיזוק באמונה וביטחון. הלא, מה האדם יכול הכי הכי לתת לעצמו באמת באמת בזמן רעש וכאוס פנימיים? פשטות וקבלה של הרגע הזה!! על האדם לפשוט מעליו כבגד את כל המחשבות שהביאו אותו לרעש פנימי, ובו ברגע להיזכר "אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ"- לזכור שגם את הרגע הזה השם נותן (בזמן הווה) לך למענך - לִשְׁבָטֶיךָ - למען אחדותך - לאחד אותך עם לבבך. אדם עובר טלטלות אינסוף ומה שיכול להוציא אותו זה הוא את עצמו!! ע״י מחשבה חדשה -יש אלוהים הנותן לי בדיוק את מה שאני צריך כדי לשוב ללב שלי - אל השמחה והפשטות, ע״י פשטות וקבלה של המציאות עם חזון להיות טוב יותר ומאיר יותר. רק אז יעשה צדק בלב האדם ומחוצה לו. נזכור - השופט העליון הוא קב״ה ורק הוא יכול לפשוט מעלינו את הטיפשות שנערמה על נפשנו מחוסר ידיעתו, מחוסר ידיעת נפשנו, אך לשם כך עלינו לחזור לפשטות, לאמונה התמימה ולידיעה שהכל נעשה בהשגחה פרטית ממש. המחשבה שלנו היא מעין מחשב - הזורק מידע הנובע מתוך עולם הרגש, ואם לא נלמד לזהות את הרגש הפועל בנו, ואת הדפוס המיוצר דרכו נישאר פשוט משובשים מלאים ב "וירוסים" ו "באגים" לא מהעולם הזה! עלינו לבצע עדכון תוכנה אנושית ע"י מחשבה מחודשת אין משהו אחר. "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף" - עלינו להצמיח מתוכנו את האמת הנסתרת בנו שהיא תמיד גובלת עם עולמנו הפנימי. יוצא, כי על האדם מוטלת אחריות מאוד רצינית - לדעת את נפשו! נפש ידעת מה חסרת?! נפש חסרת מה ידעת? נפש - נעשה פה שלום. בפסוק אחד ניתן לראות את המילים: שופטים, שפטו ומשפט - הן מאותו השורש ש.פ.ט - השופט פשוט פושט! השופט - שהוא בורא עולם, נלחם עלינו שנפשוט מעלינו כל מה שלא משרת את התכלית שלנו, שבראשם דפוסי התנהגות מקולקלים, כי כשנפשוט מעלינו את הדפוס, ראו דפוס = סוף ל דלות (הרוחנית והגשמית כאחד) ונתחבר אל הפשטות נחווה את האור שבלב. במילה 'שופטים' מופיעות המילים: 'פושטים' 'פשוטים' ו 'שוטים' המרמזות לנו כי עלינו להתפשט מן השוטות/הטיפשות, ולהתלבש בפשטות האלוקית. ומהי השוטות? כל הרעשים שבאדם המפריעים לו לחיות בשלום שמקורם ברגש ובאגו. האדם נושא בתוכו שוטים, ובוודאי שיהיו שוטים מחוצה לו. נסלק בפנים - יסתלקו בחוץ, והנה שלום פנימי. משה רבנו - קורא לכולנו להתייצב ב- כאן ועכשיו! ולהתפשט מן השקר העצמי - שאנו אוחזים בו חיים שלמים ולהתלבש באמת. הלא אם נרצה או לא, המציאות תעשה זאת, ויפה שעה אחת קודם. שנזכה כולנו להיות פשוטים. חודש אלול - לולא אלול לא לו - לולא אלול לא נדע את השם. לא במקרה פרשת שופטים נקראת בשבוע הראשון של חודש אלול, אלא במדויק, ללמדנו כי זה העת בחודש הסליחות והרחמים להתפשט מהשיפוטיות ולהתחבר אל הפשטות כי היא הדרך להתחבר למלך בשדה, לעצמנו ובכלל להיות לשותף פעיל ואוהב בקרב העם שלנו, וזה בדיוק הסיבה שהפרשה פתחה במילת רבים - 'שפטים' - להזכיר לנו את הערך העליון של האחדות - שכולנו נזכה להיות פשוטים ושותפים באהבת ישראל. חזק וברוך.