פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים - היא קריאה להיות שוקדים על האמת.

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". (ויקרא יט', א ב ג). גם השבוע אנו זוכים לגלות מה הסוד עבורנו, הטמון במילה עליה קרויה הפרשה. המילה 'קדושים' - וואו מאמינה שכל אחד ואחת מאתנו ההוגים את המילה מרגישים משהו.. את האחד זה לוקח לדת ומצוות, את האחרת לאינטימיות ושלווה, כל אחד ואחת לפי תפיסת עולמו/ה.  ובכן, לאור התפיסות, כדאי שנגלה מה הסוד לפי התפיסה היהודית. "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל.." - מה יש לנו כאן? שימו לב איזה דקויות, איזה סודות, תענוג ממש. בורא עולם מדבר עם משה רבנו ואף מבקש ממנו לדבר עם עדת ישראל, משמע: השם מזכיר לנו את מעלת הדיבור פעם אחר פעם, איך יודעים? כתוב 'וידבר' השם ולא ויצו השם, כתוב 'דבר' אל כל עדת.. ולא 'צו' את עדת.., משמע כי כוונת "המשורר" להדגיש את מעלת הדיבור הטוב מפינו, שהיא כשלעצמה רובד השם. ולמה כתוב עדת בני ישראל ולא כתוב עם ישראל? דיוק חברים! עדת הכוונה ל 'דעת' - השם מבקש ממשה שידבר אל הדעת. דעת של מי? של כל בני ישראל (ואולי הכוונה לדבר עם אנשי הדעת/החוקרים את הדעת העליונה), והרי שבמילה 'בני' יש עניין של בניה - אז הבקשה לדבר אל הדעת והלב - אל המקום שבונה את האדם - ואוווו - וכאן בדיוק השם מבקש מאתנו תשומת לב ממש לשים לב לדקויות שהן: הדיבור והדעת שפועלים בניה מחדש (תלוי בדרכי החשיבה בהחלט, כי דרכי חשיבה מעוותים בוודאי יביאו להריסה) באדם והבאתו אל השלמות הרוחני. לא ניתן להגיע לשלמות רוחנית בלא השגת דעת גבוהה מאתנו. בדיוק כמו שרופא אינו יכול להגיע לריפוי ממשי בבני אדם בלא לימוד חכמה נעלה ממנו, כך האדם אינו יכול להגיע לריפוי נפשו והשלמתו בלא דעת גבוהה ממנו. פשוט. האדם הגיע לעולם להשיג את הנעלם, לא סתם העולם נקרא עולם. הנעלם נמצא באדם - נעול בתוכו ומה שעוזר לו לפתוח זה החיבור לחלק הנעלה שבו - לדעת ואווו. ואומר: שתחילה נתור ונחווה לא מעט את העולם הזה כדי שנגיע למיאוס בחומר ונתחיל לשאול שאלות כמו: אז למה כל הסיפור הזה? והתשובה: יְמֵֽי־שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת׀ שְׁמ֮וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה - בסוד - אין הכוונה לגיל 70 או 80, אלא לשובע ולגבורה - זה סודי הסודות! עלינו להגיע למצב בנפש של זהו שבענו ראינו אכלנו שתינו חווינו הכל, מה עכשיו? אמת!!! להתגבר ולהתבגר מנטלית - זה 'אם בגבורות ש(מ)ונים' - אם נתגבר על הבורות נשנה, נהיה שונים: נתחבר לנשמה לפשטות לאהבה הטהורה שיכולה להתגלות בנו רק אחרי שמתנו/עייפנו פיסית ונפשית, שם מתעורר משהו שלא היה בנו קודם - קדושה/ייחודיות/פאר. פעמים שזה מרגיש שאנו במעין מסע שמתחיל מהסוף ונגמר בהתחלה - ואוווווווווווווו (עמוק). "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" - השם מבקש ממשה לומר לכל אנשי הדעת שבבני ישראל, להיות קדושים, למה? כי קדוש! מה זה המשפט הזה: "קדושים תהיו: כי קדוש, אני השם אלוהיכם? זוהי קריאה לקדושה והשם מסביר למה כדאי להיות קדוש (פרוש, נבדל), כי זה קוד השם. קדוש = קוד ש'. למעשה יש כאן קריאה לחוקרי הדעת לשקוד. קדוש ביהדות הוא מובדל מ.. ושייך ל.., אז קדוש הוא אדם המובדל מהבלי העולם הזה ומרוכז רק בדעת השם. המילה 'קדושים' בצרוף אחר תיתן לנו 'שוקדים'-  מה השם מבקש מאתנו? היתכן כי השם מבקש מאתנו להיות כמוהו? היתכן הדבר? כן. רגע, אבל השם ללא דמות גוף, מה משותף ביננו לבין בוראנו? הקדושה!!! המקום המקודש בתוכנו וזוהי הנשמה שלנו - הרוח הנושבת בנו. מה זה קדושים תהיו? השם מצווה עלינו להיות קדושים - שוקדים על האמת, ואם נשאל מהי האמת? שיש מנהיג לעולם והוא מסובב את כל ארועי חיינו כדי שנגלה אותו, שנגלה את הקדושה שבנו, ומהי קדושה? הבדלה. אדם קדוש הוא אדם מובדל מן השקר ומתרכז רובו באמת - בלימוד תורה. אני תמיד תוהה איך אפשר שלא?! זה הכי מתוק שיש בעולם והכי מרפא והכי מחייה והכי הכי הכי נעים לנשמה ולעולם. אך בשביל להגיע למתיקות הזאת אדם חייב להגיע לדעת דעת דעת שהיא ה(ד)לת אל ה(ת)כלית. איך מגיעים לדעת? מבינים שהעולם הזה הוא ארעי למען תכלית אחת. מרגישים שדי נמאס לחיות בכמעט חיים ובעיקר רוצים לחוות אושר אמיתי כזה שמרגיש בטוח אמין ושליו, וחותרים אליו, מרפים קצת מהמרדף האינסופי. ראו מרדף - אותיות מרד (אינסופי) ומתרכזים באמת. אז השם מבקש מאתנו שוקדים על האמת תהיו!!! ואיך זה מתקשר לפרשה הקודמת ׳אחרי מות׳? אחרי שאנו חווים אובדן רגשי כלשהו שמרגיש כמו מוות, אנו אמורים להיכנס לתהליך עמוק של ברור אחר האמת וראיית ההשגחה הפרטית של הבורא עלינו להביא אותנו אל הגאולה הפרטית, אל החרות, האושר והקדושה - שהיא גולת הכותרת בנו החושפת את הנשמה שלנו לעולם - הללויהההה🙌 מסקנה: האחריות שלנו להשיג דעת עליונה, לחיות אותה, להבין את המהלכים הנצחיים ולהגיע למקום קדוש בלב - ״ועשיתם לי מקדש ושכנתי בתוככם״ - זהו החזון היהודי ומשאלת ליבו בסתר הדברים. "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" - מה ההנחיה כאן? כיבוד האיש (בעל האישה) ואמא שלו, ואביו, ואוווו איזו הנחיה ברורה - לכבד את החמות שלך גברת יקרה ואת החם שלך זה כתוב. ולסיום: "ואת שבתותי תשמרו" - מה הקשר בין לכבד את האיש והוריו ולשמור את השבתות, למה שתי ההנהגות חיים באות יחד? הלא שמירת השבתות היא מעלה שאין כמותה, האם היא שוות ערך לכיבוד האיש והוריו? קושיה אבל אנסה לתת עליה תשובה. כתוב שבתות ולא שבת ואומר שכנראה לשמור שבתות זאת אחריות לא קטנה וקושי לא קטן עבור האדם שעוד לא השיג אמונה שלמה בבוראו, ולכבד את החמות ידוע שיש קושי בדבר ולכן הם מופיעים יחד כדי שנדע להתגבר ולכבד גם כשקשה לנו כי זוהי טובתנו וטובת כולם. "אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם", ופסוק לפני שוב כתוב: "אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" רק שהפסיק ממוקם במקום שונה, מה הסוד לנו? האם כשמדובר בבקשה כללית לקדושה - יש כאן הצהרה ברורה אני השם אלוהיכם, וכשמדובר בכבוד האדם והשבתות שזוהי בקשה פרטנית, יש עניין גדול עם האני האמתי שבאדם ורק אח"כ עם אלוהיו, ואומר: שלכבד אדם ולשמור שבת מפתח באדם את האני המחובר לעליון, והדגש לשמור על כל השבתות. שבת - לשון 'שבת אחים גם יחד', יש לנו כאן קריאה לאחדות. לסיכום: אנו רואים כאן דגש על מעלת הדיבור, דגש על השקידה בקדושה והבדלה ממה שלא, דגש על כבוד הבריות ובפרט את האיש והוריו ושמירת כל השבתות - זוהי ההנהגה מהפרשה הקדושה הזאת שתסייע לנו להביא ולהשכין שלום בתוכנו ומחוצה לנו. שלום עלינו.