פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים - קוֹרֵאת לָנוּ לִשְׁקֹד עַל הָאֱמֶת, תּוֹךְ בֵּרוּר מִדּוֹתֵינוּ, וּלְהִתְחַבֵּר לָאַהֲבָה הַטְּהוֹרָה הַמְּמָאֶנֶת לְמַלֵּא אוֹתָנוּ.

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". _{(ויקרא יט', א ב ג).} גם השבוע אנו זוכים לגלות מה הסוד עבורנו הטמון במילה עליה קרויה הפרשה. ולא עוד מילה, אלא, מילה מיוחדת במינה. המילה 'קדושים' לא פעם נתפסת כעניין השייך לעולם הדת והמצוות. שהן האמצעים לגילוי האור (אך לא המטרה עצמה), אך האמת העמוקה יותר היא שקדושה במהותה משתייכת לקדושת הלב. קדושת הנפש שבאדם היכולה להתרחש בתוכו רק לאחר בירור ותיקון מידותיו. המצוות? המצוות נועדו לצוות אותנו לגילוי האהבה. ואילו אדם שאינו התפנה לברר את כעסו העמוק ביותר (היושב על דחיה רגשית), נמצא שגם אם יקיים מצוות ויגדיר עצמו דתי, הוא אינו ישיג בנפשו את האהבה שהוא כל כך כמה אליה. מפני שהשם שוקד בדעת ומשתמש בדת. המהות היא בעת ולא בדת! כשאדם משיג בנפשו דעת, הוא מאליו הופך לקדוש הרוצה לשמר את הגדולה הפנימית גם ע"י מצוות. כשהדגולה מכולן היא מצוות השבת - ה משיבת נפש ממש במעלתה. ולא במקרה היא הפותחת את הפרשה שלנו - 'ואת שבתותי תשמרו'. קדושים - לשון שוקדים. במה שוקדים? בפנימיות/בנפש האדם. במקום האינטימי ביותר שהוא חפץ לגלות מתוכו. עלינו לשקוד קודם בנפש ובמקביל במצוות המכשירות אותנו לצאת מן העצלות, להתחבר לפנימיות, ומאמנות אותנו להתמיד באהבה. "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל.." - מה יש לנו כאן? שימו לב איזה דקויות, איזה סודות, תענוג ממש. בורא עולם מדבר עם משה רבנו ואף מבקש ממנו לדבר עם עדת ישראל, משמע: השם מזכיר לנו את מעלת הדיבור פעם אחר פעם, איך יודעים? כתוב 'וידבר' השם ולא ויצו השם. משמע כי כוונת "המשורר" להדגיש את מעלת הדיבור הטוב מפינו, שהיא כשלעצמה רובד השם. ולמה כתוב עדת בני ישראל ולא כתוב עם ישראל? דיוק חברים! עדת הכוונה ל 'דעת' - השם מבקש ממשה שידבר אל הדעת. דעת של מי? של כל בני ישראל (ואולי הכוונה לדבר אל אנשי הדעת/החוקרים את הדעת העליונה), והרי שבמילה 'בני' יש עניין של בניה - אז הבקשה לדבר אל הדעת והלב - אל המקום שבונה את האדם - ואוווו. לא ניתן להגיע לשלמות רוחנית בלא השגת דעת גבוהה מאתנו. האדם הגיע לעולם להשיג את הנעלם מתוכו/נפשו, להתעלות מהנפש הבהמית שבו. לא סתם העולם נקרא עולם. הנעלם נמצא באדם - נעול בתוכו ומה שעוזר לו לפתוח זה החיבור לחלק הנעלה שבו - לדעת ואווו. ואומר: שתחילה נתור ונחווה לא מעט את העולם הזה על-מנת שנגיע למיאוס בחומר ונתחיל לשאול שאלות כמו: אז למה כל הסיפור הזה? והתשובה: יְמֵֽי שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת׀ שְׁמ֮וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה - בסוד - אין הכוונה לגיל 70 או 80, אלא לשובע ולגבורה - זה סודי הסודות! עלינו להגיע למצב בנפש של זהו שבענו ראינ, אכלנו, שתינו, חווינו הכל, מה עכשיו? אמת!!! להתגבר ולהתבגר מנטלית - זה 'אם בגבורות ש(מ)ונים' - אם נתגבר על הבורות המנטלית, נשנה/נשתנה, נתחבר לנשמה, לפשטות, לאהבה הטהורה נחווה טוב בלב. פעמים שהמסע הזה מרגיש כמסע שמתחיל מהסוף ונגמר בהתחלה - ואווווווווו.  קדוש גם רמז ל קוד שמור לבעליו -שאותו יגלו החפצים באהבה. קדוש ביהדות הוא מובדל מהבלבול ושייך לאיזון. קדוש הוא אדם שהפסיק את המרדף - אותיות מרד (אינסופי) ומתרכז באמת. אז השם מבקש מאתנו שוקדים תהיו על האמת. נזכור, אחרי שנחווה אובדן רגשי ממש המרגיש כמו מוות, מיד לאחריו נרגיש צורך להיכנס לתהליך עמוק של השלת האשליה והגדלת הרצון לחוות חיים של אמת, גם שלא תמיד היא ברורה לעיננו אך עמוק בלב אנו יודעים שהיא קיימת. מסקנה: האחריות שלנו להשיג דעת עליונה, לחיות אותה, להבין את המהלכים הנצחיים ולהגיע למקום קדוש בלב - ״ועשיתם לי מקדש ושכנתי בתוככם״ - זהו החזון היהודי ומשאלת ליבו בסתר הדברים. "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". ובכן, מה הקשר בין שמירת השבת לכיבוד הורים? וכאן טמון סוד עצום. כבוד שורש כבד. ואומר: שאיפא, זה מאוד כבד רגשית לכבד את ההורים. מפני שינקנו את הקושי המנטלי שלהם ונצברו בתוכנו כעסים ואנו חייבים ללמוד ולהתעלות כי כך השם מצווה. יוצא, שכיבוד הורים במעלתה היא כמו מצוות השבת. אומר: שלכבד אדם ולשמור שבת מפתח באדם את האני המחובר לעליון, והדגש לשמור על כל השבתות. שבת - לשון 'שבת אחים גם יחד'. יש לנו כאן קריאה לאחדות מתוך בירור הנפש היפה שלנו. לסיכום: אנו רואים כאן דגשים על מעלת הדיבור, דגש על מעלת השקידה בקדושה, דגש על מעלת כבוד ההורים והבריות, ודגש על מעלת שמירת השבתות. קדושים נהיה.