פָּרָשַׁת פְקוּדֵי - דּוֹפִי אֶל מוּל קְדֻשָּׁה

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן". בשעה טובה ומוצלחת אנו מסיימים השבת את ספר 'שמות' שבחומש (חמישה חמשי תורה) ומתחילים ספר 'ויקרא'. בפרשה הקודמת, פרשת 'ויקהל' - ראינו איך מדקדק אתנו הקב"ה בבניית המשכן ממש לפרטי פרטים. אך לפני שהחל לפרט הכיצד לבנות את המשכן, ציווה והדגיש את מעלת השבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת". נשאלת השאלה: וכי מדוע רגע לפני בניית המשכן השם מדגיש את מעלת שמירת השבת ואיסור ביעור האש בשבת, מה לא ברור ששמירת שבת כוללת איסור ביעור אש, ומה העניין בלהדגיש שמי שעושה מלאכה בשבת יומת? תשובה: המשכן הוא משכן להשם, זה לא עוד בית בשכונה, או מסעדה להנאה, זהו משכן השם - ששימש את בני ישראל לאורך כל תקופת המדבר ובכניסתם לארץ ישראל להקרבת קורבנות ולהיוועדות האל עם משה - שם שכנה השכינה. המשכן היה מעין אוהל (אוהל מועד) שהקימו המומחים מבני ישראל בזמן ששהו במדבר סיני. ולכן מעצם חשיבות ומעלת המשכן ומעצם ידיעת השם את נפשנו - המתפתה לסיים פרויקט מסוים, (בפרט כי מדובר בפרויקט עשיר מאוד), השם נאלץ ללמד אותנו עצירה! גם כשמדובר במלאכת השם! השם נאלץ ללמד אותנו דחיית סיפוקים מהי (לכן אנו תחילה ניטול ידיים, נברך ורק אז נאכל, לדג'), השם נאלץ ללמד אותנו להבדיל בין ימים רגילים ליום שכולו קדושת הנפש (לכן השבת), ובפרט נאלץ ללמד אותנו להתקדש - מובדל מן העמים האחרים. השם אוסר עלינו מלאכה ביום השביעי ומדגיש גם לא תבערו אש. בפשט - הכוונה שאסור להדליק אש פיסית, אך הכוונה הרוחנית בעניין ביעור האש, בנוסף לזה שלא תיעשה מלאכה היא: שלא נגיע בנפש לידי הכעס - הבערה שבנפש. במילה תבערו ישנו רמז ל ערבות - בני ישראל ערבים זה לזה - יש לנו מחויבות לסייע האחד לשני. זה לדלות מן המילים את הסודות הגבוהים. ואם נשאל למה הקב"ה מראש לא כתב את התורה בצורה של גילוי אלא בצורה של הסתרה? תשובה: כדי שנעמול לדעת, בלי שנעבוד להשיג משהו לא נחווה את הערך שלו. אם נקבל את החכמה בקלות לא בטוח שנייחס לה חשיבות (כפי שאנו נוהגים היום בהסתר שבו אנו נמצאים). החכמה - מתחילה מהבנת עומקן של המילים העבריות אך לצערנו רובנו כלל לא מתבוננים בהן. בניית המשכן מעבר לכך שמדובר במבנה הפיזי, מתכוון לבניית האדם - "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", מה זה לעשות מקדש? מקדש אותיות מ.ק.ד ו ש.ק.ד, משמע: לשקוד ולהתמקד בהוראות שציווה אותנו השם - כשההוראה הראשונה ב ה' הידיעה שתביא את נפש האדם למיקוד וקדושה היא - השביתה בשבת והתגברות על מידת הכעס (לא תבערו אש). זה פשוט לא להאמין עד כמה גדולה אהבתו של השם אותנו, ואיך הוא מלמד אותנו כמו ילדים קטנים איך "לחצות את הכביש הסואן" - איך לעבור את העולם הרועש הזה בשלום ובבטחה. ומכאן אנו רואים אינספור פעמים את ההשגחה של הבורא עלינו, כגון: שמירת השבת, עשרת הדברות, לימוד פרשת השבוע לעומקה, הבנת הסוד שבמילה וכו'.. פרשת השבוע זו השגחה גמורה וחסד עצום, זה בדיוק כמו לשים על אדם מאבטח צמוד, איך האדם ירגיש? VIP! ככה בדיוק אנו אמורים להרגיש שיש מאבטח שמשגיח עלינו בכל צעד ושעל, עלינו רק לקרוא את ההוראות מן הכתוב (מן הפרשה) ולפעול בהתאם. הקב"ה מדקדק עמנו בדיוק כמו שדקדק בבניית המשכן, ועל-כן, הוא חוזר ומדגיש מה עלינו לעשות ומה לא כדי להימנע ממוות רוני וגשמי כאחד, והדגש הוא על המוות הרוחני, שהוא ניתוק הקשר עם האלוה חס ושלום. מסקנה: קשר ישיר עם הקדוש ברוך הוא, מעיד על קשר ישיר שבין האדם לעצמו!! הקשר נעשה באמצעות שיתוף פעולה בין הבורא לנברא... ההקדמה הייתה ארוכה אבל שווה בהחלט. ולפרשתנו, הפרשה שלנו פותחת במילה 'פיקודי'. ווידוי קטן כשהתבוננתי בכותרת הפרשה 'פיקודי', באינסטינקט הראשוני אמרתי קל, הכוונה לפקודה, אך כשהגדלתי את הראייה, כשפקחתי עיניים, ראיתי שבאות פ׳ אין כלל דגש, וזה משנה את המשמעות לחלוטין, והרי כולנו יודעים שהתורה נכתבה בצורת של צפנת פענח, בדרך של חידה וחקירה, מדוע? 1. כדי שהיא תישאר ״סתומה״ בעיני הגויים. 2. כדי שרק החוקרים הרציניים יוכלו לדלות ממנה את הסוד. ובכן, ניגש לסוד, כלבבי. ראו חידוש אימלא!! במילה פקודי חבויה המילה ׳דופי׳ - שזה פגם, והאות ק׳. כלומר: יש כאן שני קטבים: פגם אל מול קדושה. וגם המילה ׳קוד׳ חבויה בה. ומהי ההנהגה עבורנו?  כתוב: "ואלה..", בד״כ ההמשך אמור להיות: ואלה הדברים.. אם כך, ואלה פקודי יכול מאוד להיות שהכוונה גם לאלה הקודים של הקדושה אל מול הדופי/הפגמים שהורסים את הקדושה. קודים של מה? של המשכן, משכן העדת. פעם, משכן היה מקום פיזי שבו שכן האל, היום, המשכן שלנו נמצא בנפשנו/דעתנו!! כתוב: ׳המשכן משכן׳, משמע: ישנה כפילות ואולי ישנה כאן הכוונה לזוגיות טובה בין איש לאישה היכולה להתקיים כשהם לומדים מהי קדושה אמתית אל מול מה שפוגם בה. היכן מונחת הקדושה? כתוב: עדת, צירוף אותיות ׳דעת׳. הקדושה נמצאת במוח - במחשבה ובתפיסה שלנו. בפסוק מופיעים השמות: משה, איתמר ואהרון, אותיות התחלתיות ׳אימא׳, ואומר: כשם שאימא היא הדמות הדומיננטית בחיי הילדים ומשפיעה על המשך דרכיהם, כך המחשבה שבאדם מאוד משפיעה על המשך חייו. בהמשך הפסוק מופיעים גם שמות המשפחה: כהן ו לוי, אותיות התחלתיות ׳כל׳ - ״כל הנשמה תהלל יה ה ל ל ו י ה״. נשמת האדם משולה למשכן האלוהים - כשאנו נתאמץ לדעת נחווה את הנחת והחגיגה. מה לדעת? דעת השם. מה הכוונה לקודים רוחניים שמסייעים לאדם להתפתח לעברו. ניקח לדוגמה את פרשת 'תרומה'. המילה תרומה בצרוף אחר של אותיות תיתן לנו את המילים: מורה ו רומתה: התרומה מורה אל רומתה --- זה קוד! פרשת 'פיקודי' מסיימת את עבודת המשכן ומציינת "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת", מהו הסוד/הקוד עבורנו? המילה 'אלה' גמטריה 9 - המרמזת על האמת שבדבר, ואומר: אלה הפקודות שניתנו לבניית המשכן, לבניית האמת שבאדם (כפי שציינו). אנו רואים כפילות במילה משכן: המשכן משכן, כלומר נכון משכן אבל לא סתם משכן אלא משכן הָעֵדֻת - לשון דעת! משכן הדעת (זה קוד) - כשהאדם "פתוח" לקבל דעת הקשורה בבורא/בבריאה/בנשמה, רק אז הוא יכול לפתוח בנפשו בית לבורא. כפי שאמרו חז"ל: "דעת קנית מה חסרת, דעת חסרת מה קנית" (נדרים מא). למעשה עלינו כנשמות ישראל להתפנות ולהתמקד בדעת גבוהה מאתנו, שתביא עלינו את השקט וההרמוניה. "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה" - אשר אותיות אושר, פקד אותיות דפק - אלו קודים רוחניים הרומזים לנו, כי האושר ידפוק עלינו כשנפעל למשוך (משה) אותנו מן הדעת התחתונה אל הדעת העליונה. שנזכה, אמן כולנו.