פָּרָשַׁת פִּינְחָס - אוֹתִיּוֹת 'חַי' ו 'פָּנָס' - כְּדֵי לִחְיוֹת בֶּאֱמֶת, עָלֵינוּ לִמְצֹא פָּנָס רוּחָנִי.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. (במדבר, כה, י-יא) כפי שלמדנו בפרשה הקודמת, פרשת 'בלק', כשקוראים פרשה על שם דמות מקראית, ניתן ללמד ממנה הרבה מאוד לחיינו. בואו נראה מה בא ללמד אותנו פינחס. הפרשה מתחילה בתיאורו של פינחס שהיה הבן של אלעזר בנו של אהרון הכהן, כלומר: נכדו של אהרון הכהן. השם כבר בהתחלה מפאר ומשבח אותו שהוא בן הכהונה. כמו להגיד למישהו "זה הבן של גדול הדור", שזה כשלעצמו מעלה בנו פליאה והתרשמות לטובה. השם ממשיך לפאר את פינחס ומציין שבזכותו, בזכות מעשה הגבורה שעשה, זכה לכהונה (להיות מורה דרך). מה עשה? הרג בפרשה הקודמת - בלק, את זמרי בן סלוא (שהיה צדיק ונפל לחטא גרוע מאוד), על שהביא זנות ועבודה זרה בעם ישראל, כלומר: עם ישראל חטא עם גויות/המואביות, ואף חטא זמרי בעצמו עם מדיינית (כזבי בת צור, כבר בשם שלה ישנה אכזבה ו צור) לידיעת כל ישראל. מעשה שהביא למגפה קשה בעם ישראל שגבתה 24.000 קורבנות, ובמעשה זה של פינחס שהרג את זמרי החוטא - פסקה המגפה, התכפר לעם ישראל העוון הנורא ופינחס מונה לכהן לדורות. זה למה הפרשה קרויה על שמו. פנחס נהג בתקיפות וממש לקח ללב את המעשה הנורא ובזכות הרגש הנורא שחש בליבו 'רגש הקנאה' שהוליד בתוכו כעס וזעם עצום כלפי החוטא/ים, השם מחל לעם ישראל: "הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי". מה אנו למדים מכאן? מה זה אהבת השם, ועד לאן ניתן להגיע באהבה לעם ישראל ותפארתה. ככתוב: שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ כִּֽי־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה (שיר השירים ח ו). פינחס מראה לנו את אהבתו העזה וקנאתו הגדולה לדרך היהודית. מה שמעלה אותו לגדול ישראל. חשוב שנדע, כי כל אחד ואחת מאתנו צריכים לקנות בליבנו את האהבה העזה לבורא עולם, כי בכך אנו הופכים ל"צוות אלוקי" משובח, הזוכה להגנה, אומץ וגבורה בחיים, המכפרים לנו.. שנזכה אמן. הסוד שבמילה קנאה. 'קנאה' אותיות 'נאקה' - לשון זעקה. הקנאה באדם היא רגש קשה מאוד, המתפתח לזעקה פנימית עצומה, שהשורש שלה אהבה. אני מקנא כשאני אוהב. אז כשאני אוהב את השם אני כועס שאני רואה אדם שמתנהג בהיפך אהבה, קרי, זלזול, חוסר אכפתיות, העלמות, הפגנתיות וכו'... כנ"ל מול אדם, לרוב, הקנאה מתאפיינת בזוגיות, שבה האחד מפגין יותר אהבה אל מול בן הזוג שמפגין מעט מאוד, ושם נולדת הקנאה - שכל רצונה להרגיש אהובה, שייכת, רצויה, משמע: תכלית הקנאה בזוגיות היא אהבה (במידה כמובן), וכאן נכנסת השאלה הגדולה ביותר עבורנו - אהבה למי? זה רק נראה שאנו חפצים לאהוב אדם, האמת הנסתרת היא שאנו חפצים ומשתוקקים לאהוב את השם!!! זה בהחלט הבנה לא נורמלית אבל זוהי האמת, זוהי האהבה שכולנו מחפשים - לאהוב את השם, לאהוב את הרגע הזה כפי שהוא ולקבל אותנו ככה עם כל הפרשנויות והניתוחים, הליקויים בהתנהגות, והכאב והצער המתקיימים בנו כשאנו בחיפוש אחר אהבה טהורה בתוכנו, לחוס עלינו. הנשמה בצער כשהיא לא חווה אהבה טהורה. פינחס מלמד אותנו לאהוב באמת. אז אהבה קודם חושפים מתוכנו ע"י אהבת השם. אח"כ ובתקווה למצואה בשניים (שניים אוהבים ומפגינים אהבה זה נס, למה? כי האדם מדומיין). ועכשיו לשם 'פינחס' - שם המורכב מהמילים: 'חי' ו 'פנס' ועוד מילים כמו: 'חס' ו 'נס', 'פן' 'חן' וכו'.. השם פינחס מגלה לנו הרבה מאוד לחיינו, כדי לחיות באמת עלינו למצוא את הפנס בחיינו, שיאיר לנו את הדרך... השם פינחס מגלה לנו אורות לעבודת הנפש.  חס - לחוס על נפשנו, חן - למצוא חן בעיני השם, ולמצוא את הנוחות האמתית בנפש, נס - לרומם את הנפש ע"י ידע תורני/פרשת השבוע המאמנת לנפש מוארת, פן - למצוא את הצד האלוקי בתוכנו. יוצא כי הפרשה היא פנס לנפש - המלמדת אותנו לראות את החיים באור שונה, מתוך המילים והאותיות ניתן לברוא עןלם יפה יותר. נזכור - אהבה להשם והכל מתגשם. חוסי עלייך אהובה ומצאי את הפנס בחייך שיאיר לך...