פָּרָשַׁת 'עֵקֶב' - מִן הֶעָקֵב שֶׁבַּתַּחְתִּית אֶל ה יַעֲקֹב שֶׁבַּתַּגְלִית.

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם--וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ". (דברים ז', י"ב). בקריאה של הפרשה מתוך הפשט, נדמה כי מדובר על סיפור שקרה לעם ישראל לפני 4000 שנה, וזה לא מרגש כלל, היה. אך אם לומדים להבין מעבר לכתוב - את הסוד, זה מרגיש שהכתוב מדבר על האדם העכשווי ברמה האישית ביותר. כלומר: הכתוב אמנם מדבר על המאורעות שעברו עם ישראל בתקופת המדבר, אך מסביר באופן ישיר את מאורעות האדם בחייו. וזה מרגש ממש, למה? כי האדם רואה את עצמו בתורה, כפי שנראה בהמשך... (טוב, זה ברור שבשביל להתרגש צריך להיות מחובר). גם השבוע, משה רבינו ע"ה, מלמד אותנו מה עלינו לעשות, כדי לחיות בשלום בארצנו. האמנם אנו נמצאים בארץ ישראל מבחינה פיסית, אך מבחינה רוחנית כולנו עדיין ב "מדבר". וכדי להיכנס למקום שנקרא: ישראל שבנפש, עלינו ללמוד את הכללים. בואו נלמד. "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם". הפרשה פותחת במילה 'והיה' - אמת, שתכננתי לכתוב כי מדובר בלשון עבר, ואז ראיתי כי בסדר אחר של האותיות, נקבל את שם השם בכבודו ובעצמו, קרי הפרשה פותחת בשם הקדוש מכל - 'יהוה'. וכי מדובר בזמן הווה ואוו. לרגע נאלמתי ואז הבנתי את זה.. קב"ה קורא לנו עכשיו!!! בזמן שאנו נמצאים בעקב שבנפש, במקום הנמוך בנפש. (עקב - הוא רמז לעקב שבכף רגל, הנמצא בתחתית הגוף, ורומז לנו על המקום הנמוך בנפש), במקום שלא מצליחים לשמוע רוחניות, ובמקום הזה הוא קורא לנו לשמור ולקיים את החוקים והמצוות בלב תמים, (ולמרות הקושי), כדי שנזכה לרשת את הטוב המוכן לנו עוד מימי אבותינו - "וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ" - הרי, שכבר שמורה לנו ההבטחה לרשת את הארץ. המילה 'והיה' -עוד רומזת לנו על כך שהשם נמצא אתנו גם לפני הנפילה לתחתית, גם בזמן הנפילה וגם אחריה. ועל-כן, משה מדגיש את חשיבות ומעלת שמירת וקיום המצוות גם בזמנים שהכי לא בא לנו, ואנו אולי קצת בספקות לגבי האמונה (ח"ו), וכבר עייפנו להתפלל על הישועה, בדיוק כאן, ישנה תזכורת להמשיך עוד קצת, כי לעולם לא נדע אם זה בדיוק העוד טיפה שעלינו להתאמץ, אל הישועה ש כ"כ חיכינו לה. במבט על הכתוב בפסוק, נכון היה לכתוב: והיה עקב תשמרון את המשפטים האלה, ומקום כתוב: תשמעון. ללמדנו עיקרון יסודי - כי קודם שנשמור ונקיים את המצוות, עלינו לשמוע, עלינו לפתוח את האוזניים הרוחניות, מתוך הקשבה פנימית ועמוקה אל רצון השם יתברך. בהמשך הפרשה כתוב: "וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ"- משה רבנו, מלמד אותנו כאן על התנאי לרפואת הנפש והגוף כאחד, והוא: שמירת החוקים והמצוות בתמימות, מתוך יראת הרוממות. ומבטיח עוד, שכל הנגעים שבאים על האדם מתוך צָרוּת נפשו/מתוך אי ידיעתו את האמת הפנימית והקדושה, שמייסרים את נפשו ממש, לא יבואו עליו יותר, אלא, על שונאיו - אלה שנושאים ומעלילים את שמו לשווא. ואוווווו. עוד כתוב בהמשך הפרשה: "וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה--בַּמִּדְבָּר:  לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֺתָו מִצְוֺתָיו--אִם-לֹא" "וַיְעַנְּךָ" - משה מזכיר לנו, לא לשכח את הדרך שעם ישראל עבר במשך 40 שנה במדבר, את כל העינויים והטלאות, והסבל והייסורים, כדי לבחון את אמונתם בהשם. וכאן בדיוק המקום להבין את הקריאה האישית אלינו- האם אנו באמת מבינים כי כל הייסורים והסבל שאנו חווים, באים לנו כדי לראות עד כמה, בכל זאת, נצליח להישאר באמונה שלמה וגדולה כלפי השם. מתוך ידיעה שכמו שעם ישראל זכו להיות מובלים ע"י השם עד לארץ ישראל, כך בוודאי גם אנו זוכים להיות מובלים עד לדרך הישרה. אם זה לא מכניס אותנו לשלווה פנימית עצומה, מה כן יכניס תגידו לי? יש כאן הבטחה מהשם, לא פחות ולא יותר. זאת אומרת שאנו רואים שלמרות שאנו לא פעם חוטאים ממש בדרכנו, השם הטוב, עושה עמנו חסד ממש, ומחזיר אותנו לדרך הישרה. וכאן כדאי שנדע דבר מאווווד חשוב. פעמים כי השם " נאלץ" לשלוח לנו דרמה במציאות - לפעמים, ריב קשה בין בני זוג, לפעמים, מלחמה ארצית, וזה כדי להציל אותנו מעצמנו, ולהוביל אותנו בחזרה אל האיזון והשלום. זה למה אין רע יורד מן השמים, וזה למה הכל חסד גמור, לעורר אותנו לקיים את חוקת השם, ולא, השם מענה את האדם. עוד כתוב בהמשך: "כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם--כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יְהוָה, יִחְיֶה הָאָדָם"- משה רבינו מלמד אותנו כלל נוסף - האדם לא יכול לחיות רק על דברים גשמיים, אלא, החיות של האדם נובעת מחיבורו לרוחניות, שם הוא מוצא את עצמו. בהמשך כתוב: "הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם..." - משה מזהיר אותנו: כשנקבל את כל הטוב שחיכינו לו: רוחניות בשפע, גשמיות בשפע.. שלא נתגאה בלב שלנו ונשכח את השם, ואף נחשוב שכוחי ועצם ידי עשו לי את החייל הזה, מה שיגרום לנו לשכוח את השם (ח"ו) ואת כל ה "מאבק" שלו עלינו, להוביל אותנו לזכות בכל זה. עלינו לזכור כי רק השם הוא הנותן לנו את הכוח להצליח, ואם נשכח זאת לרגע, נלך לאיבוד לגמרי, ונתרחק מכל השפע והטוב. עוד כתוב: "לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם:  כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" - משה רבינו מדגיש כאן דבר ממש ממש חשוב, שלא נחשוב שזה שאנו צדיקים ושומרי מצוות, זה מה שגרם להשם לתת לנו את הארץ. לא! אלא מה? ההבטחה של השם לאבותינו, היא שמזכה אותנו לכתחילה - ואוווווווווו! וכאן מתבקשת השאלה, אם גם ככה נקבל כפי שהובטח, אז למה להתאמץ בשמירת מצוות? והתשובה: בלא מאמץ ויגיעה אין שכר!!! אז כדי שהאדם יוכל להשיג את כל מבוקשו בעולם הזה ובעולם הבא, הוא צריך לעבוד את השם. אנחנו לא עושים טובה למישהו.. האמת היא, שהשם עושה לנו טובה!!!!!! וזה למה בכלל נברא האדם. ואם עוד טיפה לגעת בסוד המילה 'עקב' - נראה כי היא דומה לשם יעקב, ויעקב הוא שם שני לישראל, ואומר: שאם נזכה לעלות מן העקב שבנפש, נקבל את ה י', נקבל את השם/דרך ראויה, ומאליו נחווה יעקב/ישראל בנפש. שנזכה לעקב אחרי השם. מעניין כמה עוקבים יש לו אה??? המילה 'עקב' בסדר אחר של האותיות תיתן לנו את המילה 'בקע' - לשון בקיעה (כמו אפרוח מהביצה) - ורומזת לנו - כי לפני שנבקע מן "הביצה"/המקום הסוגר עלינו, אל הפריחה הרוחנית, עלינו קודם לחוות את ה עקב - את החושך והסגירות שנמצאים בגלות הדעת. המילה 'עקב' - נמצאת גם במילה 'עקבתא דמשיחא' (תקופה שלפני ביאת המשיח שעפ"י המקובלים מתקיימת עכשיו!) - ומבהירה יותר ויותר את הנמיכות קומה שאנו נמצאים בה, אבל מה, כמו שאמרנו, היא בכוחה למשוך/למשות אותנו אל הטוב, בדעת עליונה כמובן. ונסיים בפסוק:  "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ". "וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ" - כשנשמור את המצוות, נתחזק ונירש את הטוב שהוא: זבת חלב ודבש - אותיות סופיות שבת -משיבת נפש. חזק וברך. יהיה שם אדוני מבורך לעולם ועד. (לזכות עם ישראל - לגאולת הדעת ממש).