פָּרָשַׁת 'מִקֵּץ' – אוֹתִיּוֹת 'קָם צַדִּיק'

"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל - הַיְאֹר". הפרשה שלנו מלמדת אותנו על סיום והתחלה, ככתוב: "ויהי מקץ" - זה סיום, "והנה עומד.." לשון הווה - זוהי התחלה. התורה היא ממש קסם, אם יודעים לפרש אותה נכון. נשאלת השאלה, התחלה של מה, וסיום של מה? סיום ברוחניות - הוא תמיד סיום של משהו פורעני בתוכנו. תנועה בנפש המשבשת את חיינו, כגון: חוסר כנות ויושרה עם העצמי, רמאות פנימית והסתרה מכוונת למטרות אגוצנטריות וכו'.. שהן תולדות של פחד וחוסר ביטחון, המלוות את האדם מילדותו, ונזקקות הן לזיכוך, וידויי וראיית הרע שבתוכו. והתחלה, ברוחניות - זוהי תחילתו של האור הממאן להתפשט במחשבתנו/ נפשנו וגופנו. אז כבר במשפט הראשון אנו רואים כי הקב"ה מראה לנו כי בסופו של דבר על האדם להגיע לסיום הפורענות שהוא יצר במוחו ועליו להתחיל דרך חדשה, איך? כשהוא עומד! יציב ולא מועד יותר למופרע (פרעה) שהוא. מדוע הפרשה קרויה פרשת מקץ? מהו הסוד? מקץ - אותיות 'קם צדיק', מי קץ? האדם הסובל. נמאס לאדם הסובל להמשיך לחיות בסבל עצמי שהוא מבין שהוא יוצר לעצמו, ולכן השם הטוב מתערב בחייו ושולח אותו למצוא את האמת והצדק בתוכו. למעשה, האדם מתחיל לגלות בתוכו את הצדיק שהוא - את הצדק שהוא תמיד חיפש בחוץ ולא מצא, רק שהוא קץ בעצמו. למה? כי צדק מוצאים רק בפנים - כשרואים ללבב! ככתוב: "אמת מארץ תצמח, וצדק משמיים נשקף" - את האמת עלינו למצוא דווקא כשאנו מגיעים למקום הנמוך והצר שבנפשנו, ואז הצדק ישתקף במציאות מאליו. זה מרגיש רע מאוד לסבול מהעצמי, אך האמת היא, כי ברגעי הסבל האדם מתמודד עם ה 'פרעה' שבתוכו, עם העקשן שהוא, מה שמנעו ממנו את הגשמת החלומות. ורק ההתאמתות הזאת פנימה, היא שתפרה את האדם ותוביל אותו אל היאור - האור בחייו. 'יאור' - אותיות 'אריה' ו 'ראיה' -  קב"ה אומר לנו: מצאו בתוככם את העוצמה הפנימית והביטחון הגמור בי, ואל תפחדו משום דבר, תהפכו להיות כמו 'אריה' באמונה שלכם, איך? באמצעות ראיה חדשה, התחילו לראות את החיים מנקודת מבט גבוהה יותר, ערכית יותר, שייכת יותר ולא תצטרכו לכסות ולהסתיר כלום יותר, כי תבינו שאין מה להסתיר, ההיפך, זה הזמן לגלות את האור שהסתרתם שנים רבות תחת ההפרעה הנפשית שהצטברה בתוככם. בהמשך הפרשה כתוב: "וְהִנֵּ֣ה מִן-הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ: וְהִנֵּ֞ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַֽחֲרֵיהֶן֙ מִן-הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַתַּֽעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל-שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר, וַתֹּאכַ֣לְנָה הַפָּר֗וֹת רָע֤וֹת הַמַּרְאֶה֙ וְדַקֹּ֣ת הַבָּשָׂ֔ר אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַפָּר֔וֹת יְפֹ֥ת הַמַּרְאֶ֖ה וְהַבְּרִיאֹ֑ת וַיִּיקַ֖ץ פַּרְעֹֽה". מהו הסוד העומד אחרי חלום פרעה עבורנו בני האדם? נתחיל ב ׳פרות׳. פרה - היא בע״ח מאוד פורה ומפרה, כשמה. הפרה מניבה אינסוף חלב, ולחילופין, ספקית הבשר הכי עצומה שיש - היא המקור לתעשיית הבשר והמקור לתעשיית החלב, ואווווו. למעשה, היא התוצר ב ה' הידיעה המשמעותי ביותר בבריאה ועבור בני האדם בפרט, ובתעשייה בכלל. וכמו הפרה המניבה אינסוף חלב והמספקת אינסוף בשר, גם האדם הוא תוצר, גם באדם קיים פריון אינסופי שהוא צריך למצוא בתוכו ע״י עבודת מודעות רצינית וחיבור לבוראו. אז ׳פרות׳ הן רמז לפריון האינסופי הנמצא באדם שאותו הוא יכול לגלות רק שהוא מתחבר לנשמות - רמוז במילה 'שמנות' - הזקוקות לו! לפי שליחותו האישית לטובת הכלל, אחרת, הוא יחווה בנפשו זרות - רמוז במילה 'רזות'. עד כדי שהוא כלל לא ידע מי הוא בכלל, עד כדי איבוד הזהות האישית שלו, הנשלט ע"י הפרעה - הקשה עורף שבו. יהודי - זוהי זהות שעלינו לזהות בתוכנו. ז"א, שהנשמה והזרות שבאדם, שתיהן נמצאות בנפשו, שתיהן עולות בנפשו, ועליו להילחם (רמוז במילה 'חלום') בפרעה/פורענות שבתוכו, כדי לגלות את האור שהוא והפריון שמחכה לצאת דרכו כ חלב הפרה. המילה 'מקץ' בסדר אחר של אותיות תיתן לנו את המילה: 'קם' ואת האות צ' (צדיק), כלומר: קם צדיק. מי קם? יוסף הצדיק! למה חשוב לתורה לציין לנו כי קם צדיק? תשובה - כדי ללמד אותנו שעל אף הקשיים שעבר יוסף בנפשו וגופו: שנאת האחים כלפיו, זריקתו לבור, מכירתו למדיינים, האשמה והביזוי מאשת פוטיפר, והמאסר הארוך בכלא פרעה, על אף זאת, יוסף קם! נשאר צדיק באמונתו, האמין באמונה שלמה ותמימה כי בוודאי השם מכין לו את הישועה, רק שקודם הישועה, הניסיונות. יוסף חי ונשם את ההבנה של הלך הדברים ולכן גם שהגיעו הניסיונות, הוא ראה את השם, ושמח שהשם בחר בו בכלל לניסיונות שכאלה, שרק אדם כמו יוסף הצדיק יכול לעמוד בהם. הוא תפס את הניסיונות הקשים כ- ניסים כ- ישועה ולכן הצליח לשמוח. זה קו המחשבה שאנו אמורים לדבוק בו. זה קו המחשבה של הצדיקים. אם קיבלנו ניסיון, עלינו לדעת כי  נבחרנו בקפידה לאותו ניסיון, למה? כי השם רוצה לעזור לנו להשיג את הנס הפרטי שלנו. אז הניסיון הוא לא אחר מאשר "מקפצה" אל הישועה הפרטית של האדם. ראו את המילה 'נסיון' - נס ו יון. נס המושג רק אם לא נופלים מטה (שימו לב לאותיות: י ו ן - המסמלות את הנפילה מהקטנה לבינונית והגדולה ביותר הנון סופית, ולחילופין, אם לא נפלנו, נגלה נוי). פשוט פלא פלאים. דרך יוסף אנו למדים מהי צדיקות לשמה, עלינו לקבל ממנו השראה ל מהי אמונה וצדיקות שנובעים מעמידה בניסיונות. יוסף ידע שהשם מנהל את העולם על כל פרטיו, וכל סיטואציה היא ממנו, והאנשים מגלמים תפקידים מוכתבים מראש בתסריט חיינו, מה שהוציא אותו ממקום של אשמה, דרמה וקטנות אנושית, ולכן, לא רק שהוא לא כעס על אחיו, הוא אהב אותם. בזמן שהותו בכלא - במשך 22 שנים, יוסף היה שמח והאמין כי ברגע המדויק השם יוציא אותו ויוכיח לו את צדקתו. וכך קרה. מה זה בא ללמד אותנו? כי רק בזכות ההבנה והידיעה שהשם מנהל כאן את כל הדמויות כ- 'בובות על חוט', ואין באמת רע, אלא, זהו זמן המתנה המהול בקשיים כדי  לזכך את האדם להיות מי שהוא באמת, ולא מי שהוא חשב שהוא - פחדן וחסר ביטחון וערך. איזו גאונות לשמה - השם עוזר לנו לגלות לנו מי אנחנו, איך? בזכות הייסורים. היסורים עוזרים לאדם - לסור מהרע שבתוכו! הייסורים עוזרים לאדם לראות את עצמו באור אחר, בהכנעה, בפשטות ובעיקר מקרבים אותו לאמת ולבוראו - שזוהי אהבה זכה. בדעת שכזאת - כשל יוסף הצדיק, האדם הצדיק, מצדיק את השם ולא בא אליו בטרוניה/האשמה, כי הוא מבין שמי שפגע בו זה הוא בעצמו ולא השם הטוב, השם נלחם לעזור לאדם לגלות את הטוב שהוא, ושוב, דרך הניסיונות. יוסף זכה לראות איך השם גלגל את כל מאורעות חייו פרק אחר פרק עד להבאתו אל המלוכה, מי היה מאמין שמהבור והחשכה, עלה יוסף להיות שליט על המלוכה, פשוט אמונת צדיקים הדבוקים בהשם ולא מסיטים אותו לשנייה מן המחשבה. איייייייי כמה רווח יש באמונה פשוטה ובמחשבה שכל מה שבורא עולם עושה לאדם, עושה לטובתו העליונה, אם רק ישכיל לראות בהשם - מציל נפשו. ליוסף היו אינסוף סיבות ותירוצים ארציים לכעוס על המציאות ולשנוא את האנשים בה, וחלילה וחס לבוא בטרוניה להשם, ולהיסגר באגו ותסביכים, בדרמות ובמלחמות מיותרות (כפי שאנו לרוב נוהגים ומרחיקים עצמנו מן הטוב שמחכה רק לנו), אבל יוסף בחר בטוב, בחר להתחבר לאור האלוקי, וזכה להיות דמות לדורות, המלמדת אותנו איך להתנהג בחיי היום יום אל מול אתגרי החיים, באמונה שלמה ופשוטה - הוא לא חיפש אשם, אלא, חיפש את השם. מה זה לחפש את השם? לחפש את עצמי - להיכנס לנפשי ולשאול שאלות עמוקות ולהתמודד מולן כמו: למה השם הפגיש אותי עם האדם הזה? מה אותו אדם בא ללמד אותי? איזו מידה קשה קיימת בתוכי שגורמת לי לסבל ואני לא מצליח להרפות ממנה? למה אני כועס? למה קשה לי הפרנסה, הזוגיות וכו'.. והתשובה לכל השאלות: כי האדם קשה עם עצמו ותפוס בבלבול שבנפשו. מחויב הוא להחליט ללכת לפי עוצמתו הפנימית. מסקנה: כל עוד נתנהג כ פרעה העקשן והמתנשא - אנו יכולים לחלום לראות את האור/הטוב, ואילו, אם נתנהג כיוסף הצדיק - כאדם שמתמקד בבוראו ומבין למהלך האלוקי, נזכה להגשים את כל החלומות שלנו: הן בפרנסה, הן בזוגיות, הן בשליחות וכו'.. חלום - אותיות מחול. עלינו להתחנן לאבא שימחל ויסלח לנו על הבורות בדעת. נזכור - בכל אחד ואחת מאתנו קיימת בנפש תנועה של יוסף הצדיק ופרעה הרשע - ב ח י ר ה. שנהיה ליוסף - ונוסיף שלום. ולמה השם ציין 'ויהי מקץ שנתיים'? שנתיים זה 12 + 12 חודשים = 24 = כד, ואומר: שכשם שכד השמן האיר ליהודים והיווה נס לדורות, כך האדם, בעצמו יכול להפוך לכד/כלי להפצת האור ויהווה נס בעצמו. אנו חוגגים את חג החנוכה השנה בפרשת 'מקץ' - שימו לב לדיוק, כדי לגלות לנו כי רק ברגע שאנו קצים - שמים קץ לפורענות שבנפשנו, קם הצדיק מתוכנו - וזהו לגמרי אור ונס הכי גדול שיכול להיות לאדם. נס גדול היה פה -  אותיות סופיות סלה ה'

חזק וברוך.

_{שהדברים יהיו לגילוי הדעת בנשמות ישראל. שנזכה לראות את השם ולא נחפש שום אשם.}