פָּרָשַׁת 'מְצוֹרָע' - זָכָר שֶׁלֹּא הֵבִין אֶת כְּאֵבוֹ הֶעָמֹק נִמְצָא בְּמָצוֹר רַע.
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן". (ויקרא יד׳, א׳-ב׳). בשנה שאינה מעוברת קוראים את הפרשות ׳תזריע׳ ו ׳מצורע׳ יחד ובשנה מעוברת כל פרשה בנפרד. בפרשה הקודמת - 'תזריע' למדנו כי לאישה יש את היכולת להזריע בבעלה כוחות מחודשים שיביאו לחשיפת האיכות שבו כשהוא כמובן בעניין ולא מרוכז רק בעצמו ותסביכיו. פרשת ׳מצורע׳ - מדברת בפשט על הצרעת - שהיא מחלה המתבטאת בעור ומביאה לגרדת ופצעים נוראים המבודדת את האדם עד להבראתו. בסוד, 'מצורע' הוא רמז למצור רע שהאדם מכניס את עצמו בגלל התנהגות רעה מצידו, ומה שהשם עושה מעיר אותו מדרכו הרעה ע"י הנגעים המגרדים והכואבים. מה שאומר: כי שורש המחלה היא החלמה מדרך רעה! ואיך זה מתקשר להבנה הזוגית? אם הזכר לא יתעורר משנתו/דרכו המעוותת התפוסה בילד שלא קיבל אהבה או לא קיבל מענה לרגש העמוק שבו וחווה ביטול עצמי ואף התבצר בתוך עצמו, הוא נחשב לאדם שבמו ידיו מבודד את עצמו ומביא על עצמו חוליים קשים המפרידים אותו מעצמו/מאורו הטמון בו ובוודאי מהאישה שלצידו. מצורע - זה כינוי לאדם שמכסה את אורו הרוחני ע"י רוע גשמי - תפיסת עולם מעוות שאותה ניתן לתקן ע"י מחשבה חדשה כגון: אני זכר במהותי להיזכר בהשם ובאישה שהוא שם לצידי שדרכה אני יכול לתקן את עצמי. היא לא אשמה בתסביך שלי היא באה להאיר עליו ולעזור לי להירפא מעצמי. זאת מחשבה חדשה שכולה שלום בבית הזוגי. כתוב: ״חכמת נשים בנתה ביתה״, "בזכות נשים צדקניות נגאלנו ובזכותן נגאל" וכו'... אז על החלק של האישה למדנו בפרשה הקודמת, כאן בפרשתנו זה החלק של האיש להבין את המצור בחייו ולא, ריחוק/מצור/ע. "איש ואישה זכו - שכינה בניהם". מה זה זכו? זיככו! כל העניין הזוגי הוא מאוד שורשי ומאוד מתוכנן, עלינו כנשים ללמוד ממש מה התפקיד הרוחני שלנו מול הבעל האהוב, אבל זה לא יקרה לפני שהבנו את המצוקה הפנימית שאנו סוחבות בתוכנו. גם בנו קיימת ילדה פנימית פגועה שלא תמיד ראו אותה, והיא חוותה בנפשה דחייה וחוסר אהבה, גם היא צריכה לאחד את החלקים מתוכה ע"י הבנה מחודשת שתמיד היא הייתה ותהיה אהובה ומאוחדת עצם היותה נשמה אלוקית שהייתה זקוקה לחיבור לבוראה שזיכך לה את המחשבה וחשף מתוכה את האור הנצחי שבה. ועל הגברים להתגבר מהילד הפגוע שבו אל ראיית אשתו הסוחבת את הילדה הפגועה שהייתה בה או עדיין קיימת בה. זה ואהבת לרעך כמוך, זוהי אהבה שלא תלויה בדבר שמגיעים אליה רק שמבינים את הילד הפגוע שהיה חי בתוכנו. איש ואישה שמבינים את המהלך של הילד הפנימי יכולים להביא את השכינה ביניהם, בלא ההבנות הללו זה גן ילדים, זהו מצור לשניים. ישנה דרך לצאת מן המצור והיא תחילה להבין שכל אחד מאיתנו סוחב משקעים מן העבר שאנו חייבים לפתור בעצמנו וחלילה לא ע"י האשמה חיצונית, להבין שהרגשת הדחיה והנטישה, והחיסרון באהבה זה מהלכים שורשיים להביא אותנו להתאחד מחדש, זה הקונספט לגלות מתוכנו את האחדות המחודשת. שוב, ע"י מחשבה אחדותית כגון אלו. האחריות שלנו להבין שאמנם בחוויה הרגשית חוויתי דחיה, נטישה.., אך זאת לא האמת, האמת היא שאנו אהובים ומאוחדים מעצם היותנו ניצוץ אלוקי וכל הנפרדות הייתה רק במחשבה ולכן רק במחשבה יכולה להתקיים האחדות. כששניים מגיעים להבנות פנימיות שכאלה יכולה להיחשף האהבה. אהבה היא טבעית מה שלא טבעי זה לחפש אותה ומה שלא שפוי זה לחשוב שהיא איננה בזמן שהיא מתקיימת בנו ומחכה שנקיים אותה דרכנו. עכשיו אפשר לשבור כוס ולאחל מזל טוב וסימן טוב יהיה לנו ולכל ישראל. חזק וברוך.