פָּרָשׁוֹת 'מַטּוֹת-מַסְּעֵי' - מְלַמְּדוֹת אוֹתָנוּ כִּי כָּל הַמַּסָּע הַמְּפָרֵךְ הַזֶּה שֶׁאָנוּ עוֹבְרִים בְּחַיֵּינוּ, תַּכְלִיתוֹ לְגַלּוֹת מִתּוֹכֵנוּ אֶת הַלֵּב וְהָאַהֲבָה.

מי לא סובל במסע הזה שנקרא חיים? כולנו!!! ויש לכך סיבה תכליתית - בואו לגלות. מטות -"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ:  כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה". _{(במדבר ל, ב'-ג').} מסעי - "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן". _{(במדבר לג, א').}  'מטות - מסעי' - שם קצת מוזר. זה כמו לקרוא לפרק בספר 'מקלות מדברי', מה הקשר? אז נכון שיש כאן עניין עם הזמנים ודיוקם, כלומר, פרשות מטות-מסעי נקראות ונלמדות יחד משתי סיבות, האחת - כדי שהן יקראו תמיד בימי בין המצרים. השנייה - כדי שפרשת 'דברים' תיקרא בשבת שלפני תשעה באב. פרשת 'מטות' - עוסקת בחובת קיום הנדר והשבועה, ומלמדת אותנו שאם אנו נודרים או נשבעים אנו מחויבים לקיים את הנדר והשבועה, אחרת, הנפש מתייסרת. ככתוב: - ”שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ” _{(משלי, כ"א, כ"ג).} ולא רק נדר או שבועה, כל היוצא מפינו חייב לקיים. אויייי וכמה אנו נופלים בזה, אך גם לכך ב"ה יש תשובה: "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" _{(משלי כ"ד, ט"ז)} - האדם שכל כוונותיו אמת להשם, האמנם ייפול בנפשו אך יקבל כוחות מהשמיים לקום ולנסות שוב. (אין הכוונה ל שבע פעמים כמספר, אלא, עד שהצדיק יגיע לשובע בנפשו - לשביעות רצונו. עד שיצלח את מידותיו המקשות). פרשת מסעי - היא הפרשה העשירית המסכמת את חומש במדבר ובסיומה נהוג להכריז - "חזק חזק ונתחזק". כל מהות התורה למעשה היא לחזק את נפשו של האדם ה"נודד" (במחשבותיו ובמעשיו). פרשת מסעי למעשה עוסקת בסיכום המסע של בני ישראל במדבר סיני ובהכנות האחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל. ואוווו ואווו ואווו. על המסע של מי מדובר? על המסע של האדם היהודי, שכולנו יודעים עד כמה הוא מפרך, מתיש והגובל בהרבה מאוד מצבי נפש משתנים והתמודדויות שאינן פשוטות לו לאדם ובוודאי לסובביו. התורה באה לאסוף אותנו ולומר לנו 'זה בהחלט מאתגר המסע הזה וכפי שאתם רואים עם שלם חווה אותו במדבר ועם שלם ימשיך לחוות אותו בתקופת המדבר שבנפש. חוזרת, עם שלם!! אנחנו עם שלם ומאוחד. עם שידע עליות ומורדות, עם שמרד לא פעם באלוהיו ומשרתיו ותמיד חזר לאמונה ולידיעה שיש כאן ריבון אחד - קב"ה לכל המסע והתהליך הקסום הזה. עם שעל אף המלחמות תמיד התנוסס אל הניצחון. נשמות ישראל - כולנו חווים מסע מפרך באמונה/בנפש/ברגש/בגוף וכו', כולנו מתמודדים עם חוסר וודאות וייאוש אך עלינו לדעת בלב שלם זה השם שמוליך אותנו במדבר ורק כדי להוליד מתוכנו רובד של אמת - רובד של הכנעה וקבלה אשר יולידו מתוכנו את האהבה הגבוהה שבנפש. זאת שמגיעה דווקא מתוך הסבל והרי אם נביט במילה 'סבל' נגלה כי בתוכה יש את המילה 'לב' וממש לא במקרה. האותיות הן שפת הקודש והן מסתירות עולם של אמת. על-כן, דווקא מתוך הסבל עוד נגלה את הלב.  'הסבל הוא הסלבס של הלב'. הלב שלנו כל כך טהור אך לא תמיד אנו מצליחים להרגיש אותו וזאת מפני שבמשך אלפי גלגולים התעטף עליו הרבה מאוד כאב שהסתיר ומסתיר את האהבה הכי אותנטית שיש באדם ולכן במשך אלפי שנים הלב הזה מתאמץ להוכיח שהוא שווה משהו בזמן שלב לא צריך להוכיח מאומה וכשם שהוא דופק מאליו, כך הוא אוהב מאליו. כל העבודה שלנו כבני אדם הוא לסייע ללב לעשות את מה שהוא כבר יודע - לאהוב. זמן המדבר שכולנו חווים אותו 'זמן המדבר שבנפש' הוא מעין זמן התקלפות מהכאב שנדבק אלינו מכל המסעות של עם ישראל (שבתוכם הורינו, סבינו, הורי סבינו והילך..), בואו נחשוב יחד כמה כואב לקלף פצע שהתייבש. כך בנפש. זהו זמן כאב, זמן התקלפות והשלה, לקראת כניסתנו למקום בנפש שנקרא 'ישראל שבנפש'. מקום שבו האדם מתחיל לחוות בנפשו, רוחו ונשמתו משהו אחר. זהו מקום חדש ולכן לא פשוט לתמלל אותו מפני שזוהי חוויה אחרת ממה שהכרנו עד כה. זוהי האהבה הפשוטה, הבריאה שאנו חולמים לחוות אותה. והיא תקרה רק לאחר תקופת המדבר שנחווה בנפשנו. מה שאומר שתכלית המדבר היא אהבה גדולה. מה שאומר שבלי המדבר שבנפש בלתי אפשרי לגלות את האהבה הטבעית הקיימת בנו. אז בכל פעם שצצה או תצוץ השאלה 'למה יש כל כך הרבה סבל בעולם?', נדע שזוהי לא בחירה שלנו הסבל, זה מהלך שנקבע מראש למען גאולתנו. להבין זאת כבר מסיר לא מעט שכבות של סבל. וכשאנו יודעים שלא בחרנו את הסבל אלא נאלצנו לעבור דרכו מה שאמור לקרות בנפשנו זוהי הקלה, הסרת האשמה והכאוס כלפי העולם ואשתו. ושם בדיוק מתעוררת החמלה כלפי לא מעט דמויות בחיינו שהנחנו שהן מקור הסבל בזמן שמקור הסבל כלל אינו שייך לבני אדם. מקור הסבל נמצא במקור של העולם ותכליתו. האנשים בתוכו ללא יוצא מן הכלל נשאים של סבל לתקופה מסוימת (כל אחד מה שנקבע לו) במטרה להכניע את הנוקשות שהתיישבה לנו על הלב. במטרה להביא אותנו אל הלב האוהב. פלא פלאים להבין את המהלך העצום הזה שאנו נאלצים לחוות בנפשנו כשמה שמוביל אותו זה הסיפור של עם ישראל במדבר. עם ישראל היה במדבר 40 שנה. 40 מסמלת את האות 'מם', ו מם בגמטריה זה 8 = אינסוף. מה שאומר שרק תקופת המדבר יכולה להוליד מתוך נפשו של האדם את חווית האינסוף בנפשו - חוויה רגשית של התרחבות הלב והנשמה. ואם נתבונן עוד קצת במילה ארבעים ונאמר אותה בקול נקבל 'הר באים', קרי, תקופת המדבר מעלה אותנו אל מעין הר גבוה (שבנפש) - שם למעשה כל הקשיים, האתגרים, הניסיונות, המאבקים, הדילמות, התהפוכות וכו'.. שהם נצרכים לעלייה. קולטים? כדי לעלות חייב את האתגרים שבדרך. האתגרים וכל הקשיים הם המטות שבהם אנו אוחזים ומצליחים לצלוח את העלייה להר. קולטים? בואו נחשוב כמו מטפס הרים. תחילה הוא יוכל להתחיל את המסע בלי כוח עזר, אך בהמשך הגוף והנפש שבו לא יוכלו לשאת את האתגר לבדם, הם יהיו מוכרחים מקלות/מוטות שיסייעו להם בעלייה. והמוטות האלה הם כלללל הקשיים שאנו עוברים המסייעים לנו להגיע אל מעלה ההר. פלא פלאים.   העלייה מייגעת אך בסופו של דבר משתלמת. 'הר - באים' - בזכות העלייה אל מקום גבוה שבנפש - כהר אנו זוכים לבוא/לשוב לארץ ישראל - לשוב אל האהבה. המילה 'מטות' - כפי שנשמעת לנו היא מילת רבים. והכוונה היא לקבוצות נבחרות ובכירות בעם ישראל שהיו בעלות השפעה גדולה (להבדיל, כמו מטה הליכוד. ולמה להבדיל? מפני שאין מציאות כזאת בתורה של פוליטיקה ותשקורת, אלא, אהבת ישראל). אז מה הסוד עבורנו במילה 'מטות'? המילה מורכבת מן המילה 'מות' והאות ט' - המלמדות אותנו אודות חשיבות טוהר המילה והשבועה. לא להישבע אין צורך. ולהתאמן בדיבור זך וטהור שמאליו יסייע לנו לחוות את הטוב בנפשנו. ככתוב: 'דברי חכמים בנחת נשמעים'. ולמילה 'מסעי'. המילה 'מסעי' - מורכבת מין המילה 'מעי' והאות ס' - המלמדות אותנו כי המסע שלנו מפותל כ 'מעי' הגס - שהוא איבר העיכול האחרון במערכת העיכול שבגופנו, המעכל את שאריות המזון (שעוכלו כבר בקיבה ובמעי הדק). ולא במקרה פרשת 'מסעי' - היא הפרשה האחרונה בחומש במדבר, אימל'א איזה דיוק להפליא. המלמדת אותנו כי אכן כולנו כאן במסע מפותל כ- מעי, כולנו במסע 'גס' עבור הנשמה העדינה. מסע ספיראלי כזה עגול כאות ס' -המחזיר אותנו פעם אחר פעם לאותה הנקודה, במטרה שנגדל ונתפתח אל מלוא הפוטנציאל הטמון בנו. אל רמת תודעה אחרת המעלה אותנו בנפש לידיעה: "סוֹמֵךְ יְהוָה לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים" (תהילים) - השם תומך בנו בעת הנפילה ומרומם אותנו. פרשת מסעי פותחת במשפט: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" - אלה ולא אחרים, אלה - זה בדיוק מה שהיינו ועדיין צריכים לעבור בפרט כשכל ההוויה שנצרבה בנפשנו מקורה 'מצרים'. למה הכוונה? השם מדגיש שבעקבות כך שהיינו במצרים - מקום שהצר עלינו, הקשה על נפשנו וגופנו, בעקבות הקושי שנצרב על נפשנו נאלץ לחוות מסע מפרך שכל תכליתו השלה של הכאב והקושי. פעמים שזה מרגיש כמו מלחמה קשה בנפש ובגוף ומול העולם כולו, אך אל נשכח שכולנו נלחמים עבור הקושי של אבות אבותינו ויש לכולנו זכות אבות להיגאל. המלחמה היא כלל לא פרטית. המלחמה היא כללית ולמען אחדות עם ישראל. אנו נוטים לחשוב שהמלחמה היא אישית ובכך למעשה אנו מגדילים את הסבל. אך אם נעצור רגע וננסה לסכם את המסע האישי שלנו נגלה שאנחנו רק חוליה קטנה משרשרת שלמה. והחולייה הזאת כבר לא יכולה להיות חסרה בדעת, אלא, לדעת שכולנו סובלים במידה כזאת אחרת בכדי לאהוב מחדש. די למצר, הי למדבר ושלום עלינו - עם ישראל יחיד ומיוחד. כל אחד מאיתנו הוא מעין 'איבר' בגוף שמוכרח להיות בריא למען תקינות המערכת. כל אחד מאתנו מוכרח להיות איבר בריא בכדי שיחד נהיה למערכת אנושית המייצרת אהבה ובריאות (ולא עוד שנאה וחולי). העולם כמנהגו נוהג. הרבה מאוד מלחמות, רעשים, הסחות דעת ובסופו של דבר עם ישראל הנבחר מגלה פעם אחר פעם שהתחבולות הן המלחמה ככתוב: "בתחבולות תעשה לך מלחמה". ולא משנה באיזה תחבולות נבחר לפעול בסופו שלדבר נגיע למסקנה שרק השם באמת פועל במציאות והוא המביא אותנו אל הניצחון - בנפש, בגוף ובמדינה. "אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ ׀ בְּשֵׁם־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר". ראו פלא - המילה 'מדינה' באמצע שלה זה דין, והשאר 'מה'. ואומר, 'מדינה זה דין מה'. מדינת ישראל בסופו של דבר תינצל מן הדין הרובץ עליה ותזכה לרשת (ישראל) את השירה - את הנעימות שבלב. ולך בת ישראל היקרה: "וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵ֙עַ֙ כׇּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ". _{(ספר רות,ג,י"א).}  השם יודע את סבלך הרב, תהיי בטוחה שהוא אוהב אותך הרבה יותר מאשר את אוהבת את עצמך. את השותפה הפעילה שלו זוכרת? את האישה שלו לפני הכל (איש/ה). הוא רואה כמה כואב לך ועד כמה שאת חווה בדידות, אך הוא גם רוצה שתדעי שגם הרגעים הללו הם אהבה גדולה שאת תיכף תזכי לגלות אותה בעצמך רק תהיי סבלנית. הטוב עוד לפנייך. "תַּם־עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ..". עוד נחווה כולנו בנפשנו כי תם העוון שפקד את נפש ישראל והשם לא יוסיף עלינו עוד מהגלות, אלא בעת שהוא קבע הוא יגאל ויגלה לנו עד כמה כל הסיפור כאן מאז ולתמיד היה אהבה גדולה. פרשת מטות ל' מתחילה בפסוק ב'. יחד אותיות 'לב'. ללמדנו כי בסופו של המסע שבמדבר מגלה מתוכנו הלב. ה ל ל ו י ה. שהדברים יהיו לגאולת הדעת בעם ישראל, אמן ואמן.