פָּרָשַׁת 'כִּי תֵּצֵא' - מֵעַצְמְךָ.

"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" (דברים כא, י'). אנו נמצאים עדיין בסדרת "השיעורים האחרונים" לפני כניסתם של בני ישראל לארץ המובטחת, אך חשוב שנזכור, פרשת השבוע נוצרה לכתחילה להזכיר לנו שאנו בעצמנו ברגע זה ממש נמצאים לפני כניסתנו לארץ ישראל מבחינה רוחנית. הלא, מה זה באמת משנה אם אדם יהודי נמצא בארץ ישראל מבחינה פיזית - בגופו, אך נפשו עדיין במצרים: בעצבות ובכעס? הרי כי כל המהות היהודית היא לזכות להיכנס לארץ ישראל ברוחניות/בנשמה. איך? "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ.." - ע"י יציאה למלחמה פנימית עם האויבים הפנימיים שלנו: האגו/הכעס/הטינה והשנאה. איך באמת עושים זאת? מבררים מה עורר את הכעס? והתשובה תמיד תהיה רצון לקבל דבר מה. וכאן על האדם ללמוד את נפשו, שזה אומר: להבין שהתגובה שלי נובעת מתוך מצוקה אישית שהיא רק שלי ואף אחד לא אמור למלא את החיסרון/המצוקה הפנימיים שאני חווה מלבדי. זהו השלב הראשון - לתרגל הבנה בסיסית - תגובה כועסת = מצוקה פנימית. חשוב לציין! שאין זה אומר שאנו מסכימים להתנהגות החיצונית, רק לומדים לא לתת למציאות לנהל את עולמנו הפנימי ולשבש את חיינו, שזה לרוב מה שקורה, שולטים בנו. כאן נלמד להחזיר את השליטה אלינו בחזרה, ולשם כך צריכה להיות לנו דרך. אז כפי שציינתי בשלב הראשון - להבין שתגובה שלילית (כדוגמת הכעס) מצדנו מעידה על מצוקה פנימית השולטת בנו ומנהלת לנו את החיים. בשלב השני - נבין, כי אם האני שבי כועס אני נשלט ולא שולט!! חשוב שנדע לא לייחס את הכעס או כל רגש קשה מתוכנו, אישית אלינו, מהסיבה שאנו נשלטים על ידם ופועלים מתוך דפוסים אוטומטיים, מה שאומר שהאדם לא נמצא בשליטה עצמית על החיים שלו, ולכן זה לא באמת הוא שמתנהג כך. האדם מורכב מגוף ונשמה, כך שהאדם הוא הנשמה שבו וכל עוד הוא נשלט ע"י הכעס (למשל) הוא בשליטת הגוף ויצריו, ואיתם אנו חייבים לצאת למלחמה. אם נשאל לא מעט אנשים: "אתם מצטערים שהתנהגתם כך", הם יאמרו בוודאי אני לא מבינ/ה איך התנהגתי ככה". מה שמסביר את הדפוס שמנהל אותנו ושובה אותנו אליו. מכאן, אם אדם מבין שהוא כועס כי הכעס שולט בו ולא כי מישהו עשה לו משהו במציאות (אלא רק נשלח לעורר אותו שהוא עדיין שבוי בכעס), הוא למעשה זוכה להילחם באויב הכי גדול של חייו שנקרא 'כעס' אותו הוא גידל שנים רבות בתוכו (מחוסר מודעות) ונתן לו את הכוחות לשלוט בו. נזכור, כל עוד אנחנו חושבים שמישהו בחוץ הכעיס אותנו, אנחנו תחת שליטת הכעס. ואילו כשאנו מתחילים להבין שהכעס העולה מתוכנו עולה מתוך מצוקה פנימית ורצון לקבל משהו.., רק אז אנו עולים לדרך רוחנית שבה הכעס כבר לא ישלוט וינהל אותנו ובטח שלא ישבש לנו את הבריאות הנפשית והפיזית. רק ההבנה הזאת שעם הזמן תתפתח לידיעה תייצר מתוכנו שחרור מן השבי לכעס אל החופש והאהבה.  בשלב השלישי - אם נשאל למה יש בנו כעס? נבין תחילה כי הכעס התגלגל אתנו מהילדות (ואולי גם מגלגולים קודמים). מה היה בילדות? ננטשנו מבחינה רגשית (ההורים לרוב לא היו נוכחים רגשית, כי הם בעצמם היו ואולי עדיין בחיפוש עצמי) וכל מה שרצינו באמת היה שיראו אותנו, שיקשיבו לנו, שיאהבו אותנו בלי תנאי, שיחבקו אותנו. וכשזה לא קרה, הרצון לקבל בנו גדל, התחלנו לחפש למלא את הריק הפנימי הזה מהמציאות - התחלנו לרצות שאנשים יעריכו אותנו, יכבדו אותנו, יאהבו אותנו, וכשזה לא קרה, הכעס גדל בנו והתגבש לאגו שהוליד את כל הרגשות השליליים שבנו:  הטינה והשנאה, האכזבה, הפחד וכו'.., שהולידו את שאר המחלות בנפש ובגוף, שהולידו את הנפרדות באדם - האדם מתהלך בעולם ולא יודע מי הוא באמת, מתהלך בלא זהות פנימית. ומתוך תחושת הישרדות וחוסר מודעות פנימית, הוא בנה לעצמו אישיות מדומה שהיא לא שייכת לנשמה הטהורה השוכנת בו ומחכה שהוא יכיר בה/בו. האדם הוא הנשמה שבו, במשך שנים אנו לומדים לחיות מתוך הישרדות רגשית כי בסה"כ רצינו להרגיש אהובים ומוערכים, רק שלא באמת ידענו שאת הערך העצמי והאהבה לא מחפשים בחוץ, אלא מוצאים בפנים בנפש, ע"י מלחמה בכעס (ובכל רגש שלילי אחר) שריסק ושבה אותנו אליו. אך בלי שנבין את השתלשלות העניינים עוד מהילדות לא באמת נוכל לייצר שלום פנימי שבוודאות יביא לשלום חיצוני. נזכור! כשיש אויבים בפנים/בנפש, יש אויבים בחוץ/במציאות, ושוב, מדוע? כדי לעורר אותנו שאנו נשלטים ולא שולטים בעצמנו. אדם שלמד לשלוט בעצמו כבר לא כועס, לא מאוכזב, לא נפגע בעת סיטואציה "לא הוגנת" במציאות, איך זכה? 1. רצון - רצה מאוד לצאת מהשבי, כלומר: אותו רצון שהכניס אותו תחילה גם יוציא אותו בסופו של דבר. 2. אימון - הוא התאמן בדעת השם: אין אשמים בחוץ, יש עבודה פנימית עם הרגש כפי שציינתי בשלושת השלבים. 3. דעת - ידיעה שהוא עכשיו עומד בניסיון לראות אם הוא שולט בעצמו ולא עוד נשלט ע"י "מפלצת" הכעס. וכאן אוסיף, שלפני שדנים את האדם, נותנים לו להתנסות במציאות. נניח האדם סובל מאוד מהכעס ישלחו לו אדם שמאוד יכעיס אותו, ואם הכועס יגיב בכעס, הרי שהוא ייתן את הדין על כעסו: בבריאות, בפרנסה, בשלום הבית, בתקיעות וכו'.., אך אם יגדל להבין ש "המכעיס" הוא רק שליח שנשלח ע"י השם לעזור לו לצאת מעצמו, והוא יגיב שונה מהרגיל, בחמלה וקבלה והרבה ענווה, הוא - הכועס ירוחם מן השמים ויעזרו לו להתגבר על הכעס ולהשתחרר ממנו. בדוק ומנוסה. מסקנה: כדי להיכנס לארץ ישראל שבנפש, קרי, לחוויית חיים טובה וקלילה יותר, האדם חייב לצאת למלחמה על אויביו. שזה להתאמן עם הדעת החדשה. ולפרשתנו 'כי תצא'. משה רבנו - מורנו הגדול, לפני מותו ממש, משאיר לנו "ירושה" שמנה ביותר, שלא ניתן בכלל לאמוד אותה במספרים, כי נצח ישראל זה לא כסף, נצח ישראל זה כיסופים/השתוקקות להשם. בואו נחשוב יחד, כמה ירושה "שמנה" יכולה לסדר לאדם את חייו? לא יעלה על הדעת, נכון? הלוואי עלינו! אך מה, האמנם ירושה יכולה לגרום לאדם לחיי נוחות, אבל, זה לא העניין כאן חיי נוחות. העניין בעולם שלנו זה למצוא את הנוחות שבנפש ככה שלא באמת משנה אם יש פאר בחוץ או לא. הפאר הוא בפנים - בידיעת השם. ואם השם ירצה לפנק יותר, מה טוב ומה נעים. הלא, במהרה חיי נוחות למיניהם הופכים להרגל והשעמום צף כבתחילה. מדוע? כי הנשמה רוצה משהו אחר - היא רוצה "הַנְּשָׁמָה" - היא רוצה חיים של אמת. ומה הם חיים של אמת? חיים שעברו ברור בנפש. אז ירושה שרויה ביושרה!!!!! איזה צירופי מילים מעדנייה ממש. ידיעת המילה העברית מחייה את הנפש. אז בכדי שאדם יזכה בירושה רוחנית: בסיעתא דשמעיה, בהשגחה גדולה יותר, בכל הטוב המוכן לו וכו'.. הוא חייב להיות ישר עם עצמו - להתיישר. והרי שהוא יזכה לחוות את ארץ ישראל שכולה טוב ועונג. המילה - כשמה (מילה- זה חיתוך, כמו ברית מילה) חותכת את ההבנה הבסיסית ומעלה אותנו להבנה אלוקית – הלללללללויה. עבורי המילה העברית היא הברית  - היא הדליקה מתוכי את הניצוץ האלוקי והשיבה אותי אל האיזון הנפשי. ומהי דרך ישרה? דרך הלב! המלמדת אותנו להיות כנים וישרים. עלינו להיות אנשי דעת - אנשי דעת - המתבוננים פנימה לנשמה, ככתוב: "דעת קנית מה חסר, דעת חסרת מה קנית... ". הפרשנה שלנו פותחת בצמד המילים: "כי תצא". למה 'כי'? כי זוהי מילת תשובה, נדמה שאמורה להיות שאלה לפני תשובה לא? ומהי השאלה? האדם! האדם מלא מלא מלא שאלות והתשובה היא אחת: ׳כי תצא׳ כלומר: אם ננסה לדמיין מהי השאלה, זה יהיה ככה: ״מדוע לא טוב לך אדם יקר״? והתשובה: כי תצא כבר מעצמך! מה זה לצאת? האם מדובר במקום פיזי? לא ולא, מדובר ביציאה רוחנית מן הכלא המנטלי והשבי שהאדם נשאב לתוכו במהלך חייו. לדוגמה: אדם כועס נמצא בשבי, בכלא מנטלי, מה עליו לעשות? לצאת למלחמה על הכעס, להבין מה השורש של הכעס, והכעס תמיד נובע כי האדם לא קיבל דבר מה מהמציאות, ושם בדיוק יושב הברור - למה הכעס שולט בי כשאני לא מקבל, ולהילחם להיות באיזון פנימי בלא כעס גם כשאיני מקבל, ושם נוצר המעבר בין הכעס לבין קבלת המציאות. כעס הוא תולדה של אגו, ואגו הוא האויב הגדול ביותר לאדם ואותו הוא חייב לבער מנפשו. 'אגו' אותיות 'גאו' - "כי גאו המים" - בקריעת ים סוף. רגע לפני שעם ישראל עומד לטבוע הם העלו זעקה להשם שיציל אותם ואז קרה הנס הגדול בהיסטוריה 'קריעת ים סוף' - הים נחצה וישראל הצליחו לעבור בבטחה. מה מלמד אותנו קריעת ים סוף ברוחני? אדם הנשלט ע"י האגו שלו נמצא כאדם שעומד לטבוע בכל רגע, ולא יאוחר הרגע שבו האגו יביא את האדם לאבדון טוטאלי והוא יבין שרק השם יוכל להושיע אותו מעצמו, הוא יזעק להשם לעזרה והשם יושיע אותו - קָר֣וֹב יְ֭הֹוָה לְכׇל־קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת. ויפה שעה אחת קודם, עלינו להשתדל ממש להילחם באגו ותולדותיו, כדי להגיע לאיזון ושמחה בחיים. הפניה 'כי תצא' היא אישית לכל אדם - לצאת למלחמה עם האויבים שלו. איזה אויבים? אֹיְבֶיךָ - מדובר באויבים פנימיים של האדם כגון: הכעס, התחמנות, הגזלנות, הרמאות, הדברנות היתרה (זאת שלא משמחת לבבות), השנאה, התאווה, הקנאה  וכו'.. זה כמו לרשום תצא למלחמה על רגשותיך, שהם - הרגשות שלך. אויביך - האויבים (הפנימיים) שלך. הקב"ה הכתיב את המילה 'אויביך' ולא מילה אחרת, מהסיבה שנבין את גודל הנזק שאדם עושה לעצמו כשהוא לא יוצא להילחם בעצמו!!! ואף מאדיר את הנזק בכך שנלחם עם אויבים/אנשים חיצוניים. הלא, וכאן תקשיבו טוב טוב, אם יש לאדם אויבים חיצונים/בני אדם, באופן ישיר זה בא להראות לו שיש אצלו בנפש אויבים - שהוא עוד לא התגבר על הכעס והשנאה שבתוכו. שאצלו בנפש שוררת מלחמה פנימית שאף אחד אמנם לא רואה אותה, אך היא מתבטאת במציאות עם אובים חיצוניים. זוהי תורת הקבלה -  תורת חיים. אין תורה בלא תורת הקבלה/הפנימיות. תורה בלי פנימיותה - זה כמו גוף בלא נשמה! כל חייו של האדם נראים בחוץ!! אין לאן לברוח. ותבדקו זאת. אין מציאות כזאת שאדם תיקן את עצמו ממש ובחוץ יופיעו אויבים - אין.  הנפש שלנו היא כמו 'רנטגן' במציאות, וזה כשלעצמו חסד מהשם! אנו רק לפי המציאות, יכולים להבין מה מתרחש אצלנו עמוק פנימה. מלחמה או שלום. ונזכור! אין שלום, בלא מלחמה. ואדם חופשי - הוא אדם המשוחרר ממלחמה פנימית. וכדי להשתחרר צריך דרך. לכאן משה רבנו רוצה להוביל אותנו, להבין מי הוא האויב שנמצא אצלנו ומשגע אותנו? רגש השנאה? לברר, למה אני שונא? האם אני עדיין חי במחשבה שמישהו "עשה לי שתה לי אכל לי"??? או שאני גדל במחשבה ל למה אלוהים שלח אדם פלוני לפגוע בי ולעורר מתוכי שנאה? רוצים לדעת למה? כי יש בתוכנו שנאה. אין תשובה אחרת. מראים לאדם שנאה, כי יש בתוכו שנאה. וכל עוד יש באדם שנאה או כל רגש שלילי אחר.., השם לא יכול לשכון באדם. ככתוב: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם. ז"א, שכדי לנקות את האדם מהרגש המזעזע הזה, שולחים לו אדם שגם בתוכו יש שנאה. "הדומה מושך דומה" פועל לטוב ולרע. (אין גאונות כזאת). אך מה, פה עלינו להפעיל חכמה!! אם זה בי והשם שלח לי את השיקוף שלי, עליי לצאת למלחמה בתוכי - זוהי מלחמה רוחנית על הנפש היפה שלנו. אין בה אנשים! יש בה יצרים! האדם נלחם בעצמו וזה הכי קשה בעולם. אבל הכי שווה בעולם. זה או להילחם עם אנשים או להילחם בעצמנו. עם אנשים זו מלחמה מכורה מראש, אין בה מנצחים רק מפסידים. מלחמה הגובלת בהרס שאין לו הופכין. ואילו, להילחם עם העצמי - עם הרגשות הנוראיות שבתוכי (שספגנו עוד בילדות) זה ניצחון אמתי - כי אין ניצחון, בלא ניצחון היצר הרע שבאדם. ומהו ניצחון? נצח - לא ננצח לפני שנצנח אל עצמנו. הפסוק ממשיך: "וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ"- מי 'ונתנו'? השם נותן לידינו את השנאה הקנאה והכעס.. שנשלוט עליהם ולא הם ישלטו בנו. השם מבטיח לנו שאם נצא, למה כתוב 'תצא', יכלו לכתוב: 'כי תלך'? שימו לב לדיוק! וכאן סוד עצום. הלא, אנו רגילים כל החיים לחשוב שהאחר אשם.. וכאן, תורת הקבלה מלמדת אותנו לצאת מעצמנו, לא ללכת מעצמנו, לא לצאת ולריב עם בני אדם. כי אחרי הכל רובנו "רבים עם עצמנו". נראה לנו שהם מתכוון שנצא על אויבינו החיצונים? חס ושלום! (ואם כך, היה כתוב 'אל' אויבנו ולא 'על' אויבנו, בפסוק הראשון) הלא, כל התורה עוסקת בשלום ונחלת הנפש, ובכעס של השם כלפי מי שפוגע בבריות/בילדיו. אנו קרבים לימי הכיפורים וימי התשובה - השם מבקש מאתנו לכבד איש את רעהו, יותר מלכבד אותו. איזו עוצמה. שנזכה. ובחזרה ל 'ונתנו' - השם מבטיח שמי שיילחם עם עצמו, עם הרגשות השליליים הכי חזקים שבו, כפי שציינו: הכעס, השנאה, הקנאה, הנקמה וכו'.., הוא ייתן לו את האויבים לידיים, זאת אומרת, הוא ייתן לנו את היכולת לשלוט על אותם הרגשות המשחיתים אותנו, ולא רק שנשלוט על השנאה והכעס וכו'.., הם גם יהיו שבויים שלנו - "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ"- נזכה לשבות/להשבית את מה ששבה אותנו תחילה ולשוב לשפיות שבדעת - אימלללללל'א איזו הבטחה. קולטים מה הולך כאן בפסוק? אדם בלא ההוראות הללו פשוט כלוא ביצריו. ואדם הכלוא ע"י יצריו/אויביו הפנימיים, כלוא גם ע"י אויביו החיצוניים. אם יש לאדם שונאים בחוץ - זה כדי להראות לו שהוא שונא את עצמו! ושנאה מובילה למלחמה פנימית וחיצונית כאחד. כפי שאנו חווים היום בימינו עם הטרור. (נזכור! קודם הטרור החיצוני, הטרור הפנימי). ואת כל זה ניתן להסיק רק מפסוק אחד שאנו עוסקים בו: "כי תצא...". ואני כלל לא נכנסת לפרשה עצמה, אלא, מתמקדת בד"כ רק בשם הפרשה ובפסוק הראשון (והשני אולי) שבה. כל השאר זה הסבר ופירוט.. זה כמו להגיד לאדם תאכל רק כשר. ואז מפרטים מה זה אוכל כשר ומה אסור ומה מותר. אצלנו בפרשה - משה רבנו מתחיל בכותרת 'כי תצא' למלחמה.. ואז מסביר בשאר הפרשה, איך לצאת מהמלחמה הפנימית בחייו של האדם. כמו למשל בפרשה: "וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה". כלומר: אסור לגבר לקחת אישה נשואה (כתוב 'אשת' = אשת איש) שנמצאת בשביה - שנמצאת שבויה ליצרים שלה/שלא טוב לה/מבולבלת/נפלה בדעתה, יפה במראה, בגלל חשקיו היצריים. למה? כי הוא ימאס בה. ככתוב: "וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא-תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף; לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ" - גבר שלוקח אישה נשואה ובכלל כל אישה, בשל מראה החיצוני שלה, ולצרכיו האישיים. ולא מתמקד ביופי הפנימי שלה וברצון אמתי לשמח אותה, מהר מאוד גם היופי שלה ירד בעיניו, ונמצא כמענה אותה, כי לא ירחק הרגע שהוא ימאס בה (וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ), והעינוי של האישה עם אדם שכזה הוא לא אחר מאשר - רצח לנשמה שלה - אדם שכזה עלול לחטוא באיסורים חמורים - "לא תרצח" "לא תנאף" "לא תחמוד" "לא תגנוב". זאת דוגמה המפרטת לגבר איך לצאת למלחמה על היצרים שלו ולא לחטוא באישה!!! התורה מזהירה ממש. אלוהים ישמור ויגן בעדנו הנשים, אמן ואמן. כמוכן, משה רבנו ממשיך לפרט בכל מיני נושאים האסורים לו לאדם, אשר מניעתם תביא אותו לדרך האמת. הדברים עובדים בצורה מאוד מדויקת - קודם להתיישר עם הפנימיות שלנו, ורק אז יתגלה הטוב שיש לחיים להציע.. שנזכה כולנו לצאת מן העצמי השלילי ולהילחם בכל תופעות הלוואי של הנפש, בידיעה שהשם מנקה אותנו, דרך בני האדם ורוצה ללמד אותנו לשלוט על היצרים הרעים שלנו, שיהפכו אף הם בעצמם לשבויים שלנו. זה לשוב הביתה - לשקט הפנימי. כמו לחזור לבית נקי ומאורגן. השם נותן לנו הזדמנות ממש עכשיו רגע לפני תחילת השנה החדשה לחזור לנפש נקייה. זה או לצאת לחופשי, או להיכנס לעונשי!! ניקיון - לשון קנין רוחני - עלינו לקנות מהשם את המידות הטובות ולא בכסף אלא בכיסופים. ובכך נצא מהמלחמה הפנימית שבתוכנו ונשלוט על חיינו. אין שליטה בלא שלט, בלא כיוון. שנזכה להתכוונן לאמת ולרשת את הטוב המוכן לנו. נהיה טובים עם עצמו, העולם יהיה טוב אתנו. אמן ואמן. רובנו נמצאים ב "בְּרוֹךְ" - יש לנו הזדמנות לצאת אל ה- "בָּרוּךְ הוא וברוך שמו". ונאמר אמן. חזק וברוך.