פָּרָשַׁת 'כִּי תֵּצֵא' - הַתְּשׁוּבָה הִיא לָצֵאת מֵעַצְמִי!
"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" (דברים כא, י'). אנו נמצאים עדיין בסדרת "השיעורים האחרונים" לפני כניסתם של בני ישראל לארץ המובטחת. מדגישה, האמנם הפרשה עוסקת בתקופת העבר הרחוק של עם ישראל, אך מאז ולתמיד התורה שלנו היא נצחית היא מעל הזמן והטבע - היא הווה - מתקיימת בנו עכשיו!! ומעניקה לנו את הלמידה החיונית להתפתחותנו שהיא מעבר למה שהראש שלנו מסוגל לדעת לבד, בלא הוראה. משה רבנו - מורנו הגדול, לפני מותו ממש, משאיר לנו "ירושה" שמנה ביותר, שלא ניתן בכלל לאמוד אותה במספרים, כי נצח ישראל זה לא כסף, נצח ישראל זה כיסופים/השתוקקות להשם. בואו נחשוב יחד, כמה ירושה "שמנה" יכולה לסדר לאדם את חייו...? לא יעלה על הדעת, נכון? הלוואי עלינו! אך מה, האמנם ירושה יכולה לגרום לאדם לחיי נוחות, אבל, זה לא העניין כאן חיי נוחות. העניין בעולם שלנו זה למצוא את הנוחות שבנפש ככה שלא באמת משנה אם יש פאר בחוץ או לא. הפאר הוא בפנים - בידיעת השם. ואם השם ירצה לפנק יותר, מה טוב ומה נעים. הלא, במהרה חיי נוחות למיניהם הופכים להרגל, והשעמום צף כבתחילה. מדוע? כי הנשמה רוצה משהו אחר - היא רוצה "הנשמה" - היא רוצה חיים של אמת. ומה הם חיים של אמת? חיים המנוהלים עפ"י דרך ישרה שמה ששולט בהם זה הרוחניות על פני הגשמיות. ואומר: כי ירושה שרויה ביושרה!!!!! איזה צירופי מילים אימל'אאאא - לי דופק הלב מהבנת המעבר של המילה - ממש מחייה התורה שאין מילים. המילה - כשמה (מילה- זה חיתוך, כמו ברית מילה) ממש חותכת את ההבנה הבסיסית ומעלה אותנו להבנה אלוקית – הלללללללויה. (אגב, אני חוזרת בתשובה רק בזכות המילים. המילה החזירה אותי בתשובה - חכמה אחרת). זאת אומרת, שרק מי שהולך בדרך ישרה יכול לזכות בירושה האלוקית, ומהי דרך ישרה? דרך הלב! המלמדת אותנו איך לפתוח את הלב.. אך לא לפני שנסיר מעליה את כל המגרעות האישיות. ומי שלא הולך בדרך הישרה, זה לא ידבר ללב שלו, הוא יראה בתורה "ספר של דתיים" ואילו הוא מה זה שייך אליו. האמת שבעבר שלי, זאת בדיוק הייתה המחשבה שלי לגבי תורה ויהדות. כי הייתי בדרך שעדיין לא שרתה עליי היושרה, בכל זאת צריך לזכות לזה ממש. ובדרך נס.. זכיתי. וכולם ללא יוצא מן הכלל יכולים לזכות אם רק יבינו את הגדולה ומעלת הדרך הישרה. ואל נתבלבל תורה לא מבקשת מאתנו להיות דתיים, אלא דעתיים - אנשי דעת - מתבוננים פנימה לנשמה. המצוות יכנסו בזמנן הראוי. ככתוב: "דעת קנית מה חסרת... ". הפרשנה שלנו פותחת בצמד המילים: "כי תצא". למה כי? כשאני רואה דברים כאלה, אני נדלקת. כל אחת ומה שמדליק אותה אההה. בואו נגלה. 'כי', זאת כביכול תשובה לשאלה. ז"א שאמורה להיות שאלה לפניכן. מה השאלה? לא יודעת. אני יודעת להסתמך רק על הכתוב, ומאחר ולא כתוב, יכולה להניח כי זאת לא שאלה בכלל שלכל אדם ישנם אויבים, ולכן היא כלל לא כתובה. זה "בילד אין" שיש אויבים. והתשובה של האדם, האחת והיחידה בחייו היא תמיד: כי תצא!! אדם רוצה ללמוד לעזור לעצמו, הוא חייב ללמוד לצאת מאזור הנכות שלו אל אזור הנוחות שבו. וכאן אעמוד על איזה אויבים יש לו לאדם? האם מדובר באויבים אנושיים? וכאן כדאי ש "נפתח" את הראש לידע מטורףףףף. "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ.." - יש כאן פניה אישית לכל אדם לצאת למלחמה על האויבים שלו. איזה אויבים? אֹיְבֶיךָ - מדובר באויבים הפנימיים של האדם, יצריו הרעים כגון: הכעס, התחמנות, הגזלנות, הרמאות, הדברנות היתרה (זאת שלא משמחת לבבות), השנאה, התאווה, הקנאה וכו'.. זה כמו לרשום תצא למלחמה על רגשותיך, שהם - הרגשות שלך. אויביך, הם - האויבים (הפנימיים) שלך. הקב"ה הכתיב את המילה 'אויביך' ולא מילה אחרת, מהסיבה שנבין את גודל הנזק שאדם עושה לעצמו כשהוא לא יוצא להילחם בעצמו!!! ואף מאדיר את הנזק בכך שנלחם עם אויבים/אנשים חיצוניים. הלא, וכאן תקשיבו טוב טוב. אם יש לאדם אויבים חיצונים/בני אדם, באופן ישיר זה בא להראות לו שיש אצלו בנפש אויבים - שהוא עוד לא התגבר על הכעס והשנאה שבתוכו. שאצלו בנפש שוררת מלחמה פנימית שאף אחד אמנם לא רואה אותה, אך היא מתבטאת במציאות עם אובים חיצוניים. זאת תורת הקבלה - תורת חיים. אין תורה בלא תורת הקבלה/הפנימיות. תורה בלי פנימיותה - זה כמו גוף בלא נשמה! כל חייו של האדם נראים בחוץ!! אין לאן לברוח. ותבדקו זאת. אין מציאות כזאת שאדם תיקן את עצמו ממש ובחוץ יופיעו אויבים - אין. אך זה כשלעצמו מעין 'רנטגן' לעולמנו הפנימי. וזה כשלעצמו חסד מהשם! אנו רק לפי המציאות, יכולים להבין מה מתרחש אצלנו עמוק פנימה. מלחמה או שלום. ונזכור! אין שלום, בלא מלחמה. ואדם חופשי - הוא אדם המשוחרר ממלחמה פנימית. וכדי להשתחרר צריך דרך. לכאן משה רבנו רוצה להוביל אותנו, להבין מיהו האויב שנמצא אצלנו ומשגע אותנו? רגש השנאה? לברר, למה אני שונא? האם אני עדיין חי במחשבה שמישהו "עשה לי שתה לי אכל לי"??? או שאני גדל במחשבה ל למה אלוהים שלח אדם פלוני לפגוע בי ולעורר מתוכי שנאה? רוצים לדעת למה? כי יש בתוכנו שנאה. אין תשובה אחרת. מראים לאדם שנאה, כי יש בתוכו שנאה. וכל עוד יש באדם שנאה או כל רגש שלילי אחר.., השם לא יכול לשכון באדם. ככתוב: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם. ז"א, שכדי לנקות את האדם מהרגש המזעזע הזה, שולחים לו אדם שגם בתוכו יש שנאה. "הדומה מושך דומה" פועל לטוב ולרע. (אין גאונותתת כזאת). אך מה, פה עלינו להפעיל חכמה!! אם זה בי והשם שלח לי את השיקוף שלי. עליי לצאת למלחמה בתוכי - זוהי מלחמה רוחנית על הנפש היפה שלנו. אין בה אנשים! יש בה יצרים! האדם נלחם בעצמו וזה הכי קשה בעולם. אבל הכי שווה בעולם. זה או להילחם עם אנשים או להילחם בעצמנו. עם אנשים זו מלחמה מכורה מראש, אין בה מנצחים רק מפסידים. מלחמה הגובלת בהרס שאין לו הופכין. ואילו, להילחם עם העצמי - עם הרגשות הנוראיות שבתוכי (שספגנו עוד בילדות) זה ניצחון אמתי - כי אין ניצחון, בלא ניצחון היצר הרע שבאדם. הפסוק ממשיך: "וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ"- מי 'ונתנו'? השם נותן לידינו את השנאה הקנאה והכעס.. שנשלוט עליהם ולא הם ישלטו בנו. השם מבטיח לנו שאם נצא, למה כתוב 'תצא', יכלו לכתוב: 'כי תלך'? שימו לב לדיוק! וכאן סוד עצום. הלא, אנו רגילים כל החיים לחשוב שהאחר אשם.. וכאן, תורת הקבלה מלמדת אותנו לצאת מעצמנו, לא לברוח מעצמנו, לא לצאת ולריב עם בני אדם. כי אחרי הכל רובנו "רבים עם עצמנו". נראה לנו שהם מתכוון שנצא על אויבינו החיצונים? חס ושלום! (ואם כך, היה כתוב 'אל' אויבנו ולא 'על' אויבנו, בפסוק הראשון) הלא, כל התורה עוסקת בשלום ונחלת הנפש, ובכעס של השם כלפי מי שפוגע בבריות/בילדיו. אנו קרבים לימי הכיפורים וימי התשובה - השם מבקש מאתנו לכבד איש את רעהו, יותר מלכבד אותו. איזו עוצמה. שנזכה. ובחזרה ל 'ונתנו' - השם מבטיח שמי שיילחם עם עצמו, עם הרגשות השליליים הכי חזקים שבו, כפי שציינו: הכעס, השנאה, הקנאה, הנקמה וכו'.., הוא ייתן לו את האויבים לידיים, זאת אומרת, הוא ייתן לנו את היכולת לשלוט על אותם הרגשות המשחיתים אותנו, ולא רק שנשלוט על השנאה והכעס וכו'.., הם גם יהיו שבויים שלנו - "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ"- נזכה לשבות/להשבית את מה ששבה אותנו תחילה ולשוב לשפיות שבדעת - אימלללללל'א איזו הבטחה. קולטים מה הולך כאן בפסוק? אדם בלא ההוראות הללו פשוט כלוא ביצריו. ואדם הכלוא ע"י יצריו/אויביו הפנימיים, כלוא גם ע"י אויביו החיצוניים. אם יש לאדם שונאים בחוץ - זה כדי להראות לו שהוא שונא את עצמו! ושנאה מובילה למלחמה פנימית וחיצונית כאחד. כפי שאנו חווים היום בימינו עם הטרור. (נזכור! קודם הטרור החיצוני, הטרור הפנימי). ואת כל זה ניתן להסיק רק מפסוק אחד שאנו עוסקים בו: "כי תצא...". ואני כלל לא נכנסת לפרשה עצמה, אלא, מתמקדת בד"כ רק בשם הפרשה ובפסוק הראשון (והשני אולי) שבה. כל השאר זה הסבר ופירוט.. זה כמו להגיד לאדם תאכל רק כשר. ואז מפרטים מה זה אוכל כשר, ומה אסור, מה מותר. אצלנו בפרשה - משה רבנו מתחיל בכותרת 'כי תצא' למלחמה.. ואז מסביר בשאר הפרשה, איך לצאת מהמלחמה הפנימית בחייו של האדם. כמו למשל בפרשה: "וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה". כלומר: אסור לגבר לקחת אישה נשואה (כתוב 'אשת' = אשת איש) שנמצאת בשביה - שנמצאת שבויה ליצרים שלה/שלא טוב לה/מבולבלת/נפלה בדעתה, יפה במראה, בגלל חשקיו היצריים. למה? כי הוא ימאס בה. ככתוב: "וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא-תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף; לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ" - גבר שלוקח אישה נשואה ובכלל כל אישה, בשל מראה החיצוני שלה, ולצרכיו האישיים. ולא מתמקד ביופי הפנימי שלה וברצון אמתי לשמח אותה, מהר מאוד גם היופי שלה ירד בעיניו, ונמצא כמענה אותה, כי לא ירחק הרגע שהוא ימאס בה (וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ), והעינוי של האישה עם אדם שכזה הוא לא אחר מאשר - רצח לנשמה שלה - אדם שכזה עלול לחטוא באיסורים חמורים - "לא תרצח" "לא תנאף" "לא תחמוד" "לא תגנוב". זאת דוגמה המפרטת לגבר איך לצאת למלחמה על היצרים שלו ולא לחטוא באישה!!! התורה מזהירה ממש. אלוהים ישמור ויגן בעדנו הנשים, אמן ואמן. כמוכן, משה רבנו ממשיך לפרט בכל מיני נושאים האסורים לו לאדם, אשר מניעתם תביא אותו לדרך האמת, שהוא מבלי שידע בכלל חפץ בה (ולא באישה). הדברים עובדים בצורה מאוד מדויקת - קודם להתיישר עם הפנימיות שלנו, ורק אז יתגלה הטוב שיש לחיים להציע.. שנזכה כולנו לצאת מן העצמי השלילי ולהילחם בכל תופעות הלוואי של הנפש, בידיעה שהשם מנקה אותנו, דרך בני האדם ורוצה ללמד אותנו לשלוט על היצרים הרעים שלנו, שיהפכו אף הם בעצמם לשבויים שלנו. זה לשוב הביתה - לשקט הפנימי. כמו לחזור לבית נקי ומאורגן. השם נותן לנו הזדמנות ממש עכשיו רגע לפני תחילת השנה החדשה לחזור לנפש נקייה. זה או לצאת לחופשי, או להיכנס לעונשי!! ניקיון - לשון קנין רוחני - עלינו לקנות מהשם את המידות הטובות ולא בכסף אלא בכיסופים/למידה רצונית. ובכך נצא מהמלחמה הפנימית שבתוכנו ונשלוט על חיינו. אין שליטה בלא שלט, בלא כיוון. שנזכה להתכוונן לאמת ולרשת את הטוב המוכן לנו. נהיה טובים עם עצמו, העולם יהיה טוב אתנו. אמן ואמן. רובנו נמצאים ב "בְּרוֹךְ" - יש לנו הזדמנות לצאת אל ה- "בָּרוּךְ הוא וברוך שמו". ונאמרררר אמן. חזק וברוך.