פָּרָשַׁת חֻקַּת - פָּרָה אֲדֻמָּה - מְחוֹקֶקֶת בָּנוּ אֶת הַיְּדִיעָה כִּי גַּם אִם מִצְוָה אֵינָהּ מוּבֶנֶת לָנוּ כְּמִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה, עָלֵינוּ לְקַיְּמָהּ בִּתְמִימוּת וְיֹשֶׁר, כִּי כָּכָה הַשֵּׁם רוֹצֶה.
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל". (במדבר יט', א'-ב'). פרשה זו מתחילה בעניין 'פרה אדומה', אני אישית מעולם לא הבנתי מה הפשר של 'פרה אדומה', כלומר: מה מנסה ללמד אותנו השם דרכה. אולי הפעם אצליח להבין. השם הטוב, מדבר אל משה ואהרון, ואומר להם: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר", אני הייתי מניחה כי אחרי המילה 'חקת' יהיה פירוט של חוקי התורה ממש, וכי מה קשורה 'פרה אדומה' לחוקיות התורה? אך מאחר ואם היא כתובה בתורתנו, היא בוודאי שייכת ואין להרהר על הנאמר. השם מדגיש שזאת החוקה שהוא ציווה להגיד אותה לבני ישראל, הם צריכים לקחת פרה, וכאן הוא מפרט באיזו פרה מדובר: "פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל " - פרה אדומה (שכל שערותיה אדומות/חומות), תמימה, בלא מום ובלא עול. מה יש לנו כאן, מה הסוד הטמון בפרשה עבורנו? למה במילה 'פָרָה' המופיעה בראשונה בפרשתנו השם הוריד את הדגש, אין ניקוד באות פ' כפי שמופיעה בשאר הפרשה, מה שמשנה את המשמעות מ פָּרָה בהמה ל פָרָה מילה - לשון הפרה או רפה/רפיון. למה כתוב "ויקחו אליך" ולא ויביאו אליך? ומדוע מופיעה המילה 'אשר' פעמיים באותו הפסוק? בואו נגלה... נתחיל במילה 'ויקחו' אליך - עפ"י הלשון התחבירית, נכון היה לכתוב ויביאו אליך. כאן יש לנו סוד עצום. אם נחזור לפרשת 'תרומה': "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה"- נראה כי גם שם השם השתמש במילה 'ויקחו', למרות שנכון בלשון התחבירית היה לכתוב 'ויתנו' לי תרומה, מה הסוד הכמוס לנו? תשובה: כשם שתרומה בשורש המעשה שלה היא יותר לקיחה מאשר נתינה, למה הכוונה? כשאני נותן תרומה אני למעשה בוחר לקחת לעצמי זכות שניתנה מהשמיים, אז נכון, הפעולה הפיסית היא נתינה, אך הפעולה הרוחנית שבתרומה היא לקיחה מהשם - לקיחת זכות/מצווה. וזה הסוד הגדול במילה 'ויקחו' – אל לנו לחשוב שאנו עושים טובה למישהו כשאנו תורמים, אלא השם "עושה לנו טובה" שהוא מגלגל זכות על ידינו, כדאי שנפנים את מעלת התרומה היא זכות משמים. ואיך זה מתקשר לפרשה שלנו? בדיוק אותו הדבר, השם אומר למשה ואהרון שיגידו לבני ישראל לקחת פרה אדומה, וכאן נכנסת השאלה, ממי לקחת? וכאן התשובה: מהשם! בני ישראל מצווים לקחת מהשם את מצוות 'פרה אדומה' ולהביא אותה למנהיגים משה ואהרון כדי שיטהרו באמצעותה (ע"י האפר משריפתה) את טומאת המת (את כל מי שהיה קרוב למת). השם מזכה את בני ישראל במצוות 'פרה אדומה' (שעל פניו לא ניתן להבינה בשכל רגיל), בדיוק כמו שמזכה אותם במצוות התרומה. ועכשיו לעניין הפרה בלי הדגש באות פ' - בני ישראל מצווים לקחת פרה ונראה שאין הכוונה לפרה בהמה, אחרת השם היה שם דגש באות פ', אמת? סוגיה קשה! פתאום עולה לי למחשבה כי הפרה בהמה במראה הפיסי שלה לרוב היא מוכתמת - כתמים חום לבן, שחור לבן, והאם תחילה הייתה נקייה מכתמים ולכן השם לא שם נקודה באות פ', כדי להראות לנו שהייתה מושלמת כ בוראה: תמימה בלא מום ועול. איך יודעים? כתוב: "פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל". שימו לב לסוד שבמילה. המילה 'אֲדֻמָּה' דומה למילה 'אדמה', המילה 'אדמה' מורכבת מהמילים: אדם ו ה', ומכילה את המילה דמה ו א'/פלא. כלומר: השם ברא אדם מן האדמה, האדם אמור לדמות לבוראו, וכשם שהאדם אמור להיות דומה לבוראו בשלמותו, כך הפרה אמורה להיות דומה בשלמותה לבוראה. וכאן היא מקבלת משמעות נעלה. ורק אחרי שבני ישראל קיימו את המצווה (לשחוטה ולהקריבה..) השם הוסיף לה דגש/כתמים? קרי, את הנקודה באות פ' שהפכה אותה לסמליות נצחית. זאת רק מחשבה, כן?! אני עדיין לא מבינה מה רצון השם ממש במצוות פרה אדומה, ולמה לא מקיימים את המצווה הזאת בימינו אנו? אולי כי לא הכל אנו חייבים לדעת, ולשם כך השם הביא לנו מצווה שנשארה כביכול "סתומה" - ללמדנו להיות תמימים, וכי האושר נמצא בתמימות, התמימות בעצמה היא אושר, אין בה מום ואין בה עול. תראו איזה יופי. המילה 'תמימות' - מורכבת מהמילים: תמי ו מות, כלומר: תמימות או מוות! זה סוד הפרשה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח',יג'). ואווו, אני מאולפת על השם יתברך, אימל'א איזו גאונות השכל לא יכול להכיל את גדולתו. סוד נוסף טמון במין הבהמה, כתוב פרה ולא פר, ואומר: שיש כאן עניין עם הנקבה - ישנה בקשה לקחת את הנקבה המובחרת והשלמה (כפי שציינו והוכחנו) ואותה להביא לבני ישראל לטיהור. השם רומז כאן על שלמות האישה, שנבראה מתוקנת ושלמה והיא צריכה לסייע לגבר להשלים את חסרונו, לתקנו. היא נבראה לטהר את בעלה (הטמא/אטום מדרכו). לא במקרה יש הבדל ניכר בין השמות: איש ו אישה - לאיש חסר ה' - כלומר: חסרה לו השלמות שיש באישה, וכדי לסייע לאיש עלינו לפעול תמימות - להיות לו עזר כנגדו! כמה כמה סודות, לא יאמן כי יסופר. הפרשה עוסקת למעשה בטומאת המת, אשר ברוחני מלמדת כמה מטמא את הנפש שאדם נופל ברוחו, ויוצא מההשגחה הפרטית - מההבנה שהשם מנהל את כל האירועים לטובת האדם, ובכך נופל למוות בנפש שמטמא/אוטם את נפשו. עלינו להיזהר מכך מאוד - לא להפריד את השם לשנייה מהמחשבה והסדר הטוב (גם אם לנו זה נדמה כלא טוב). אז את מי השם מבקש לקחת לטיהור? את הנקבות הטהורות: תמימות ברוחן. את רוצה להיות בנבחרת הטהורות? תהיי שלמה במחשבתך, תדמי לבוראך בתמימותו ואת בפנים. המילה 'חקת' עליה קרויה הפרשה שלנו, מלמדת אותנו לחקות את השם אלוהינו בתמימותו. 'פרה' תחילה - אומרת לנו שאל לנו להפר את החוקיות, כי נהיה כ פָּרָה מוכתמת שיש בה מום ועול. נזכור - זה הכי משתלם להאמין בהשם. "ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כׇּל־הָאָדָֽם", (קהלת יב' יג').