פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא - וַיִּקָּר ה פֶּלֶא.
"וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם..."(ויקרא א',א-ב). בסימן טוב אנו מתחילים ספר חדש בחומש - ספר ׳ויקרא׳, וכהרגלנו בקודש, נגלה גם הפעם מדוע נקראה הפרשה בשם ׳ויקרא׳, אחרי הכל אנו כבר למודים כי לא במקרה הדבר, אלא, יש כאן סוד רוחני גבוה מאוד עבורנו. הפרשה מתחילה במילה ׳ויקרא׳ כשהאות א׳ בסופה נראית קטנה ביחס לשאר האותיות - מה שמשאיר אותנו עם המילה ׳ויקר׳ - הרומזת לנו על יוקרה - השם מלמד אותנו דרך המילה ׳ויקר-א׳ את היוקרה, את הערך הרב שיש בדיבור לזולת. והאות א'/אלפ - רומזת לנו על הפלא הנסתר כפי שנגלה בהמשך.. המילה ׳ויקרא׳ - רומזת לנו על ההשגה הסופית במאורע המהפכני מול המן הרשע, ככתוב: ״ליהודים הייתה אורה ושמחה, וששון ויקר״, כפי שמופיע בסוף מגילת אסתר. ולמה חשוב לציין שהשם דיבר עם משה באוהל מועד? תשובה: ׳אוהל מועד׳ כפי שהזכרנו בפרשת הקודמת הוא מקום משכן השם (מקום זמני) שבנו בני ישראל בזמן ששהו במדבר, שם שרתה השכינה ושם השם התגלה למשה והעביר לו את דבריו. אם כך מדוע ציינו זאת? להזכיר לנו את עניין הארעיות/הזמניות של העולם (נעלם) הזה ואת עניין המועדות (מועד) לפורענות, אשר גם בזמנים הללו - השם נמצא אתנו וקורא לנו לשוב. ניתן לראות כי הפסוק מכיל את המילים: ׳ויקרא׳ ׳וידבר׳ ו ׳לאמור׳. על פניו נראה כי זו אותה המילה, זה רק על פניו, מאחר ואם הן מופיעות בוודאי שלכל מילה משמעות שונה וסוד אחר. ויקרא - לשון קריאה, וידבר - לשון דיברה, לאמור - לשון אמירה . ומה ההבדל? קריאה - השם קודם קורא לנו, דיברה - אח״כ השם מדבר אלינו, אמירה - ולסיום השם אומר את שלו. זה כמו שהורה קורא לילד שלו: ״דני בוא רגע אני רוצה לדבר איתך, ההורה מדבר ובסוף אומר לו: דני אני אמרתי את שלי, עכשיו תעשה כרצונך/כראות עיניך. והדגש הוא על ה ׳ויקרא׳ - עלינו להפנים בדעת ממש, כי בכל רגע השם קורא לנו לברר מה הנכון לעשות בחיינו - ׳עשה רצון קונך והוא יעשה רצונך׳. שנזכה להקשיב לקול הקורא לנו לשוב אל השפיות והדעת, השלווה והנחת. השנה שנת תשפ"ד, פרשת ויקרא נקראת בדיוק בחג הפורים (בשנים אחרות החג יכול להתקיים בפרשה אחרת). מן הראוי שנדבר גם על הסודות שבחג זה. המילה ׳פורים׳ - לשון פור/גורל שנפל על היהודים שבדרך ההשגחה האלוקית התהפך לטובה. מה שמסביר את ישועת השם כהרף עין רק - ס ב ל נ ו ת!!! מגילה מהי? כשמה מתגלגלת מדור לדור, לספר לנו שוב ושוב על ההסתרה האלוקית ועל הניסים הגדולים שהתרחשו. המגילה מעין ׳לגימה׳ מההסתרה האלוקית - המזכירה לנו להתבונן על המתרחש בכל רגע בחיינו. מגילה - היא גם מעין ׳גלימה׳ רוחנית שעלינו ללבוש/לשים במחשבתנו. מגילה - היא גם ׳מילגה׳ רוחנית הניתנת בעת מתן הצדקה ומתנות לאביונים. המגילה באה ללמד אותנו אודות ההסתכלות הרחבה והעמוקה של הדברים: התכנון מראש, הדקדוק לפרטי פרטים, והרי מי גלגל שדווקא אסתר היהודייה ומרדכי היהודי יהיו המושלים בארמון של המלך אשר על פיהם יישק דבר, מי ?! ואיך בין רגע המן ״המנהל״ שתכנן את הרג מרדכי, בעצמו הועלה על העץ והפך להשמצה לדורות וכו׳…, זה רק בורא עולם ותכניתו השלמה! מה שמלמד אותנו להסתכל על כל התמונה בחיינו ולא רק על הרגע הזה - כוחה של האמונה. המגילה מעניקה לנו הזדמנות לראות שיש תכנית שלמה שנרקמה בטרם עת. נוסיף כי שֵׁם השם לא מופיע אפילו לא פעם אחת במגילת אסתר וגם לזה ישנה משמעות עליונה, והיא לגלות לנו כי השם אמנם נסתר מאתנו אך נגלה אלינו מתוך המילים והאותיות העבריות ש באירועים לאורך כל ההיסטוריה ועד היום בחיינו אנו. המילים הן סודי הסודות. שנזכה לקרוא בין המילים והאותיות הקטנות ביותר - כאן זו לא עוד עסקה או ביטוח חיים - כאן זו העסקה והביטוח האמתי של חיינו. נזכור - המגילה מתגלגלת וגם אנחנו נשמות ישראל מתגלגלות כדי לגלות את ההסתרה. הדמויות במגילה כמו הדמויות בסיפורי התנ״ך יש להן תכלית - לתת לנו לבחור האם לפעול כאסתר המלכה שפעלה באהבה - במסירות נפש ובגבורה ואומץ או לפעול חס ושלום כ ושתי - שפעלה בעורמה ושנאה. האם לפעול כהמן העמלק (ר״ת על מנת לקבל) והאכזרי או לפעול כ מרדכי היהודי העומד על שלו ורואה לנגד עיניו רק את בורא עולם והשגחתו. עלינו לדעת כי מאז ולתמיד ירדפו אותנו לכלותנו, הדמויות רק מתחלפות: פרעה, נבוכדנצר, אחשורוש המן חוסיין נסראלה סינואר וכו׳.., והשם יצילנו מידם!!! ויקר-א השם אלינו פעם אחר פעם - פעם מתוך הפרשה ופעם מתוך המגילה ופעם מתוך ההגדה…, וזה כי הוא המלך החפץ ב יקרו.