פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל - אוֹתִיּוֹת הֲקָלָה ו לִהוּק

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם". בשעה טובה ומוצלחת, אחרי החטא הנורא - 'חטא העגל', חטא - לשון החטאה מן המטרה, עגל - לשון מעגל (חזרתייות), משה רבנו - דובר השם, מליץ ישראל, מצליח לשכנע את השם למחול ולסלוח לעם קשי העורף, ולתת להם הזדמנות נוספת. השם מתנחם ונענה לתחנוניו של משה עבור ישראל, ואף מבקש ממנו לפסול (לשון פסל) שוב את לוחות הברית כדי שיחרוט עליהם את דבריו לדורות - 'עשרת הדברות'. 'עשרת' - לשון שער, 'דברות - לשון 'תרבות', כלומר: עשרת הדברות הן המפתח לשער רוחני עצום עבור האדם שיביא אותו להתנהג בצורה מתורבתת ונעלה. כולנו חוטאים עדיין במעין 'חטא העגל', איך? ע"י כך שאנו נוהגים לחזור על דפוסי התנהגות בצורה אוטומטית ובכך חוטאים במעגליות חוזרת ונשנית  שמתישה את נפשנו. קרי, לרוב אנו טועים לחשוב שהישועה תצא מעבודה קשה ומרדיפה אחר כסף, ומאשמה חיצונית, ועוד כל מיני התנהגויות שליליות שמחזירים אותנו לנקודת ההתחלה פעם אחר פעם ובזה למעשה אנו מחטיאים את מטרת העל שלנו - להפסיק להאשים, לקחת אחריות, לברר את רצונה האמתי של הנפש, להילחם על מידת הכעס, להילחם על לשון הרע, להילחם על אהבת השם ואדם, להילחם על הפנימיות שלנו במידה רבה יותר מהמלחמה החיצונית (פרנסיה, מחלוקות וכו'.. שהם ביטויים לנפש רועשת) להקלה על נפשנו ונזכה להיות מבורכים. עלינו להתעורר ולדעת כי 'חטא העגל' ועוד מעשים רבים הנלמדים בתורה, כגון: המבול, משה בתיבה, 10 המכות במצריים, קריעת ים סוף וכו'.., מופיעים במיוחד למעננו, כדי שנלמד דרכם ונדע לשייך אותם לחיינו ולהפיק מהם את הסוד הרוחני שתכליתו ללמד אותנו דרך חיים נאורה ומדויקת יותר עבורנו. והסוד הוא תמיד לנפש. המבול - לשון בולם - שולח אותנו לברר מה בולם אותנו מאושר, וזה תמיד דפוסי התנהגות מקובעים ואגו הרסני. כגון: חשדנות יותר, תלות רגשית, אובססיה לאדם, כמו כן - רגשות שליליים בולמי אושר כגון: כעס, קנאה, טינה וכו'.. משה בתיבה - הוא המשה אותנו הביתה לנפשנו. משה - לשון משיה, תיבה - לשון הבית. בכולנו קיימת תכונה בנפש ויכולת למשוך עצמנו ממקום נמוך למקום גבוה, איך? ע"י הבנה שיש כאן בורא/כח עליון המנהל הכל לטובה גם אם בעיננו זה לא תמיד נראה. מכות מצריים - המכות שבאות על האדם שחיי במייצרים - במקום צר במחשבה, מקום שמצר על האדם החי בתפיסת העולם שהעולם הזה הוא אמת, ולא באמת עצמה כי העולם הזה הוא מקום זמני האמור לאמן אותנו ולהכשיר אותנו לעולם האמת. יחי ההבדל הנובע מן המחשבה שהאדם נמצא בה. אדם החושב כי העולם הזה אמת - מביא על עצמו מבול של מכות! ואילו אדם החושב במחשבתו כי העולם הזה הוא מקום שנועד לתקן את עצמנו/נשמתנו ולהפוך אותנו לאנשי אהבה וענווה, נמצא כי מקיים את תכליתו בעולם הזה, והוא מפסיק לקבל מכות ומקבל הכוונה נכונה מן השמים. קריעת ים סוף - הוא הקריעה בנפש - התסכול, האבדון, הכאב, הבלבול, החוסר שקט המביאים את האדם למצב של 'הגיעו מים עד נפש', ושם בקריעה כשהאדם זועק לשמים מתחולל הנס, משהו נפתח מבפנים ואפשר לעבור אל הים הפתוח, אל המקום בנפש המחובר לאינסוף, ככתוב: קָר֣וֹב יְ֭הֹוָה לְכׇל־קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת. אלו הם דוגמאות לאירועים שמטרתם לחולל בנו שינוי מהותי, בתנאי, שנעצור לחקור ולדעת. התורה כולה עוסקת בהדרכה מדויקת לחיים טובים. ולפרשתנו - פרשת 'ויקהל', מה כל כך חשוב להשם להפוך אותנו לקהילה, והיכן נמצאת בחיינו באמת ההקלה? המילה ו'יקהל' בארגון אחר של האותיות תיתן לנו את המילה 'ליהוק', ומהו ליהוק? כמו ליהוק סרט, שבו בוחרים אנשים שיהיו לקהילה אחת מגובשת המתאמנת בחזרתייות מתמדת להוציא את התסריט המתוכנן מראש. ולהבדיל, בפרשה שלנו משה רבנו שהוא המפיק של התסריט האנושי, המפיק משנה (כי המפיק הראשי הוא לא אחר מאשר בורא עולם) יצר ליהוק ישראלי לסרט נצחי, כוונתו הנעלה ליצור קהילה נצחית שקיבלה תסריט מוגמר: 'עשרת הדברות' ועליה/עלינו להתאמן בה. "אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם"- 'אלה' - גימטריה 9, 9 בקבלה היא אמת, לרמוז לנו שכאן האמת - בקיום עשרת הדברות, ואומר: שאנו בני האדם נמצאים בעולם העשייה - המצווים לעשות את הציווי האלוקי למען ייטב לנו. כשאדם יודע בנפשו ובכל לבבו - כי: "אָנֹכִי ה’ אלוקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" - (הדיבר הראשון) הספק פורש כנפיים, אין לו יותר מקום בנפש האדם המאמין באמת, ואף ידע לצאת בגבורה מכל אירוע שיפקוד את חייו. נזכור! הספק מנסה לשבש אותנו, מיד נתאמן ב- השם הוא ה אלוהים!!! הוא עושה הכל! הוא מזיז את השחקנים! הוא שם להם דיבור בפה וכו'.. אנו כלי ביד היוצר - נשלחנו להוציא לפועל את שלמות הבורא - א ה ב ה - ש מ ח ה! מסקנה: כולנו שחקנים בסרט ישראלי שתכליתו להוציא אותנו מן המעגליות הדרמתית ולהכניס אותנו לקהילה אוהבת ותומכת. ראו המילה 'קולנוע' - 'קול נוע' - ישנו קול אחד ו תנועה אחת - 'אני השם אלוקיך'. חידוש נוסף קיים במילה 'ויקהל'. ׳ויקהל׳ - לשון הקלה, לשון קהל/קהילה. כולנו חולמים לחוות בנפשנו הקלה - תחושת רווחה בנשמה, אך מה? להגיע לזה דורש דעת - חיבור להבנת הנסתר מעיננו. וכדי להתחבר עלינו להתחבר תחילה לאנשי דעת העוסקים בחיבור האדם למעלתו העליונה עד שהוא יצליח להשיג זאת בעצמו. איש הדעת הנצחי שלנו הוא משה רבנו ע"ה - שמתפקידו הנעלה היה ועדיין ללהק/לקבץ את אנשי ישראל וללמדם דעת חדשה - דעת השם! שתביא להקלה לנשמתם. בכולנו קיים משה שבנפש - תכונה אלוקית המושה אותנו מן הפורענות אל האיזון, אך זה מצריך תרגול והתמדה. כשאדם מתרגל דעת עליונה רק אז הוא יכול לחוות בנפשו הקלה כי הוא מבין את נפשו שזה ההישג הגדול ביותר עבורו שיהפוך אותו לאדם אהוב ונצרך לקהילה. מה זה לתרגל דעת עליונה? להבין שאין אשמים לסבל שלי, יש הבנה עמוקה שהאחר נשלח להזכיר לי שעדיין לא מצאתי את ערכי ועוצמתי. נזכור! אם האדם אינו מכיר את נפשו הוא באופן אוטומט יפזר לא מעט כעס ותסכול שיותירו אותו בודד או שיותרו אותו במערכות יחסים שקריות שהם לצורך אינטרס בלבד. בכולנו ישנה דעת ויכולת, רק עלינו להפעיל את הרצון האמתי שיביא להקלה על הנשמה. ראו המילה ׳עדת׳ בפסוק - לשון דעת. שנזכה להיצמד לתורת משה רבנו ולאנשי הדעת ונבין את נפשנו - נרפא כעסנו ונתמלא אהבה לכולם. מה השם מבקש מאתנו? לירא אותו - יראת שמים - לראות את הגבהים ולא להישאר ברדודים. דעת קנית - מה חסרת?! רק שאדם מבין כי כל הרגשות שבו השליליים והקשים מונעים מאותו ילד פגוע שלא קיבל אהבה וביטוי ואף קיבל ביקורת והשתקה, הוא מצליח להתחבר לשורש הכאב שלו ומשחרר את האחיזה בבני אדם התפוסים בעצמם באותו הדבר ומקבל עליו דעת עליונה כשגולת הכותרת - אָנֹכִי ה’ אלוקיךָ!!!! חזק וברוך.

שהדברים יהיו לגאולת הדעת בנשמות ישראל ואהבת השם ואדם. אמן ואמן.