פָּרָשַׁת - וָאֶתְחַנַּן - הַנַּחַת שֶׁאָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג כְּשֶׁהוּא נוֹחֵת אֶל תּוֹךְ הָאוֹן/הַעוֹצְמָהּ
וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר. (ואתחנן ג', כג) בשבוע שעבר עסקנו בהרחבה יתרה, בתחילת "הדרשה" של משה רבנו לעם ישראל, ומהי הדרשה? הכללים הרוחניים שעלינו לפעול על פיהם, למען הסדר הטוב בחיינו. הדרשה ממשיכה כמובן גם בפרשה שלנו ותסתיים בסוף חומש דברים. ומהי דרשה בסוד? דרישה לקיים את הנדרש מאתנו בפן הרגשי בעיקר, קרי, לברר מה באמת משבש לנו את החיים, וזה אף פעם לא הסיבה החיצונית הנראית לעין. הסיבה החיצונית, אינה אלא, תוצאה לשיבוש במערכת הפנימית שבאדם, הנקראת 'נפש'. אז הדרישה לדרוש מאתנו לחלץ את עצמנו מהתסביך האישי, שמקורו ברגש כלוא, שלא תמיד אנו ערים לקיומו, ולכן המציאות משתבשת לטובה. הפרשה פותחת במילה 'ואתחנן', ואם זכרוני לא מטעני, שם הפרשה לרוב לא פותח את הפרשה, ואם כך, בוודאי שיש למילה 'ואתחנן' עוצמה וערך נשגבים ללמידה שלנו, בואו נגלה. כשמילה פותחת באות ו', זה מעיד על תוספת, כלומר: משה מתחנן לקב"ה להיכנס לארץ ישראל, ומרבה בתפילות ותחנונים, שלא מועילים למשה רבנו, כי השם החליט שלא יכנס, נקודה! וכאן כולנו אמורים לתמוה, הייתכן כי משה רבנו מושיעם של ישראל, בכבודו ובעצמו, שהעביר אותם מסעות שלמים, ליווה את רוחם גופם ונפשם, היה להם למשען בימים הקשים ביותר, והוא דווקא לא זוכה להיכנס לארץ ישראל, תמוה בהחלט. אך רגע! מה נראה לנו, שזה "רע" ולא "פאייר", שזהו עונש כלשהו? ישנם לא מעט פרשנויות העוסקות בסוגיה הזו, אך אנו שכבר יודעים שהשם הכין מבעוד מועד לכל נשמה את כל הנצרך לה לתיקונה, בוודאי שייעד למשה רבנו את זה המסלול, וכחלק מן המסלול נכתב לו מראש שהוא לא ייכנס פיסית לארץ ישראל, ויש כאן סוד עצום עבורנו והוא: שעלינו להתמקד בדרך, ולא בתוצאה, ככתוב: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה. נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה..." (מסכת אבות, ב, טז). השם מלמד אותנו יסוד שאמנם לא חדש לנו, אך בואו נודה שאין אנו כלל מפנימים אותו, כולנו רוצים להגיע לאן שהו, ואם נשאל לאן, זו תמיד תהיה תשובה שלא באמת מספקת את הדעת, ונתונה לאין ספור שינויים. משמע: האדם חיי במחשבה שהוא צריך להגיע לאן שהו, (בזבוז של חיים) והוא כלל לא מבין שלאן שהוא צריך להגיע זה רק לנקודת תצפית גבוהה בדעתו שתראה לו את כל היושרה הקיימת בתכנית האלוקית שנרקמה במיוחד עבורו, ובוודאי עבור כל אחד ואחת מהנשמות. מטורףףףףף!!! וזה למה התורה מדגישה כי משה רבנו הגיע למעלה ההר - הגיע למעלה שכבר אין בה הרהורים על השם הטוב - וזוהי המעלה שכולנו מחויבים להגיע אליה - כי היא עושה בנפשנו סדר ממש. חשוב שנדע, האמנם בדמיוננו, אנו נוטים לחשוב כי מדובר בהר פיסי אליו עלה משה, אך מאחר והתורה בנויה מרבדים של סודות, כדאי שנדע שעיקר הפרשנות היא לא בפשט - בפיסיות, אלא בסוד הטמון במילים העבריות, שהוצפנו במיוחד עבורנו נשמות ישראל ללמידה רוחנית, של איך צריך לחיות באמת, ולפי איזו הנהגת חיים לפעול, אז אמנם כתוב: 'הר', ואין הכוונה להר פיסי, אלא, ל 'הרהורים' - זה הסוד. אל נהרהר על השם, פן נישאר במקום, תקועים! וכפי הכתוב בהמשך הפרשה: "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה.." - שוב, אין הכוונה לעלייה פיסית, אלא לעלות במחשבה - לחשוב ממקום פנימי ולא אנוכי, אל 'רֹאשׁ' - אל האושר הנמצא במחשבה גבוהה, איזו מחשבה? שספגה (הַפִּסְגָּה) לא מעט הרהורים ותהיות. מבינים מה זה סודות כמוסים רק לנו - העם הנבחר. *ואם נשאל למה השם לא כתב את התורה לכתחילה לפי פרוש הסוד? והתשובה: כי יהלום תמיד חבוי בכספת, ורק לאנשים נבחרים, יש את הקודים לפתיחתו, קרי, השם לא היה מוכן כלל שסודות כאלו גבוהים יתפזרו אל מחוץ לתחום האלוקי! ולכן יצר את התורה באופן של 'סוד' - ונתן אישור לנבחריו לגעת וללמד את הסוד. תאמרו לי בבקשה, זה לא גאונות לכתוב תורה שלמה באופן של חידה השוברת מוחות? דבר שלעולם לא יכול לעשות בן אנוש, וזה כשלעצמו הוכחה מובהקת כי התורה ניתנה מן השמיים!!!! אם רק נעצור רגע, וננסה ללמוד מעבר לכתוב, מתוך ידיעה שכוונת המילה, היא כלל לא מה שחשבנו, אלא מהווה כניסה אל רובד פנימי יותר, נגלה חכמה אדירה שיכלה להיכתב רק ע"י כל יכול - קב"ה. אם רק יכולתי להגיע פיסית לכל נשמה ונשמה לאוזן ולצעוק לה "תלמדי תורההההה, את לא יודעת בכלל מה את מפסידה, התורה זה הכל". ככתוב: - "הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בַּהּ, דְּכֹלָּא בַּהּ" (משנה אבות ה, כב). אדם יכול למצוא בתורה את כל אשר חפץ ליבו, רק בה ולא בשום מקום אחר. מקווה שאת "שומעת" אותי עכשיו היטב בכח המחשבה, והלוואי אצליח להחדיר בליבך רצון ללמוד תורה/הוראה, אבל מעבר לכתוב. הרצון מהווה צנור לידע רוחני. עד כאן עסקנו בתחנונים של משה רבנו להיכנס לארץ, והבנו שכל הסוד הוא לאו דווקא להיכנס פיסית, אלא להיכנס רוחנית, קרי, במחשבה בהירה, אל מעלת הנפש בלא הרהורים על השם. לקבל את חוקיו הרוחניים (והפיסיים), למען שנחיה באמת ולא נעביר את הזמן בביטול גמור, ככתוב: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם". מה זה 'ובאתם'? תשובה: הבנתם שאין משהו אחר מלבד דרכי השם, ושבתם חזרה אל הרצון הפנימי להרגיש שייכים ומבורכים בעיניי. וכשזה יקרה, שתבואו, 'וירשתם' - שימו לב ש 'ובאתם' 'וירשתם' נכתב בלשון עבר, לציין שזה כבר הובטח לאבותינו שנירש את הטוב הקיים, בתנאי שנשוב. ואז הכתוב מסתיים בלשון הווה - 'נֹתֵן' - לציין כי עכשיו ברגע זה, השם נותן לנו את כל הטוב, מה עלינו לעשות? לרצות לקבל ממנו!!! ולא אף מאף אחר. ואווו. "בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר" - בואו ננסה לקרוא את המילה 'הַהִוא' - עם ניקוד נגלה כי הכוונה לעת ההיא - לשון עבר, לציין שמשה התחנן גם בעת ההיא - בעבר וגם בעתיד לבוא, כפי שכתוב: בעת 'ההוא' (אם נתעלם מהניקוד). מה הרמז? שמשה רבנו מתחנן להשם עבורנו כל הזמן, מאז ולתמיד, וכמוהו, גם אנו צריכים להבין שגם אם נדמה לנו שאין לרגע מענה לתפילותינו, בעתיד לבוא תהיה גם תהיה בע"ה. ועכשיו לסוד המילה: 'ואתחנן' - בתוך המילה, הכי מאירות לי המילים: 'נחת' ו 'און', כלומר: און - זה כוח/עוצמה, אז המילה ואתחנן מצביעה על העוצמה והכח שיש בנחת, שאדם יכול להשיג בדעתו המאמינה בחכמת האל. שנזכה כולנו ונזכה ממנה לאחרים, אמן ואמן. נזכור - האוצר האמתי נמצא בנפשנו, אך אצור בהרגלנו. נלמד, נדע ונחווה טוב. השם מלמד אותנו עוד דבר עצום ממש, דרך משה רבנו, האמנם משה לא אושר להיכנס לארץ (מבחינה רעיונית), אך קיבל אישור נצחי לשהות בליבותיהם של נשמות ישראל. אז בואו נשאל היכן משה? ועוד איך שבארץ ישראל, ובתוך תוכי נשמתנו. איך יודעים? תשובה: מקום קבורתו של משה רבנו לא נודע היום, הוא עלה השמיימה כיחידה - עלה שלם עם הגוף והנשמה. וזה למה הוא כביכול לא נכנס תחילה בגוף, כדי לרמוז לנו שהכניסה האמתית ללב שלנו וללב של האחר, היא דרך הרוח - במחשבה אלוקית, ולא דרך הגוף (התאוו), קרי, משה נכנס ברוחו! וכשם שהוא נכנס ברוחו, גם אנו ניכנס ברוחנו...אל לב ליבנו. חזק וברוך.