מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ, כִּי פְּעָמִים שֶׁאֵין צֹרֶךְ בְּתַחֲנוּנִים לְהָשֵׁם, מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם יוֹדֵעַּ מָה טוֹב לָנוּ. יֵשׁ צֹרֶךְ אַךְ וְרַק לִרְצוֹת אֶת הַשֵּׁם. שֶׁזֶּה, לִרְצוֹת לַחֲווֹת אֶת הַטּוֹב שֶׁבַּלֵּב.

וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר: אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֨וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גָּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָֽדְךָ֖ הַֽחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֥ה כְמַֽעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבֽוּרֹתֶֽךָ..." - משה מתחנן להשם שיכניס אותו לארץ ישראל. בסוד הדברים, בפנימיות הדברים, משה מלמד אותנו להתחנן להשם שיכניס אותנו לארץ ישראל שבדעת. לדעת שיש בה הרבה מאוד אמונה, אהבה ושמחה. האמנם אנו נמצאים בארץ ישראל, אך ישראל לא נמצאת בנו. למה הכוונה? עדיין לא הגענו לישרות הלב בתוכנו. עדיין לא הגענו לאהבה טובה כלפי עצמנו וכלפי האחר. ולכן, אנו צריכים להתחנן להשם שיזכה אותנו להיכנס לישראל שבדעת. השם מבקש ממשה לעלות להר נבו ולצפות על ארץ ישראל. מדוע דווקא נבו? ראו סודות מתוקים. נבו אותיות בנו. לִצְפּוֹת אותיות לְצַפּוֹת. השם מגלה לנו כי משה רבנו נמצא בנו והוא מצפה מאתנו שנשכיל לעלות אל החלק הזה בתוכנו המובנה בנו והמסוגל למשות אותנו מן המדבר שבנפש - העצבות, הריקנות והחוסר וודאות וכו', אל ישראל שבנפש - האמונה והבטחון בהשם הטוב, השמחה והשלווה. משה רבנו מתקשה להיפרד מעם ישראל. תחשבו מה עבר על משה ברגע שהשם אמר לו שהוא לא נכנס עם העם שהוא ליווה אותו 40 שנה במדבר. משה נאלץ להיפרד מהעם שהוא נקשר אליו בנשמה. זה כמו להפריד הורה מהילד שלו. ולכן, משה התחנן ולא הפסיק להתפלל. אך נזכור, משה אמנם לא נכנס בגופו, אך הוא נכנס ברוחו בכל נשמות ישראל. בפרשה הזו שלנו משה נפרד מעם ישראל. אך לפני שהוא נפרד הוא מזכיר להם עד כמה חשוב להישאר צמודים לתורה ולמצוות מפני שהם מקור החיות של האדם. משה מזכיר לנו היום כי התורה היא המורה דרך לחיים של אמת ושמחת הלב. התורה מסייעת לזכך באדם את האגו והכעס ולהביאו להכנעה שמאליו מולידה אהבה. משה מלמד אותנו לאורך כל חומש דברים מה עלינו לעשות לפני שניכנס לארץ ישראל. ועמוק יותר, מה עלינו לעשות בצאתנו מן המדבר שבנפש לכיוון ישראל שבנפש. פעמים שכל מה שאנו צריכים לעשות זה להיכנע אל תוך השממה ולהפנים שאנו כאן במסע לגילוי העוצמה שבנו, שאותה לא נוכל לגלות בלא ההתמודדות וההתנגדות. אלו שמביאים אותנו לעייפות כזאת גדולה שמולידה מתוכנו את ההכנעה. ושם בהכנעה אנו נוכל להיכנס לארץ כנען. בכניעה נולדת יושרה פנימית שהיא הארץ ישראל שבנפש. היא היעד. הפרשה פותחת במילה 'ואתחנן'. שימו לב לעוצמה שבמילה. משה מתחנן להשם להיכנס לארץ ישראל ומרבה בתפילות ותחנונים שלא מועילים לו מפני השם החליט שהוא לא יכנס. זוהי הפתעה גמורה. תחשבו מנהיג ישראל שליווה עם שלם בכל שנות נדודיהם במדבר, תמך, חיזק, עיצב ונלחם עבורם, הוא דווקא לא נכנס? הפלא ופלא. וכאן התשובה לדורות. למשה לא נכתב מראשיתו להיכנס לארץ ישראל בגופו, אך הוא זוכה להיכנס בנפשו. רוחו של משה רבינו נמצאת בכל נפש ונפש בישראל. דרך משה אנו למדים שהיעד הוא הדרך. לא באמת יש לאן להגיע. אין תחנה אחרונה שבא אנו נרים את הדגל. דרך משה אנו למדים שהכוח נמצא כשאנו בדרך. הכוח שלנו נמצא פה, באיך נתנהג עכשיו והאם נצליח להגיע לנפש המאירה את עצמה ואת האחר. "עֲלֵ֣ה | רֹ֣אשׁ הַפִּסְגָּ֗ה וְשָׂ֥א עֵינֶ֛יךָ יָ֧מָּה". השם מבקש ממשה לעלות להר ולצפות ממנו אל ארץ ישראל. בסוד. השם מבקש מכל אחד מאתנו לעלות למקום גבוה יותר בנפש, אל דעת גבוהה מזו שהכרנו עד כה. ושם לשאת את העיניים המעיינות אל הימה - אל המרחבים היפים. מה שאומר, כשאדם מגדיל את הראייה שלו רק אז הוא מצליח לראות את החיים טוב יותר. וזה מה שהשם מבקש מאתנו - 'שאו עיניים ימה - הרימו מבטכם אל המרחב. אל הלב הפתוח. הפסיקו להאשים ולהתלונן. ראו אותי מיד, אני היחיד שפועל במציאות. אני שמכניס לחייכם אנשים וסיטואציות כדי להזיז אתכם ממקומכם למקום תודעתי גבוה יותר. התאמתו עם האגו והכניעו אותו כדי שתחוו אושר אמיתי. ובכל זאת מדוע הפרשה קרויה בשם 'ואתחנן'? בכדי להראות לנו שעל אף מדרגתו וחשיבותו של משה רבינו, אלוהים לא נכנע לתפילותיו. ולא כענישה (על כך שהכה בסלע במקום לדבר אליו כפי שחשבנו ב'מי מריבה') אלא, כי זה הטוב עבורו. ופה ישנו סוד עצום שבא ללמד אותנו גם אם נתחנן עד השמים על משהו שמאוד נרצה, והשם יודע שהדבר הזה לא טוב בשבילנו, הוא לא ייתן לנו אותו. וזה רק כי הוא אוהב אותנו. השם אוהב את משה ולכן לא הכניס אותו בגופו. ומה שיצא שאמנם הוא לא נכנס בגופו אך בהחלט נכנס ברוחו. משה נמצא אתנו לנצח. זוהי אהבה. דווקא כשהשם לא נענה לנו, בדיעבד נגלה שהוא הכין לנו משהו טוב יותר ועצום יותר. רק נתחזק באמונה. "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם". כעת כולנו נשמות ישראל. עם אחד בלב אחד מתבקשים לשמוע אל חוקי האהבה שהשם מלמד אותנו לעשות אותם כדי לחוות חיים טובים. ושם בחוויה הזו של האהבה הנפשית שתגדל מתוכנו נזכה לרשת את הארץ. נזכה לרשת את האהבה שבלב. שימו לב 'ובאתם' 'וירשתם' נכתב בלשון עבר, לציין שזה כבר הובטח לאבותינו שנירש את הטוב הקיים בתנאי שנשוב אל האהבה. ואז הפסוק מסתיים בלשון הווה - 'נֹתֵן לכם' - לציין כי עכשיו ברגע זה, היום, השם נותן לנו את כל הטוב. רק נדע שרק הוא זה שנותן ולא אף אחד אחר! ועכשיו לסוד המילה: 'ואתחנן' מגלה לנו כי השם כבר חנן אותנו. ואת-חנן. א-ת מגלות לנו את השלמות שבאותיות המרמזות על השלמות של כל הנשמות שאותן השם כבר חנן. זה נחת.  נזכור - האוצר האמתי נמצא בנפשנו אך אצור בהרגלנו. עלינו ללמוד לשנות את המחשבה ומאליו ההרגלים ישתנו. משה רבנו עלה השמיימה שלם בגופו, מה שמסביר עוד יותר שהוא נמצא כאן אתנו ברוח שלו. לכן תורתנו נקראת גם תורת משה רבנו שהיא המושה אותנו מן המצר שבנפש אל המרחב והטוב. השם ברא את העולם במטרה להטיב לנבראים, להטיב לנו. אך כדי לחוות את ההטבה אנו מוכרחים להתגבר על הניסיונות, ובכדי להתגבר על הניסיונות אנו צריכים תורה! "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין". היא המחזקת אותנו להתמודד אל מול היצר הרע שבנו ומעלה אותנו לגבורה שהיא בעצמה חווית הטוב שבנפש שתתפשט לשאר הטובות. אמן ואמן.