פָּרָשַׁת ויֵּצֵא - מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ לָצֵאת מִן הַבְּאֵר - הַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ וְלָלֶכֶת מִשָּׁם אֶל הַשִּׂמְחָה וְהָרוֹמְמוּת, אֵיךְ? עִקְבִיּוּת.

 "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה"

במשך שנים רבות האנושות חיפשה ועדיין מחפשת מזור לנפש העייפה, אנשים רבים דוהרים במסלול חיים מתיש ומפרך שרק מצמצם את החיות בתוכם וממית את נפשם, אנשים רבים נכנעו למסע ואף מצאו צידוקים רבים לעייפות הנפשית השורה בתוכם וזאת מפני שאבדנו את עצמנו לדעת מהי האמת שכולנו תרים אחריה ולא רק איבדנו אלא באופן לא מודע נתנו את השליטה על חיינו "לכל הבא ליד" והפכנו נגררים אחר הישרדות קשה, כבוד, ערך, אהבה וכו'.. השובים אותנו לעבדות פיזית ומנטלית כאחד. זה רק נראה אבוד. ישנה דרך נפלאה וקסומה והיא דרך הסתכלות חדשה מתוך התורה שלנו המתירה אותנו מן הקונפליקט הפנימי אל השלום הפנימי. ומכאן, כי המילה 'ויצא' היא לא אחרת מאשר המעשה הרוחני והראשוני שעלינו לקיים בכדי להתחיל את ההתרה/השחרור מהעבדות המנטלית שנקלענו אליה. המשפט: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה" - הוא לא אחר מאשר משימת חיים!!! הרבה מעבר למה שאנו מכירים בסיפור של עשיו ויעקב - שיעקב ברח מאחיו עשיו שרצה להרוג אותו בגלל תרמית הבכורה, יש כאן קריאה פנימית לכל אדם ואדם לצאת מהעשיו שבתוכו - זה הנושא בתוכו הרגלים הרסניים שאגב, קיימים בכולנו וכל הרעיון בסיפור חיינו זה לזהות בתוכנו את העשיו שבנו ולגדול אל היעקב שבתוכנו - זה הנושא בתוכו אמת נקייה, יושרה, קרבה להשם הטוב, עקביות, בהירות וכו'.. זה הסוד הצפון בתורה לנו, זוהי דרך ההסתכלות החדשה המתירה אותנו מן האחזות בסיפור החיצוני אל השחרור שיכול להתקיים בנו עמוק פנימה וזה מה שנקרא: אין אדם חופשי ללא אדון. ומהו חופש? תחילה אדם שסיים את החיפוש החיצוני ומתמקד בחיפוש הפנימי. התמדה בפנימיות תוליד חופש מנטלי, רוחני ופיזי. למעשה כל התורה והתחנות שבתוכה/הפרשות שבתוכה מהוות את סיפור חיינו והתחנות שבחיינו. בכל שבוע התורה מפרישה עבורנו מידע רוחני לרוממות נפשנו. השם יצר את התורה טרם האדם, קרי, השם העניק תרופה לאדם, הקדים תרופה למכה. האדם הוא המכה של עצמו והתורה היא הדרך היחידה ליישר את האדם. אין משהו אחר! התורה היא ממש לא עניין דתי! התורה היא העניין דעתי. הדת משרתת את התורה בהחלט אך היא לא המהות, היא לא הלב, היא האמצעי השומר על הליבה שגם אותה צריך. חזק וברך. חשוב שנדע, התורה שלנו מאוד מאוד מדויקת. כל מילה בה כל אות בה כל הברה וניקוד בה תוכננו בקפידה יתרה ע"י בורא עולם אשר הטמין בה סודות פלאיים ואינסופיים עבורנו נשמות ישראל. עפ"י תורת הסוד המפרשת לנו את הסודות העצומים, בורא עולם ברא את העולם באופן של סופר - ספר - סיפור. הסופר - בורא עולם האחד והיחיד הנסתר מעיננו (ממש כמו סופר) אך המוביל אותנו עמוד עמוד, פרק פרק במסע חיינו ושהעניק לנו את תורת ישראל שבה ישנם את כל הסיפורים הטומנים בתוכם את הכלים הרוחניים הנצרכים להתפתחות הרוחנית שלנו. הספר – תורתנו הקדושה המורה והמדריכה אותנו הכיצד להשתמש בכלים הרוחניים (מילים, אותיות, שמות פרשות, טעמים וכו'..) הסיפור – אווו בכל פרשה ניתן להנות מסיפורי התורה שהם למעשה משקפים את סיפור חיינו בשינוי דמויות ודרכם דרך סיפורי התורה ניתן ללמוד על הנהגת החיים הטובה לנו בכדי לצלוח את הסיפור כאן בארץ. ומכאן, כי שם הפרשה 'ויצא' היא לא עוד מילה בראש הפרשה, אלא, היא מילה הטומנת בחובה סוד מופלא לחיינו, היא טומנת בחובה בקשה - להתמקד ולדייק את הפעולות שלנו, כלומר: כוונת הסופר היא הרבה מעבר ליציאתו הפיסית של יעקב. כוונת הסופר/הבורא ללמד אותנו דרך יעקב לצאת מההרגלים ההרסניים ומההתניות הקטנוניות, לצאת ממחשבות סרק שמקורן הפך אהבה, לצאת מדיבורים טפלים ומעשים הרסניים שלא מקדמים לשום מקום ואף מחזירים אותנו בלופ לאותה נקודת ההתחלה, וכשנצא יבקע (אותיות יעקב) מתוכנו השם, איך יודעים? כתוב: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה", יעקב שורש בקע, מה בקע?  י' - שם השם, ומהיכן יצא? מהבאר שבנפש, מהתחתית, לאן? אל התנועה הגבוהה בנפש תנועת הבריאה (באר אותיות ברא). ולמה שבע? ראו עוד חידושים מתוקים מדבש. שבע בחינות בנפש: אברהם שרה יצחק רבקה יעקב רחל ולאה, המעניקים לנו את הבחינה השלמה - 'ישראל' ואת האותיות יר' – ירושלים בירת ישראל, הנכללות באבותנו ואמותינו הקדושים וכל אחד ואחת מהן מהוות בחינות רוחניות בנפש האדם: שרה – יושרה, רבקה – קִרְבָה, רחל – רך אל, אברהם - בריאה, יצחק - צחוק (פנימי), יעקב - עקבי. אז מה היה לנו כאן לפי הסוד? יציאה מההרגלים, בקיעה רוחנית, בריאה חדשה לפי שבע הבחינות ומה שיקרה בעקבות הפעולות הללו, נזכה ללכת ח(רנה) אותיות רנה ולעזוב את החטא והרבה לפני החטא המעשי, החטא הרוחני - נעזוב את המחשבות הזרות (עשו לי, בגדו בי, רימו אותי וכו'..) המושתתות על פחד ודימוי עצמי נמוך ונתחזק באהבת השם ואדם, בדימוי עצמי גבוה. אם לא נפעל ונצא מהדפוסים והבור שיצרנו בנפשנו נישאב אל חרון האף. ניפול למידת הכעס השולטת באדם ומשבשת את חייו ח"ו. יעקב אבינו בורח מאחיו עשיו שתכנן להרגו ויוצא אל חרן בתקווה ששם גם ימצא לו אישה. בדרך לחרן יעקוב נשכב לנוח נרדם וחולם חלום המוכר כ ״סולם יעקב״ - וַיַּֽחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ…״ ומה הרמז/הסוד בחלום? לומר לנו בני האדם כי תמיד ניתנת לנו האפשרות לעלות מבחינה רוחנית, תמיד קיים "סולם" בנפשנו המאפשר לנו לעלות עד אינסוף אפילו יותר ממלאכי השם, פשוט חסד עצום עבורנו בני האדם. הפרשה מספרת עוד על יעקוב וההתמודדות שלו מול אחיו עשיו (לשון עשוי) שרצה להרוג אותו, ההתמודדות מול לבן הארמי (אותיות רמאי) ששידל את יעקב לעבוד תחתיו שנים רבות כדי לזכות ברחל אהובתו. מה שמלמד אותנו על אופיו הסבלני בצורה יוצאת דופן המתאימה לאנשים גדולים ודגולים. במטרה להנכיח בתוכנו את מידת הסבלנות והאיפוק. נזכור! החלום שייך ללוחם - לוחם בנפשו לא בעולם. הפרשה שלנו עוד עוסקת ב 11 עשר השבטים שנולדו בחרן מיעקב אבינו וארבעת נשותיו: רחל לאה, זלפה ובלהה, כשלמעשה ׳ויצא׳, באה לרמוז לנו שבזכות צאתו של יעקוב מהמקום המוכר והידוע אל עבר מקום לא נוח הוא נאלץ להתמודד ולברוא עצמו מחדש ולזכות לתולדות, להארה אלוקית (החלום) ולאישה שאהב. מה שמלמד אותנו לצאת מאזור הנוחות, להתמודד עם הדפוסים שנשאבנו והתרגלנו אליהם, לשבר אותם ובוודאי שנזכה להארה רוחנית שתוליד מתוכנו רצון חדש, שיחשפו מתוכנו את האדם האמתי השוכן בנו - השמח והפשוט -  יעקב ששמו השני הוא ישר-אל. יעקב זכה כאביו וסבו בהבטחה הנצחית לרשת את הארץ ולהוליד את 11 השבטים, שהם רמז ל 11 כוכביא המרמזים לנו כי ההבטחה לאברהם מבורא עולם מתקיימת: "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו". שבט בנימין נולד בפרשה הבאה. עוד רמיזה הנמצאת ב 11 כוכביא היא: רק בזמן שהאדם מתחבר לבוראו/לעצמו נוצר זיווג/אחדות פנימית המזככת את האדם ומסירה מעליו את מלבוש העשיו המלא שיער - מלא רשע.  ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה״ - עשיו בורח מה מארב - אותיות מבאר - מהמקום שאורב לנפשו השבעה. שבעה ממה? שבעה מקושי. ובזכות כך זוכה  שתבקע ממנו השמחה - ח(רנה). מה זה בא ללמד אותנו? שכל עניין ההסתכלות חייב להשתנות בנו, עלינו להתבונן פנימה ולא להיאחז בסיפור, בקונפליקט ובמאבק, אלא, להבין שמדובר בקונפליקט פנימי ואישי שאותו בא להעיר מתוכנו אדם חיצוני. משמע: נכון שעשיו התנהג בצורה רעה ומלאה ביצרים ותאוות אך הוא לא הסיפור, דרכו ניתן ללמוד עלינו, דרכו ניתן להבין כי גם בתוכנו קיים עשיו מלא ביצריות ותאוות שהם מנגנון פלאי לגדילה רוחנית. עלינו לזהות בתוכנו את העשיו שבנו ופעולותיו הגשמיות ולפעול למען היעקב שבתוכנו - זה שבורח מעשיו ונצמד אל השמחה. אם יש בי  כעס כלפי אדם אחר, עליי להבין שזהו הכעס הנמצא בתוכי. זה הכעס האורב לנפשי, זה הכעס החוסם את נשמתי. זה הכעס המושך אליי אנשים כועסים ומצבים מכעיסים - זה הסודדדדד שכל אדם ואדם חייבים להבין - זוהי גאולת הנפש בכבודה ובעצמה. עלינו לתרגל את החכמה האדירה הזאת. רק היא יכולה להעביר את האדם השפל, העקשן והרמאי שבנו (עשיו), אל האדם הטוב שאנו (יעקב). לא במקרה יעקב ועשיו ׳תאומים׳ - ללמדנו כי ״הטוב והרע״ - הם מצבים בנפשנו, כ- תאומים שנולדו יחד, כדי לעזור לנו להתאמת ולהגיע לבגרות פנימית, איך? ע״י יעקב - עקביות באמת במה שבונה ומשמח אותנו ולא בשקר - שמקטין ומעציב אותנו.  אם הבנו שעומד מולנו אדם שמתעקש על חיי ׳עשיו׳ - מרמה ונוכלות.. לאוץ מישם אל הצלת נפשנו. וזה רק אחרי שנתנו אינסוף הזדמנויות ושבעה נפשנו מרעות שקר, ככתוב: ״יְֽהוָ֗ה הַצִּ֣ילָה נַ֭פְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁ֑קֶר  מִלָּשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה…״ אֲֽנִי־שָׁ֭לוֹם וְכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר  הֵ֝֗מָּה לַמִּלְחָמָֽה״. עלינו לצאת ממקום המלחמה, אך מאחר ואין אנו באמת יודעים שיש בתוכנו מלחמה השם הטוב שולח לנו אנשים שיש בתוכם גם כן מלחמה (אחרי הכל כולנו נלחמים על השלום) ודרכם - במחשבה נאורה ובוגרת נוכל לראות את המלחמה המתחוללת בנו. האנשים הם מראות. הם נשלחו במטרה לגלות לנו מה קורה אצלנו בנפש. וזה קשה לנו ועוד להודות שיש בנו לא מעט ״רע״ פי כמה קשה. אך שמבינים את ״הקונספט״ שהוא ״בילד אין״ להתפתחות האדם - ׳עשיו ויעקב׳, ׳חרון ו רון׳ - הכעס מתפוגג ונעלם, והשלום מתחיל לבצבץ. אין יותר הסתרות ככה נבראנו. ישנם מצבים למשל בין בני זוג, בין הורה וילד וכו׳.. הנלחמים בלי סוף האחד בשניה ומגיעים ממש להתשת הנפש ואבדון במציאות. ולמה? מהסיבה שאיבדנו את הערכיות שבתוכנו, וכשאין ערך - אנו נשלטים ע״י עשיו, העולם שולט בנו. ואילו כשאנו מגלים את הערך שבנו אנו מתחילים לשלוט בחיינו ולנווט אותם נכונה. עלינו למצוא את הקשר מחדש עם הנשמה שבנו וללמוד לשים גבול. בדרך זו נזכה לצאת מהאורבים לנפשנו, ונזכה שתבקע מתוכנו השמחה הפנימית. נזכור -אנשי  ׳יעקב׳ - המתגברים, זוכים להכיר שלום ואחווה, ואילו אנשי ה ׳עשיו׳ - המאשימים - נמצאים מפסידים והעמלים בחרון אף. מסקנה: הפרשה מלמדת אותנו שבכולנו יש את שתי התנועות בנפש: עשיו ו יעקב, חרון ורינה. והבחירה היא אך ורק של האדם עם איזו תנועה בנפשו להתיישר ועם מי להישאר. המציאות תמיד בהלימה עם הפנימיות שלנו, ועל-כן ללמוד את הנפש זוהי הצלת נפשות! אחרת, זה להתהלך בעולם עם ״עשיו״ המושך אותנו אל מרמה וקשיים בלי סוף, לעומת יעקב המושך אותנו אל הבקיעה והטוב הרוצה לפרוץ מתוכנו. הפרשה מוסיפה ומלמדת אותנו אודות החלום - ׳סולם יעקב׳, ככתוב: וַיַּֽחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ״. מה הסוד והתועלת? כולנו חולמים, אך מעטים מאיתנו מגשימים, ולמה? כי אנו לא נלחמים במקום הנכון. אנו פועלים הפך החלום. כולנו יכולים להגשים את החלום. איזה חלום? להיות מאושרים באמת - חלום של כולנו. ומהו אושר? בראש - במחשבה. אושר - מתחיל כשאנו חושבים בצורה אלוקית - למשל: שמי שעומד מולי רק משקף לי את הכאב שלי ולא הגורם לכאב שלי (זוהי מחשבה ׳שמים וארץ׳). אושר - הוא תגובה בנפש לשלום פנימי - אושר - היא תחושה עילאית/רוחנית - של הגעתי הביתה - ׳יש לי אין לי טוב לי כי השם אוהב אותי׳!!!!!! זה אושר לא תלוי בדבר גשמי רק בחכמה האלוהית. ״ראשית חכמה - יראת שמים״. האושר נמצא בחכמה - כח מה׳. לסיכום אנו רואים כי הבורא עומד אתנו על כמה עניינים מאוד מהותיים להנהגת חיינו 1- לצאת מהקושי האורב בנו ולנו 2- ללכת אל מקום השמחה 3- להגשים חלומות מתוך חמלה ופתרון המלחמה הפנימית שבנפשנו. 4- לקבל את הדברים האלה. כלומר: יעקב קיבל את לאה במקום רחל, ללמדנו כי כמו שיעקב קיבל את הדברים האלה - את הקבלה הזאת, על אף הקושי הגדול הכרוך בלקבל אישה אחרת, על אף זאת, הוא המשיך להילחם על רחל אהובתו. כך, עלינו לנהוג - לקבל את הדברים ולהילחם על מבוקשנו. כי יעקב בסוף זכה ברחל ועוד זכה שיולד ממנו יוסף הצדיק. איייי כמה שהתורה נאורה ומלמדת אותנו שכדי לקבל את הטוב ביותר צריך לקבל את המציאות, לא להרפות ולא ליפול רק לראות את השם - אין כח אחר מזה שיכול להביא אותנו אל חווית החיים הטובה. סוד נוסף ניתן לראות גם דרך  השפחות: בלהה ו זלפה. בלהה וזלפה הן השפחות של רחל ולאה וגם נשותיו הנוספות של יעקב אבינו. מדוע התורה נקטה בשמות הללו? הבה נגילה. בלהה מייצגת את ה להבה/האש היוקדת שבנו לפעולה, לעומתה ׳זלפה׳ - מייצגת תנועה שלילית יותר של פזילה למקום שהוא הפך להבה וקדושה. ואתן - נשמות ישראל יקרות מפז - אוצו אל השמחה הקיימת בכן שלא תלויה בדבר, והביאו את השלום אל נפשכן - אל ביתך. חזק וברוך