פָּרָשַׁת ויֵּצֵא אוֹתִיּוֹת אוּצִי - אל נפשך השמחה

 "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה"

התורה שלנו מאוד מאוד מדויקת, כל מילה בה כל אות בה כל הברה וניקוד בה תוכננו בקפידה יתרה ע"י בורא עולם, אשר הטמין בה סודות פלאיים ואינסופיים עבורנו נשמות ישראל. עפ"י תורת הסוד המפרשת לנו את הסודות העצומים, בורא עולם ברא את העולם באופן של סופר - ספר – סיפור. הסופר שהוא מי אם לא בורא עולם האחד והיחיד המעניק לנו כלים להתפתחות רוחנית וזה קורה כשאנו רוצים לדעת!,  הספר – תורתנו הקדושה המורה והמדריכה אותנו הכיצד להשתמש בכלים הרוחניים (מילים אותיות שמות פרשות וכו'...) והסיפור – אווו סיפור חיינו, האופן שבו אנו בני האדם מפרשים את הנאמר לפי השקפת עולמנו. וכאן תפקידנו לדעת לפרש נכון את כוונת הסופר ואומר: אם כתובה המילה 'ויצא' ולא סתם כתובה אלא בראש הפרשה משמע: ישנה בקשה מאתנו להתמקד ולדייק את הפעולות שלנו, כלומר: כוונת הסופר היא הרבה מעבר ליציאתו הפיסית של יעקב, אלא כוונת הסופר/הבורא ללמד אותנו דרך יעקב לצאת מההרגלים ההרסניים ומההתניות הקטנוניות, לצאת ממחשבות סרק שמקורן הפך אהבה, לצאת מדיבורים טפלים ומעשים הרסניים שלא מקדמים לשום מקום ואף מחזירים אותנו בלופ לאותה נקודת ההתחלה, וכשנצא יבקע (אותיות יעקב) מתוכנו השם, איך יודעים? כתוב: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה", יעקב שורש בקע, מה בקע? ה - י' - שם השם, ומהיכן יצא? מהבאר, מהתחתית, לאן? אל התנועה הגבוהה בנפש תנועת הבריאה (באר אותיות ברא). ולמה שבע? שבע בחינות בנפש: אברהם שרה יצחק רבקה יעקב רחל ולאה, המעניקים לנו את הבחינה השלמה - 'ישראל' ואת האותיות יר' – ירושלים בירת ישראל, הנכללות באבותנו ואמותינו הקדושים וכל אחד ואחת מהן מהוות בחינות רוחניות בנפש האדם: שרה – יושרה, רבקה – קִרְבָה, רחל – רך אל וכו'.. אז מה היה לנו כאן לפי הסוד? יציאה מההרגלים, בקיעה רוחנית, בריאה חדשה לפי שבע הבחינות ומה שיקרה בעקבות הפעולות הללו, נזכה ללכת חרנה אותיות רנה, נזכה ללכת אל הרינה השמחה, מבלי שהחטא יערוב לנו, אחרת מכך, אם לא נצא.., נישאב אל חרון האף, ניפול למידת הכעס השולטת באדם ומשבשת את חייו ח"ו. כל זה לפי תורת הסוד. בפשט - הפרשה עוסקת בצאתו של יעקוב אבינו, אל חרן  חרן לשון חרון אף, למקום שבו קיים כאוס עקב עבודה זרה שנאה, קנאה, התבוללות וכו׳.., כבריחה מאחיו עשיו שתכנן להרגו בגלל תרמית קבלת הברכות ובמטרה למצוא לו אישה. בדרך לחרן יעקוב נשכב לנוח נרדם וחלם חלום, המוכר כ ״סולם יעקב״ - וַיַּֽחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ…״ ומה הרמז/הסוד בחלום? לומר לנו בני האדם כי תמיד ניתנת לנו האפשרות לעלות מבחינה רוחנית, תמיד קיים "סולם" בנפשנו  המאפשר לנו לעלות עד אינסוף אפילו יותר ממלאכי השם, פשוט חסד עצום עבורנו בני האדם. הפרשה מספרת עוד על יעקוב וההתמודדות שלו מול אחיו עשיו (לשון עשוי) שרצה להרוג אותו, ההתמודדות מול לבן הארמי (אותיות רמאי) ששידל את יעקב לעבוד תחתיו שנים רבות כדי לזכות ברחל אהובתו. מה שלמד אותנו על אופיו הסבלני בצורה יוצאת דופן המתאימה לאנשים גדולים ודגולים. שנזכה להידמות לאבותינו ונהיה סבלניים יותר, מאופקים יותר, נלחמים עבור המטרות שלנו מתוך אמות המידה המתוקנות ומתוך ידיעה ברורה "שלא עלינו המלאכה לגמור" (עלינו להשתדל). הפרשה שלנו עוד עוסקת ב 11 עשר השבטים שנולדו בחרן מיעקב אבינו וארבעת נשותיו: רחל לאה, זלפה ובלהה, כשלמעשה ׳ויצא׳, בא לרמוז לנו שבזכות צאתו של יעקוב מהמקום המוכר והידוע אל עבר מקום לא נוח, הוא נאלץ להתמודד ולברוא עצמו מחדש ולזכות לתולדות, להארה אלוקית (החלום), ולאישה שאוהב. יעקב זכה כאביו וסבו בהבטחה הנצחית לרשת את הארץ ולהוליד את 11 השבטים, שהם רמז ל 11 כוכביא המרמזים לנו כי ההבטחה לאברהם מבורא עולם מתקיימת: "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו". שבט בנימין נולד בפרשה הבאה. עוד רמיזה הנמצאת ב 11 כוכביא היא: רק בזמן שהאדם האחד מתחבר לבוראו האחד נוצר זיווג בעליונים שיורד עד ארצה ומשפיע לטובה ולברכה על האדם. ואת בת יקרה - אוצי לעבר השם ותזכי לרשת גם את את הברכה. למעשה הפרשה מבקשת מאיתנו לצאת ממקום לא טוב בנפש שלנו אל מקום מואר יותר. היא עושה זאת דרך הריב שנוצר בין עשיו ויעקב על הבכורה/ברכה. מה הריב בא ללמד אותנו? על הריבים בכלל ועל הריבים הזוגיים בפרט. בין איש ואישה, חבר/ה וחברה, עובד ומעסיק וכו׳.. מה ללמד? לצאת! וכאן, יש עניין קריטי בהבנת הדברים. ה ׳לצאת׳, מתכוון תחילה, לצאת מתוך ה ״עשיו״ שבתוכנו - מתוך האדם העקשן שבנו המתעקש לסבול. ראו ׳עקשנות׳ אותיות ׳שקענות׳. אדם עקשן המהול באגו (רצון לקבל לעצמו) מתנהג כ- עושק ולבסוף שוקע. ואילו, אדם המנווט את מידת העקשנות שהשם זרע בתוכו (ולא בכדי )לגילוי פנימי - לגילוי האיכות האמיתית הקיימת בו - זוכה שהשם ״ינשק״ אותו, כמו אב את בנו. בואו נגלה עוד סודות כמוסים להנהגת חיינו. הפרשה שלנו השבוע פותחת במשפט: ״וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.״ מה הסוד עבורנו? שימו לב איזו חכמה אדירה יש במילים. ויצא - אוצ/י, יעקב - בוקע, מבאר - מארב, שבע - שובע, חרנה - חרון/רינה. יעקב אץ/בורח מעשיו (אחיו שרוצה להרוג אותו). אך מהיכן יעקב בורח באמת? מה מארב - מהמקום שאורב לנפשו השבעה. שבעה ממה? שבעה מקושי. ובזכות כך, זוכה  שתבקע ממנו השמחה - ח(רנה). מה זה בא ללמד אותנו? לצאת תחילה ובכל תוקף מהרגש החזק השולט בנו. קרי, אם יש בי  כעס כלפי אדם אחר, עליי להבין שזהו הכעס הנמצא בתוכי. זה הכעס האורב לנפשי, זה הכעס החוסם את נשמתי. זה הכעס המושך אליי אנשים כועסים ומצבים מכעיסים - זה הסודדדדד שכל אדם ואדם חייבים להבין - זוהי גאולת הנפש בכבודה ובעצמה. עלינו לתרגל את החכמה האדירה הזאת. רק היא יכולה להעביר את האדם השפל, העקשן והרמאי שבנו (עשיו), אל האדם הטוב שאנו (יעקב). לא במקרה יעקב ועשיו ׳תאומים׳ - ללמדנו כי ״הטוב והרע״ - הם מצבים בנפשנו, כ- תאומים שנולדו יחד, כדי לעזור לנו להתאמת ולהגיע לבגרות פנימית, איך? ע״י יעקב - עקביות באמת - במה שבונה ומשמח אותנו ולא בשקר - שמקטין ומעציב אותנו.  אם הבנו שעומד מולנו אדם שמתעקש על חיי ׳עשיו׳ - מרמה ונוכלות.. לאוץ מישם אל הצלת נפשנו. וזה רק אחרי שנתנו אינסוף הזדמנויות ושבעה נפשנו מרעות שקר, ככתוב: ״יְֽהוָ֗ה הַצִּ֣ילָה נַ֭פְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁ֑קֶר  מִלָּשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה…״ אֲֽנִי־שָׁ֭לוֹם וְכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר  הֵ֝֗מָּה לַמִּלְחָמָֽה״. עלינו לצאת ממקום המלחמה, אך מאחר ואין אנו באמת יודעים שיש בתוכנו מלחמה, השם הטוב שולח לנו אנשים שיש בתוכם גם כן מלחמה (אחרי הכל כולנו נלחמים על השלום) ודרכם - במחשבה נאורה ובוגרת, נוכל לראות את המלחמה המתחוללת בנו. האנשים הם מראות. הם נשלחו במטרה לגלות לנו מה קורה אצלנו בנפש. וזה קשה לנו. ועוד להודות שיש בנו לא מעט ״רע״ פי כמה קשה. אך שמבינים את ״הקונספט״ שהוא ״בילד אין״ להתפתחות האדם - ׳עשיו ויעקב׳, ׳חרון ו רון׳ - הכעס מתפוגג ונעלם, והשלום מתחיל לבצבץ. אין יותר הסתרות ככה נבראנו. ישנם מצבים למשל בין בני זוג, בין הורה וילד וכו׳.. הנלחמים בלי סוף האחד בשניה ומגיעים ממש להתשת הנפש ואבדון במציאות. ולמה? מהסיבה שאיבדנו את הערכיות שבתוכנו, וכשאין ערך - אנו נשלטים ע״י עשיו, העולם שולט בנו. ואילו כשאנו מגלים את הערך שבנו אנו מתחילים לשלוט בחיינו ולנווט אותם נכונה. עלינו למצוא את הקשר מחדש עם הנשמה שבנו וללמוד לשים גבול. בדרך זו נזכה לצאת מהאורבים לנפשנו, ונזכה שתבקע מתוכנו השמחה הפנימית. נזכור -אנשי ה- ׳יעקב׳ - המתגברים, זוכים להכיר שלום ואחווה, ואילו אנשי ה ׳עשיו׳ - המאשימים - נמצאים מפסידים והעמלים בחרון אף. מסקנה: הפרשה מלמדת אותנו שבכולנו יש את שתי התנועות בנפש: עשיו ו יעקב, חרון ורינה. והבחירה היא אך ורק של האדם עם איזו תנועה בנפשו להתיישר ועם מי להישאר. המציאות תמיד בהלימה עם הפנימיות שלנו, ועל-כן ללמוד את הנפש זוהי הצלת נפשות! אחרת, זה להתהלך בעולם עם ״עשיו״ המושך אותנו אל מרמה וקשיים בלי סוף, לעומת יעקב המושך אותנו אל הבקיעה והטוב הרוצה לפרוץ מתוכנו. הפרשה מוסיפה ומלמדת אותנו אודות החלום - ׳סולם יעקב׳, ככתוב: וַיַּֽחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ״. מה הסוד והתועלת? כולנו חולמים, אך מעטים מאיתנו מגשימים, ולמה? כי אנו לא נלחמים במקום הנכון. אנו פועלים הפך החלום. החלום למי שייך? ל לוחם! לוחם איפה? בחוץ/בעולם? ממש לא. לוחם בפנים - לוחם בנפש - זה לוחם אמיתי! המוסר נפש כדי למצוא את האושר האמתי, המוסר נפש על קידוש השם (גם בחיים). ׳החלום שייך ללוחם׳ - בנפשו וגם ל- חומל על נפשו ועל כל שאר בני האדם (התפוסים בעשיו). כולנו יכולים להגשים את החלום. איזה חלום? להיות מאושרים באמת - חלום של כולנו. ומהו אושר? בראש - במחשבה. אושר - מתחיל כשאנו חושבים בצורה אלוקית - למשל: שמי שעומד מולי רק משקף לי את הכאב שלי ולא הגורם לכאב שלי (זוהי מחשבה ׳שמים וארץ׳). אושר - הוא תגובה בנפש לשלום פנימי - אושר - היא תחושה עילאית/רוחנית - של הגעתי הביתה - ׳יש לי אין לי טוב לי כי השם אוהב אותי׳!!!!!! זה אושר לא תלוי בדבר גשמי רק בחכמה האלוהית. ״ראשית חכמה - יראת שמים״. האושר נמצא בחכמה - כח מה׳. לסיכום אנו רואים כי הבורא עומד איתנו על כמה עניינים מאוד מהותיים להנהגת חיינו 1- לצאת מהקושי האורב בנו ולנו 2- ללכת אל מקום השמחה 3- להגשים חלומות מתוך חמלה ופתרון המלחמה הפנימית שבנפשנו. 4- לקבל את הדברים האלה. כלומר: יעקב קיבל את לאה במקום רחל, ללמדנו כי כמו שיעקב קיבל את הדברים האלה - את הקבלה הזאת, על אף הקושי הגדול הכרוך בלקבל אישה אחרת, על אף זאת, הוא המשיך להילחם על רחל אהובתו. כך, עלינו לנהוג - לקבל את הדברים ולהילחם על מבוקשנו. כי יעקב בסוף זכה ברחל ועוד זכה שיולד ממנו יוסף הצדיק. איייי כמה שהתורה נאורה ומלמדת אותנו שכדי לקבל את הטוב ביותר צריך לקבל את המציאות, לא להרפות ולא ליפול רק לראות את השם - אין כח אחר מזה שיכול להביא אותנו אל חווית החיים הטובה. סוד נוסף ניתן לראות גם דרך  השפחות: בלהה ו זלפה. בלהה וזלפה הן השפחות של רחל ולאה וגם נשותיו הנוספות של יעקב אבינו. מדוע התורה נקטה בשמות הללו? הבה נגילה. בלהה מייצגת את ה להבה/האש היוקדת שבנו לפעולה, לעומתה ׳זלפה׳ - מייצגת תנועה שלילית יותר של פזילה למקום שהוא הפך להבה וקדושה. ואת - אישה יקרה מפז - אוצי אל השמחה הקיימת בך שלא תלויה בדבר, והביאי את השלום לנפשך - אל ביתך. חזק וברוך.