פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ - ה אִזּוּן בָּאָדָם נִמְצָא בַּהַקְשָׁבָה ללב שלו.
״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי״ (דברים לב, א׳). פרק לב, כלומר: האיזון באדם יכול להתקיים כשהוא מאזין ללב שלו. על האדם לשאול את עצמו: מה משמח אותי באמת? מה גורם לי להרגיש חי באמת, מבפנים, בלב? זאת שאלה שצריך להתהלך אתה, מאחר והתשובה לא מגיעה במהרה, אך היא מגיעה ומזדחלת בעדינות רבה. רק מה, לשהות בשאלה, ולדעת כי על אף שיש לא מעט דברים משמחים, יש משהו אחד שהוא בעיקר משמח ומחייה את האדם. לאחד - זה לשחק/לאמן כדורגל, לאחד - לבשל, לשיר, לאחת - ללמד תורה, לאחרת - ללמד ריקוד, אימוני כח וכו'.., הרעיון סביב השאלה להבין מה מחייה אותנו ומחזיר אותנו לאנרגיית החיים הטובה. שם מתקיים בנו השקט הפנימי והאיזון, כי הנשמה נמצאת בהלימה עם הלב, וזה תהליך להגיע לאיזון הזה בתוכנו, הוא מצריך תחילה התעמתות עם ילד/ה הדחויים שבתוכנו, שהלכו לאיבוד בעולם שהאמת בו כמעט ונעלמה. כשהאמת היא: שהדחיה היא חוויה שנצרבה לנו בנפש במטרה לקרב אותנו לעצמנו (ולא כפי שאנו נוהגים לעשות, מחכים שהאחר יתקרב אלינו וסובלים מאוד כשהוא לא). וזה הדקות שבנפש, להביא אותנו להבנה שהדחיה כשמה היא החידה של חיינו. פיצחנו את החידה זכינו, לא פצחנו הפסדנו. ולפצח זה להבין את עומקם של הדברים. הדחיה/הנטישה, לא משנה איך נגדיר אותה, הן לא מבני אדם על אף שזה נראה ומרגיש כך, החכמה להתעלות בדעת, ולהבין שתמיד החוץ נשלח לעורר מתוכנו רגש ישן. ולרגש הזה, לחוויה הרגשית הזו שבנפש קוראים דחיה שהיא ה חידה של החיים. אסכם: בכדי להגיע לאיזון נפשי על האדם לברר מהו הכאב הכי עמוק שלו, ואני אנסה לקצר לכם את הסבל (אם זה אפשרי בכלל). החוויה של כל האנושות - היא חווית הנטישה הרגשית, שנצרבה בנו לכתחילה במטרה לקרב אותנו לעצמנו, שזה להביא אותנו לשחרור רגשי - לשחרור התלות מבני אדם. וכשהאדם באמת יצליח להשתחרר מהרצון לקבל קרבה מהחוץ (וזה קשה מאוד אך אפשרי. מצריך רצון עמוק לשינוי פנימי), ויתפנה לקרבה מתוכו רק אז הוא יחווה בנפשו איזון שיביא אותו לשאול "אז איך ממשיכים מכאן, מה משמח אותי, מה מחייה אותי..", וזה בד"כ משהו שאנו מסוגלים לעשות אותו גם ללא תמורה פיזית. למשל אני, כותבת, מפיצה תכנים ומלמדת דרכם ללא כל תמורה פיזית, וזה משמח ומחיה אותי. עכשיו תחשבו מה הייתם מעוניינים לעשות בלא תמורה פיזית? ועם כסף לא הייתה הבעיה שלכם מה בכל זאת הייתם מעוניינים לתת לעולם? אלו שאלות מפתח. מה שבטוח הלב שלנו יודע היטב לנווט אותנו אל מחוז חפצנו. ובכל זאת לדעת את המהלך שבנפש מסייע לשקט פנימי. להגיע לאיזון זה לגעת בלב שלנו (עד אז אי שקט שיוצר בנו התמכרויות למערכות יחסים רעילות, לאכילה רגשית, לעישון יתר, אלכוהול, קניות וכו'..). ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה״ - מה זה האזינו השמים? שמים יכולים להאזין? אז קודם כל, כן. היקום קשוב לתדר הפנימי שאנו נמצאים בו, כך שאם אדם למשל לא מאושר מהמציאות הנוכחית שלו, המציאות תיתן לו להתמודד עם מציאות קשה יותר. אדם קשה עם עצמו המציאות תקשה עליו. המציאות היא מראה שלנו. לכן מאוד מאוד חשוב להבין עם איזה רגש פנימי אנו מתהלכים. ועוד, אדם לא מסופק ולא מאושר לא ימצא סיפוק ואושר בחוץ, אלא, בהבנה שבו האושר והסיפוק. האזינו השמים, ואדברה - בסוד מתכוון לשמים שבאדם. שמים - שם מים, כלומר: אדם שהגיע לאיזון בנפשו, תוך כדי דבקות בהשם הטוב, חווה זרימה, קלילות ושמחה. שימו לב כמה התורה והזמנים העבריים מסונכרנים. פרשת האזינו מתקיימת בדיוק בכניסתנו לחודש תשרי, מזל מאזניים. המילה מאזניים מורכבת מהמילים: אוזן ומים, קרי: יש לנו כאן חיזוק נוסף האומר כי כדי להגיע לאיזון בנפש עלינו להתחבר להוראה היהודית - תורת ישראל. במשפט: האזינו השמים, ואדברה" - אנו רואים מצב של סיבה ותוצאה. כלומר: אם נאזין לקול הפנימי שבתוכנו, רק אז נצליח לקלוט את האלוהים, את האיכות הטמונה בנו. הדברים מאוד מאוד עמוקים ודורשים התבוננות ממש בכתוב. בכל אדם יש קול פנימי שאומר לו, זועק לו: חלאס קום על עצמך, תהיה אמתי עם עצמך, תפסיק עם.. תברח מ.., תבחר ב.. והאדם לרוב ממשיך בהרגליו ההרסניים שלא מאפשרים לו באמת להיות מאוזן, מדוע? אין הקשבה מלאה לקול הפנימי. הפסוק ממשיך: ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי״ - המילה ׳ארץ׳ מתכוונת לארציות שבנפש, לחלק הבהמי והאגואיסטי שבאדם. אז ותשמע הארץ, הכוונה: כשהאדם יגיע לאיזון בנפשו, גם המקום הנמוך שבאדם התאוו והתפוס ברצון לקבל לעצמו, יצליחו להגיע לאיזון - שזוהי הרמוניה לשמה - בריאות ואיכות חיים טובה לאדם. כולנו מתמודדים בחיים עם לא מעט סיטואציות המעוררות אצלנו רגשות לא פשוטים, כשהשורש של כולם הוא רגש הדחיה, המפר בנו את האיזון. אך אם ניתן את הדעת לדחייה ונפעל למען קירוב הלב שלנו קודם לעצמנו, כמעט ולא יתרחשו במציאות סיטואציות, דרמות וכאב. זה הסוד העמוק ביותר שרובנו עדיין לא גילנו - הדחיה העצמית!!!! כל הדרמה, כל המרד נובעים מהרגשת הדחיה שנצרבה בנו, נטפל בה, האיזון יופיע. סוד המילה ׳האזינו׳ - ה ׳איזון׳. ה איזון באדם בה הידיעה מתחיל מתוך החיבור לפנימיותו/לשמים שהוא. פרשת האזינו מופיעה בפרק לב, והיא פרשה אחת לפני הפרשה האחרונה המסיימת את ספר דברים והתורה כולה, למה אני מדגישה זאת? כדי שנבין את הגאונות והדיוק שבתורה, האדם יגיע לאיזון בחייו רק כשהוא יהיה מחובר ללב שלו ורק אז הוא יזכה בברכה, לכן קודם פרשת 'האזינו' ורק אז 'וזאת הברכה' - הפרשה הבאה והאחרונה החותמת את התורה . חזק וברוך.