פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ - ה אִזּוּן שֶׁבָּאָדָם נִמְצָא בַּחִבּוּר לַשָּׁמַיִם שֶׁבּוֹ

״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי״ (דברים לב, א׳). פסוק מאתגר ומלמד ממש. מישהו כאן פוסק לנו הכיצד עלינו לנהוג!! ולא ברכב אלא בהתנהגות הרגשית!!!!! ביננו לבין עצמנו! יש מורה לנהיגה ויש מורה להתנהגות - בורא עולם. האזינו? השמים? האם שמים יכולים להאזין? וכי לשמים יש אוזניים? ומי זה אדברה? ותשמע? הארץ? האם הארץ שומעת? ומי אומר? ומה ההבדל בין דיבור ל אמירה? אלו השאלות העולות מן הפסוק הראשון בהתבוננות הראשונית המפנות אותנו לחקירה אודות האמת הפנימית. חוזרת ומדגישה - כי פרשת השבוע בפנימיותה עוסקת בנפש האדם - בחלק הרוחני הגבוה שבו המחובר לאלוהות. על-כן, ההתייחסות מן הפסוק תתמקד בנפש האדם. אז כשהפסוק מציין ׳השמים׳ - הכוונה היא לחלק הגבוה שבנפש האדם - הנפש האלוקית/הנשמה. וכשמופיעה המילה ׳הארץ׳ - הכוונה לחלק הנמוך שבנפש האדם - הנפש הבהמית. עכשיו, אפשר להתחיל.. ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה״ - השם מצווה עלינו להאזין. להאזין למה ולמי? האם מתכוון הוא להאזנה חיצונית? ממש לא! השם מצווה אותנו להאזין לתוכנו - לצלול אל נפשנו. הפלא ופלא אה?? אנו כמעט ולא יודעים לעשות זאת. על פי רוב אנו עסוקים בשמיעה חיצונית וסלקטיבית - מה אמרו מה אמרה מה עשו מה עשתה בלה בלה בלה.. טנטונים לאוזניים. השם עושה איתנו מעין ״תנאי״ - אם נצליח להאזין מתוך הנפש האלוקית - רק אז השם ידבר מתוכנו. לא מובן אה? תמיד כשאני מנסה לדברר אלוקות אני בעצמי מתקשה. אבל מה, אגלה לכם, אני מבקשת עזרה מהשמיים - אבל לא מאלה שבחוץ, בטבע, איפה שיש כוכבים. אלא, מהנפש שלי אני מבקשת עזרה, מהנשמה - זאת שמעל הטבע. אלו השמים הפנימיים שלנו ומשהו קורה. הדובר הראשי מדבר אליי ואני כותבת. אין לי הסבר אחר!! ככתוב: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״ (דברים ל, י״ד). זה ממש ככה. וברוך השם תיכף מסיימת את כל פרשיות התורה - אני לא מאמינה! I can’t believe it! זה רק עזרה מה קב״ה. אין סיכוי שיכולתי לעשות את זה בלעדיו. אין. מה זה אומר לנו? שכל אחד ואחת מאתנו אם נרצה, נוכל לקבל עזרה ולהתחבר לשמים הפנימיים שלנו/לנפשנו הגבוהה - זאת המייצרת ״שיח״ עם האלוהים שבתוכנו. ועל זה נאמר: ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה״ - האזינו מתוך הנשמה הטובה והאוהבת שלכם ותזכו לשמוע אותי מתוככם. היום, ומאז שניתנה התורה, השם חפץ שנתחבר לפנימיות שלנו ונפעל מתוכה. היא האיזון בחיינו. בהחלט דורש פניות הדעת, הבנת הבורא ואחיזה באמונה שלמה. הפסוק ממשיך: ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי״ - אמרנו כי המילה ׳ארץ׳ מתכוונת לארציות שבנפש, לחלק הבהמי והאגואיסטי שבאדם. אז ותשמע הארץ, הכוונה: אם האדם ישמע לחלק הנמוך שבתוכו - זה שמרחיק אותו מעצמו ומאלוהיו, קרי, מהאיזון הפנימי, הוא יאלץ לחוות את הנאמר מהשם - שכל הסר מדרכו המאוזנת יחווה קשיים וחוסר איזון. זה כמו שאימא אומרת לבן שלה: ״אתה לא שומע בקולי, אתה תראה מה יקרה לך״. בול זה. רק כאן, להבדיל, אלף הבדלות!! השם מעניק לנו הזדמנות אלוקית - מה שאמא אנושית לא יכולה להעניק. השם מלמד אותנו להאזין ואמא מלמדת אותנו לשמוע (בקולה). יחי ההבדל. יחד זה פלא פלאים!! אך קודם, לייצר האזנה פנימית. וזה כמובן יכול להתקיים בנו רק אחרי שהתייצבנו מול עצמנו והלכנו מן המקום הצר והחשוך בנפשנו אל המקום המואר והמאוזן בנפשנו. (כפי שלמדנו בפרשות הקודמות - ״ניצבים וילך״). ואם עדיין ענין 'ההאזנה הפנימית' אינו מתיישב בדעתנו, אסביר. כולנו מתמודדים בחיים עם אינסוף סיטואציות המעוררות אצלנו רגשות נוראיים כגון: כעס וזעם, שנאה וטינה, עצב וחוסר סבלנות וכו'.. שהם המפרים בנו את האיזון. והם נגרמו כי ייחסנו אותם לעצמנו ולרגע שכחנו את השם. הלא, אם בסיטואציה לא נעימה שקוראת לנו מיד נדע להכניס את השם, הרי שהרגש לא יתגבש לכעס שנאה טינה וכו'.. וזאת פעולה של האזנה פנימית. עוד לפני שהערנו את הרגש הנמוך בתוכנו ואפילו שהערנו נדע לעצור להתבונן ולהבין שיש כאן מהלך שמסתיר את הטוב - זה להישאר בהאזנה אלוקית, בתדר גבוה - באיזון פנימי המשאירים את האדם שפוי ומסוגל לקבל מהבורא מסרים. נזכור - עצוב לנו כאוס בנו וכו'.. עצירה - התבוננות - הכנסת השם למחשבה - ומתקיים בנו האיזון הנדרש. אחרת זוהי נפילה קשה. אנו רואים שיש לנו כאן שוב שני מסלולים לבחירה: שמיים וארץ. בחרנו בשמיים - זכינו באיזון. בחרנו בארץ - לא זכינו באיזון ואף הפרנו את הסדר הטוב (שהשלכותיו ה ר ס נ י ו ת). התורה מסודרת בצורה של בניין רבי קומות. לא ניתן לבנות קומה לפני שיצקנו בנפשנו היטב את הקומה הנוכחית. ואם הקומה הנוכחית בה האדם עומד היא קומת "הבלבול" - לא להתרגש, מיד אחריה תתעצב בתוכנו קומה יציבה יותר שתשיל מנפשנו את כל מה ששיבש בנו את היציבות.. ורק אז נתייצב באמת ונובל אל האיזון… לאט ובטוח וע״י רצון אמיתי לטוב. (בלי רצון אלוקי נישאר מבולבלים). סוד המילה ׳האזינו׳ - ה ׳איזון׳. ה איזון באדם בה הידיעה מתחיל מתוך החיבור לפנימיותו/לשמים שהוא. מזל החודש הוא מאזנים. והמילה ׳מאזנים׳ טומנת בתוכה את המילים: ׳אֹזֶן׳ ו ׳מים׳. כלומר: אדם מאוזן הוא אדם הקשוב לפנימיותו ולמקור החיים. ו ׳שמים׳ - שם מים. אדם מחובר לעצמו מגלה את השמים - כ מים - כ ים השלם מתוכו.. ומה ההבדל בין שמיעה להאזנה? שמיעה - היא חיצונית, מול בני אדם, והאזנה - היא פנימית, מול עצמנו. פרשת האזינו - היא סגולה לפרנסה טובה. והיא לב הדברים (לא במקרה האזינו נמצאת בפרק 'לב') - שירה איכותית תמיד נוגעת בלב ואילו שירת השם חודרת עמוק פנימה ומחוללת פלאים. שנזכה להאזין ולהתאזן - חזק וברוך.