פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח - מַזְכִּירָה לָנוּ כִּי קֹדֶם הַשְּׁלִיחוּת שֶׁתֻּכְנְתָה בָּנוּ בִּימֵי בְּרֵאשִׁית נִצְטָרֵךְ לְהַגִּיעַ לִבְשֵׁלוֹת רוּחָנִית - לְדַעַת גְּבוֹהָה.

"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה". בפרשה הקודמת למדנו כי השם מבקש ממשה לבוא אל פרעה. הבנו מדוע השם דקדק במילה 'בא' ולא כפי שההיגיון אומר 'לך' אל פרעה. גילינו כי המלה 'בא' היא ציווי להתכנסות פנימה ואילו 'לך' זו קריאה חיצונית שאינה עוסקת באינטימיות רוחנית. ויש כאן חידוש נוסף. השם דקדק במילה 'בא' כי היא מציינת את המילה 'אב' - כלומר: השם אומר למשה בא אל פרעה אני האב שלך אני איתך, לנטוע בו ביטחון מול כוח הרשע (פרעה), ואילו המילה 'לך' לשון כָּלֶה/סוף, שהיא איננה מציינת קרבה אלא הרחקה. זה לשים לב לדקדוק האלוקי שפיזר לנו אותיות ומילים כדי לדייק אותנו במסע החיים. לפרשתנו, פרשת 'בשלח' - הפרשה שבה מתקיים הנס הכי מדובר לדורות - נס קריעת ים סוף. בואו נגלה את סודות הנפש דרך הפרשה שהיא הכלי הכי מדהים לזכך את נפשנו ולסלול מתוכה מסלול חיים נאור, קליל ושמח יותר. במילה 'קריעה' ניתן לראות את המילה 'רקיע'. ראו סוד אדיר לנפש. קריעת האגו(גאו גאה..) מתוך האדם תחשוף מתוכו את הרקיע שבנפש - השמים - שם מים: הזרימה השמחה והאושר. כולנו כלי ביד היוצר, כלי שתוכנן בקפידה יתרה במטרה סופית להגיע לארץ מבטחים - ישראל שבנפש. מקום פנימי שכולו יושרה וכנות. נכון, להגיע לשם דורש מאמץ פנימי מאוד עמוק של השלת ׳עור הנחש׳ הערמומי - השלת ההתנהגות האגוצנטרית מתוכנו ולבישת אור אלוקי חדש שאין בו עורמה והסתרה אלא גילוי ואהבה. זה מהלך מאוד עמוק שחייב להתקיים בנפש האדם - בינו לבין עצמו וזה מרגיש כמו קריעה ממש, מפני שההתנהגות הבזויה שהתרגלנו אליה כמנגנון הגנה נדבקה עלינו ומאוד קשה להשתחרר ממנה. כתוב בתלמוד הבבלי: ״אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ״, כלומר: האדם שהוא חבוש/סגור בעצמו אינו יכול להשתחרר מהכלא של עצמו. מדוע? מפני שהוא חבוש באגו המוליד כעס טינה וכל פלטת הרגשות השליליים ולכן מי שיכול לשחרר אותו הוא היוצר - בורא עולם האחראי על יצירת המופת. כשאדם מתקרב להשם באמת הוא מתרכך ולאט לאט האגו/השריון מתרכך מתוכו, הוא מתחיל לתפוס את המציאות בעיניים חדשות, לומד כי הוא האויב הכי גדול של עצמו ואם הוא לא ייכנע לעצמו ומידותיו הוא גוזר על עצמו מעין מאסר עולם, ולכן על האדם לקרוע מעליו את האגו ע״י הכנעה, התמדה ורצון להיוולד מחדש - להוליד מתוכו הנהגת חיים חדשה וישרה שתחשוף מתוכו את האדם האמיתי שהוא כל כך כמה להכיר מתוכו. לא במקרה קריעת ים סוף מתרחשת דווקא בפרשת בשלח - בשל שלח. ללמדנו כי האדם נמצא בתהליך הבשלה פנימית וכשהוא באמת יבשיל הוא יחשוף את זהותו האמיתית ויכהן בשליחותו הנעלה. נזכור - גאו גאה - הוא האגו שבאדם. ועד שאדם לא יגיע לחֶנֶק מהאגו של עצמו, הוא לא יזעק להשם, וכשהוא יבין שרק השם יכול להציל אותו מעצמו שם יקרה הנס הפנימי, האדם יחווה רגע של שלום פנימי וירגיש שהוא סוף כל סוף אחרי הרבה מאוד שנים מצליח לעבור מהמלחמה והאי שקט שהיו בנפשו אל השלום והשלווה הפנימי . כתוב בתהילים (קמ"ה, י"ח): קָר֣וֹב יְ֭הֹוָה לְכׇל־קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת - באמת. נזכור! האמנם יצאנו ממצרים וברחנו מפרעה אך מצרים ופרעה עדיין לא יצאו מאתנו. וזאת המלחמה הפנימית שכולנו נמצאים בתוכה. כולנו כמהים לצאת מן המלחמה הפנימית אל השלווה הקיומית, אך לא לפני שנדע את השורש של עם ישראל, לא לפני שנתבונן במהלך הנפשי שנצרב לנו בנפש בתחילת דרכנו - (במצרים) כנשמות המתוכנתות להתפתח אל האחדות והשלמות הנפשית. עלינו לזכור כי אנו נשמות המתגלגלות כאן קרוב ל 6000 שנה בגופים משתנים אך בנשמה של כולנו נצרבה התעללות רגשית ופיזית כאחד שאנו חייבים להכיר בה בכדי להתחיל מהלך של שחרור מתוך פרעה והמצרים שבנפש. כי ברגע שנדע כי זהו תדר פנימי שנצרב בנו ואתו אנו מתהלכים והוא המושך לחיינו מערכות יחסים גם כן מתעללות (עפ"י העיקרון - עולם פנימי תמיד מקרין לעולם חיצוני), נצא מהאשמה החיצונית ומהמחשבה שהעולם רע והאנשים בתוכו גם כן, אל מחשבה חדשה שבה כולנו חולקים את אותו כאב פנימי וכולנו כמהים להשתחרר ממנו. לכאב הזה קוראים - מצרים שבנפש - המקום/הדעת הישנה שמצרה עלינו ופיתחה בנו אגו חוסם אושר. עלינו להתעלות מן ההתעללות שחווינו במצריים ולסגת מבני אדם (שנתפסו בעיננו מתעללים) - זוהי בגרות רוחנית והתעלות ממש. אנו חייבים להפנים כי השם פיזר בעולם בני האדם שעובדים בסתר הדברים כולם בשליחות נעלה לשקף לאחר את מקומו הנפשי ואנו במקום לראות את המהלך הנסתר, שנים רבות נתפסים ונתקעים על מה שהעין שלנו רואה - על הסיפור במציאות שהוא תמיד קצה הקרחון לאמת נסתרת ועמוקה יותר שאנו מסרבים להכיר בה. אם נוריד זאת למשל למערכות יחסים בין בני זוג וניקח אדם שהשם הפגיש אותו עם אישה מאוד מתפתחת רוחנית, והוא היה רגיל שנים להתעסק עם נשים המביאות דרמה וקושי ליחסים, הוא נבהל מפני שהיא משנה לו את חוקי המשחק, היא כבר לא משחקת, אין דרמה, בעיקר שקט וזרימה. ואם אינו מספיק מתפתח ואחוז באגו ובמצרים שבנפשו הוא בשלב מסוים יחווה מעין שעמום ביחסים, מפני שהיא אינה מזינה לו את ההתעללות שהוא מכור אליה, הוא יצור דרמה ע"י האשמה בדבר מה ויחזור אחורה אל הלופ המוכר והידוע שימשיך להמית את נפשו. לעומתו, היא שמתפתחת מזהה מיד את מקומו הצר ושמה גבול. למעשה הוא מייצג את רוב בני האדם המכורים להתעללות הרגשית ומסרבים לצאת לדרך חדשה למרות שהם יודעים שהשם איתם, והיא מייצגת את השינוי - את העמידה על הערך העליון והיציאה מן הלופ והסבל. וזה בדיוק מה שעם ישראל חווה בפרשה, את הדואליות. מחד מתחננים לצאת ולפגוש חיים טובים באמת ומצד שני מכורים לחיים הקשים. משה מוציא אותם לדרך חדשה והם תחילה מסרבים ומתלוננים ואף רוצים לחזור למצרים - להתעללות הנפשית. מה שמסביר אחד לאחד את ההתנהגות היהודית - כולנו מפוצלים וקרועים בנפש בין הרצון לטוב לבין ההתמכרות לרע. וכדי לצמצם את הפער אנו חייבים דעת = חיבור לחכמה גבוהה מהאדם הכלוא, חכמה שהיא המתירה אסורים - תורה - תורה ציווה לנו משה. יוצא, כי כולנו מכורים, כולנו מפוצלים והדרך שלנו להתאחד עם עצמנו היא על ידי הסתכלות חדשה ומעמיקה אל החיים. מצרים - מייצגת את המקום הצר והקשה באדם, המדבר - המקום השומם שבנפש שמרגיש כמו ריקנות אך הוא המעבר אל היעד הסופי - ישראל - שהיא היושרה הפנימית - ישר אל - הכתר שעל ראשינו. שימו לב לסוד מתוק, מצרים - מדבר - ישראל - אותיות ראשונות מימ ואוו. משמע: הדרך להביא את האדם אל הזרימה והשפע כ- מים היא ע"י הליכה בתחנות הללו שבנפש. זה מהלך מובנה. וזה לדעת את החכמה האלוקית שמנכיחה שקט פנימי, בטחון ואמונה אבסולוטיים בבורא ותוכניתו השלמה עבור כל נשמה ונשמה. להיגמל מהתמכרות להתעללות הרגשית שנעוצה בנו אלפי גלגולים דורש דעת, מוכנות, רצון ואומץ. החזקים מנצחים ומובילים דרך. מי הם החזקים? אלה שמחזיקים (עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר) בדעת ואמונה שלמה בהשם הטוב וערים לתהליך שהנשמות מחויבות לעבור כאן בכדי להכניע את האגו, לצאת ממצרים ולגלות את ארץ ישראל שבנפש - ארץ זבת חלב ודבש -אותיות סופיות שבת - המשיבות נפש. הרי כי הצלחה אמיתית היא בשורשה ח.ל.צ - חילוץ העצמי מן האגו והכעס אל האהבה והנתינה. שנזכה. נזכור! מאז יציאת מצריים ועד היום כולנו מתמודדים עם מצבי נפש קשים לכן התורה שלנו נקראת גם תורת הנפש. והרי שתרופה ניתנת רק לאנשים שזקוקים לה. יוצא שכולנו זקוקים למזור רוחני מפני שכולנו מכורים. השאלה מי ישכיל לאפשר מזור בחייו ולא ייכנע לדפוס המתעלל. כוונת הלב חובה בתהליך. נזכור! החזון של כולנו הוא בעיקר מנטלי/רגשי - הרבה מעבר להישגים חיצוניים כולנו חולמים לחוות שלווה פנימית ואהבה טובה. דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת _{(קהלת א, ד).} כלומר: מה שחוו בני ישראל במצרים ובמדבר ובדרכם לארץ ישראל, זה בדיוק מה שנחווה כולנו בנפש. כולנו נחווה שליטים רשעים שירצו להרוג אותנו ואת רוחנו (אך זה לעולם לא יקרה כי רוח ישראל היא נצחית) בכל דור ודור. כולנו נחווה התמודדות אל מול האגו ההרסני, כולנו נתגעגע לפשטות ואהבה וחלקנו גם נצליח אם באמת באמת נרצה. "מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ" (קהלת א, ט). אך מה, מעל השמש יש חדש, מה זה מעל השמש? מעל התפיסה האנושית - יש חדש, ישנה התחדשות, כשאנו מתחילים להסתכל אל המציאות בעיניים חדשות - בעיני האמונה - שיש בורא לעולם, המנהיג את העולם לפי סדר מופתי וכל המתרחש נרקם במיוחד עבורנו כדי להגדיל אותנו ולחשוף את האיכות שבנו,  בראייה הזו, גם שקורה מצב במציאות קשה מאוד ברמה האישית והכללית כאחד, ניתן לצלוח את הדרמה, ולא כי לא כואב, כואב בהחלט אך אנו מפתחים ראייה רוחנית כזאת שרואה מעבר לעיניים הפיזיות - ראיה ששמה את השם בראש הדברים ואת האנשים כשליחים לעורר לשינוי. נחשון בן עמינדב - היה האדם הראשון שקפץ למים ולימד אותנו מהי נחישות ואמונה אבסולוטית בהשם שבכוחה לחולל ניסים. 'וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם', אשר על פי המקובלים, היכן שכתובה המילה 'ויהי' היא באה לציין צער, משמע: עם ישראל היו בצער, ובדיוק במקום הצר הזה בנפש, השם שם בליבו של פרעה מחשבה לשלוח את העם, למה? ללמדנו! שאפילו פרעה הרשע הגיע לבשלות/מוכנות/היכנעות, והסוד, ללמדנו שיש לכל אחד ואחת מאתנו את היכולת להכניע את היצר ולהפכו לציר מרכזי לעבודה בנפש אל מול יוצרנו. 'וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים' - הסוד - כאשר נשכיל ונדע לשלוח את הפרעה מתוכנו: העקשנות, המרדנות והגאווה - 'כחי ועוצם ידי', ונבשיל רוחנית - בטחון ואמון מלא בכל המתרחש בחיינו והכרת הטוב, רק אז השם ינחה אותנו ללכת בדרך שבה לא יפלשו לחיינו הפלשתים. פלשתים הם רמז למחשבות מעוותות שבסיסם פחד המולידות רגשות קשים היוצרים תגובה הרסנית במציאות. אלו הפולשים המשחיתים את נפשנו. והשם רוצה להנחות אותנו ללכת בְּדרך של בגרות והתרוממות הרוח "כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" – הסוד- 'אמר' לשון עבר, ללמדנו שהשם כבר הזהיר אותנו לא לחפש "נחמה" (יִנָּחֵם) במלחמה! שימו לב למשפט העצום - לא לחפש נחמה במלחמה!!!! פעמים שאנו כל כך נשלטים ע"י הכאב האישי שלנו - עמוק פנימה אנו לא מרגישים שאוהבים אותנו ואף דוחים אותנו וזה כשלעצמו סבל לנשמה שכולה אהבה, ואנו מחפשים איך לומר בלשון העם "מחפשים לריב", למה? כי יש בתוכנו ריב פנימי שאנו לא מוצאים לו מזור, לכן הוא מופנה החוצה בצורה של האשמה (אש מה'). וכאן השם מזכיר לנו "פן ינחם העם..". עלינו כל כך להבין את המלחמה המתחוללת בנו שכולה התמכרות להתעללות רגשית (שנצרבה בנו במצרים הקדומה) וללמוד תורה!!!!!! רק היא מתירה ומורה איך לצאת מן ההתמכרות. לא במקרה השם ברא קודם את התורה ורק אח"כ את האדם. לגמרי הקדים תרופה למכה - גאונות לשמה. פעמים שהפרשה מתקיימת בחג הט"ו בשבט, ויש כאן סוד. המילים ט״ו בשבט, נשמעים כ ׳to be׳ שזה ׳להיות׳ בשפה האנגלית, ושבט, כמו שבטי ישראל המאוחדים. ומה השם רוצה מאתנו? שנהיה לשבט מאוחד - שבת אחים גם יחד, המאמין ובוטח בהשם והנהגתו. ׳שבט׳ בגמטריה קטנה = 14 שזה גימטריה 'יד', יד השם המשגיח בכל פרט ופרט בבריאה ופעולותיה, טו בגמטריה = 15. יחד 14+15 = 29, בצמצום 11 - רמז לזיווג רוחני המזמין אותנו להתאחד עם העצמי הגבוה דרך הכאב שהסתרנו שנים ולהגיע לשלום פנימי (מצריך הכוונה). חג הט"ו בשבט גם מסמל ביהדות ראש השנה לאילנות ובכך רומז לנו כי עם ישראל הוא כאילן גבוה וחזק שבכוחו להתחיל מחדש. הפרשה שלנו עוסקת גם בניסים שקרו לעם ישראל בלכתם במדבר כמו: ענני הכבוד - שליוו אותם, עמוד האש - שהאיר להם את דרכם בלילה, בארה של מרים - שסיפק מקור לשתייה ובעיקר הנס המפורסם שצוין קודם - קריעת ים סוף - המגלה לנו את ישועת השם כהרף עין, בדיוק ברגע שבני ישראל כמעט ואיבדו את התקווה האחרונה, חשבו שכבר אין להם עוד סיכוי מול פרעה וצבאו, הם זעקו להשם שיציל אותם והנה הים נחצה לשניים ו 12 שבילים נחשפו ביבשה ועם ישראל עבר בהם בבטחה רבה וכהוקרה על הנס העצום הם פצחו בשירה, ולכן שבת זו נקראת ׳שבת שירה׳ שבה נהוג לקרוא בבתי הכנסת את שירת הים - את הרגע המקודש שבו הלבבות שמחים מהנס שלא יכול להיתפס בשכל אך יכול להיתפס באמונה באל אחד כל יכול. שירה - כשמה לשון רש יה - לרשת את השכינה. ושכינה יכולה להתגלות רק ע"י הכנעת האגו וגילוי היושרה הפנימית  - גילוי הלב הטוב שבנו. ״אז ישיר משה״ - רק אז ישיר המשה שבנפשנו - משה היא תנועה בנפש המושה - מושכת אותנו מן הפורענות אל ישראל. שנזכה לדעת כי כל היהודה כאן בעולם הזה הוא למצוא את הנעלם מתוכנו - את אותה אהבה שנבלעה בים סוף ואותה כולנו חפצים לגלות מתוכנו. נזכור - האמונה והבטחון בהשם הם הפתרון הבלעדי לישועת האדם! הפרשה עוד עוסקת במן שירד מן השמיים - השם הוריד לעם ישראל ׳מן׳ - לחם  שירד בדרך נס מן השמיים לעם ישראל והזין אותם במשך 40 שנה מצאתם מארץ מצרים ובמהלך מסעותיהם. ללחם היה טעם משתנה ומקובלים מתארים אותו גם כטעם של צפיחית בדבש. השם ביקש מבני ישראל לאכול בכל יום את כל מה שירד מן השמים ולא לשמור או לדאוג ליום המחר מה שמזכיר לנו לא לדאוג לעניין הפרנסה שלנו מאחר והשם כבר מנה/ספר את הסכום שמגיע לכל אחד מאיתנו. עלינו לעשות בהחלט את ההשתדלות אך לא לדאוג - זוהי אמונה שלמה באל אחד הזן כל בריה. את פרשת המן קוראים ב ו׳ בשבט והיא סגולה עצומה לעשירות. ועשירות לאו דווקא בכסף אלא בנשמה - ברווחת הלב מה שמוליד רווחים נוספים…המילה 'בשלח' בארגון אחר של האותיות תיתן לנו את המילה 'לחשב', מה? לחשב מסלול מחדש. בדעת חדשה שכולה אחדות ושלום. שזה להילחם באוטומטים המושרשים בנו, בפחדים שמחזירים אותנו במשך שנים רבות לנקודת ההתחלה ולנו נדמה שהנה מתחילים מחדש.. רק מה, זוהי עבודה בעיניים! להתחיל מחדש זה ברוחניות - במחשבה ש כולה אמת ואהבה. בהבנה שהפעם אני מתמקד אך ורק בפנימיות שלי ובמה שזקוק לזיכוך (מפצעי הילדות/נעורים) וזה הדבר היחיד שבאמת ישנה את המסלול בחיינו - ההסתכלות הפנימית רק היא בכוחה לשנות את מסלול חיינו, קרי, להתבונן אל הפחד העמוק והאגו שנולד בעקבותיו. נזכור - השינוי במציאות יכול להתקיים רק שנסכים לצלול פנימה!! נכון לחץ באוזניים, נכון אין אוויר, נכון חשוך, נכון מבלבל, נכון קר, אבל בסוף הכי זורם שיש. מי שמסתכל החוצה - חולם ומי שמסתכל פנימה - מתעורר. את/ה מרגישים דחויים, לא אהובים? טבעי לגמרי גם זה מושרש בנו אך המחשבה שאדם חיצוני ימלא בנו את החוסר המהותי הזה הוא אינו אלא אשליה מפני שכל המהות הרוחנית היא להגיע לאהבת השם - לשחרור תלות באדם ולגמילה מהתמכרויות חיצוניות ( ע"י התכנסות פנימה, הודאה באגו, חרטה עמוקה וקבלת ההכנעה) . שנזכה ברוה עוז והדר. אמן ואמן. 

• *שליחות - עפ"י תורת הקבלה/הנסתר - כל נשמה מעם ישראל התגלגלה ארצה כדי לזכות ולקיים את שליחותה כפי שתוכנתה בטרם ירידתה ארצה. טרם גילוי השליחות האדם יחווה לא מעט ניסיונות והתמודדות עם האגו ומפחי נפש משתנים שתכליתם להביא אותו להבשלה רוחנית שתניף אותו אל העשייה המקודשת. נזכור - או שאני בשליחות או שאני חווה חלישות. ויותר מכל כדאי שנפנים הרווח נמצא ברווחת הנשמה ולא בעבודה קשה!!!!