פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית - סוֹד הַמִּלָּה 'בְּרֵ(אשִׁ)ית' - 'שָׂא בְּרִית'.

 "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר." (בראשית א-ג). 

פרשת 'בראשית' היא הלב של התורה - היא הפרשה הראשונה בתורת ישראל הקדושה. היא האוצר עבור האדם המחפש את האמת הפנימית. כמובן כשהוא חותר אל רובד הסוד שבה. ידיעת הסוד שבפרשה ביכולתה לחולל ריפוי ממש בנפש האדם. וכדי לגלות את הסודות נצטרך ממש לחקור בין המילים והאותיות ולברוא מתוכן את האמת. ככתוב בזוהר: שקב"ה רצה לברוא את עולמו הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא". כך בדיוק נעשה, נסתכל באותיות ונברא מתוכן את האמת הצפונה בהן. הבה נגילה. לפני שנתחיל, חשוב לציין כי סיפורי המקרא הם סיפורי משל, שנוצרו תחילה להמחיש לנו את ההתנהגות היהודית, העתידית של בני האדם ואת דרכי היציאה ממנה. כלומר: התורה מראה לנו דרך הדמויות את המלחמה הפנימית שאנו בני האדם נצטרך להתמודד עמה, אך במקביל למלחמה הפנימית שבנפש, התורה מגלה לנו הכיצד נוכל להגיע להנהגת השלום בנפשנו. ואת זה התורה עושה שבוע אחר שבוע, בעקביות מוחלטת, כדי ללמד אותנו ש כשם שהיא קבועה ומתמדת, כך אנו בני האדם חייבים ללכת אתה בעקביות והתמדה, למען ייטב לנו. לרוב, אנו מכירים את התורה בעיקר בחלקה החיצוני - אדם וחווה, הנחש, קין והבל, תיבת נח וכו'.. וזה יפה מאוד תחילה להכיר את הסיפור בחלקו הפשוט, אך כל האמת עבור התמודדות עם נפש האדם נמצאת בחלקו הפנימי יותר שנקרא: 'הסוד'. את התורה ניתן לפרש בארבעה רבדים: פשט רמז דרש וסוד (פרדס). ברובד הסוד - נמצאים כל הסודות להתפתחות רוחנית. עלינו להתפתח ולצאת מהמקום הרדוד שבנפש אל המקום העמוק יותר העוסק בהבנת המציאות הנסתרת מאתנו - קבלה/תורת הנסתר. הבורא ברא עולם חיצוני, אך לפני החיצוניות הוא ברא את הפנימיות - האור. ככתוב: "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות." (בראשית א'-ג'). פרשת בראשית - מתחילה ללמד אותנו אודות נפש האדם - מלמדת אותנו את מבנה הנפש, וחושפת לנו לראשונה את הזוג הראשון בתולדות האנושות - אדם וחווה, כדי שנלמד דרכם איך עלינו לנהוג בזוגיות כדי לצלוח אותה. יש כאן יעוץ זוגי ממש בחינם ולימודי הנפש בחינם. למעשה התורה כולה עוסקת ברפואת הנפש ומתן כלים להתמודדות עמה. מתחילים לגלות את הסודות. "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" -  מעבר לשמים והארץ שאנו מכירים בפן הפיזי, ישנו הפן הרוחני המתייחס למה שהעיניים שלנו אינן רואות - הנפש שלנו. ולכן שכתוב 'בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ' - הכוונה, שלפני הכל, אלוהים ברא את הרוח/הנפש הגבוהה - האלוקית הנמצאת באדם הנקראת - 'שמים' - 'שם ים'. יחד אתה הוא ברא את הנפש הנמוכה יותר באדם הנקראת - 'ארץ' - מקום צר בנפש. מסקנה: בנפש האדם ישנו חלק רוחני גבוה וחלק רוחני נמוך הנקראים על - פי הקבלה: נפש אלוקית ונפש בהמית. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" - משמע: מעבר לתוהו שהיה בפן הפיזי בעולם, היה תוהו בנפש האדם. 'תוהו' - לשון 'תהייה'. 'בוהו' - לשון 'בהייה'. 'חושך' - לשון 'שכחה'. 'תהום' - אותיות 'מהות'. כל התשובות נמצאות במילים. כלומר: בתחילת המסע - 'בראשית', כולנו נצטרך לעבור את הבלגן שבנפש: לתהות לבהות להיות בחשכה ולהימצא בתהום נפשי - זה המסלול שנקבע מראש לאדם למטרת תיקונו. ואין תיקון, אלא בנפש. 'נפש' - אותיות שפן ו נֹפֶשׁ. החוקר לדעת - ינפוש בנפשו. הלא חוקר לדעת - יישאר "שפן" במחילתו - בחשכה. הנפש זה חלק שלרוב בני האדם לא מטפחים מהסיבה שנראה שחשוב יותר להתעסק בענייני חוץ. אך עם הזמן אנו רואים את תוצאות ההזנחה - זה התוהו ובוהו והתהום שהאדם חווה בחייו המוקרנים לו מהנפש שלא קיבלה מענה. "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" - בתוך כל התוהו ישנה רוח בנפש האדם היכולה להביא אותו לפריחה וזרימה. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר." - רק לאחר שהאדם מתחבר לרוח האלוקית שבו הוא יכול להרגיש את האור שבנפשו. מה שאומר: שיש לנו כאן מהלך שלם בנפש לגילוי האור. תחילה - תוהו ותהום, באמצע - חיפוש הרוח ולבסוף - אור באדם. הבורא - הסופר הראשי, מראה לנו את המפה העתידית בנפשנו. מי שמתייגע מוצא אור! ומי שלא מתייגע - נשאר חיים שלמים בתוהו ובחושך. ראו פלא פלאים שבהבנת העומק שבמילים. בראשית - שא ברית, ראש ו בית, שבת, באר, שיר, בת וכו'... ברא - באר, אלוהים - אלו הים, את - א' - ת', השמים - משימה, ואת - אות/סימן, הארץ - צר ו רצון, תוהו - תהייה, בוהו - בהייה, חושך - שכחה, תהום - מהות, רוח - חור, מרחפת - הפרחה, מים - מימן, ויאמר - מאמר, אור - ראיה. מה הן אומרות? רק שנוכל לעשות שלום בנפשנו, נוכל לבנות בית אמיתי. ובלי עומק (באר) התורה - תוהו! אלוהים מציע מרחב וחופש - בהסתכלות הנכונה. השמים - הנפש האוהבת שבנו, הנותנת לנו אות וסימן לצאת מהארציות - מהנפש השונאת. אנו לרוב שוכחים שאנו נשמה ולכן נפלנו לתהום - שזה אדם בלא דעת אלוקית. אם ישכיל, יצא אל המהות, ולא, "חור"/חיסרון תמידי בנפש. החיסרון בנפש אמור ליצור געגוע לאור שיפריך את השממה ואת זה ניתן לעשות עי התבוננות במילים כפי שראינו עד כה. הבנה גבוהה מחברת את האדם לאור. הבורא ממשיך לתאר לנו את ששת ימי הבריאה. את הפן הגשמי כולנו מכירים. בואו נגלה את הפן הרוחני. ביום הראשון ברא את האור והחושך - נפש בהמית ונפש אלוקית - הדואליות - המאבק הפנימי. ביום השני - הרקיע - הקריעה הפנימית בין שתי הנפשות שבתוכנו - אור וחושך. ביום השלישי - היבשה הצמחים והעצים - היובש הפנימי, ההחמצה אל מול הצמיחה הפנימית. ביום הרביעי - השמש הירח והכוכבים - הגבהים הרוחניים והמאירים שבנו - השפע. ביום החמישי - חיות המים, העופות והציפורים - החיות הפנימית, התעופה, הצירופים והפריצה מהאני הנמוך. ביום השישי - חיות היבשה, אדם וחווה - השבי, הדמיון והחוויה הפנימית. ביום השביעי - השבת - השיבה מהשבי (הגשמי והרוחני כאחד) - החזרה לאור שבנפש. ואחרי שברא את העולם והפאר ואת האדם בתוכו, הבורא יצר מהאדם אישה - ולא בפן הפיזי אלא בפן הרוחני - האישה נבראה מתוך הנשמה של האדם - מהרוח שבו. וכאן, בסיפור אדם וחווה נראה לראשונה את הסכסוך הראשון בהיסטוריה בין איש לאישה - עקב התנערות מאחריות אישית והאשמה לאחר. וכאן חשוב שנדע דבר עצום - הסיפור כאן ביקום הרבה יותר עמוק מסיפור אדם וחווה והגירוש מגן עדן. בסוד - הסיפור כאן עוסק ב: דמיון - אדם, חוויה - חווה, ורגש - גירוש. עדן - אומר שכולנו נדע זאת. כולנו נוטים להיצמד לסיפור שסיפרו לנו. אם נספר לילד סיפור כלשהו, פעם אחר פעם, זה ייחרט בזיכרונו. וזה מה שקרה לאנושות. התרגלנו לחשוב שכולנו סובלים בגלל חטאם של אדם וחווה והפכנו מאשימים מלידה. אך האם האשמה הזאת לדורות מסייעת לנו לצאת מהסבל האנושי? לא. מה כן יסייע לנו לצאת? הבנה פנימית יותר של הדברים. סיפור 'אדם וחווה' הוא לא אחר מאשר סיפור משל שיש לו עומק שלימודו יסייע לנו לצאת מהדרמה הזוגית, מהסבל הפרטי שכל אחד מאתנו סוחב בנפשו, ואם לא לצאת, אז לפחות להתחיל מנקודת אור קטנה שתוביל לאור גדול יותר - זוהו ה בראשית שלנו.  ולכן המילה אדם - מרמזת לנו על הדמיון שבאדם - היכול להרוס או לבנות את חייו. המילה 'חווה' - מרמזת על חווית חיים שאדם יכול להשיג אם יגיע לייעודו. והמילה גירוש - מרמזת על הרגש שבאדם - שאם לא יפתור אותו לעולם יישאר מגורש מעצמו - "ויפה שעה אחת קודם". העדן - מרמזת לנו על הדעת שעלינו להשיג כי בלעדיה נישאר כלואים בתהום רגשי מטורף. עכשיו ניחשף להאשמה הראשונית בהיסטוריה. וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל - ראו סוד עצום. מה יש לנו כאן? הגבר מאשים - לא לוקח אחריות. כלומר: אנו רואים כאן כי האשמה כלפי האישה נטועה עמוק בתודעת הגבר. ככה הוא בנוי. אך מה. יש לו בחירה - להאשים ולהישאר בכלא של עצמו או לקחת אחריות ולצאת מהכלא של עצמו השבוי בילד הפגוע והמוסתר שבתוכו. הרי לשם כך נשלחה האישה לעמוד מולו  לשקף  לו את פצעיו ולהראות לו מה מתחולל בתוך נפשו. ישכיל - יגדל ויתפתח, לא ישכיל - יברח ויתכלה. האדם נענש: "בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה^" הסוד - בעזות וכעס - תכלא את המלחמה הפנימית שבך, עד שתשוב לדמות לבוראך (אדמה - אֶדְמֶה להשם). כלומר: האדם נענש על כך שאינו מצליח להתגבר על כעסו ועזות הפנים/החוצפה שלו מול בוראו מול האחר, ולמעשה כולא את עצמו במו ידיו. מסקנה: על האדם לעבוד לפרנסתו זה בחלק הגשמי בחייו, אך בחלקו הרוחני - עליו לעבוד קשה בפנימיותו - בילד הפגוע שבו שלא קיבל אהבה ונטש את הרגש העמוק ביותר בתוכו. מה שיחשוף את הגבר האמתי שבו - הדומה לבוראו. האישה - אף היא האשימה ולא לקחה אחריות. ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה-זֹּאת עָשִׂית; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה, הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל". הסוד! מה אנו רואים? אישה מאשימה בחזרה. הנה הדרמה הזוגית שכולנו מכירים ומקורה אשמה ואי לקיחת אחריות אישית על הנפש שלנו. אנו גם רואים לראשונה את המראה - השיקוף הראשוני של מהגבר. הוא האשים - היא האשימה. ומי הוא הנחש בסוד? הנחש שבגבר - 'הערמומיות' - שמותירה אותו בלי "רגליים" - מתפתל בנפשו. האישה גם כן נענשה בגלל שלא לקחה אחריות - "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ". הסוד - האישה נענשה בהרבה עצב שיברא בנפשה אך יעצב אותה ויוליד מתוכה מבנה אישיות חדש. ואל האיש שלה - צמאונה (תשוקתך - שוקת), והוא יעשה אתה שלום - הלללללויה. אנו רואים כאן ת ה ל י ך. הכל כאן ביקום בנוי על מבניות. וכשמדובר בנפש אלו מקומות מאוד עדינים שעלינו לתת להם תשומת לב ממש. התורה מתחילה ומסבירה תחילה רק על הנפש המחולקת לשתיים - אלוקית ובהמית ומלמדת אותנו שמתוך התוהו נגלה את האור. התורה מתחילה מיד אחרי הנפש עם הזוג הראשון ומסבירה שדרך הזוג ניתן להגיע לתיקון אבל בתנאי שאנו לוקחים אחריות ולא מאשימים. כמוכן, לקיחת אחריות היא בוודאי גם לעזוב מערכת יחסים שבה התוהו עולה על גדותיו. זה מסע בנשמות - הבורא תמיד מצמיד אנשים באותו התדר. יוצא לא פעם למשל שאישה מאוד מתפתחת והגבר נשאר תקוע. לא מוכן לעזוב את החולי של עצמו. ממצב שכזה צרי ללכת ולהתקדם במסע. הבורא רוצה אותנו מתפתחים ומאושרים. פרשת בראשית היא הברית שאנו חייבים לכרות עם עצמנו ועם בן/בת הסוג שלנו. בעולם הטיפול הרגשי עניין המראה - השיקוף הוא הבסיס לריפוי. אנו רואות כאן הנשים כי הגבר האשים ראשון. האם אנו אמורות להאשים בחזרה? לא. אנו אמורות לשקף לו! המילה 'השיאני' - מרמזת על השנאה הפנימית הקיימת בגבר שאותו יכולה לשקף בעיקר האישה. יחד, האישה והגבר, בעבודה רוחנית טובה יכולים להגיע ל הישאני - לגבהים חדשים חדשים, אחרת, שנאה ביניהם. נזכור - השונא נואש. אלו ההבנות הבסיסיות שנוצרו תחילה כדי לסייע כדי לעשות סדר בתוהו ובוהו הקיימים בנפש ומאליו במערכות יחסים חיצוניות. ה 'ימשול' בך - ממש לא מה שחשבנו. התורה לעולם לא תקטין אדם ובפרט לא את האישה. ה 'ימשול' - אותיות 'שלומי' - האומרות שהאיש הבריא בנפשו יעשה עם זוגתו שלום. להבין את המילים והדעת העליונה זה כל מה שאדם צריך כדי להינצל מעצמו. נזכור - בר(אש)ית - שא ברית - עלינו לבחור האם להנהיג את חיינו לפי הברית/ ההסכם האלוקי או פשוט להישרף כאש המכלה. הפרשה עוסקת גם במשל קין והבל ילדיהם של אדם וחווה - המגלמים את המחלוקת הראשונה ואת הרצח הראשון בהיסטוריה בסיפור אדם וחווה. ובאים ללמד אותנו על המחלוקת העתידית שהאנושות תצטרך להתמודד אתה, על הניגודיות בין בני האדם והדרך לעשות שלום, והיא: לנקות את ההבל והבהלה הנפשית מחיינו (ע"י תהליך מבוקר עם מורה דרך שהוסמך) ונזכה לגלות את הלב - האושר והשמחה. אנו עדים לכך כי משחר ההיסטוריה האדם נמצא במאבק פנימי, אותו יכולים לגלות בני הזוג. אך בלא דעת עליונה של עניין השיקוף והמראה והעובדה שהמאבק הוא אישי, לעולם יישאר האדם בתוהו - במחלוקת - ברצח של נפשו וקרוביו. היציאה משם היא רק ב דעת - עדן - זהו גן העדן כשאנו מודעים, אנו עוברים ל חווית חיים של 'גן העדן' שבנפש. במשך שנים רבות טעינו לחשוב כי אדם וחווה נענשו על כך שאכלו מהתפוח או מפרי כלשהו, בשמן שהאמת היא שהם נענשו שלא לקחו אחריות על מעשיהם. וזהו הבדל מהותי.

* נשאלת השאלה: ״מדוע הקב״ה פתח את התורה באות ב׳ - (ב)ראשית, ולא באות א׳? תשובה: לפי חז"ל - התחלת התורה באות ב׳, למעשה, יוצרת שלשות של אותיות כגון: בגד, הוז, חטי, כלמ וכו׳.. אשר סיכומן הגמטרי של האותיות יתנו לנו את הספרה 9, המייצגת בקבלה ׳אמת׳, המעידה על תורת אמת שזכינו לקבל. כמובן שישנם טעמים נוספים כמו: התורה מסתיימת באות ל' ויחד יוצרות את המילה 'לב' - מהות החיים. חזק וברוך.