פָּרָשַׁת בְּמִדְבַּר -מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ, כִּי הַתְּנַאי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה - לְקַבֵּל אֶת הַשָּׁלוֹם, טָמוּן בְּקַבָּלַת רִגְעֵי הַמִּדְבָּר וְהַשְּׁמָמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ.

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם—לֵאמֹר". _{(במדבר א, א').}  עפ"י הפשט, השם מדבר אל משה במדבר סיני - במקום שומם שיש בו ניסיונות (סיני). במקום השומם והפורעני הזה, השם קורא למשה להיכנס אליו למעין "חדר פרטי" - 'אוהל מועד', שרק שניהם נמצאים בתוכו ומלמד אותו אם עומקם של הדברים. ובסוד, השם קורא לכולנו אל החדר הפרטי שבנפשנו ומשווע שנבין את הדממה והניסיון למען גדילתנו הרוחנית. כלומר: בדיוק ברגעים שבהם אנו חווים מדבר, שממה וריקנות בנפש, שלא פעם מביאים לידי ניסיון והחטאה, השם רוצה שנדע, הרגעים הללו תוכננו לנו מראשיתנו, והם נצרכים למהותנו. השם רוצה שנדע כי הרגעים השוממים הללו הם כ- "אוהל" זמני, חולפים, וידיעתם תחבר את האדם לעונג האינסופי שבנפשו - שזה החיבור לאלוהיו שכל מעשיו נעשים בחכמה ולטובת האדם. ראו המילה 'אוהל' דומה למילה אלוהים. כשמה שחסר זה ה ים. איזה ים? הים שבנפש, החיבור לתחושת האינסוף שבנפש. היכול להתקיים באדם כשהוא מבין בשכלו שגם הרגע השומם הזה הוא זמני. אך מה, וכאן סוד עצום, הרגע הזה של השממה והריקנות לא פעם יכולים להביא את האדם למעוד ('אוהל מועד') לפורענות שתעלה לו ביוקר/בנפשו. מועד ודומע. אך כשאדם מודע, הוא נותר יציב מול הניסיון שנגלה אליו. הוא נותר יציב בנפשו עד שהשממה חולפת ובכך מראה לאלוהים/לעצמו, שלא משנה מה הוא חווה בנפשו, הוא מקבל את התחושה באהבה. והנה היא חולפת. והרי, כי כל התנגדות לרגע השומם, תגדיל את המאבק הפנימי ותרחיק את האדם מהתרת הסבל שהוא נושא בנפשו אלפי גלגולים. וזהו סוד אדיר לדעת שדווקא במקום שלכאורה נתפס שומם וריק, השם בחר לתת לנו את התורה. מה שמסביר שכדי לקבל תורה, האדם מוכרח לחוות בנפשו את השממה והריקנות, ויותר מכל, האדם מוכרח לחוות בנפשו את העמידה בניסיונות המופיעים במכוון לאדם שנמצא בהתפתחות רוחנית. במטרה לראות שהוא אכן כשיר לקבל את התורה. מה זה באמת לקבל את התורה? זה לקבל את השלום (תור=זכר היונה) בתוכנו. והרי, שלא יכול להתקיים באדם שלום אם קיימת בו התנגדות ואי קבלה של הרגע הזה כפי שהוא, ובאהבה. להגיע לקבלת הרגע הזה עם השממה שבנפש, הריק הפנימי, הבלבול, זה לא דבר פשוט, ולכן השם קרא לכל הספר הרביעי 'ספר במדבר' בכדי לעורר אותנו אל המשמעות הנסתרת העומדת אחר דיוקם של הדברים. והרי, כי ארבע - מציין יציבות. ואף הידיעה שהשממה שבנפש היא נצרכת להתפתחות האדם, היא זאת שמייצבת את נפשו. היא שמסייעת לו לצלוח את הרגע המאתגר בגבורה. נזכור - רק כאשר אדם נמצא במדבר שבנפשו, הוא מתאמץ למצוא מים לצימאונו הרוחני. האמיץ, צמא להשם. לקבל את התורה זה למסור נפש כ- רות המואבייה, שהלכה עם נעמי חמותה היהודייה - "באשר תלכי אלך". בלי להסתכל אחורה. היא בחרה וזהו. רות היא דמות לגבורה שזכתה שתיכתב עליה מגילה על שמה - 'מגילת רות'. מפני שהיא מגלה לנו מהי מסירות נפש. היא מגלה לנו מה זה להשליך את השכל ולבחור בדבקות בדרך אחת. זוהי רות המואבייה, אשר באופייה המסור מלמדת אותנו דרכה של תורה. ואין תורה, בלא הסרת הספק. מה שאומר, כאשר אדם יודע בליבו שהשם פועל בכל רגע בחייו, הוא אינו שואל שאלות, הוא אינו חי בספק, אלא, מחובר לסַפָּק. ועל אף שכרגע לא ממש טוב לו הוא יודע שתיכף יגיע הטוב. לקבל את התורה זה להגיע בנפשנו למצב של הכנעה!! ולכן, שימו לב למהלכים הנסתרים. כדי להביא את האדם להכנעת האגו, שהוא החסם העיקרי לקבלת התורה, השפע והשלום בנפשו, האדם יחווה לא מעט ניסיונות עם האגו של עצמו (מול אנשים). ניסיונות שיעמידו את האדם בקושי מנטלי שימוטט את נפשו. וכאן, רגעי המהפך. אם האדם הגיע להתמוטטות, נכנע לעצמו, ופעל בניגוד להרגלו, קרי, בחר להגיב באהבה (על פני שנאה), הוא זוכה לחוות בנפשו פתחון לב. הוא זוכה להיפתח אל השפע המובטח לו. והרי, כי שפע נצמד למשפיע. אדם שצלח את מטרת העל שלו - לצאת מהפשע (האגו) המנטלי של עצמו, הרי שהוא הופך למשפיע טוב על עצמו, ומאליו לאחר. ואם האדם לא זכה להכניע את האגו, הוא פשוט גוזר על עצמו סבל עצום (שיועבר לדור הבא) נזכור!  החזון היהודי ובכלל האנושי, והכי עוצמתי הוא להגיע להכנעת האגו וגילוי האהבה. במקום הזה נולדים החיים האמיתיים, לו הוא חיכה חיים שלמים. לא במקרה השם נתן את התורה על הר סיני שהיה ההר הנמוך ביותר. להראות לנו שגם מעמד שכזה נשגב, עוצמתי ואדיר, מתקיים דווקא במקום נמוך. להראות לנו שדווקא עוצמה ובלתי יאומן, יכולים להתקיים בנו רק שנהיה בענווה, קבלה ומסירות נפש לחכמה האלוקית. נזכור! חופש אמיתי הוא חופש ממלחמה פנימית. ומלחמה פנימית קיימת באדם כשהוא אינו מכיר את נפשו. כשהוא מאפשר למדבר ולשממה להשתלט על נפשו וחייו, ואינו משכיל להשתמש ברגעים הללו כאל מעבר בנפש לעתיד טוב יותר. אם נשאל עֻבָּר אם היה לו נעים במעבר הצר עד לרגע הלידה, הוא בוודאי היה אומר שהיה לו לחוץ מידי, חשוך מידי, וכלל לא נקי. מה שמסביר את המעבר ה"שומם" שכל נפש מוכרחה לעבור בו עד לרגע הלידה הרוחנית. ולא במקרה עֻבָּר ומעבר בעלי אותו השורש. ללמדנו שכשם שלעובר צר וחשוך, גם לעוברים בנפש צר וחשוך. מסקנה: המדבר שבנפש הוא בדיוק המקום לקבלת התורה/השלום. פרשת 'במדבר' - מתחילה בדיוק בראש חודש סיון. שימו לב לדיוקם של דברים. 'סיון' לשון: ניסוי. זהו חודש המסוגל להרים את האדם למקום גבוה יותר בנפשו. איך? כשהוא מוכן לדעת שהשממה היא הימה. 'יון' - זהו רמז לתרבות המערבית. המעודדת מתירנות, חוסר בגבולות והפך קדושה. וכאן, נכנסת הבחירה של האדם או נוי התורה או יון הגואה. עוד במילה 'בְּמִדְבַּר' - לשון 'מְדַבֵּר'. אנו האנשים נקראים מדברים (להבדיל מבע"ח) ואילו הבורא הוא הדובר שברצונו הרוחני לדרבן אותנו לעסוק ברבדי הנשמה המאירה. 'במדבר' ניתנה התורה, לא בשום מקום אחר. וזה כדי ללמדנו, כי רק במצב של שממה נפשית (חוסר וודאות, בלבול, ריקנות), רק במדבר שבנפש - בתחושה שמרגישה כמעין 'יובש' וחוסר חיות, רק שם השם נגלה לאדם, וכאן הדקדוק, לאדם החפץ בחיים של אמת ואורה שהם קודם כל קורים בנפש פנימה. ככתוב: "עֵץ־חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" _{(משלי ג, י"ח).} פסוק האומר, כי חווית החיים הטובה עבור האדם תתקיים בו רק כשהוא יחזיק בחכמה האלוקית כנר לרגליו. רק כאשר הוא יראה אותה תמיד לנגד עיניו, יפעל בה, יעיין בה וכמובן יתמוך בה - יעצים אותה בליבו, יעצים אותה בדיבורו ובכל דרך אפשרית. עץ - גם לשון עצה. ואומר, כשאדם מחובר לעומקה של התורה, הוא זוכה לקבל ממנה עצה טובה ומרוממת נפש בכל רגע בחיים. ככתוב: "תּ֘וֹרַ֤ת יְהֹוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהֹוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי _{(תהילים י"ט, ח).}  במדבר, נתנו לנו גם עשרת הדברות. מה העניין לתת גם תורה וגם עשרה דיברות? וכאן סוד עצום לנפשנו. הקב"ה כל כך יודע את נפשנו, ויודע שבעת השממה והכאב שבנפש, לא באמת יהיה לנו את הכוחות ללמוד ולהחכים, אזי, הוא העניק לנו את עשרת הדברות שיהיו השער לרבדי הנפש. שיהיו לנו למצילי הנפש. שתהיה לנו מעין "אחיזה רכה" בעת משבר. ואלו הן עשרת הדברות: 1. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. 2. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ. 3.לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא. 4. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. 5. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ. 6. לֹא תִּרְצָח. 7. לֹא תִּנְאָף. 8. לֹא תִּגְנֹב. 9. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. 10. לֹא תַחְמֹד. אלו הן עשרה תזכורות שעל כל אחד ואחת מאתנו להיזכר בהן, בכדי לצלוח את רגעי הקושי. ואף יותר מכך, להתחבר אל הנהגת החיים המקלה על האדם. מעניין שעשרת הדברות הן בלשון נקבה. מה שמסביר, שהדברות הן למען הנשמה (שהיא גם נקבה) שבאדם, הממתינה בסבלנות יתרה, שהאדם יגלה אותה מתוכו, ויאיר דרכה. עשרת הדברות - מכשירות את האדם לקבל את התורה. כמה כמה שהקב"ה מתייגע בנסתר, והעניק לנו כלים רוחניים כתורה ועשרת הדברות, בכדי שנתעורר לדעת. כדי שנתחבר לאמת שאנו כל כך חפצים אליה (ןמבלי שנשים לב, לא פעם מתנגדים לה). נזכור. ״קָר֣וֹב יְ֭הוָה לְכָל־קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת״ _{(תהלים פרק קמה פסוק יח).} מה זה לקרוא באמת? ממעמקי הלב. שם האדם חווה את אלוהיו. ככתוב: ״וַאֲנִ֤י׀ קִ֥רֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י ט֥וֹב..״. בדיוק במקום הזה, האדם מגלה דרך אחרת: שפויה יותר. ראויה יותר, מטיבה יותר. המדבר הוא המצב בנפש הטוב ביותר עבור האדם. שם, הוא מגלה את עצמו בשיא עוצמתו. שם הוא זוכה לגלות את השלום בתוכו. ככתוב:  הַתּוֹרָה "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" _{(משלי ג, י"ז).}