פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר – מָקוֹם שׁוֹמֵם, מָלֵא חַיִּים!

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם—לֵאמֹר". (במדבר א, א'). אתם בטח שואלים: איך שומם ומלא חיים? על פניו יש כאן ניגוד. בואו נראה.. בשעה טובה אנו מתחילים ללמוד ולפענח את ספר 'במדבר' בע"ה. נתחיל במילה 'במדבר' - המציינת מחד מקום פיסי ומצד שני מקום רוחני בנפש האדם. המקום הפיסי – מדבר על שהותם של בני ישראל במקום שנקרא מדבר, מקום יבש ושומם, שכמעט ואין בו מים, המתפרס למרחבים גדולים. (מדבר כ מרבד). ודווקא במקום השומם, היבש בלא מים וחיים, הקב"ה בוחר לתת לנו את התורה, מעניין אה? היינו חושבים כי למעמד שכזה צריך להשכיר 'אולם שמחות', אך הקב"ה מתחילתנו ועד סופנו מלמד אותנו ע נ ו ו ה צניעות וקדושה מהי!!! ומלמד אותנו כי אף במאורע עצום ונכבד לעם ישראל כ מתן - תורה, הוא בחר במדבר שומם ויבש, וכאן המקום הרוחני – ללמדנו שגם בשממת הנפש, ובמצב שהנפש היא בלא חיים (בהרגשתה), היא יכולה להיות מרבד/מצע לקבל את האור האלוקי הטמון בה (התשובה לכותרת). הקב"ה לא רק שבוחר במדבר השומם והיבש לתת את התורה, הוא גם בוחר בהר סיני – שהוא הר נמוך מבחינה פיסית, ללמדנו שכדי לקבל אור אלוקי, אנו חייבים להיות "נמוכים", קרי, שפלים וענווים במחשבתנו (שזה לבטל אגו). וזהו המקום הרוחני העיקרי אליו הקב"ה רוצה שנגיע בנפשנו, ונזכור שדווקא מתוך המדבר שבנפשנו אנו יכולים להתעלות ל סיני שבנפשנו – המקום היותר מרומם שנוצר מהידיעה שיש כאן מנהל מדוקדק מאוד בפרטיו ותכניתו השלמה, שמטרתו להביא אותנו לרצות לקבל בעיקר ובפרט את האור האלוקי – התורה/הדרך לנפשנו המשוחררת. *חשוב לחדד כי תורה הכוונה ללימוד פנימי (ולא פשטני) איך להגיע לשלום פנימי בתוכנו, כי חופש אמתי הוא חופש ממלחמה פנימית, אותו משיגים אלה שהבינו את עצמם - אלה שהבינו כי החוסר הפנימי שלהם לעולם לא יתמלא ע"י משהו חיצוני, אלא רק ע"י דעת פנימית. דעת פנימית - החושפת את חלקי הנפרדות מתוכנו: השנאה, טינה, בושה, אשמה, דימוי עצמי נמוך, חוסר בטחון וכו'... ומחברת אותנו לידיעה שיש בתוכנו נשמה טהורה שלא צריכה להוכיח כלום מלבד להבין את זה, ושם מתחיל תהליך של 'חזרה הביתה' - אל השלום הפנימי: אני טוב/ה, אני ראוי/ה, אני לא אשמ/ה, אני שובה, אני בטוח/ה, אני אהוב/ה - זה לחשוף את האהבה שכבר אנחנו שלא תלויה בדבר ואדם.  כ שיש דעת השם אין אשם, רק אהבה טהורה. פרשת 'במדבר' -  מתחילה בדיוק בראש חודש סיון, אמרנו דקדוק לפרטים? אמרנו! מה המסר עבורנו? 'סיון' לשון: נס - חודש מרומם שבו עם ישראל קיבל את התורה - את ההוראה הפנימית לחיים טובים. לשון 'סיני' - ההר שעליו ניתנה התורה הקדושה - ההר הנמוך ביותר - לציין עד כמה חשובה היא השפלות והענווה גם שמדובר במתן תורה. לשון 'ניסוי' - להזכיר לנו ש הניסיונות דווקא הם תכליתם להניס אותנו לקבל את המרות האלוקית. לשון 'יון' - זוהי התרבות המערבית המעודדת פריצות והפך קדושה, וכאן נכנסת הבחירה של האדם או נוי התורה או יון הגואה, ואחרונה האות ס' – 6 בגמטריה, לשון שש ושמח, ו "סוֹמֵ֣ךְ יְ֭הֹוָה לְכׇל־הַנֹּפְלִ֑ים וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכׇל־הַכְּפוּפִֽים, האומר: שהשם מסמיך אותנו (לשון הסמכה) לרכוש בנפשנו הסמכה אלוקית, דווקא בעת הנפילות שלנו ומרים אותנו אל דרך הישר. שנזכה להיות לאנשי דרך שמחים וטובים שבליבנו שוכן אך ורק קודשא בריך הוא. עוד במילה 'במדבר' – לשון 'מדבר' - אנו האנשים נקראים מדברים (להבדיל מבע"ח) ואילו הבורא הוא ה דובר - שברצונו הרוחני לדרבן אותנו לדבר ברבדים של נשמה, של אור – אלו הדיברות. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד" – דיברנו כאן מעלינו מה העניין עם מדבר וסיני. "ְּאֹהֶל מוֹעֵד" – הכוונה ל אלוה שמועד בתוכנו, מועד ו דומע, אבל עוד יהיה ל עמוד בנפשנו. "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם—לֵאמֹר" - חודש לשון לחדש, ושנה לשון שינוי – השם מבקש מאתנו להתחדש בדעת פנימית/נפשית, ולבצע בה שינויים שיוציאו אותנו מן המצריים שבנפשנו. אמןןןןןןןןןןןןן לכולנו – די עם ה סחור סחור – רוח רוח סומכת עלינו. תודה להשם.