פָּרָשַׁת בָּלָק - בִּלְבּוּל ו קְלָלָה אוֹ לֵב ו קְדֻשָּׁה

וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (במדבר, כב, ב'-ג'). בלק - הוא דמות מקראית כשאר הדמויות, כאשר פרשה קרויה על דמות מקראית, היא תמיד באה ללמד אותנו על הדרך שבה פעלה הדמות, בין אם נהגה בדרכי ישראל ומשמשת דוגמא לדורות, ובין שפעלה הפך המוסר והערכים ביהדות. למשל: רות המואבייה - עזבה את דתה ומנהגיה ובחרה להתמסר ליהדות, מסירות נפש כזאת טוטאלית שהביאה אותה לגדולה לדורות - 'מגילת רות' - מגילה עצומה המתגלגלת בזמן, והמגלה לנו הכיצד צריכה לנהוג בת ישראל (ובן ישראל כמובן) בנאמנותה לבוראה, ודווקא ללמוד מגויה, הפלא ופלא. רות פעלה למען עם ישראל והמשכיותו, התחתנה עם בועז נולד להם בן - 'עובד' שהוליד את ישי שהוליד את דוד המלך (אשר ממנו/מלכות יהודה, לפי האמונה היהודית יוולד המשיח העתיד לבוא). לעומתה, 'קורח' - חשב רק על עצמו ופעל לפי אינטרסים אישיים בלבד, הוא חשב רק על הכהונה/מעמדו, הוא קינא, לא הסתפק בעושרו, מרד ועשה צער כזה גדול שהביא לכך שהאדמה תבלע אותו יחד עם אנשיו וכל רכושו. מכאן, ניתן לראות כי הדמות המקראית המסופרת, יכולה להיות דמות חיובית ואף דמות פחות חיובית - ומשתיהן ניתן ללמוד הכיצד עלינו להנהיג את חיינו. ובכן אם כך, באיזה צד בלק, האם בצד של הדמות המקראית החיובית או השלילית? מי היה בכלל בלק, ומה הוא בא ללמד אותנו? הבה נגילה.. עם ישראל עדיין נמצאים במדבר בדרכם לארץ ישראל. הם נאלצים להילחם מול עמים רבים בדרכם לארץ ישראל, הם כמובן מנצחים וכובשים וזה בוודאי בזכות השגחת השם הטוב על עם ישראל, שהנהיג, מנהיג וינהיג תמיד למקום הבטוח והשלו. מכאן אגב, ניתן לראות כי מאז ולתמיד עם ישראל שרוי במלחמות מול עמים, והכי חשוב לזכור שתמיד עם ישראל מנצח ע"י האלוה - אלוהי ישראל. 'בלק'- הוא מלך מואב, אשר ניסה לקלל את עם ישראל באמצעות 'בלעם בן פעור' (שהיה נביא וקוסם), במטרה להחליש את ישראל ולגרשם מגבולו. לבסוף אלוהים מאלץ את בלעם לברך במקום לקלל. אם כך, מדוע זכה בלק שתיקרא פרשה על שמו? היינו מניחים שאין סיכוי שמי שמקלל את עם ישראל יזכה לפרשה על שמו. אז מה הסוד הטמון כאן? מעניין פי כמה.. ניגש לפסוק: "וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר , אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא" - כשראה בלק את כל מה שעשה עם ישראל לאמורי שבראשו עמד מלך סיחון, הוא פחד מאוד - וַיָּגָר, לשון גרים/זמנים, המלמדת כי בלק הבין שאם הוא יתעסק עם עם ישראל הוא יהיה בבחינת 'גר'/זמני. "וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - מואב קצו, הגיעו לקצה ההבנה שלא כדאי להם להתעסק עם עם ישראל. אוקי, ולמה בכל זאת נקראה הפרשה על בלק? תשובה: ללמד אותנו: "כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה" - בלק ניסה לעשות תרגיל ולשלוח את בלעם הנביא לקלל, ומה שיצא זה, שלא רק שבלעם לא הצליח לקלל, אלא שמפיו יצאו רק ברכות לעם ישראל. אנו רואים כאן סוד עצום: 1. להתרחק מתחבולות ומרמה 2. שאי אפשר לקלל את עם ישראל, ומי שינסה השם יבלבל את מילותיו. וכאן יש לנו הנחיה ברורה לא להוציא דיבה על הארץ ולא על אנשי ארץ ישראל, ובטח ובטח לא להוציא מהפה שום קללה על שום אדם ודבר. כמו כן, המילה 'בלק', בסוד - מורכבת מהמילה 'בל' - לשון בלבול, והאות ק' -מרמזת על קללה. ומצד שני בלק - 'לב' ק' (קדוש) כלומר: התורה מלמדת אותנו יסוד ענק - לברוח מן הקללות שמביאות לבלבולים ובמקום זאת, להתאחד עם הלב הקדוש - (לב שכל רצונו להתקרב להשם). מעניין כי גם בלק וגם בלעם מתחילים באותיות בל - המלמדות אותנו שכדי לא להתבלבל עלינו להיצמד ללב! לב בגמטריה = 5, וחמש זה שמח. שנזכה להיות בשמחה ולגלות אור גדול בחיים, המתחיל מן התורה ומסתיים בה בוודאי. האמנם 'בלק' - הוא דמות מקראית שאינה חיובית, אך דרכו אנו למדים ממה עלינו להתרחק ולמה עלינו להתקרב.  נזכור - זה או בלבול וקללה, או לב וקדושה -  בחירה. שנהיה מסורים כ 'רות'. רות סוף.