פָּרָשַׁת בָּלָק - בִּלְבּוּל ו קְלָלָה אוֹ לֵב ו קְדֻשָּׁה

וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (במדבר, כב, ב'-ג'). בלק - הוא דמות מקראית כשאר הדמויות. כאשר פרשה קרויה על דמות מקראית היא תמיד באה ללמד אותנו על הדרך שבה פעלה הדמות, בין אם נהגה בדרכי ישראל ומשמשת דוגמא לדורות ובין שפעלה הפך המוסר והערכים ביהדות. למשל: רות המואבייה - עזבה את דתה ומנהגיה ובחרה להתמסר ליהדות, מסירות נפש כזאת טוטאלית שהביאה אותה לגדולה לדורות - 'מגילת רות' - מגילה עצומה המתגלגלת בזמן, והמגלה לנו הכיצד צריכה לנהוג בת ישראל (ובן ישראל כמובן) בנאמנותה לבוראה, ודווקא ללמוד מגויה, הפלא ופלא. רות פעלה למען עם ישראל והמשכיותו, התחתנה עם בועז נולד להם בן - 'עובד' שהוליד את ישי שהוליד את דוד המלך (אשר ממנו/מלכות יהודה, לפי האמונה היהודית, יולד המשיח העתיד לבוא). גם יתרו - חותן משה רבנו אף הוא עזב את דתו ומנהגיו והתמסר לדת היהודית שהייתה לו חדשה לגמרי. במעשיהם רות ו יתרו אנו למדים מהי מסירות נפש. מסירות - לשון מסורת, עלינו למסור את ההנהגה היהודית לדורות הבאים, לילדינו. לעומתם, 'קורח' - חשב רק על עצמו ופעל לפי אינטרסים אישיים בלבד, הוא חשב רק על הכהונה/מעמדו, הוא קינא, לא הסתפק בעושרו, מרד ועשה צער כזה גדול שהביא לכך שהאדמה תבלע אותו יחד עם אנשיו וכל רכושו. וכמותו, 'בלק' - צורר ישראל אף הוא מרד בישראל וחשב שבגלל כוחותיו הרוחניים (שנותבו לטומאה) הוא יכול לקלל ( ע"י בלעם בן פעור שהיה נביא ובעל מדרגה רוחנית מאוד גבוהה) ולהוריד את ישראל ממדרגתם הרוחנית ומהחיבור שלהם לקב"ה ולגרשם מגבולו. מכאן, ניתן לראות כי על אף התנהגותם השלילית של קורח ו בלק ניתנה פרשה על שמם. מדוע?  קורח - ללמדנו עד כמה אסורה היא הקנאה והמחלוקת באדם, ובלק - שאף אומה או אויב לא יכולים באמת לקלל ולפגוע ברוחניות של עם ישראל, נהפוך הוא מהפרשה אנו למדים כי רק מי שינסה, השם יבלבל אותם והקללות יהפכו לברכות. השם הטוב משגיח על עם ישראל, והוא הנהיג, מנהיג וינהיג אותם תמיד למקום מבטחים. נזכור - מאז ולתמיד עם ישראל היה ויהיה שרוי במלחמות מול עמים עוינים, והכי חשוב לזכור שתמיד עם ישראל מנצח וינצח בזכות אלוהי ישראל. אם כך, מדוע זכה בלק שתיקרא פרשה על שמו? היינו מניחים שאין סיכוי שמי שרק יחשוב לקלל את עם ישראל יזכה לפרשה על שמו. אז מה הסוד הטמון כאן? מעניין פי כמה.. תשובה: ללמד אותנו: "כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה" - בלק ניסה לעשות תרגיל ולשלוח את בלעם הנביא לקלל, ומה שיצא זה, שלא רק שבלעם לא הצליח לקלל, אלא שמפיו יצאו רק ברכות לעם ישראל. אנו רואים כאן סוד עצום: 1. להתרחק מתחבולות ומרמה 2. שאי אפשר לקלל את עם ישראל, ומי שינסה השם יבלבל את מילותיו וכוחותיו. וכאן יש לנו הנחיה ברורה לא להוציא דיבה על הארץ ולא על אנשי ארץ ישראל, ובטח ובטח לא להוציא מהפה שום קללה על שום אדם ודבר. כמו כן, המילה 'בלק', בסוד - מורכבת מהמילה 'בל' - לשון בלבול, והאות ק' -מרמזת על קללה. ומצד שני בלק - 'לב' ק' (קדוש) כלומר: התורה מעניקה לאדם בחירה בין שתי דרכי התנהגות: רע וטוב. הבלבול (שרובנו שוהים בתוכו) או הלב - שכולנו חייבים לשאוף אליו. שזה לחיות את החיים מתוך התבוננות ואהבת ישראל. מעניין כי גם בלק וגם בלעם מתחילים באותיות בל - המלמדות אותנו שכדי לא להתבלבל עלינו להיצמד ללב! לב בגמטריה = 5, וחמש זה שמח. שנזכה להתחבר ללב שלנו דרך הבנת פנימיות התורה כי זה מקור השמחה לאדם. 'בלק' - זכה לפרשה רק כדי שנזכור שאנו עם עם לב קדוש. אנו עם מבורך מעצם היותנו העם הנבחר.