פָּרָשַׁת בְּחוּקּוֹתַיי - עָלֵינוּ לְחַקּוֹת אֶת דַּרְכֵי הַשֵּׁם לְמַעַן גִּלּוּי הָאוֹר הַטָּמוּן בָּנוּ

אִם-בְּחֻקֹּ"תַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ". (ויקרא כו, ג',ד'). זוהי הפרשה האחרונה בספר ויקרא שבה השם מדגיש לנו שאם נלך לפי החוקים והמצוות שהוא העניק לנו אז החיים יתנהלו עבורנו על מי מנוחות. יש לנו כאן התניה לחיים טובים. "אם בקולו תשמעו" - תרוויחו ברוחני ובגשמי. בואו ניכנס קצת לסודות. אִם-בְּחֻקֹּ"תַי, תֵּלֵכוּ - כתוב: אם בחוקותיי תלכו. היה אפשר לכתוב: 'אם את חוקותיי ומצוותיי תשמרו..', מדוע התורה כל כך מדקדקת עמנו? בוא נגלה. הבורא מדקדק עמנו כי אנו הדבר הכי חשוב לו בבריאה - בשבילנו נברא כל היקום וכדי שנצליח לקבל ממנו את: הגשם, היבול והפרות אנו חייבים ללכת לפי החוקים ולשמור על המצוות. וזה סודי הסודות שאנו חייבים להפנים ולהחדיר ללב. התרגלנו לחשוב כי התורה היא דבר אחד והחיים הם דבר אחר. וזאת טעות מהיסוד. התורה היא תורת חיים. בלא תורה אין חיים, יש שממה ושממון. וכמו שזה בלתי אפשרי להפריד נשמה מגוף, כך גם תורתנו - היא הנשמה שלנו, אנחנו לא יכולים להיות נפרדים ממנה היא חלק מאתנו ועלינו להתחבר אליה דרך הלימוד בה הכוללים את החוקים והמצוות, ולא, יבואו עלינו קללות שאנו מביאים על עצמנו. זה או שהאדם מושך אליו ברכות או שמושך אליו קללות, והכל תלוי באיזה מסלול הוא בוחר ללכת - ב 'תורת השם' או ב 'כוחי ועוצם ידי'. עלינו ללכת בעקבות החוקים - כאדם העוקב אחר צעדים הטמונים בחול המובילים אל ארמון המלוכה - שזאת תהיה המחשבה שתוביל אותנו בלכתנו אחר חוקי השם - שהיעד שלהם הוא ארמון/מלוכה. השם משתוקק להמליך אותנו למלכים, משתוקק להעניק לנו את כל מבוקשנו אך כדי שזה יקרה אנו חייבים ללכת צעד אחר צעד בסבלנות בעקבותיו, לא במקרה התורה מציינת תלכו - הכוונה לרגליים שלנו - האיבר הנמוך ביותר בגוף הנוגע באדמה, והסוד שרק אם נלך לפי החוקים האלוקיים נצליח לשנות את ההרגלים ההרסניים שבנו כמו: עצלות, עצבות, תלות, התמכרות וכו'.. ונתעלה לבני אדם הראויים לקבל שפע מהשם. וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ - יש לנו כאן תוספת לחוקים, 'ואת מצוותיי תשמרו', ואומר: שבנוסף לחוקים שנלך בעקבותיהם, עלינו לשמור את המצוות. את - א' - ת' מסמלות את השלמות בבריאה, את השלמות באותיות שהן השלמות הרוחנית אליה מגיע האדם כשהוא שומר את מצוות התורה. מצווה - לשון צוותא/יחד. המצווה מהווה אמצעי לשיתוף פעולה בין המעביד לעובד  או לחילופין בין המלך לבני המלוכה. משמע: כשם שמנהל גדול אינו יכול להוציא לפועל תוצר מוגמר בלא עובדים, כך בורא עולם אינו יכול להוציא את האור שלו בלא בני האדם שעובדים אותו בשלמות. התוצר של הבורא להבדיל מכל התוצרים הגשמיים והזמניים הוא תוצר רוחני ונצחי שאם נשכיל נגלה שאין חשוב יותר מלעבוד את השם בעולם הזה כי רק עבודת השם תוליד מן האדם את האור האלוקי הטמון בו. אך בשביל זה האדם חייב להבין את המהלך הפנימי שהוא אור שחייב להיות מוקרן החוצה, איך? דרך הליכה בחוקים ושמירת המצוות. עובד במפעל אף הוא לא יכול לקבל שכר אם לא ינהג לפי חוקי המפעל וישמור על הכללים הנדרשים אך מה הוא מקבל שכר גשמי שהוא חשוב אך לא העיקר, העיקר זה לעבוד למען גילוי האור הטמון בנו - זו משאת נפשנו ולכן התורה מסיימת את פרשת ויקרא בקריאה ללכת בעקבות החוקים והמצוות. כשהחוק הבולט ביותר הוא: לחקות את הנהגת השם: חנון ורחום, רב חסד ואמת, ארך אפים. והמצווה הבולטת ביותר: לשוב אליו לירא שמו. לשם כך ישנם אמצעים: לשוב - באמצעות שבת קודש, לימוד הנפש ותכלית האדם. לחקות - האדם יכול להגיע ולהיות סובלני וחומל וכו'.. רק שהוא מבין את עצמו וכבר לא מאשים אלא מבין שהשם נמצא נסתר במציאות ומחכה שהאדם יגדל מתוך התרחישים ולא יצטמצם מהם. שם, הוא יכול להיות אדם טוב יותר המחקה את הנהגת השם. וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם - לשון עבר, הרומז לנו כי כבר עשינו את החוקים והמצוות בזמן מתן תורה, ועלינו רק להיזכר בהם מחדש. נציין כי אנו נשמות המתגלגלות אלפי שנים והנשמה שלנו זוכרת את כל מה שחוו עם ישראל בימים ההם בזמן הזה. כל העניין של החוקים והמצוות כלל לא חדש לנו, אלא מה, שכחנו אותם עקב טרדות היום וההימשכות לעולם החומר המתיש. התורה מזכירה לנו להתעורר לאור. הקב"ה מפרט לנו מה יקרה אם נלך לפי החוקים והמצוות: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" - השם מבטיח לתת לנו כל מחסור גשמי, יוריד גשם שיפרה את האדמה ללא עיכובים ביבול הארץ , והעצים יהיו פוריים. הבטחה לשפע. מעניין כי הפרשה בחוקותיי פותחת באות ב', גם הפרשה הקודמת - 'בהר' פתחה באות ב'. אפשר היה לכתוב פרשת 'הר', פרשת 'חוקותיי', מה הסוד עבורנו?  התורה פותחת את לימודיה, הנהגותיה וחוקותיה בספר בדיוק באותה האות, האות  ב' - "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (ויקרא א, א'), והנה לנו מעלת המעלות של האות ב' - הפותחת את תורתנו הקדושה. אם כך, לפתוח את הפרשה באות ב', מגלה לנו על ראשית דבר, על תחילת דבר ואומר: 'בחוקותיי' - יש כאן קריאה לחזור להתחלה לבראשית, לנקודת ההתחלה של בריאת העולם. מתוך הבנה שאם אנו נרצה לברוא עולם חדש מחיינו נהיה חייבים להתחיל מההתחלה שזה להתחבר לבראשית - לשמים והארץ שבנו. השמים - שם ים קריאה להתחבר לאור שבנו, הארץ - ליציבות ולאיזון. עלינו בני האדם - ילדי אברהם יצחק ויעקוב, לעשות מעין 'restart' ולחזור במחשבתנו/דעתנו להבנה שכדי לברוא משהו חדש עלינו ללכת עפ"י חוקיות מסודרת מראש. על המילה בראשית אפשר לכתוב אינסוף וגם כתבו אינסוף כתבים ומאמינה שעוד יכתבו. המילה 'בראשית' - מציינת את בריאת העולם, ובעומקה היא שולחת אותנו לעצמנו, - לברוא מחדש מציאות חדשה שאותה ניתן לברוא אך ורק באמצעות ובסכות התורה חוקיה ומצוותיה.  במילה בראשית טמונות מילים רבות, אך הבולטות מבניהן הן: 'ראש' ו 'בית' - המרמזות כי עיקר חייו של האדם נמצא בראש שלו -במחשבתו - בראייה הנכונה המביאה את האדם לשוב 'הביתה' - לביטחון, השלווה וההגנה.  במילה ארץ יש רמז לרצון הכי עמוק שלנו,  שהוא מעין צינור המתחבר להשם המגלה את הלב/יבול שיש בנפש האדם. וכאדם מחובר לליבו הוא מצליח להבין את העצה (עץ) מהשם שתביא לפריון. אז אחרי שעלינו להר שבנפש וזכינו לענווה ויראת שמים וקיבלנו את התורה, עלינו ללמוד בה - להתבונן בה ולהתענג מהמתיקות שבה. קב״ה מציין לא פעם כי בלא הליכה בדרך הישר עפ״י חוקיות התורה, האדם יוצא מדעתו! ואילו הליכה עפ״י חוקיות סדורה יוצרת בחיי האדם שקט שלווה והרמוניה. אדם האוכל בלא בקרה - משמין, אדם שלא מתאמן - נחלש, אדם בלא חוקיות שורשית - הולך לאבדון, תנועה בכביש בלא חוקיות - תוהו ובוהו. מסקנה: אדם חייב גבול שהיא החוקיות הנצרכת כדי לחוות פריון ושפע בחייו הן בגשמי והן ברוחני. לסיום - הקב״ה (בין השאר) מלמד את משה רבינו דיני שמיטה ומבטיח כי בעלי האדמות לא יצאו מופסדים מן ״העסקה״ אלא, מורווחים די. הקב״ה מבטיח כי בשנה השישית האדמה תניב יבול לכמה שנים קדימה - מה שמצריך אמונה שלמה וסילוק כל מחשבה המפריעה לכך. חקלאים ובעלי אדמות מודים שבשנה השביעית - שנת השבתון קורה דבר שלא נתפס בשכל האנושי - האדמה נטהרת, הפרנסה מתברכת והאמונה בהשם מתחזקת. ניתן לראות כי במילה כתובה הטהרה: שמי טה - טהרה, ואומר: כי לא רק על האדם נדרש להיטהר במחשבתו והנהגת חייו, אלא גם על האדמה נדרשת אותה החובה. אדם  = אדמה, ככתוב: וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב,ז). האדם והאדמה - קשורים ומזינים האחד את השנייה ולכן הכלל המקיים את שניהם הוא  הטהרה. האדם נוצר מן האדמה, האדמה מזינה את האדם ולכן הטהרה חובקת את שניהם. מכאן, ניתן להבין גם את עניין הטהרה בין בני זוג והמספר 7 - המציין 7 ימים נקיים לספירה אחרי ימי הנידה. אישה היא מעין האדמה של הגבר ממנה הוא שואב את הפריון הרוחני ולכן (עשה לו עזר כנגדו) החובה היא על שניהם לקיים את טהרת הגוף שזה לטהר את הרוח/הנשמה. הקב״ה סידר בצורה מופתית את החוקיות שאמורה להתקיים בכל דבר ודבר למען הפריון הגשמי והרוחני כאחד. עלינו "לפתוח" את הראש להבנות אחרות ועמוקות יותר שהן המניבות מתוכנו את הפרי וההתחדשות. שנזכה אמן.