פָּרָשַׁת בְּחוּקּוֹתַיי - חֲבוּקוֹת הֵן הַמִּצְווֹת וְהַחֻקִּים כ זוּג (יְיָ) יוֹנִים.

"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ". (ויקרא כו, ג',ד'). זוהי הפרשה האחרונה בספר ויקרא, החותמת ממש את עניין החוקיות האלוקית, ומראה את מערכת המשפט שבראשה עומד השופט העליון האחד והיחיד, המבטיח חיים טובים להולכים בדרכיו, אבל לא ללכת ממקום "יבש", של לימוד פשטני 'אסור מותר', אלא ממקום "רטוב" – שטוב לרשת, שיש בו תנאי חיים של הטבה כ אדמה פורייה, כאן נעסוק בעיקר בשם הפרשה וסודותיו. מעניין כי הפרשה פותחת באות ב', אמת שגם הפרשה הקודמת 'בהר' פתחה באות ב'. בואו נאמר כי היה אפשר לכתוב פרשת 'הר', פרשת 'חוקותיי', אך לא כך "רצה" וכיוון המשורר - בורא עולם, ובוודאי שהאות ב' יש לה מעלה וחשיבות נצרכת לנו. בואו נגלה. התורה פותחת את לימודיה, הנהגותיה וחוקותיה בספר, בדיוק באותה האות, האות  ב' – "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (ויקרא א, א'), והנה לנו מעלת המעלות של האות ב' - הפותחת את תורתנו הקדושה. אם כך, לפתוח את הפרשה באות ב', מגלה לנו על ראשית דבר, על תחילת דבר ואומר: 'בחוקותיי' – יש כאן קריאה לחזור להתחלה לבראשית, לנקודת ההתחלה נברא העולם, עלינו בני האדם - ילדי אברהם יצחק ויעקוב, לעשות מעין 'restart' ולחזור במחשבתנו/דעתנו להבנה שכדי לברוא משהו חדש עלינו ללכת עפ"י חוקיות מסודרת מראש. על המילה בראשית אפשר לכתוב אינסוף, והאמת היא שנכתבו עליה אינסוף כתבים ומאמינה שעוד יכתבו. המילה 'בראשית' - מציינת את בריאת העולם, ובעומקה היא שולחת אותנו לעצמנו, לברוא את מציאות חיינו מתוך נקודת הראייה שלנו, שדרכה היא אובייקטיבית ממש. ניתן לדלות ממנה הרבה מאוד מילים, אך העיקריות בעיניי הן" 'ראש' ו 'בית' - המרמזות כי עיקר חייו של האדם נמצא בראש שלו, במחשבתו, שבראייה הנכונה האדם זוכה להרגיש 'בית' - מוגן ושליו. ולפרשתנו, 'בחוקותיי' – "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ" -השם "מציב" לנו תנאי, אם תחקו (בְּחֻקֹּתַי) אותי, את הנהגתי: אף אני רחום גם אתם רחומים, אף אני מאריך אפי/כעסי, גם אתם תהיו סבלניים ומאופקים, אף אני גדול חסד, גם אתם תגדילו חסדים וכו'.. וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ - תשמרו על מצוות (לשון צוותא) התורה שכל תכליתם להביא את האדם הנאור לריפוי נפשו ולגילו מעלתו, ולא רק תשמרו, אלא תעשו אותם - וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. מה ההבדל? לשמור - יכולה להיות פעולה אוטומטית, רגילה שאין בה כוונה ממשית (כמו לשמור על ילד מבלי להתייחס אליו), ואילו לעשות - יש כאן כוונת הלב, רצון אמתי לשמח את השם ולעשות לו נחת רוח (שזה לעשות לעצמנו). כמוכן - יש הבדל עצום בין לשמור שבת, לבין לעשות שבת, והוא: כשאני שומר שבת זה דומה לשומר השומר על מקום או על חפץ, וכשאני עושה שבת אני למעשה לא רק שומר אני פועל בה - יחי ההבדל. מה זה שמירת שבת? קטונתי מלתת תשובה, אך בהקשר שלנו זה מתבקש ולכן אנסה. לשמור שבת זה לשמור על ה 'שֶׁבֶת' - לשמור על האחדות הקיומית בתוכנו, איך? ע"י הבנת העומק של השבת ומעלתה לנפש חיה, תוך עשייתה - שזה פעולות כגון: כוונת הלב, להתענג על השבת כאל רעיון גאוני המסייע לנפש לנוח ולהתפתח, לשבות ולהתאחד בתוכה ועם כל בני בית. למעשה בפעולות נוצר הקשר עם החלק הרוחני שבתוכנו - הקב"ה המסייע לנו להגיע לחוויית חיים מאירה. בהמשך, וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם - יש לנו כאן נתינה שהיא בתנאי ש.. – אם נשמור ונעשה, השם ייתן גשמים בזמן (שהם ברכה ליבול, לאוויר, לאדם וכו'..), משמע: לא יעכב את הברכה והשפע.  ומכאן, אנו רואים תנאי וקבלה - אם תעשו כן, תקבלו. תחילה מי שקורא את זה יכול להגיד מה זה גנון, יחסים של 'קח ותן', אך אם רגע נעצור את ההבנות הקטנוניות מצדנו ונבין כי כאן לא מונח בן אנוש שכוונותיו אגוצנטריות/לטובתו האישית, כאן מונחת הרוח - הנושבת פנימה, והיא עוסקת רק בעניינים רוחניים, ולכן ההתייחסות של אם תעשו, תקבלו/אתן לכם, צריכה להיות שייכת למחשבה אל אנושית שיש בה רק רצון להשפיע. וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ - יש כאן פירוט יתר: הגשם ירד בעתו, הארץ תיתן את יבולה והעצים יתנו פרות. הלא, ברור שאם ירדו גשמים בזמן, הארץ תיתן יבול והעצים יתנו פרי. ולמה זה הפירוט? וכאן ניכנס לסוד 😊 'גשם' - לשון גשמיות, לשון הגשמה – ואומר שיש כאן הבטחה אלוקית שאם נשמור ונעשה את החוקים של השם, השם ייתן לנו את כל מבוקשנו הגשמיים ויגשים לנו את הרצון (ארץ) הכי עמוק שלנו, והרצון העמוק יגלה את הלב/יבול שיש בנפש האדם, מה שיביא ל עצה (עץ) מהשם - שומר דלתות (שדה), שתביא לפריון, להתפתחות גלומה באדם. אז אחרי שעלינו להר שבנפש, וקיבלנו את התורה, מה נעשה איתה בלי דעת עליונה? ולכן בחוקותיי באה להעניק מתן תוקף והסבר על הנעשה בה. שנזכה לחבוק את החוקים ונהיה ל חבוקים ממש עם דעת השם וחוקותיו.