פָּרָשַׁת 'אַחֲרֵי מוֹת' - אוֹתִיּוֹת 'אַחְרָיוּת' מ'

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ". כמידי שבוע, אנו מנסים להבין מה הסוד הטמון בכותרת הפותחת את הפרשה, הלא התורה היא המצפן בחיינו, והיא המחזיקה בסודות גבוהים שיסייעו לנו בהנהגת חיינו. בואו נגלה מה הסוד השבוע. הכותרת ׳אחרי מות׳ - אפשר לומר צורמת במעט וגם נראית שחסר לה המשך, כאילו מישהו חתך את המשפט באמצע, כשאני קראתי עניין אותי לדעת אחרי מות של מי? אז ניגשתי מיד לפסוק הראשון, ומיד עלתה שאלה נוספת למה לא קראו לפרשה: פרשת ׳מות׳, אם כבר בלשון רמיזה אז עד הסוף לא? אבל בוודאי שלמילה ׳אחרי ישנה משמעות נעלה. נתחיל לפענח :). אם נביט ונתבונן אל צמד המילים: 'אחרי מות', נגלה שיש בהן את האותיות/המילה 'אחריות' והאות מ' - הרומזות לנו לקחת אחריות קודם כל על הדעת שלנו, איך יודעת? חקרתי! האות מ' בקבלה ערכה 40, והיא מסמלת גיל הדעת, המבקש מאתנו "לקנות" דעת - "דעת קנית, מה חסרת, דעת חסרת, מה קנית". מה זה לקנות דעת? לרכוש חכמה גבוהה מאתנו המלמדת אותנו לראות את החיים ממקום אותנטי ופשוט יותר ולא כפי שהורגלנו לראות ממקום נמוך, מסובך ודרמטי יותר. יש דעת יש שלוות הנפש - נ ק ו ד ה.  מהו מוות? נראה לנו שהכוונה למוות של הגוף הפיסי, ממש ממש לא! אין עניין בכלל בגוף אלא בנשמה השוכנת בתוכו, ומוות הכוונה למוות רוחני - שבו האדם אינו מרגיש חיות ושמחה, נהפוכו, חש עצבות ושיממון - זה מוות! ומה שיכול להציל את האדם ממוות רוחני זה רק דעת!!!! 'דעת' בגמטריה זה שש והנה רמז נוסף לששון שבהשגת הדעת!!! קדימה למה אנו מחכים??? יש פתרון לא נחטוף??? או שעדיין נדמה לנו שהפתרון נמצא בהבלי העולם הזה??? קצת חומר למחשבה.... ניגש לפסוק הפותח את הפרשה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ". הפסוק מדבר על בניו של אהרון הכהן: נדב ואביהו שעשו מעשה פגום, הם הוסיפו אש למזבח על אף שידעו שאש מן השמיים אמורה לבער את הקורבנות, ובמעשה זה פגמו באמונה בהשם, פעלו ביהירות והתנשאות על היותם בני אהרון ועל כן נענשו באותה המידה - כפי שהם הוסיפו אש (זרה), השם הוסיף להם אש טהורה שנטלה את נשמתם. מה יש לנו כאן? הסיפור על נדב ואביהו אינו רק סיפור, הוא כלי לעבודה לנפש עבורנו. הקב"ה מראה לנו מה קורה לאדם שמתקרב לאש ואף מוסיף עליה, על איזו אש מדובר? אש פיסית? לאאאא, מדובר על הכעס שבאדם וההתלהטות שבתוכו שמביאה אותו להרגשה שהוא גוף בלי נשמה, בדיוק כמו שקרה לנדב ואביהו שנותרו עם גוף שלם, אך בלא נשמה. עכשיו אנו מבינים מה העיקר בסיפור? לא להתקרב לאש ובטח שלא להוסיף עליה, כלומר: אנו מרגישים בתוכנו כעס כלשהו לנסות להבין מה השורש לכעס ולא להפנות אותו לאחרים!!! אשמה = אש מה'. האשמה מביאה להתלקחות ואיבוד הנפש. יש לעבוד בכל כוחנו על מידת הכעס שבנו המוציאה אותנו מן העולם הזה בעודנו "חיים". יש כאן בסיפור ובהדרכה קריאה לאמונה שלמה בכח גדול מאתנו! קריאה לענווה וצניעות בקרבנו ובקרב הסובבים אותנו - לא לחשוב שאנו טובים יותר או חשובים יותר ממישהו אחר, אלא לדעת שכולנו נשמות שנחצבו ממקור אחד שלם וכולנו זהים במהותנו ורק שונים בדעותינו ואת זה יש לכבד ולא לבטל, 'בְּקָרְבָתָם' - רמז לקורבנות, קריאה לא להיות *קורבן של החיים אלא אומן של החיים!!! ובהנהגת חיים שכזאת נזכה למידה כנגד מידה והשם יוסיף עלינו אור לנשמה. שנזכה להיות אור גדול - יחד זה תמיד אור גדול יותר… ״יחד לב אל לב, נפתח ונראה ת'אור שבשמיים יחד לב אל לב, נפתח בתקווה לאהבה, ורק אם נאמין..." אחריות שלנו לחקור לדעת מעבר למה שאנו כבר יודעים. *מהו קורבן? אדם שהתרגל להתמסכן/להתקרבן, כי שם באזור ה "נוחות"/נכות, לא צריך להתאמץ, ושם פעמים זוכים לטיפת יחס הנה סוף סוף רואים אותי, אני קיים.. אבל כל זה שקר וכזב, ממית את האדם. השם רוצה אותנו בעלי אחריות ולא בעלי קורבנות. נזהה את הדפוס ונפעל לבערו מקרבנו - הקורבנות מכלה והאחריות מחייה .