פָּרָשַׁת 'נִצָּבִים-וְיֵלֵךְ' - קֹדֶם שֶׁנֵּלֵךְ לַהֲנָאָתֵנוּ.. נִצְטָרֵךְ לְהִתְיַצֵּב מוּל בּוֹרְאֵנוּ.

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל". (דברים כט, ט).                                                    "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה". (דברים לא, א-ב) בסימן טוב ומזל טוב, הגענו לפרשה השמינית בספר דברים. הפרשה החותמת את השנה העברית. פרשה שבה משה רבנו מורנו הגדול והדגול מקיים כינוס אחרון לפני מותו ובו מבקש מהעם להתחייב בשבועת הברית שזה לקיים את התורה והמצוות. ומסביר להם את העונשים שיבואו עליהם (הקללה) במידה ולא יקיימו אותה (כפי שמפורט בפרשה הקודמת -'כי תבוא'). משה הסביר לישראל שהשבועה תחייב אותם להיות העם של ה' והוא יהיה להם לאלוקים. כמו שנשבע לאבות הקדושים. ושבועתם זו תחייב גם את הדורות הבאים עד סוף כל הדורות. ככתוב: "וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת: כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם". עם ישראל קיבל עליו את הברית בשבועה, והרי היא קיימת מאז ולעולם! ואומר: שכבר נשבענו עלינו רק לשוב לשורשים ולגלות זאת. ככתוב: "וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם: אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ".  אוסיף פסוק נוסף מהפרשה שהוא בעיני פסוק ואוו. "וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ". מה יש לנו כאן? מה זה למול את הלב? הייתכן כי ללב יש עורלה? וכאן שימו לב!! השם מתכוון למול/לחתוך לנו את 'עורלת הלב' - המעטפת הרוחנית (לא רואים אותה אך נזקיה הרסניים) האוטמת את לב האדם מלאהוב באמת ומכל הלב, וזה בתנאי שהאדם ימסור נפש לבוראו - ואווווו. משה רבנו בישר לעם שכאשר יעשו תשובה בגלות, ה' יביא את כל הקללות שנכתבו בתורה על האויבים: "וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ", ועם ישראל יזכו לברכה גדולה - "וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ..." כי ה' ישוב לשמוח בהם כמו ששמח באבות הקדושים. ושוב, כל זה בתנאי שיעסקו בתורה ויקפידו לקיים את כל מצוותיה בכל ליבם ונפשם. תגידו לי: זה לא מה שקורה לנו עכשיו? ביבי נואם את הנאום הכי עוצמתי מימיו וכמה רגעים לאחר מיכן ראש ארגון הטרור (חסן נסראלה) של החיזבאללה והפמליה שלו נמחקים כלא היו. נמחק זכר העמלק. משמע: אנו רואים כי ה' מקיים את הבטחתו!!! ומה אתנו? האם אנו מקיימים את השבועה שנשבעו בה אבותינו עבורנו? - האם אנו מצליחים לשוב לאלוהנו גם בצר לנו? ואם לא עכשיו, אמתי?! פשוט תורת חיים!!!! הכי כואב זה שרובנו כלל לא מבינים את מעלת התורה עבור קיומנו. איך יודעים שמשה לפני מותו? כתוב בפרשה הבאה 'וילך': "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה". (דברים לא, א-ב). משה רבינו מציין את גילו "בן 120שנה אנכי היום", שהן רמז לכך שזכה לאריכות ימים, כפי שאנו מברכים את כל בני האדם - "עד 120". והמילים: "אנכי היום - לא אוכל עוד, לצאת ולבוא..." - מרמזות שזהו יומו האחרון לשליחותו לעם ישראל - 'מנהיג העם'. הוא כבר לא יוכל לצאת אל העם - לנאום וללמדם את חוקי התורה.. ולבוא שוב ושוב ולהטמיע את הדברים (כיאה למורה נאמן הרוצה בטובת והצלחת תלמידיו). משה רבינו מצפה שנעשה זאת במקומו - שנצא מהמקום הנמוך שבנפש (כפי שלמדנו בהרחבה בפרשת 'כי תצא') ונבוא אל הנשמה (כפי שלמדנו בהרחבה בפרשת 'כי תבוא'), אל ההוראה היהודית ובכך נזכה לאריכות ימים. משה מרמז לנו כי מציאת השליחות בחיינו, היא בעצמה אריכות ימים. ולגלות מהי השליחות שלנו זוהי בהחלט 'הסתרה' ומשימת חיים שעלינו להילחם לדעת. אוסיף, כי השם של האדם מעיד על שליחותו (זה בקוצו של יוד) לכן, ראוי להקפיד על בחירת שמות יהודים! (טוב, השם כבר נבחר לכל נשמה ונשמה, אך ישנן אימהות מתחכמות שכלל לא מבינות את כובד המשקל שבשם הילד ועד כמה זה משפיע על חייו ומתעקשות על "היופי", כמוני למשל. בזמנו, שלא היה לי קשר לאלוהים בחרתי שמות זוועה, שבמהרה הוחלפו לשמות יהודים על ידי שאלת רב, טוב שאת זה הסכמתי לעשות. האמת, לא שאלו אותי. זה למה זה כבר נבחר). *לא מבינה למה לא מחלקים מיד ליולדות עלוני הסברה על משמעות השמות לוולד היהודי. (נו, הנה סטארטאפ רוחני, בע"ה שאזכה). זה לא פחות חשוב מהסדר בטיפת חלב. השם הוא ים של חלב. ובחזרה למשה רבינו - מנהיג העם לדורות, המצפה מאתנו להיות כמוהו - כ מורה דרך לעצמי, תוך שימוש בפרשיות התורה - המלוות דרך שלנו בכתב, שהם דברי אלוקים חיים ממש, המספקות את הרוח שנשמת האדם זקוקה לה בכדי להתקיים. אמן שנבין את כובד המשקל בהבנת הלימוד שבתורה, שהיא הרבה מעבר לדת ותבנית והסגר - היא הרוח החופשה והשחרור. כשלומדים עמוק. ובחזרה אלינו - פרשת 'ניצבים'. כן, איכשהו "קפצתי" לפרשת 'וילך', אבל זה התבקש. זוהי פרשה של "הגענו לקצה" לא? אתם לא מרגישים? ש ואווו עברנו מסע שלם (כל אחד ואחד בדרכו), והנה אנו עומדים כולנו רגע לפני הרגע הגדול - ערב ראש השנה - בו הקב"ה והפמליה שלו ידונו אותנו על מעשנו: מי לרשעים, ומי לבינוניים ומי לצדיקים. (אגב, גם צדיק מבקש להיות ב בינוניים). פרשת ניצבים, תמיד נקראת בשבת שלפני ראש שנה. ואפשר להבין למה. כדי שנתייצב מול עצמנו ונדון את עצמנו. כפי שמלמד אותנו רבי נחמן ע"ה: אם האדם דן את עצמו מטה, לא דנים אותו מעלה!!! מה זה לדון את עצמי? לא, לא לבקר את עצמי, אלא, להבין אם אני חיי את חיי בצורה נכונה, שזה, היכן נמצאות רוב המחשבות שלי, האם בדאגה מתמדת אחר הבלי העולם הזה או ברצון לזכך את הנשמה? שאת הזיכוך עושים רק בלימוד פנימיות התורה (שזה תורת הנפש) וקיום המצוות. אחרת, הזיכוך יעשה דרך ייסורים. שזה מה שרובנו בוחרים לצערנו במתכוון או שלא. ולמה? כי יש בתוכנו התנגדות לעצמי הגבוה, שזה מאליו מוליד התנגדות לאמת/לתורה. פשוט חבל עלינו אבל הינה לנו חֶבֶל הצלה ממש - תורה. לצורך המשל, ניקח מורה שרואה כיתה שלמה עם יכולות שיא, שפשוט התדרדרה.. ומציע להם - לתלמידים לשוב לדרך טובה והם מתעקשים לסבול, מה יקרה למורה? נכון, צער ממש. כי מורה בוגר יודע את האמת, מה שילדים עדיין לא יודעים. ובדורנו, לא רק ילדים לא יודעים, ישנם אנשים גדולים בגיל שעדיין מתנהגים כילדים, למה? התעקשות של הילד הפנימי שלא פתר את כאבו העמוק ביותר - *"הילד הדחוי" (הסבר למטה). וזה כואב ממש למורה ובאותה נשימה גם להורה הרואה כי ילדיו מלאי הפוטנציאל בוחרים ללכת בדרך רעה. זה כואב בלב. אך הורה מודע מבין שבכל מצב, הילד/התלמיד יחפשו את האמת!! ואם כואב למורה ולהורה, אז שנבין פי כמה וכמה כואב ל קב"ה. אפשר לומר כי חווינו כולנו יחד וכל אחד לחוד שנה קשוחה ממש, וזה בלשון המעטה, וגם שחוקה ממש - ניתן לראות על כל בני האדם את השחיקה והתשישות. אך יחד עם זאת, שנה שהיא גם חשוקה - שנה שעוררה בנו את החשק להתקרב יותר לאלוהים. זאת עובדה. (מי שמרגיש אחרת, הלך לאיבוד לגמרי, אבל יחזור, אין מנוס). אז אם לסכם בשלוש מילים. הייתה זו שנה - קשוחה - שחוקה - וחשוקה. מילים - זאת אהבה! השנה, אנו קוראים ולומדים את שתי הפרשיות יחד, כדי שנבין את עומק המסר לפני השנה החדשה (עניין של חישוב השבתות ותועלת הלימוד). ולכן, ניתן לראות שאין קשר בין ׳ניצבים׳ ל ׳וילך׳. זה לשון רבים וזה לשון יחיד. ובכל זאת, בוודאי שיש כאן סוד. "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל" - קריאה כללית להתייצבות!! לשון יציבות. השם מבקש מאתנו להתייצב מולו עכשיו בחודש אלול כשהוא רחום חנון וארך אפיים ולבקש עזרה כנגדנו, לבקש שיעזור לנו להתקרב אל היציבות בחיינו ולהגיע לשיא (רמז מהמילה 'איש' שבפסוק) שבנו שהיא תמיד דרכו - אין אחר מלבדו!! המילה 'ניצבים' - משמעותה 'עומדים'. והרמז - השם מבקש מאתנו להיות עומדים ולא מועדים גם ברגעי קושי. איך? ע"י חשיבה אלוקית שזה הטוב שהתחפש לרע. נזכור! ראו חידוש 'אלול' - לולא אלול לא לו - בלי אלול- חודש הרחמים וההתבוננות אין לאדם כלום!! פעמים שאני תוהה כמה סבלנות יכולה להיות לקב"ה. זה לא יעלה על הדעת בכלל. (נו טוב, רוחניות היא תמיד מעל ההבנה השכלית) אלוהים אלוהים אהבה אהבה אבל עד כמה??? עד אינסוף! ברוך הוא. לאדם - אין מיל' סבלנות כלפי עצמו. ולאלוהים - כמה סבלנות יש כלפי האדם - זהו, אין מילים. אם יכולתם ברגע זה לראות את השתיקה שעטפה אותי...  טוב, אני חייבת להמשיך ולהוציא את הידע שקב"ה מכתיב לי. ראו סוד משהו במילה 'ניצבים'. במילה ניצבים יש את המילים: 'בנים' ו 'בניינים' - שזוהי אותה הכוונה - לבנות ולהיבנות. איך בניינים? ואווו ראו את האות צ'. יש בה שתי אותיות: י' ו נ' (מצליחים לראות?) מה שאומר: ש 'ניצבים' הופכת למילה 'בניינים'. מה הסוד? "אתם בניינים היום כולכם" - השם מאדיר אותנו ו "מגדיר" אותנו כבניינים רבי קומות (השיר הזה מתנגן לי: "בן אדם עלה למעלה עלה, כִּי כֹּחַ עַז לָךְ, יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ, כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים. אל תכחש בָּם, פֶּן יכחשו לְךָ. דּרושׁ אוֹתָם - דרוש, בן אדם, ויימצאו לך מיד. 'הרב קוק'). קולטים??? כל אדם הוא בניין בפני עצמו. כמה קומות יש בו? תלוי רק בו! לכמה הוא ישאף להגיע, וכמה הוא ישקיע ביציבות - בהתייצבות שלו מול עצמו/מול אלוהיו. אימלאאאאא!!! סוד נוסף במילה 'נצבים' (בלי י') - יש בה את המילה 'בנים' והאות צ'. ואומר: שניצבים הם בנים (גם בנות כלולות) הבוחרים/ות ללכת בדרך של יציבות, בדרך של בניה. ורק כשזה קורה, האדם יכול להתחיל ללכת להנאתו (וכבר לא לרוץ להישרדותו). אשרי המאמין - מה טוב חלקו.  הפסוק ממשיך - "לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" - השם אומר למשה לא תעבור את הירדן הזה. למה הכוונה? משה נמצא במעלה ההר, קרי במקום רוחני מאוד גבוה בנפשו, והשם מצווה אותו לא לרדת מהמקום הגבוה אל הארץ - אל הארציות. כדי שהוא לעולם יישאר בנפשנו מושיעם של ישראל בכל הזמנים וכדי שגם אנו נזכור להישאר למעלה (בנפש). הירדן גם לשון נדר. זה הנדר של משה רבנו אלינו - המפציר בנו תמיד לעלות למעלה ההר - לעלות בנפשנו אל ראיית החיים מתוך השקפה מחוברת לטוב שבלב, תוך שמירת הברית עם אלוהינו המזכה אותנו בברכה. ובפשטות, עלינו לבחור בברכה של חיינו ולא בקללה. והלא אין קללה יותר קשה לאדם מההתרחקות שלו מעצמו. שנזכה להתקרב להשם. אמן ואמן. "שתכלה שנה וקללותיה, ותחל שנה וברכותיה" - שנה טובה לפנינו בע"ה, נרגיש זאת יחד בלב אוהב - "יחד לב אל לב.." חזק וברוך.

*אני חייבת לומר משהו בעניין 'הילד הדחוי'. כמובן זה ממש בעיצומה של חקירה. ומחילה מראש אם אומר דברים כללים מידי, אך זוהי ההרגשה והמסקנה האישית שלי. אתם יכולים לקבל או שלא. כולנו בעומק הדברים דחויים!!! אפשר לצמצם זאת דחוי מאימא אבא סבתא. לא משנה! ההרגשה היא הקובעת להאשים זה חסר טעם ועניין. עכשיו, יש כאן אסטרטגיה לתיקון האדם. וכחלק ממנה, על האדם תחילה להרגיש דחוי מ... כדי שישתוקק לרצות להשתייך ל.. - זהו אמרתי. סודדדדדדדדי הסודות. אם זה לא ימי הגאולה, באילו ימים מדובר? ימים שנותנים לנו את הקוד לכספת הכי מלאה בעולם.