פָּרָשַׁת "לֵךְ - לְךָ" - א(כלכלך)

״לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ״. 

 הפרשה שנעסוק בה השבוע היא פרשת ׳לך -לך׳. הפרשה השלישית בספר חומש בראשית, העוסקת בתיאור חייו של אברהם אבינו, אשר נולד עשרה דורות מאז נח והמבול, איך יודעים? ׳לך לך׳, גמטריה 10, ומעבר לכך, הפרשה טומנת בתוכה סודות פלאיים אשר ידיעתם תסייע לאדם היהודי לגלות מהי הדרך הנכונה ביותר בחייו שעליו לדבוק בה. בואו נגלה. פרשת ׳לך -לך׳, כתובה בלשון ציווי, מדוע? בגלל חשיבות הדבר! וכי יש הבדל בין לומר: ״אברם התועיל ללכת״, לבין : ״אברם לך לך״! כלומר: כשאנו מבקשים דבר מה, אנו כביכול מאפשרים בחירה, ואילו כשאנו מצווים אנו מופנים לכיוון אחד - שזהו רצון השם בלי שום עוררין, ולמה זה? כדי שנהיה מכוונים לדרך אחת. איך אנו יודעים? כתוב: ״לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ״, ואומר: השם מצווה על אברם, ללכת מארצו, ממולדתו, מבית אביו, וכי מה כל אלה של אברם? הרי הכל של השם יתברך! תשובה: "וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ״. כלומר: אנו רואים בהמשך ספר בראשית (פרשת וישלח, לה, י״ב) כי השם נתן לאברהם אבינו ולדורותיו את הארץ, ולמה לאברהם ולא לאחר? כי הוא הוכיח להשם פעם אחר פעם, ב 10 ניסיונות שניסה אותו כי רצון השם לפני הכל, ואפילו לפני בנו, יחידו - יצחק, אשר העלה אותו לפני השם (לעקדה), ובמעשה זה למעשה זכה לרשת את ארץ ישראל לדורותיו. בואו ניכנס עוד קצת לסודות ונדע מה השם מבקש מאתנו דרך אברהם אבינו. בפרשתנו, אברם מצווה ללכת מארצו, מולדתו ומבית אביו, וכי מה, שלושת המקומות הללו לא זהים במהותם? בואו נגלה.  תחילה נבין כי יש כאן הדרגתיות מהגדול ביותר לקטן ביותר: ארץ - מולדת - בית, המקבילות בפרשה הזו למדרגות הנפש: נפש - רוח - נשמה. כלומר: ללכת מהארץ - זה ללכת מהנפש הארצית הנמוכה שבאדם. ללכת מהמולדת - זה ללכת ממה שהאדם למד והרגיש כל חייו - מהרוח שנשאב לתוכה. וללכת מבית אביו - זה ללכת ממה שהכי קרוב לליבו. למה זה? כי השם רוצה אותנו טהורים וחופשיים ולא כלואים בשום תסביך, רגש וידע, אלא רק עם רצון טוב ללכת אתו בלב תמים. אם כך, מה רוצה ללמד אותנו הקב״ה כשאומר לאברם: ׳לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך׳? ללמד אותנו 3 יסודות מאוד מהותיים לחיינו ואלו הם: 1. מארצך - שנלמד ללכת מכל מה שמצר על נפשנו: ממערכת יחסים זוגית לא בריאה, ממקום עבודה שלא מקדם את האישיות, מהרגלים ודפוסי התנהגות רעים שהתקבענו עליהם, ממחשבות מעוותות וכו׳.. 2. ממולדתך - 'מולדת' - גדול יותר מארץ, ולכן על האדם ללכת מכל מה שהוא למד והוליד מעצמו, ולעשות מעין ׳איפוס׳ לנפשו ולהישאר רק עם אלוהיו - "לבוא נקי" (איך שאומרים) 3. מבית אביך - זה המקום הגדול ביותר לאדם - זה הלב שלו! שם הוא למד וינק דפוסים מאוד משמעותיים - מאביו, ולכן, הציווי ללכת ממה שינקנו מבית אבינו, והכוונה לדברים הפחות טובים שינקנו כגון: הגאווה, השיפוטיות והביקורת - שהם העבודה הזרה של ימינו. למה אבא ולא אמא? כתוב: "מעשה אבות סימן לבנים". ואומר: שהמעשים של האבות משפיעים על הבנים, ולכן גם מזה על האדם להשתחרר - פלא פלאים. ואם יצליח בכך יזכה שהשם הטוב ׳יכלכלך׳ - ייתן לו הכל מהכל. שימו לב למילה ׳לך לך׳ ולמילה ׳יכלכלך׳ - כמעט זהות ונותנות מעין סיבה ותוצאה. מובא בתהילים: "השלך על השם יהבך והוא יכלכלך", ומצאתי קשר לפרשתנו ׳לך לך׳, מהו? דוד המלך מבקש מאתנו: השלך להשם את יהבך והוא יכלכלך (אותיות לך לך). משמע: השלך להשם  את המשא/הנטל שלך והוא ידאג לך! בדיוק כמו בפרשה שלנו, שהשם מצווה את אברם לך לך ואני אראה לך! מהי המסקנה? גם אנחנו כ אברם, אותיות בראם, מסוגלים לברוא מציאות חדשה טובה וראויה בחיינו, איך? ע״י שנלך בדרכיו - ׳ דרך המלך׳! ונהיה ל אברהם, שראה לנגד עיניו רק את השם בדבקות מוחלטת, וזכה לרשת את שרה ואת הארץ שיש בה הכל מהכל. חידוש נוסף - (א)ברהם (ש)רה אותיות התחלתיות ׳שא׳ ו ׳אש׳, המרמזות שאם נדבוק בדרכם של אברהם ושרה, נישא ברכה, ונתפשט/נתרבה כאש בשדה קוצים, אחרת, האש תכלה אותנו ח"ו. רמז/חידוש נוסף מתוך שלושת הפרשות הראשונות:(ב)ראשית (נ)ח (ל)ך לך יוצאת המילה: נ.ב.ל, שהוא כלי ניגון, אשר יכול להשמיע צלילים מדויקים רק כאשר המיתרים מונחים והדוקים היטב במקומם. וכמו המיתרים, עם ישראל, יוכלו לרשת את הטוב הקיים רק כשיהיו מונחים והדוקים. למעשה, שלושת הפרשיות מהוות את המהות הבסיסית לעבודה פנימית/עצמית, שתביא לבריאה(בראשית) חדשה בתוכנו, ומאליו לחיי נוחות (נח) ומאליו נחווה את ה לך לך בתוכנו ונזכה לבריאות איתנה, לגילוי הנשמה, לביטוי והגשמה עצמית. וזאת, אם רק נשכיל להתבונן בכתוב ולראות אותנו כתובים בתוכו, ונדלה מתוכו את מוסר ההשכל המיועד לנו, כמתנת יקרת ערך של הורה לילדיו. הרי שכל נשמות ישראל כתובים בתורה, פעם זה אברהם פעם זה יצחק, שמואל, שושנה, מרים, דוד, נופר, יסמין וכו׳.. השמות משתנים, הגופים גם כן, אך התורה לעולם נשארת ואתה כל נשמות ישראל. ולכן כל מי שיתבונן בכתוב מאז ועד עולם ימצא עצמו שם. לך לך מעצמך, בוא אליי! אני השם אלוהיך אכלכלך. לקראת סוף הפרשה השם משתף אותנו בברית המילה של אברהם אבינו, ככתוב: "וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ". וכאן ישנו סוד עצוםםםם. מעבר לברית הפיסית זוהי ברית רוחנית רוחנית רוחנית!!  בפשט הדברים - אברהם מל את ערלתו, אך בסוד - אברהם מל עצמו מבחינה רוחנית!!! וזה מה שהוא בא ללמד אותנו למול את עצמנו גם כן מבחינה רוחנית. איך? תחילה, ׳לך לך׳ - אברם אבינו מצווה ע״י בוראו ללכת מכל הרגליו הקשים והמקשים על ליבו  והוא עשה זאת ובכך מל את ערלת ליבו. וכשם שאברהם עבד על הפנימיות שלו וסילק את כל "החיצונים" (העורלה) - מחשבות, כפירות והרגלים לא טובים.. וזכה להרגיש את בוראו - את השלמות הפנימית שבנפש, כך עלינו - בני האדם לנהוג אם אנו רוצים לחוות חיים - ח״י. עלינו למול/לחתוך את ערלת ליבנו - שכולנו נושאים אותה, שזה לחתוך כל מה שיושב לנו על הלב כקושי וממש חונק את חיותנו. וזה תמיד מתחיל מ איך שאנו תופסים את המציאות. אם נתפוס את החיים בצורה של אמונה בהשם - ״העורלה״ תוסר. אם נתפוס ״עשו לי לקחו לי..״ - העורלה תחנוק את האדם והשם הטוב, שזה הרגשת הביטחון והשלווה לא יורגשו בליבו. יוצא, כי קודם עלינו להסיר את העורלה מליבנו ורק אז נזכה שהשם ישרה עלינו. אברהם - לשון לברוא בתוכנו אלוקות. שרה - להשרות בנו את השם יתברך. המספר 99 - מעבר לגיל הפיסי מרמז על עניין רוחני, כל התורה למעשה עיקרה רוחניות, ולכן, המספר 99 טומן סוד והוא 18 - ח"י - והוא רמז לחיים שאדם יכול לחוות אם יבחר לנהוג כאברהם אבינו - שהלך במסירות נפש עם בוראו ולא נתן להרגליו ומחשבותיו להשפיע עליו. חשוב שנדע - זה שאנו נושמים לא אומר שאנו חיים. חיים - זה "חי ים" - זה לחיות את המרחב האינסופי בלי דאגות ושום חשש, רק ביטחון נחת ואמון בבורא והשגחתו עלינו. המילה 'הימולו' - זה חיתוך העורלה - בסוד - זהו רמז לחיתוך הרעילות המחשבתית המשתלטת על ליבנו כשאנו מאבדים איפוא שליטה על חיינו. 'בשר ערלתו' - בסוד - זה הכיסוי על הלב!! כיסוי המהול ברעילות המונעת מהאדם את יכולת ההשפעה הטובה לעולם. אבאאאל'א - טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף - נ ק ו ד ה. אברהם אבינו מלמד אותנו דרך איך להסיר את עורלת ליבנו ע"י בחירה ועזיבת החטא - ההחטאה מהמטרה העליונה של האדם, שהיא תמיד להפוך לאדם משפיע. אדם עם עורלה על הלב נמצא רעיל וחסום ובוודאי שאינו יכול להשפיע. שנזכה לדעת לדעת לדעת למילים. ולדעת ללב הטוב שלנו שהופקד בנו לזמן קצוב ולמטרת חיים נעלה - לחיות.