'ספירת העומר' - מה אנו סופרים, ומהו בכלל 'העומר' בסוד?

 בואו נודה שספירת העומר, ועוד לא מעט חגים יהודים נתפסים בשכלנו כ חגים שאותם צריכים לקיים בעיקר הקהילה הדתית, אך מה אם נגלה כי בכל חג ישנה הזדמנות פז לכל בר דעת, להתחבר לשיא הפשטות של החיים ולשמחה הכל - כך אותנטית שמקורה 'אהבה ללא תנאי'. כל חג מביא את הגוון שלו, את הייחודיות שלו ואת הדרך לגילוי האדם, אותם כולנו צריכים ללמוד, מהסיבה שכולנו מחפשים את אותה פשטות, ואותה השמחה ואותה שלוות הנפש שלא תלויים בדבר חיצוני. ואת אלה ניתן למצוא כשמבינים מה עומד אחרי כל חג יהודי. בואו נגלה: אנו נמצאים בתקופת ה 49 ימים לספירת העומר - שהם בדיוק 7 שבועות מתום חג הפסח ועד לערב שבועות - 'קבלת מתן התורה', שנחגג במשך אלפי שנים לדורות לציון מעמד הר סיני וקבלת התורה לעם ישראל. מה הסוד? נשאלת השאלה: וכי מה, בורא עולם לא יכול היה לתת/להוריד לעם ישראל את התורה לאחר יום או יומיים מתום חג הפסח, למה צריכים כל כך הרבה ימים? תשובה: בגלל העניין הרב שיש בתהליך! והרי שכל בר דעת שהחל לחקור אודות חכמת הבורא, מבין ויודע כי חכמה נעלה טמונה בתורה שקיבלנו בחסדי שמים ובוודאי שגם כאן ב 49 הימים הללו. ובכן, הקב״ה "מחכה ומצפה" שנדע ונחווה בנפשנו אלוקות! אלוקות = חופש פנימי, שמחה פנימית, שמתגלמת לאהבה לכל אדם בלא תנאי. ולכן הוא נותן לנו דרך המתפרסת (לכן המילה 'ספירה') ל 49 ימים, דרך המאפשרת לנו להתכנס פנימה לתהליך קסום שתכליתו להביא את האדם הנאור לבשלות רוחנית - להבנה פנימית ועמוקה של מהי באמת השמחה והיכן היא נמצאת - בחוץ או בפנים (בלב)? ורק שהאדם מגלה סוף כל סוף שאת השמחה ניתן למצוא בנפשו ע"י עבודה פנימית (שאותה הפעם ניתן לעשות באמצעות תהליך של 'ספירת העומר'), רק אז הוא למעשה הוא נכנס לזיכוך פנימי והרגשת רוממות הלב שמביאים אותו לקבלה עצמית ולשלום פנימי. הספירה פורסת דרך לאחדות. הקבלה הזאת נקראת 'קבלת התורה'. 'תּוּר' - הוא זכר היונה, ויונה היא סמל לשלום, והכוונה היא: שאחרי שהאדם זוכה להגיע לבשלות פנימית, לשלום פנימי, לחוויית חיים טובה ומטיבה, הוא זוכה לקבל תורה - לקבל דרך חיים ישרה. אנחנו יכולים לראות לא מעט אנשים שרק נראים ההולכים בדרך הישרה בגלל החזות החיצונית, אך הפנימיות שלהם רחוקה שנות אור מאלוהים/מהאחדות הפנימית שאותה צריך לחקור ולא די בלימוד הפשט. ולמה 'שבועות'? מעבר ל 7 שבועות יש כאן רמז ל 'שובע' ל 'שביעות רצון' - שאדם מגיע אליו רק שהוא מגלה את המזון (הרוחני) האמתי בחייו, ולא רק מגלה אלא, חג סביבו. סוד נוסף, 'ספירת העומר' - בסדר אחר של האותיות תיתן לנו את צמד המילים: 'פריסת עורמה'. מה הקשר? על הפריסה דיברנו בפן של תהליך הבשלות הרוחנית, אך פעמים שאנו בתהליך הפוך מבשלות, תהליך של ריקבון (רוחני) ממש, שמתנהל לא פעם  בדרך של עורמה - ערמומיות/רמאות, שהיא קודם בתוכנו, הנערמת ל 'עומר' (כמו עומר שיבולים) על הנפש, מייבשת אותה ומשבשת בתוכה את הבשלות, את הטוב שהיא. אך לצד ה 'עורמה' הפנימית, ישנו 'מֵעוּרֵה' פנימי - חלק בתוכנו הקשור/שלוב באחדות, ואותו אנו חייבים לגלות, למען הסדר הטוב, למען מי שאנו באמת - 'אורות' גדולים המתפתחים לעומרים מאוחדים, המסוגלים לקבל דרך חדשה, נתיב חדש לחיים. 'ספירת העומר' הוא מעשה, תהליך, קריאה משמים לאחדות פנימית בנפש האדם שתביא מאליו לאחדות חיצונית - שהיא גאולה שלמה. חשוב לציין כי בכל רגע אנו נקראים להתכנס פנימה, אך כאן בספירת העומר מדובר ב ת ה ל י ך שלב אחר שלב (כשם שרופא לא מיד מקבל הסמכה, כך הנפש לא יכולה לקבל תורה, בלא תהליך). מעניין כי 'ספירת העומר' בגמטריה נותנת לנו ,45 וגם המילה 'גאולה' היא 45 בגמטריה, מה שמאשר לנו עפ"י תורת הקבלה/הסוד - כי תהליך פנימי באשר הוא, כגון: ספירת העומר, הוא תהליך של גאולה - גאולת הנפש. שנהיה לעומרים בשלים - שלום עלינו. ולמה מדורה? שהנפש לא תישאר "רדומה", אלא מוארת ומאירה כמדורה. *49 עפ"י הקבלה הוא מ"ט שערי טומאה - המלמדים אותנו הכיצד ניתן לצאת מתוך טומאת המחשבה כפי שציינו: ע"י תהליך פנימי עמוק שאותו מובילה תורתנו הקדושה ומובילה אותנו אל ה 50 - שהוא שער הקדושה שבמחשבה המשתלשלת אל הדיבור והמעשה. יוצא כי התורה שלנו היא המנטורית ב ה הידיעה שהכלים שלה עבורנו הם הפרשיות והחגים - ואוווווו. בעוד מספר ימים ניכנס לחג ל"ג בעומר - שהוא יום ציון הילולת התנ"א הקדוש לדורותיו - רבי שמעון בר יוחי שזכותו תגן עלינו, אמן, שכתב ברוח הקודש את הזוהר הקדוש שהוא אוצר חיינו - תורת הסוד, הפועלת למען גילוי האור הנסתר בכל נשמה ונשמה יהודית. חג שמח.