נַרְקְסִיזְם - יַזָּם סַקְרָן (סוד הניכור הרגשי)

המאמר הבא יעסוק בסוגיה לא פשוטה בכלל, ועל כן, כדאי שננסה להבין מה עומד אחריה. אנו אמנם בדור שנראה הקשה ביותר על פניו, אך הוא המסוגל להביא את הגאולה. וגאולה, היא בעיקר גאולת הנפש. ולכן, זהו הדור הכי מיוחד בעיניי. ולמה הכי מיוחד? בואו נחשוב יחד, איפה האדם הכי מתקרב לבוראו, כשהוא נמצא בתחתית או שהוא נמצא במעלה? והתשובה בוודאי בתחתית, וזה למה הדור הזה שנמצא בתחתית של התחתית, הזועק לישועה גדולה, מסוגל להתעלות לצדיקות גדולה שהיא לשמה. הסוגיה תעסוק תופעת הניכור הרגשי - העונה לשם 'נרקסיזם', שבעיניי, קיימת אצל כל בני האדם. מהסיבה המאוד פשוטה, מי מתעסק בכלל עם כל ענייני הנשמה. והרי שכל הדיבור על 'נשמה' מרגיש לא מהעולם הזה, במציאות שנלחמת על חיי היום יום.  וכשאין התייחסות לנשמה, זה כשלעצמו ניכור לאדם. אדם שלא מתפנה לנשמה וצרכיה, נמצא מנוכר מעצם קיומו. וכאן מתחילה הדרמה למעשה.. כולנו רוצים להרגיש אהובים ושייכים, ולכן עד שנגיע להבנה שעלינו להתייחס לרוחניות שבנו, נעבור בדרך אינסוף מהמורות עם בני אדם. ניתן לראות כי התופעה מופנית בעיקר כלפי הגברים הנמצאים כפוגעים בנשותיהם. זוהי בהחלט תופעה שכדאי שנתעכב עליה טיפה, כי כל דבר שנחקור אותו לעומק, יוליד הבנות אחרות, יותר שורשיות. כמו-כן, בוודאי שגם גברים, יכולים להעיד שגם הם חוו/ים סוג של התעללות בקשר, והשאלה היא: איפה שורש הבעיה, ולא מי הבעיה. והשורש מתחיל מהנחש - שבא לפתות את האישה. (מסיפור אדם וחווה) והמשיך הסיפור, שהאישה באה לפתות את הגבר. יוצא, שמאחר, ונחש פיסי לא באמת יכול לפתות את האישה, אלא, הנחש שבגבר, הוא לכתחילה נמצא בעמדת היוזם והמפתה. והרי, כי האדם הראשון נענש תחילה כי האשים את האישה ולא לקח אחריות למעשיו, ולכן, תיקונו יהיה לקחת אחריות על מעשיו. והסוד - קבלו כמה חידושים מתוקיםםםם (כשהשם מגלה, הוא מגלה הכל). האדם נענש "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה..". לפי הפשט - הגבר נענש בעבודה קשה לפרנסתו (וזה מה שכל העולם חושב). בסוד (וזאת האמת לאמיתה), כתוב: '"בְּזֵעַת" והכוונה: בעזות וכעסך (אַפֶּיךָ), תכלא (תֹּאכַל) את המלחמה (לֶחֶם) הפנימית, 'עד שובך אל האדמה', עד שובך אל- 'הדמה להשם'. מבינים מה יש בסוד? שמים וארץ מהפשט. האדם/הגבר העז פנים/הכעסן, כולא את עצמו במלחמה הפנימית שלו. ולכן, הוא מחויב לברר למה הוא עז/חצוף וכעסן. מחויב לעבוד קשה בפנימיותו עד שישוב לדמות לבוראו - שזה להפוך להיות משפיע טוב. לסיכום: תפקיד הגבר לצאת מהאגוצנטריות שלו אל ההשפעה. ואת זה הוא יכול לעשות רק ע"י הידמות לבוראו. זהו שורש הניכור/הנרקסיזם. והאישה נענשה: "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" - והכוונה מתוך העצב, תתעצבי ותולידי מבנה (בנים) אישיות חדש. סודותתתת! תפקיד הגבר- להתגבר ולהשפיע. תפקיד הגברת - להתבגר ולקבל ממנו. (נקבה=נקב ה'). הנטייה האנושית היא תמיד לחפש אשמים לכאוס במציאות. ואילו, לקחת אחריות מרגיש כמעט בלתי אפשרי. אז כחוקרת נפש מוצאת את עצמי לא פעם מבררת אודות התנהגות מסוימת בנפש האדם. מעניין אותי ממש לדעת, מה המקור/השורש של התנועה/ההתנהגות השלילית בנפש, והאם ניתן להפך אותה לתנועה חיובית. או שמא זה בלתי אפשרי. נוטה להאמין כי אדם רציני, שמבין שכל תכליתו בעולם לתקן את מידותיו ונפשו, יוכל להשתנות. והשינוי מתחילה בהבנת המציאות מתוך "עיני" התורה. ועל - כן, כדי לעשות שינוי אמתי נצטרך לחזור לשורשים שלנו. כפי שעשינו עד כה. ומכאן נמשיך.. כתוב בתורה: אדם, פרא אדם יוולד". ואומר: שבתחילת דרכנו כולנו פרא אדם, כולנו מתנהגים בצורה לא מטיבה. אדם יכול להתהלך בעולם חיים שלמים ולא לדעת את זהותו - הוא מתהלך כאדם זר, לעצמו, וכל מה שהוא יודע על עצמו זה שהוא בן של.., בן זוג של.., עובד ב.., אבל על הפנימיות שלו, הוא כמעט ואינו יודע דבר. והרי שהוא זר. אדם בלא הכרת נפשו, זר לעצמו!!! ובוודאי שיחווה זרות מחוצה לו (במציאות). אחד מעקרונות הבסיסיים של הקבלה הוא: 'עולם פנימי מוקרן לעולם חיצוני'. ואומר: שכל מה שקורה לאדם במציאות, משקף את מה שקורה בפנימיותו/בנפשו. אין לאן לברוח. בלי שאדם ידע את נפשו, הוא יחיה כל חייו בלופים ולא יתקדם לשום מקום. הרי ההתקדמות היא רק בנפש. על כן, להגיד שרק גברים נשאים של הניכור, זוהי טעות הנובעת מחוסר הבנה. ומי שיעז לצלול קצת אל האמת הפנימית, אל עולם הקבלה, יזכה לעשות ממש סדר בנפשו. אנו חיים במציאות שבה רובנו הגדול, עסוק כל חייו רק בדאגות וכסף כסף כסף, ולא מתעוררים להבין שהכל בידי שמיים, והרי שהמאמץ יתר על המידה מיותר בעליל?! היהדות - אינה ממתגת בני אדם, ובטח שלא מתעסקת בחיצונית, אלא בפנימיות - עיקר העיקרים. אז כל השיח התדמיתני: ״נרקסיסט״, "אופטימיסט", זה לא העניין. העניין הוא עד כמה אדם מנוכר יותר או פחות מעצמו. ומהו מנוכר? אדם שכל מחשבתו - 'מה יצא לי מיזה'. וזה טבעי, אמרנו שבתחילת דרכנו במסע החיים כולנו בבחינת 'פרא'. אך בשלב כלשהו, אדם אמור להתפקח ולראות לא "מה יצא לי מזה", אלא, איך אני יכול לעזור לאדם שמולי גם כן להתפתח. אבל מתוך כנות אמתית. אך המעבר לתנועה שהיא הפך ניכור - של נתינה לאחר, יכולה להתקיים באדם רק שהוא מפסיק להתנכר לעצמו, שזה לראות בעיקר את האינטרסים האישיים שלו ולהכיר ברמאות של עצמו, אחרת אין ריפו. זה או להמשיך להתחזות, או להתחיל להתרפות. וכאן ניכנס ממש למהלך המדהים של קב"ה, ונראה איך בדיוק הוא נעזר בנו להביא אותנו אל נקודת האמת. ושימו לב, היטב מה קורה לנו במציאות. אמרנו תחילה שאנו נולדים פרא, ומצד שני כתוב בתורה: כי האדם נברא בצלם אלוקים. מה יש כאן? פרדוקס נכון? פרדוקס המסביר את הדרמה האנושית, את הריבים בין בני זוג, בני האדם וכו'.. אך גם נותן תקווה, יש לאן לשאוף. מהפרא והניכור,- אל הצלם והאחדות. ואנחנו כולנו "נופלים" באמצע. למה? כי קשה מאוד בדרך הטבע להשתנות. ואם לדייק, בלתי אפשרי בדרך הטבע להשתנות! אנו חייבים עזרה מחכמה גבוהה יותר - שהיא לימודי הנפש. אז הבנו עד כאן, שאדם נולד עם חלק בהמי וחלק אלוקי, וכל המלחמה הפרטית שלו, נובעת מהרצון הבהמי שלו לקבל מהאחר דבר מה. אישה רוצה לקבל יחס ואהבה, וגבר לא נותן לה - מאבק! גבר רוצה שאישה תאהב אותו והיא לא מסוגלת - מאבק! וכאן, כדאי שנעשה stop. וננסה להבין למה בכלל המציאות הפגישה אותנו עם אדם פלוני. הרי לאלוהים לא משעמם, שום דבר לא קורה סתם, ואם הוא הפגיש שניים, יש לכך סיבה שורשית. והיא: לעזור לנשמות להתפתח לחלק האלוקי שבהן. וכאן, אמקד את תופעת הניכור בין בני זוג. כי שם היא הכי הכי בולטת, וממנה ניתן להבין הכל על האופי האנושי. אז כפי שציינו, האדם שמולנו, הוא שיקוף שלנו, ואומר: שאם הוא מתנהג לא יפה, גם אני לא מתנהג יפה. ואם הוא השיקוף - אני המקרן. אז תגידו לי איפה הבעיה עכשיו? הסתכלות שכזו, עוד לפני שניכנס לדקויות, אמורה להשקיט באדם את הכאוס והבלגן, על אף, שתחילה הוא מאוד יתנגד. כי להודות שאצלי הבעיה, אחרי שנים של מחשבה שהאחר הבעיה, היא בהחלט תסכול ואי נוחות. אבל זאת הדרך האמתית לפי הספרים הקדושים, שתוציא את האדם או לפחות תסלול לו דרך יציאה מהתסביך האישי שלו. נק' מבט נוספת - 'אין האדם רואה נגעי עצמו אז מראים לו בחברו' - כל מה שאדם פוסל באחר, קיים בו. האדם לרוב לא מודה, אז מה שעושה קב"ה, מפגיש אותו עם אדם עם אותם הפגמים כשלו, שיכעיסו אותו, ויגרמו לו להבין שזה אצלו פנימה, והאחר נשלח רק לשקף זאת. זאת בהחלט הסתכלות חדשה בדור שלנו שיש בה מזור עצום לנפש האדם, ולחברה בכלל. הסתכלות שהאחר אשם היא שקר מופרך שאין לו הופכין. ועל כן, ניכור לעולם ימשוך ניכור. ניכור בא לידי ביטוי: בהתעללות נפשית ופיסית, התעללות סמויה (האדם על פניו משחק אותה שה תמים, אבל בתוך תוכו ערמומי ומתוחכם כנחש), התחזות, בגידה, שקר ומרמה וכו'.. הנולדים מתוך בגידה עצמית וכדי לנסות להרגיע את הנפש החסרה, שלא באמת מתמלאת, ככתוב: "והנפש לא תימלא". אדם מנוכר משתגע, ולא מבין היכן למצוא מרפא לנפשו העייפה. וכאן, כדאי שנדע, שעל אף שכולנו מנוכרים, יש ביננו מנוכרים יותר ומנוכרים פחות. תלוי את מה נבחר להזין בחיינו, את הנפש/נשמה, או את הגוף. *ורגע, אל נטעה לחשוב כי אנשים דתיים לא מנוכרים בגלל שהם לומדים תורה. תורה בלא רוח/בלא פנימיות, היא תורה בלא חיים, היא מוות לנפש, ויוצרת ניכור/ריחוק גדול יותר. אז הבנו שעל כל המציאות אחראית הנפש/עולם הרגש, ואם לא נלמד אותם, נסתבך! לצורך המשל, אדם שיש לו 'פריצת דיסק', מתחייב לעשות רנטגן. נפש - לא ניתן לראות בשום רנטגן, רק בבני אדם. (יוצא, שבני אדם הם מעין מכונות רנטגן לגילוי פגמים רוחניים) נקודה למחשבה... וכשאנו מונחים באמת, קל יותר לעשות תהליכים פנימיים, ולצאת מהדרמה והמפח נפש, המתמשכים בלי סוף. היופי בדבר, שכאשר אנו מתבוננים פנימה, ומבינים שאצלי יש מה לתקן ולא אצל האחר, המציאות משתנה לטובה - אנשים לא אמתיים/המנוכרים יוצאים מהחיים, ובמקומם נכנסים המאוחדים/המדויקים יותר בנפשם. חשוב לציין, כי אין קשר בין ניכור לטוב לב, אדם יכול להיות ממש טוב, אבל הניכור העצמי שלו גורם לו להתנהג בצורה רעה. ומה בכל זאת ההבדל בין גבר לאישה הנושאים ניכור? ההבדל הוא בדמות ההורית שהכי דומיננטית בחיי הילד, לרוב,  זאת האימא. ככתוב: "תורת אימך" - הילדים בעיקר מושפעים מהדרך של האימא. אם הייתה היא מאוד קשה עם עצמה, קברה את יופייה הרוחני, ושמה "מסכה" שנים רבות, כך גם הילד. ואומר: כי כגודל הניכור ש באימא, גודל הניכור שבילד/ה. מה עושה המציאות? מפגישה בד״כ שניים מנוכרים מעצמם, ומציפה מתוכם את כל המשקעים למען הריפוי שלהם. למה? כי זה העולם, באנו לכאן למצוא את הנעלם שבתוכנו!! באנו לתקן את הנשמה ובעיקר לשחררה מכל מה שכובל אותה - שזה תמיד משקעים מהעבר. אשתף אתכם, כבר כמה ימים שאני "עומדת" על המאמר הזה, וממש מנסה להיות הכי ברורה, ויוצא שאני כותבת ומוחקת מספר פעמים, משנה, גוזרת, מדביקה.., מהסיבה שאני רוצה להביא את המסר בצורה הדרגתית וממש לבנות כאן 'רצף הגיוני של מצבים' שהנפש שלנו עוברת כדי להגיע לתיקון שלה. וכאן, הייתה לי ממש התלבטות, האם בכלל להכניס ידע עוד יותר עמוק, ועוד יותר שורשי, ואמרתי לעצמי, אם לא אעשה זאת, זה להסתיר את האמת. והאמת היא אחת - שיש לנו עסק רק עם הנשמה שלנו, ולא עם שום אדם!!!! וכאן, כדאי מאוד שנפקח כולנו עיניים, אוזניים וכל המקלטים, כי אני נכנסת לרובד לא מהעולם הזה, מעולם הקבלה. קבלה - עוסקת ברזי הנשמה. ומי מאתנו לא רוצה לדעת מה הסוד של כל הדבר הזה שנקרא עולם ואדם? גם אם לא נודה, זאת עובדה שכולנו חולמים להרגיש טוב ולהיות משוחררים. הנשמה שלנו - זאת השוכנת בתוכנו. האם אנו יודעים היכן היא הייתה לפני שהיא נכנסה לגוף? (א-נשים, אם נבין את זה, נבין הכל, תנסו להיות בתדר נקי ומקבל). הנשמה - הייתה במקום שכולו אור, זיו ועונג. ככתוב: "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות"  (עץ החיים). קולטים? לפני הכל, היה רק אור, ובשלבים ממש, קב"ה יצר את כל הבריאה, וכשהכל היה מוכן, הוא ברא את האדם - ככתוב: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה". ז"א שכדי לבנות אדם - ישנו צורך בשלבים. וכאן יש סוד, שאותו מגלים לנו המקובלים - טרם כניסת הנשמה לגוף, מראים לה את המסע שהיא תעבור: ההורים שלה, בני הזוג שלה, הסביבה שלה, האירועים שהיא תעבור וכו'.. מראים לה הכל, אם היא מסכימה לכל מה שהראו לה, נוצר עיבור במציאות שהשותפים לו הם הגבר והאישה. (שנבחרו תחילה כן?!). מבינים מה זה שבני הזוג נבחרים לנו מראש, למען מטרה מסוימת? והמטרה תמיד להתפתח ולגדול רוחנית. מה זה לגדול רוחנית? זה להבין מה הכאב האישי שאני סוחב/ת, להכיר בו, להודות בו ועליו ולהתפתח ממנו. למשל: אם אישה מרגישה ביחסים הזוגיים שלה שהיא לא אהובה ואף דחויה, יש כאן הצלה ממש! איך הצלה? אם היא חיה עפ"י עיני היהדות כפי שלמדנו, היא אמורה להבין, שהאחר משקף לה שהיא לא מרגישה אהובה בעיניי עצמה. והיא בלי לשים לב דוחה את עצמה. איך? ע"י הקטנה עצמית, והישארות במערכת יחסים "קטנה" שאינה מטיבה עמה, ואף משאירה אותה מנוכרת מעצמה. מה שיקרה במציאות זה ככה: אם אותה אישה לא תגדל להבין את ערכה, היא במו ידיה תהרוס את עצמה, ותמשוך אליה גבר שכל הזמן ילחץ לה על הכאב שהיא מסרבת להכיר בו. אם היא מרגישה בתוכה לא אהובה, הם ישקף לה זאת כהוגן. (הוא בשליחות לחלץ כאב זוכרת?!). אז כמה שנגיד הוא והוא והוא... הוא רק משקף, תלמדי דרכו ותלכי ממנו. דעי! רק ביום שאת תהיי בטוחה בעצמך, הוא יסיים את תפקידו בחייך, וישלח ל "פרויקט" הבא (מה שאנו קוראות לקורבן הבא). עם כל הכאב שבדבר, בהסתכלות הנכונה, הוא מתנה מהשמיים - הוא נתן לך אותך בחזרה. זוהי בדיוק ההטבה וההשגחה העליונה, מכל המפגש שנוצר לכתחילה לרפא אותך! זאת דרכה של הריפוי, דרך בני אדם מנוכרים. עלינו לעשות כל שביכולתנו להתאמן בהתבוננות אל ההשתקפות, ע"מ שנוכל לחוות את האושר והדיוק בחיינו. אחזור עוד טיפה לפסוק: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים.." - מה כולנו חושבים? שהאדם נוצר מהאדמה, מעפר. זה בפשט נפלא. אך בסוד - וכאן אניח חידוש מתוק מדבש!!! השם יצר את האדם מן ה פרע שהוא, מן המופרעות שהוא. השם פורע את האדם מן הדמיון של עצמו. איך יודעת? מתעמקת במילים, ומנסה להבין מעבר למילה. 'עפר' רומז על פורענות, ו'אדמה' דמיון.. ואם נשאל למי השם מגלה? כתוב: "סוד השם ליראו". כל אחד מאתנו יכול לגלות סודות, העניין עד כמה אנו מחוברים לאמת. כי אם האדם לא מחובר לאמת, תורה לא באמת תעניין אותו ואף תציק לו, והוא לא באמת ימצא זמן אליה (כמו לאשתו), אלא אם הבטיחו לו שהיא תקדם אותו - ככה חושב המנוכר - לצרכיו האישיים בלבד ("אין לו אלוהים"). המילה 'פרע' משמעותה גם פריעה/לפרוע, כמו בברית מילה - התנאי ליהודי כשר הוא 'הפריעה' - פורעים ממנו את "העורלה/החשכה". יוצא, כי אדם מדומיין הוא אדם חשוך. הדמיון הוא כלי מצוין כשעובדים איתו בדעת אלוקית. נחזור לנשמה - האחת ויחידה. מהרגע שהנשמה נכנסה לגוף - היא למעשה ננטשה מהאור והעונג האינסופיים, אל עולם שהיא מתחייבת למצוא בו את הנעלם, ונעלם, נעול בנפש ומתגלה לעולים לדעת השם. משמע: הנשמה באה לעולם שזר לה, מוזר לה. זה כמו לשים אדם במדינה שזרה לו, בואו נחשוב כמה קשה יהיה לו להתאקלם. ככה הנשמה שלנו, בלי פנימיות התורה, היא לא תתאקלם לעולם! היא תמיד תרגיש זרה ולא שייכת. אחחחחח כמה כמה שהתורה היא תורת חיים. אם כך, אנו מבינים עכשיו מהו שורש הנטישה/הניכור זה בכלל לא בעולם הזה, זה לא משהו ארצי, זה משהו שמיימי. הנשמה כל הזמן מרגישה צורך להתענג וליהנות. מהסיבה שהיא מתגעגעת לטוב האינסופי - שזה ׳להתענג על השם׳. ככתוב: "הָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִדּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִמָּצֵא". מבינים מה קורה מאחורי הקלעים? מבינים מה זה הנשמה שלנו השוכנת בגוף שלנו, ואנו בספק אם בכלל מזכירים אותה בחיינו, והיא שגם ככה מרגישה עזובה וכואבת בתוך הגוף הקטן הזה, נאלצת להתמודד עם הדחייה האנושית, אז היא מכאיבה בחזרה (ע"י אדם). נכאיב לה הרבה, יתעללו בנו הרבה. מסקנה: אם נישאר רדומים ומנוכרים, למציאות לא תהיה ברירה, אלא, להפגיש אותנו עם ניכור בחזרה, בדמות אדם פלוני אלמוני. כולנו שמים לב שמשהו קורה בעולם, ובארצנו בפרט. לא צריכים להיות חכמים גדולים בשביל להבין שקורה משהו לא רגיל. אנחנו רואים מלחמה בזמן שמתרחשת כאן החלמה אנושית. אם נישאר ילדותיים ומאשימים לא נגלה בחיים אהבה, רק שנאה. אנו בימים של גאולת הדעת שזה גאולת הנפש. ניכור רודף ניכור - דומה מושך דומה. כולנו איפה, מתמודדי נפש, מוסתרת יותר או פחות. מאיפה הביטחון? קב"ה יצר את התרופה לפני המכה, קרי, את התורה לפני האדם, ותורתנו היא תורת הנפש. והרי שהיא עוסקת בנפש האדם. על כל אדם מוטלת אחריות הבירור ועבודת השיקופים והמידות. התעללות מתחילה תמיד מהתעללות פנימית שנשקפת במציאות. ואם נשאל לגבי התעללות בילדם קטנים ומבוגרים וכו..? באמת באמת שאין אנו יודעים חשבונות שמיים, וכל נשמה מקבלת בעולם הזה בדיוק את מנת חלקה לתיקונה. ואומר: שאין רע יורד מן השמיים, והכל זה חסד גמור וטוב גדול המוסתרים בדרמה האנושית במטרה לגלות האחדות שבלב. השם רוצה את הלב שלנו, וכשאנו מנוכרים זה כאילו אין בנו לב. אז בטח שאין באמת קשר אמתי עם השם, עם האישה, עם הילדים.. הבנו?! איך יודעים שאדם מנוכר? לא משנה מה יהיה לו, הוא לא מרגיש אושר. ולמה? כי הוא מדומיין ומופרע. מקובלים מסבירים כי אדם יכול לגאול את עצמו בשתי דרכים: האחת - בדרך ייסורים. השנייה - בדרך תורה - בדרך של דעת השם, שזה להבין את המציאות מתוכנו. שינוי תפיסה משנה חיים מקצה לקצה. התורה - "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". גם חווית ההתעללות במציאות תכליתה שלום. הלא אין שלום בלא מלחמה. נשמות ישראל - בואו נתעורר אל עצמנו, ונתמקד בנשמה שלנו, שאנו במו ידינו משחיתים אותה ומתעללים בה ומתאכזרים אליה, אז איך אנו רוצות שלא נחווה התעללות במציאות ע״י אדם אחר. זוהי תזכורת להיכנס פנימה, לנשמה ולברר מה היא רוצה. זה יכול להיות מול בן הזוג, מול הילד/ה שלנו, מול השכנה, מול המעסיק, האח הדודה וכו.. ״הרבה שלוחים ישנם למצווה״. ואם נשאל איזו מצווה, יש בהתעללות? שהיא מצווה עלינו להתאחד עם הנשמה שלנו (וזה כשאנו בדעת השם, כי בדעת אנושית, זה דרמה שלא נגמרת) כתוב: ״הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים״ - כולנו בתהליך התפתחות מתמשך, אנו לא יכולים למנוע כלום, (מלבד את הסבל אישי). ממש כמו תינוק! אנו לא יכולים להתערב בהתפתחות שלו, רק לדאוג לאיחוד הזוג. (יראת שמיים היא איחוד זוגי עם קב"ה). נשמות עקשניות, בד"כ סובלות יותר, כי האגו אצלם חזק, ואגו תמיד חוסם אושר. אבל בחיבור להשם האגו מתרכך. כאשר קב״ה רואה כי ישנה נשמה שלא כנה ואמתית עם עצמה, הוא "נותן" לה להמשיך לסבול. כפי שציינו, מחבר אותה לנשמה מנוכרת הבאה בתור, וחוזר חלילה. (השם יעזור שנדע ונינצל). יוצא שכולנו עובדים בהצלת נפשות ממש, אבל זה רק בראייה התורנית. יוצא, כי הכל מתוכנן מראש ובלי אותה נשמה "מתעללת", האדם הנושא ניכור קשה בתוכו, לא יכול להתאחד עם נשמתו, שזה עצמו, בכבודו ובעצמו. תקשיבו זה חקר נשמות מטורף. אז טרם שנחווה אחדות ושמחה, נחווה נפרדות וכאב. ככה זה! ועכשיו ניכנס לסוד המילה, שתגלה לנו איך את הצד החיובי שבמילה. המילה 'נרקסיזם' - מכילה בתוכה את המילים: יזם, סקרן, קרס, מזין - זימן, קר-ריק-קיר, ריסק, סר, קיסר, נרקיס, קרן, מזיק וכוי..ואומר: שיש לאדם שני מסלולים בחייו, כמו שציינו: או הוראה או ייסורים. אדם מנוכר שלא פותר את עצמו - נשאר מנוכר ומתעלל. ואילו אדם שנאבק לפתור את עצמו, נשאר מואר ומתהלל. ככתוב: "יגעת ומצאת תאמין". *איך נראה גבר מנוכר בקשר זוגי מתעלל? עסוק במרדף, מנסה להזין את הריק שבתוכו (שלא מתמלא לעולם כן?!) - מזמן אירועים של כאוס, לוקח סיכונים (ריסק), הוא סר מעצמו, מזיק לעצמו ומאליו לאחרים, לעיתים נראה כגבר ׳אלפא׳ כמו פרח ה ״נרקיס״, היודע לשים ב ״קרס״ את ״הפיתיון״ שזה - הקסם האישי והמסכות הרבות שהוא מתכסה בהן כדי ללכוד את האישה שהוא רוצה שתמלא את הריק שבתוכו, את האהבה שחסרה לו, את הלב הרדום, שמשבש לו את החיים. הוא מרצה, בתוך תוכו הוא פחדן ממש (שם הילד המבוהל), הוא שחקן מעולה! הוא מחפש אישה טובה, יפה ומעניינת, אבל מהר מאוד גם ממנה משתעמם (הסיכוי שלה להדליק אותו, הוא בתנאי שהיא תתנכר אליו ותתרחק ממנו בחזרה, שם הוא מתחיל להיות נחמד יותר עד לשעמום הבא, וחוזר חלילה). הוא חי על ריגוש, ומחפש את האתגר הבא. *וכאן חשוב להבין נקודה חשובה, האדם - מחפש את מה שהוא מכיר, את הניכור. אהבה - זרה לו - וזה למה הוא עובר ממערכת למערכת ולא מוצא מנוח. חשוב שנדע, יכול מאוד להיות כי תחילה כוונות האדם כנות, אך מהר מאוד מופיע השיבוש (מחוסר ידיעת נפשו, שזה הילד הפצוע שבו) והייאוש מעצמו. הוא מניח שזה האופי המחורבן שלו (במידה והוא כנה, אחרת, הוא מאשים), המונע ממנו את הטוב. זהו האדם המנוכר - האכזר, שאינו מכיר את נפשו, ולכן פוגע ונפגע כפליים. נזכור- האדם הנרקסיסט לא תמיד מתכוון להתעלל, הוא נאלץ להתנהג באופן מתעלל ואכזרי, כי בתוך תוכו רע לו ממש, הוא סוחב הפרעת אישיות מאוד קשה שהוא לא מטפל בה או לא מודה בה. ויוצא שהוא מתאכזר ממש, והכי קשה היא ההתעללות הסמויה. הנראית כאילו הגבר ״לא עושה כלום״, בזמן שהאישה מתפוצצת מהרגשות פנימיות נוראיות. הוא יוזם ומשתדל, אבל בתוך תוכו הוא חצוי לגמרי. זה ממש שני אנשים - טוב ורע. האישה מרגישה על הסף.. ואצלו ״הכל על מי מנוחות״ על פניו כן?! בתוכו שוכנת לה סערת עולם - שתשתקף בך אישה יקרה - את תפגיני סערת רגשות מטורפת, ועוד תחשבי שאת הבעיה. סרט רע! אבל את יכולה לצאת מיזה לסרט טוב! רק תקבלי החלטה אמיצה - טיפול עמוק בך!!! הביני שהבריאה הפגישה בינכם במטרה לקדם אתכם אל היעוד שלכם!! ואת- ללמד אותך גבול מהו - ש ׳יש גבול לכל תעלול׳. וכשתביני זאת מעמקי נשמתך - תיוולדי מחדש - אמיצה ובוגרת יותר, והכי חשוב מחוברת יותר אלייך. אם את ״שומעת״ אותי אישה יקרה, ויש ביכולתי להעביר לך כוחות מחודשים לדרך חדשה - אני עושה זאת ממש עכשיו. אל תכנעי! בטח ובטח כשמדובר מדובר בך - את אפילו לא יודעת כמה אמיצה את - הטוב בדרך אלייך! אבל בואי אליו את ראשונה… בְּרֵאשִׁית.. אם לא נעצור את הקרוסלה הזאת, נתרסק! לכולנו, ישנה עבודה שורשית עם עולמנו הפנימי, אחרת, נחווה כאב וסבל. *איך מרגישה אישה בקשר עם אדם מנוכר? אז תחילה, נזכור שאם היא משכה ניכור, היא איפה מנוכרת מעצמה/שונאת את עצמה! ויש לה פה שיעור עצום לגדול ממנו לאהבה טהורה. לא להאשים - להתבונן! אז אישה לא מרגישה אהובה באמת, מבולבלת, חסרת ביטחון, חסרת אמון, חסרת אנרגיה ומוטיבציה, ובלא תשוקה לחיים (ואם שנים נמצאת בקשר כזה מתחילים תסמיני דיכאון: סטרס, חרדה וכו'..), היא לא מאמינה שמישהו יכול להיות כל כך חסר לב, כ"כ אכזרי, וכ"כ קר, מהסיבה שלרוב גבר מנוכר/מתעלל, נמשך לאישה אמפטית עם לב ענקקק, ויכולת עצומה לאהוב ולהראות אמפטיה, היא אוהבת ואוהבת, גם שנפגעת, ויודעת שהיא צריכה לברוח ממנו. למעשה, היא האספקה הטובה ביותר ללב רדום. לכן, הוא נאלץ להפגין כישורי משחק מהסרטים. היא מתרחקת מעצם קיומה, היא נכנסת למשחק שלו, ומנסה להתאים את עצמה אליו, קרי, וויתרה על האהבה שהיא רוצה לקבל ממנו, שזה לוותר על עצמה - עוול. יוצא, שכולנו משחקים, בזמן שאנו מנוכרים, לכן תופיע דרמה במציאות בין השניים שתחזיר אותם לסנטר ולשפיות, והרי שכל מטרת הבריאה היא לגלות בנו אהבה. כל מטרת החיים להביא אותנו אל האמת והאותנטיות הפשוטה. כמוכן, גם הגבר חווה את אותם התסמינים, אמרנו שיקוף, אמרנו ניכור וריחוק. ומה בכל זאת ההבדל בין המינים? אישה - עפ"י רוב, באמת רוצה להרגיש אהובה, והיא צריכה להרגיש ככה. (רק שאם היא עוד לא טיפלה בעצמה, היא תמשוך גברים שישקפו לה בדיוק את הניכור שבה, והפוך). לעומת האישה, הגבר המרוחק, כל מה שחשוב לו באמת זה הביטחון הכלכלי. איך פותרים את הפער והסוגיה? רצון, כנות ואומץ - טיפול רגשי ותורת חיים - לא הולכים לפי החוקים, אין סיכוי להצליח! ועכשיו לסוד המילה. במילה 'נרקסיזם' -מופיעות המילים: יזם וסקרן. ואומר: שאם אדם נשאר מנוכר, הסקרנות שלו עולה לו ביוקר, כי היא לוקחת אותו 'לרעות בשדות זרים'.., הוא יוזם מזימות ותחבולות, שלימים יתנפצו לו בפנים וכו'.. ואילו אדם מנוכר המטפל בעצמו, זוכה לנתב את היוזמה לקדושה. ומחפש בכל נפשו לשנות דרכיו, והופך את הסקרנות שלו לחיפוש פנימי יותר. וזוכה בע"ה שתתגלה מתוכו האהבה, האמפטיה, הרגישות לאחר (שמאוד הייתה סגורה אצלו והפכה ממש לנכות רגשית). יוצא, כי בלי יגיעה בנפש האדם, האדם יישאר שחקן במרדף. (ואם מדובר בגבר נזכור שיש ללא מעט גברים שליחות נעלה - לגאול את האישה מניכורה, הוא עוזר לה ללדת את עצמה, איך? ע"י שמכאיב לה. היא נולדת מחדש. כמו האיילה בטבע, הנעזרת בנחש כדי ללדת). 'סקרנות ויוזמה' - הן נר לרגליו של האדם המנוכר, כשהוא בוחר בדרך תורה. הן תכונות מצוינות לגילוי הנשמה והשמחה, כשהן בקדושה. נמצא, כי דווקא מתוך הייסורים שבנפש, נולדת כמיהה וסקרנות חדשה למשהו רוחני, ורק זה, בכוחו להוציא את האדם ממסגר נפשו. אדם יוזם הוא אדם חרוץ, שבדרך השם יכול להשיג את מלוא מבוקשו בעולם הזה, ושוב הכל לפי הראוי שהוא, קרי, כמה רואה הוא את המציאות בראייה הנכונה. מסקנה - אנשים מנוכרים שבסופו של דבר בוחרים בדרך קדושה יכולים להיות נשמות מוארות ומאירות. ראו ׳נר׳ - (נרקסיזם) בתחילת המילה. ואילו אנשים מנוכרים שלא מתעוררים לקדושה ונבדלים ממנה - פשוט מתבודדים בנפשם, ונשארים חמדנים ואכזרים כלפי עצמם וכלפי סביבתם. יוצא כי: 'נרקסיזם' היא: בעיית אישיות מאוד קשה, שתכליתה גילוי האור הפנימי שבאדם. כל נשמה ומידת ניכורה, וכל נשמה ותפקידה במערכת. נשמה שיעדו לה תפקיד נעלה - תחילה, תהיה מנוכרת מעצמה שנות אור. משמע: כגודל הניכור שבאדם, גודל אורו הפנימי. העצבות שבאדם נובעת דווקא בגלל שהוא לא מצליח להשיג את האור שקיים בתוכו. אז אישה יקרה - קחי אחריות עלייך! אהבה היא לא תחפושת, אהבה היא יצירה הפושטת כל צורה אפשרית. אהבה - היא חופש, אמון וביטחון. זכרי - אף אחד לא יכול להתאכזר אלייך מבלי שתעשי זאת קודם לנשמה שבך. שמרי על נשמתך, זה הנכס הנצחי והכי יקר בעולם, שהכי שווה להשקיע בו - הנותן "תשואה" בלתי רגילה. וגבר יקר - תתבגר! כולנו אנשים מנוכרים וכולנו אנשים טובים, הרוצים להרגיש מאושרים, אך טועים לא מעט בדרך..., והחכמה, לברוח מהחטא. (חטא, לשון החטאה, אז לברוח מההחטאה העצמית). אם את ״שומעת״ אותי אישה יקרה, ויש ביכולתי להעביר לך כוחות מחודשים לדרך חדשה - אני עושה זאת ממש עכשיו. אל תכנעי! בטח ובטח כשמדובר מדובר בך - את אפילו לא יודעת כמה אמיצה את - הטוב בדרך אלייך! אבל בואי אליו את ראשונה… בְּרֵאשִׁית.. שנזכה ברוב עוז והדר לצאת מן הניכור שבנפש, אל האחדות שבנפש - גאולה שלמה. אמן ואמן. חזק וברוך!!! תודה להשם⚜️