מַהוּ הַדָּבָר שֶׁאוֹתוֹ אָנוּ מוּכָנִים לַעֲשׂוֹת, מִבְּלִי לְקַבֵּל עָלָיו תְּמוּרָה כַּסְפִּית? שְׁלִיחוּת!

זוהי שאלה שכמעט ואף אחד לא עוסק בה, (*מלבד אנשי האמת). מהסיבה שמה לנו בכלל ולדבר הזה שנקרא: 'שליחות'? כל מה שמעניין אותנו זה לייצר כסף וכמה שיותר. עפ"י חכמת הקבלה, לכל אדם שליחות מיועדת רק לו. בכל אדם טמן הבורא פוטנציאל שתוכנת במדויק לשליחות שלו. רק מה, לגלות את הפוטנציאל הטמון בנו זה הישג ההישגים. הדבר כרוך בלא מעט סבל וייסורים. בניסיון לענות על שאלה שכזאת מהותית, לא פעם ניתקל בשכל שלנו, אשר עפ״י רוב ״יזרוק״ תשובה המחוברת לאגו. תנסו. איך יודעת? ניסיתי. כששאלתי את עצמי: ״מה הדבר שאת מוכנה לעשות, מבלי לקבל עליו תמורה כספית״. השכל ענה: ״לטפל בנפש האדם״. עכשיו, על פניו נראה הכי הגיוני בעולם, אך עמוק פנימה הרגשתי שאני לא באמת מוכנה לטפל מבלי לקבל על זה תמורה. ואז נבהלתי! הלא, איך ייתכן שכל מה שמעסיק אותי זה הנפש, ואת זה אני לא מרגישה שאני מוכנה לתת בלא תמורה. פה נתבקשתי לאמת עמוקה יותר. חשוב לציין, כי רק אדם החפץ לכנות מוחלטת, יכול למצוא את התשובה בתוכו. הרי, כללללל התשובות נמצאות אצלנו עמוק פנימה - בנשמה. אז לפני שאנו רצים למטפלים למיניהם. שכולם בוודאי טובים ועושים עבודתם נאמנה, כדאי שנתבונן עמוק פנימה. התשובות ממתינות רק לנו. אתם בוודאי סקרנים לדעת ״מה הדבר שאני…״ - אז כשהתבוננתי פנימה, עצמתי עיניים וביקשתי תשובה מהנשמה - והתשובה הייתה: כתיבה - אמרתי: "וואלה זה מה שאני עושה שנים, ותמורה אפילו לא עברה בראשי". ואומר: שזוהי השליחות שלי לעולם. ושליחות לא בהכרח מתבטאת בכסף, אלא ברצון מאוד גדול להשפיע. ככתוב: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר" - אדם מחויב לעשות את רצון הנשמה שלו, מה יהיה לאחר מיכן, זה כבר בידי השם. הבירור בהחלט מייגע ודורש התבוננות וכנות מוחלטת. אנו יכולים להעביר חיים שלמים, ואף גלגולים מבלי לדעת מה השליחות שלנו, וזה כשלעצמו צער גדול לנשמה! האדם ״שורף״ זמן יקר בלא תכלית. ואם אתם שואלים איך לי זה קרה כל עניין הכתיבה? משהו ״בוער״ בי לשתף. זה היה חודשיים אחרי שלקחתי על עצמי שמירת שבת. טוב, לנו זה נראה שאנו בוחרים לשמור, בזמן שהאמת היא: שנבחרנו לשמור. וזה הבדל שמים וארץ. ולא אכנס כרגע ללמה זה, או בעצם כן! כשקב״ה רואה כי האדם מאוד רוצה לממש את הפוטנציאל שבו וממש רוצה להכיר אותו, קב"ה עוזר לו ומכניס אותו  ל"נבחרת האלופות". וכחלק מן ההכשרה הוא מעניק לו את זכות השבת שתקדם אותו. עכשיו, בוודאי שזאת זכות הניתנת לכולם, והשם חפץ בכולנו ללא יוצא מן הכלל. אך עובדה היא שלא כולנו בכיוון. וכמו אב שמצפה מילד ספציפי ליותר כי יודע שהוא מסוגל, כך השם מצפה מנשמות ספציפיות ליותר. אז חודשיים אחרי שזכיתי בשמירת שבת, התעורר בי רצון לכתוב, רצון שמעולם לא גיליתי קודם. אז בעיניי, הקשר הוא וודאי. השבת פתחה לי את הדלת.. לעולם שלא הכרתי קודם לכן. יוצא, שבזכות ההשתוקקות לברר את הנפש, נשלחה לכבודי זכות השבת, שחשפה מתוכי את הכתיבה של חיי… מה שאומר שהשבת היוותה את המפנה למשהו עמוק יותר. מה שאומר שכדאי לנו להשתוקק ולכסוף למלוא הפוטנציאל בנו - הדרך תתגלה מאליו - אלLOVE. ועכשיו, משימה - קחו עט ודף (לא בשבת) וכנסו לבירור - רשמו: ״מה הדבר שאותו אני מוכנ/ה לעשות, מבלי לקבל עליו תמורה כספית״?! או ״אם היה לי הרבה כסף, מה בכל זאת הייתי בוחרת לעשות בעולם״? נכון, זאת שאלה קשה. להתמודד! לא לברוח. תהיו כנים. הפך כנות - נכות. יכול להיות שהתשובה תעלה מיד ויכול להיות אחרי מספר ימים. ואולי הדבר יצריך קבלה רוחנית, כדי ש "ההרשאה" תיפתח.. בסוף זה יקרה. האמינו - "יגעת ומצאת תאמין"! מסקנה: מהי תרומתנו? תמורה המהולה בהמון אהבה שלא תלויה בדבר. נזכור - לא הכל זה כסף - הכל זה כיסופים/השתוקקות לתרומתנו לעולם.  כתוב: ״השבת היא מקור הברכה״ כשנתחבר למקור - הדברים יקרו עבורנו מאליו. הלא, אין ברכה לו לאדם, בלא נפשו הרגועה והמגשימה. עכשיו, לא פעם אני שומעת: ״תגידי, משלמים לך על זה״? (אני כותבת טורים לעיתון המקומי). ואני אומרת: ״אימלא מה הפכנו להיות יצרני כסף במקום צרכני כיסופים״ (אפשר גם וגם, כן? זה לא סותר!). אין בעיה שנרצה לייצר כסף, זה בסדר גמור, אך לא על חשבון הנשמה! מטרת החיים היא להשתוקק לגלות את מלוא הפוטנציאל שאנו, אותו מגלים בחיבור לבורא ובבירור הנפש. ואם נהיה כנים, איפה אנו משקיעים יותר? בכיסופים או בכסף?! התשובה ידועה - בכסף. וזה למה לא משנה כמה כסף יהיה לו לאדם, הוא לעולם לא ירגיש סיפוק אמיתי. אדם לעולם לא ידע מהי הנאה אמיתית וסיפוק אמיתי, עד שיגע במלוא הפוטנציאל הטמון בו. כל העניין זה לא כמה משלמים לנו, אלא, כמה אנו שלמים עם מה שאנו עושים.. יחי ההבדל. כל הדברים שאנו עושים בד״כ, מכשירים אותנו לעסוק בדבר הייחודי לנו. חשוב שנדע - ברוחניות - הדברים נפתחים ע״י מצוות. מצוות - הן "מכשיר הכושר" של/אל הנשמה. ואילו בגשמיות - הדברים קורים ע״י עבודה קשה. ז״א: שהמצוות הן אמצעי מובהק לגילוי השליחות של האדם. אדם בלא גילוי, זה אדם בלא אור ובלא שמחה. אדם אולי יכול לגלות את שליחותו גם בלי מצוות, אך הוא יצטרך להתענות לא מעט בדרך (ואני בספק אם יגלה). זה תמיד או בדרך תורה, או בדרך ייסורים - בחירה/בכירע! כשרואים שאדם ׳עקשן׳ ולא מתחבר לעצמו ולשליחותו, השם הטוב מצרף לו אישה. והפוך, כשאישה ׳מתעקשת׳ לא להתחבר לעצמה, השם הטוב יחבר אותה עם איש שיעזור לה למצוא את שליחותה. יוצא, כי מצוות הן עזרים, אנשים הם עזרים - כולנו עובדים בשליחות להשגת האור העליון הטמון בנו - סודי הסודות… אדם לא מאושר, זה אדם שלא אישר את הנשמה שלו. הוא והנשמה שלו לא אחד. ולכן, הנשמה נאלצת להציק לאדם בכל מיני תחבולות ודרכים, הבאים לידי ביטוי במציאות הכוללת - החיים לא זורמים כפי שהנשימה זורמת דרכנו. הנשמה לא תניח לנו עד שנתחבר אליה, למזלנו. עכשיו, האם השליחות חייבת להתבטא בכסף? לא בהכרח. נשמה וכסף זה שתי קצוות. את הנשמה כסף לא מעניין. היא רוצה לחבור לאור…היא רוצה להרגיש סיפוק עילאי.. ולתת מאורה… זוהי התרומה… שנזכה לגלות אמן.