מַהִי אַהֲבָה? אַהֲבָה - הִיא יְצִירָה פְּנִימִית הַנֶּחְשֶׂפֶת מִתּוֹכֵנוּ ע"י קַבָּלָה עַצְמִית וְנִשְׁקֶפֶת מֵאִתָּנוּ בַּמְּצִיאוּת.
מה זה לקבל את עצמי? לקבל את העצמי זה לקבל את המקום בתוכי שחיים שלמים "חיכה" שנקבל אותו. בום אה?! מה זה אומר? אם יש בתוכי מקום בנפש שמחכה כל הזמן שמשהו יקרה מבחוץ זה הפך קבלה ואהבה. כלומר: אם אני מחכה כל הזמן לקבל אהבה/ערך /כבוד ולא מתבגר/ת לתת אותה לעצמי (שזה מאליו לאחר), כל חיי אחיה בהמתנה ואתרחק מקיומי. אני אמשיך לחכות לעצמי. מפני שהאהבה בי ולא באף אחד אחר! אז לקבל את עצמי זה להבין שעכשיו אני לא זוכה לקבל אהבה וכבוד וכו'.. וזה לא משאיר אותי ריק ועצוב. זה מבא אותי לדעת שהדרך שלי לשנות את המצב היא אך ורק שאהיה באהבה עם הרגע הזה, בין אם קיבלתי או לא קיבלתי. המציאות לא אמורה לשבש את התדר הפנימי. המציאות אמורה לשקף מה קורה פנימה ולשלוח אותנו להתמלא מחדש. אין אהבה בחוץ. אתבונן על הריק שבפנים – בנפש. אקבל את הריק והנה מתמלאת אהבה. אהבה נחשפת כשאנו עוצרים את החיפוש ומתבוננים פנימה. זה מאוד רוחני ודק אך זוהי אהבה עדינה ויפה. אנו יצרנים כן?! ממש לא צרכנים - אנו יצרני אהבה ולא צרכני אהבה!! כשאדם חושב בצורה של 'רק אם יהיה לי אז יקרה לי' שם הוא חווה לופים של אכזבה. על-כן, העצה, לחשוב כבר בצורה של יש לי, קרי, 'אני כבר עכשיו מאושר עם כל מה שיש לי'. אושר אינו תלוי סיבה. אושר הוא תלוי החלטה! רגש ה'שנאה' הוא תמיד איתות גס להעדר אהבה בנפש. אם אני שונא את האחר זה מפני שיש בי מידה של גאווה שהתפתחה לשנאה ואותה אני מוכרח ללמוד לבער. נזכור. השונא נואש מעצמו. כשיזכך את הרצון לקבל לעצמו הוא יהפוך לאוהב. עפ"י תורת הנסתר/הקבלה - כולנו ללא יוצא מן הכלל בתחילת דרכנו במסע החיים בבחינת "מגורשים" מן האהבה הכי גבוהה שהנשמה חוותה טרם כניסתה לגוף האנושי, ואנו עוברים כאן מסע למציאת האחדות והאהבה בתוכנו שאותה תחילה נחווה דרך השנאה הפנימית והחיצונית כאחד (החוץ לעולם יהיה למשקפת), ואותה נגלה דרך האהבה האלוהית. מה זה להרגיש מגורש מעצמך? כשהאדם למשל מרגיש בתוכו רגש 'שנאה' הוא נמצא בנפשו במקום לא מאוחד ואוהב, נהפוך הוא, הוא מגורש מעצמו ועליו ללמוד להתאחד ע"י מחשבה חדשה שמקורה אור ואהבה. נזכור - טרם הנשמה מתגלגלת/נופלת לעולם הזה (לתוך גוף) היא בבחינת "מגורשת" מהאהבה וכל מבוקשה לחזור למקום שהייתה – לשקט והשלווה. לכן האדם תמיד מרגיש רצון לעונג ושלווה שהם נמצאים באמונה, בהתבוננות ובאהבה בלא תנאי. אנו נשמות שמתגלגלות כאן אלפי שנים לתוך גוף במטרה לתקן משהו שלא הצלחנו לתקן בגלגול הקודם. כולנו ללא יוצא מן הכלל כבר היינו כאן, אך מאחר ולא הצלחנו לתקן, חזרנו שוב. הנשמה נכנסה לגוף עם מסלול ידוע מראש, קרי: הנשמה בחרה מראש את ההורים שלה, הסביבה והתרבות שלה, את הבעל/האישה שלה, את האירועים/הניסיונות/החוויות שתעבור במסע כאן בעולם, וזאת כדי לסייע לנשמה להגיע לתיקונה ולהמשיך במסלולה בעולם הבא. עולם לשון נעלם. ירדנו לחפש את הנעלם. איך? על ידי תהליך התבוננות בנפש של מציאת העצמי העליון. עלינו להתאמץ למצוא את העונג/העוגן האלוקי ולא את המשכורת הגבוהה (אם אפשר גם בהחלט אך לא במקום). והרי שהביטוי של השגת העונג האלוקי הוא שכר הולם: שמחה בלב, פרנסה טובה, זוגיות טובה, הפוך גוטה הפוך. בפעם הבאה שנחשוב כסף, כדאי שנתחבר למהות האמתית שהוא: כיסופים(געגוע) להשם - "נִכְסְפָ֬ה וְגַם־כָּלְתָ֨ה נַפְשִׁי֮ לְחַצְר֢וֹת יְ֫הֹוָ֥ה לִבִּ֥י וּבְשָׂרִ֑י יְ֝רַנְּנ֗וּ אֶ֣ל אֵֽל־חָֽי" (תהילים פד,ג'). וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב (תהילים עג,כח). נזכור - אנו בתהליך מתמשך למציאת האהבה שאותה משיגים בסבלנות יתרה. אהבה - אותיות אור השם בנו היום.
יהי שם יהוה מבורך לעולם ועד.