כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִתָּן לְקַבֵּל אִינְדִּיקַצְיָה לְבַיִת שָׁלֵם רַק ע"י שְׁלַב הַיְּסוֹדוֹת, כָּךְ לֹא נִתָּן לְקַבֵּל אִינְדִּיקַצְיָה לְנֶפֶשׁ מוּאֶרֶת וּשְׂמֵחָה, בִּשְׁלָבֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים.
ואם נשאל בכמה שלבים מדובר? נשאל את "הקבלן הראשי". בואו נאמר שהכל כתוב לאדם כבר מראש, זה ידוע! אך אדם בטיפשותו יכול לסבך את העלילה. איך? הוא ממשיך לעשות פעולות המרחיקות אותו מהנשמה. קרי, עושה יותר פעולות גשמיות מאשר רוחניות. בואו נודה שאם יראו לנו רק את היסודות של הבית שלנו הנמצא בשלבי בנייה, לא תהיה לנו כלל אינדיקציה למראה הבית השלם. אך אם יראו לנו את תכנית הבניה, בוודאי שתהיה לנו אינדיקציה. נפש האדם - זה לא משהו שרואים, לכן, לנסות לראות איך היא תראה בתכניות בניה רוחנית - זוהי מעין "הפרעה" לשמה. נפש נפש נפש - מי אנחנו בלעדיה? כלום ואפר. האדם עובר בחייו תלאות על גבי תלאות, כדי להביא אותו למצב של אדם. אדם - זה תואר רוחני גבוה כאן בארץ. ואם לנסות להמשיל. זה כמו הדרגה הגבוהה ביותר בצה״ל - רב אלוף. יוצא, שכולנו אמנם בני אדם, אבל לא באמת מתפקדים כבני אדם. איך אמור לתפקד אדם? להתגבר על יצרו הבהמי ולהשתלב עם יצרו האלוקי. האדם מורכב מאבא אימא ומקב״ה. ז״א שכדי שאדם ירגיש את עצמו אדם, הוא חייב להתחבר לשלושת בוראו (דורש לימוד). ואי אפשר באמת להתחבר אם לא מבררים מה מונע את החיבור. קרי, בן לא היה ביחסים טובים עם אביו, מהסיבה שהאבא רצה כבוד והילד לא נתן. הילד יהיה מחויב למצוא את כוחות הנפש לכבד את אביו (וזה קשה בטירוף, אבל מתקן ממש) ובוודאי לכבד את קרוביו, ובכך ישלים את תיקונו גם אם אביו מנוח (עמוק). דוגמה נוספת: בת לא הייתה ביחסים טובים עם אימא, כי אימא העליבה אותה לא מעט פעמים. הבת תהיה מחויבת לכבד אימא ואת הילדה שלה!!! זה מהלך התיקון. היוצר חיבור אמתי ומתקן עולמות (שאין לנו כלל השגה בהם). ועכשיו לבורא שבבוראים - קב״ה. אדם שלא נמצא ביחסים טובים עם אלוהיו, לא נמצא ביחסים טובים עם עצמו. עליו להתקרב לאלוהיו באמת - זוהי בהחלט דרך. זה ככה מידע מהצד, אודות ׳אדם׳ בקצה המזלג. אמרנו, נפש לא רואים, וגם אי אפשר לצייר. אך נפש אפשר לדמיין כמשהו נעים יותר או נעים פחות. ולכן, אם יגידו לאדם שכל מה שהוא עובר בחייו וישרטטו לו את כל הסצנות חייו.. הם במטרה לגלות לו את עצמו. הרי, שהאדם יהיה במקום טוב יותר בנפשו. הוא יבין שעל אף שהמצב נראה גרוע ומרגיש מזעזע, זה חלק מתהליך שלם. לכן מבקשים מאתנו: "תמים תהיה עם השם אלוהיך". אם ניקח בעל בית שבא לשטח לראות איך מתקדם ביתו החדש, בזמן שסיימו לצקת את היסודות, הוא לא יהיה מוטרד שאינו רואה בית שלם, כי הוא יודע שהדרך לבית שלם כרוכה בשלבים. והרי שהוא כבר ראה את תכנית הבניה וכל שנותר לו זה להקפיד שאכן בכל שלב הדברים יבואו על מקומם בדיוק מקסימלי. כך בדיוק זה בנפש. אמנם אף אחד לא מראה לנו מה אנו נצטרך לעבור בשביל לחוש נפש מוארת ושמחה, אך החכמה הפנימית שהיא תורת הקבלה בהחלט ״מחזיקה״ ״בתכניות הבנייה״ של הנפש. וזה למה אנו חייבים ללמוד את החכמה הפנימית - את נפשנו, המחברת אותנו לכל חלקינו: אבא - אימא - קב״ה ומגלה בנו שמחה. חיים בלא חכמה פנימית, אינם חיים, מוות הם. הם מרד(ף) - אינסופי. האדם נברא שלם (גם אם נכה הוא) - וכל מסעו להבין את התכנית השלמה. ובכדי להבין צריך ליצור בתוכנו כמיהה חזקה אודות ׳מי אני בכלל ולשם מה הגחתי לעולם׳ - אז בוודאי שכולנו באנו ״לתת גיחה״ וללכת. באנו לביקור קצר. ובזמן הזה אנו חייבים להכיר את שלבי ההתפתחות של הנפש. כי הידיעה חוסכת את רוב הדרמה שיש באי הידיעה. והידיעה מקצרת לנו את הסבל ומפנה אותנו לריפוי והגשמה. זה למה חובה עלינו לדעת. ואמת - שזה כל מה שאנו באנו לעשות כאן! יוצא, כי אנו מעין ״קבלני משנה״ - העובדים בקבלנות (לגלות) ובקבלה (של השלבים), כדי לבנות בתוכנו נפש מוארת ומאירה. נזכור - החכמה הפנימית - היא מעין ׳תכנית הבנייה׳ השלמה. אירועי האדם - הם השלבים להתפתחותו. אז כשאדם נתקע במחשבתו, ונעצר טיפה באמונתו, עליו לזכור שהוא בשלב כלשהו מתהליך שלם. וכמו שלא נכעס על הקבלן בשלב היציקה, כך לא נכעס על הבורא בזמן הדעיכה… יוצקים פה משהו חדש - אדון אדם. סבלנות - יום יבוא והנפש שלך תהיה נוצצת כמו בית אחרי ׳פוליש׳… אל תיפול איש. קום קרא בתחנונים… חזק וברוך.