חֲנוּכָּה = חִנוּךְ ה'
כשהיינו ילדים למדנו: חֲנוּכָּה = חָנוּ ב כ"ה, היום כשגדלנו נלמד חֲנוּכָּה = חִנוּךְ ה' כולנו גדלנו על הידיעה כי השם 'חנוכה' ניתן על שם חניית החשמונאים ב- כ״ה (כסליו), אך ישנה משמעות נוספת ועמוקה יותר והיא: חנוכה = חינוך השם, ואומר: שזמן חנוכה עבור האדם, הוא זמן חניכה, זמן חונכות, זמן חנוכת הבית הפנימי שבאדם, על האדם לבדוק היכן הוא נמצא בהרגשתו הפנימית, האם באור - בקבלה של הדברים, בשמחה, או שמא בחושך -בהתנגדות וקושי. כל רגע בחיינו הוא זמן בירור, אך מה לעשות שאנו לא תמיד מצליחים לעשות זאת, וזאת בדיוק הסיבה העיקרית לשמה נוצרה התורה טרם האדם, ממש כ- תרופה למכה! היהדות הקסומה שלנו רגע רגע מזכירה לנו הכיצד להאיר בתוכנו את החשכה המובנית בנו, ואם לדייק עוד טיפה, בלי אור התורה והחגיגה שבתוכה, האדם לא יכול באמת לצאת מן החשכה שבנפשו. מדוע? זו ה "עסקה"! בורא - תורה - נברא. קב"ה יצר אדם והתקין בו נפש מוארת ונפש חשוכה, עפ"י החסידות: הנפש האלוקית והנפש הבהמית, עפ"י הדת: יצר הטוב ויצר הרע וכו'... ולמה? כי רק באמצעות ניצחון המלחמה שלנו את החושך/הבהמה/הרע שבתוכנו, ניתן באמת לחוות את האורה, האלוקות והשמחה. נשאלת השאלה: אז למה בכלל צריך את הנפש החשוכה/הבהמית "המאמללת"? תשובה: הנפש החשוכה והבהמית שבנו היא למעשה "מאמנת הכושר" שלנו להשגת נפש מוארת ושמחה. גאונות הבורא כבר אמרנו?! בדיוק כמו אדם הרוצה לפתח את גופו, בלא מכשירים וכובד המשקל אין הוא יכול להשיג גוף חזק ומעוצב. קרי, הקושי, המלחמה, ובעיקר ההתמדה לנצח משיגים תוצאה במציאות, הן בגשמיות והן ברוחניות. מה השם מבקש מאתנו? "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה’ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ. כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֺת ה’, וְאֶת חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ" ( דברים י’ יב-יג ). השם מבקש מאתנו ל יראה אותו. מה זה? שימו לב איזו מילה עוצמתית, אני מתרגשת! 'יראה' אותיות 'אריה' - "כי גור אריה הלא אתה". השם מבקש מאתנו למצוא בתוכנו את האדם החזק והעוצמתי שבנו המשול לאריה - מלך החיות. איך? ללכת בדרכיו: נתינה, חסד, ארך אפיים, רחום וחנון וכו' ובעיקר יראה, אותיות 'ראיה' - בעיקר השם מבקש מאתנו להתבונן פנימה ולכבד את עצמנו מעצם היותנו נבראיו, ולאהוב את העובדה שאני האדם הפשוט צלם אלוקי ממש, שיש בי אור עצום שעל אף שעדיין לא הצלחתי לגלות אותו, הוא קיים בתוכי, ועצם ההבנה העמוקה הזאת, היא זאת שתפנה אל האור. השם מבקש מאתנו לראות נכון את עצמנו, "להגדיל" את המספר כדי לראות אותנו טוב יותר - באור אחר, באור של אנחנו כבר אהובים ושייכים גם אם לא תמיד אנו מרגישים ככה, כי ראינו את החיים מנקודת מבט חשוכה וילדותית. זוהי חונכות עצמית לנפשנו, לסייע לעצמנו לראות אותנו באור של אהבה, ויש לנו לשם כך את 8 ימי החנוכה (ולאחריה כמובן), שהם מעין "תכנית עבודה" - שמטרתה לסייע לאדם להדליק את האור מתוכו יום יום, בעקביות, עד לנר השמיני, כדי לציין את ההישג האינסופי והניצחון של האדם את החושך שבנפשו. זהו ניצחון ה מַכַּבִּים - לשון מְכַבִּים את ה "יוונים" - מכבים את 'תרבות יוון' שנקלענו אליה, זאת שהביאה עמה את הפריצות והתועבה - את החושך. את זה אנו מחויבים לכבות, ובזה ננצח. 'חשמונאים' - חש שמונה - עלינו לחוש את האלוקות האינסופית שבתוכנו ע"י התגברות על יצרנו וחיבור ל- יוצרנו/נפשנו. די ל סביבון! אלא לילדים. נהנה מהסופגנייה ונזכור - שהכי מתוק זה הריבה שבפנים, ואם כבר לספוג זה את השכינה. נזכור כי כסליו - תמיד פונה ל לב הפנימי שלנו - לכיס, והמנורה - היא הרבה מעל ל נורמה. כולנו נרות מאירים אם רק נדע להדליק בתוכנו את האש הפנימית, יחד כולנו מנורת ישראל. ״באנו חושך לגרש, בידנו אור ואש, כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן, סורה חושך, הלאה שחור, סורה מפני האור". חנו. כי. יה. חזק וברוך. שהדברים יהיו לאור גדול בכל נשמות ישראל, אמן ואמן.