וְיִשְׁלַח אוֹתִיּוֹת שְׁלִיחוּ(ת)
"וַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם" (בראשית פרק לב). המילה 'וישלח' בסדר אחר תיתן לנו את המילה שליחו(ת), ולמה לא כתוב 'שליחות' אלא וישלח? כי השם מרמז לנו על הפעולה שבשם (ולא על עצם הדבר) כדי שנפעל! עלינו לדעת כי השם עליה קרויה הפרשה, היא הבקשה הנסתרת מהקב"ה אלינו, אשר מבקש מכל אחד מאתנו לצאת לשליחות הפרטית שלו, עליה הוא חתם טרם ירידתו ארצה. מה זה אומר טרם ירידתו ארצה? עפ"י תורת הסוד, לפני שהנשמה יורדת ארצה לתוך הגוף מראים לה את המסלול בו היא צריכה לעבור, ואומר: מראים לה מי יהיו ההורים שלה, מי יהיה בן הזוג שלה, האם תתחתן פעם אחת פעמיים אות יותר, מי יהיו החברים שלה וכל משפחתה למעשה, היכן היא תעבוד, היכן תגור, איזה גוף תקבל, איזה אופי ומידות, איזה אנשים היא תפגוש בדרך, איזה ניסיונות היא תעבור וכו'.., וכל זה כדי להביא אותה לתיקונה האישי והכללי כאחד, ולהביא אותה למלא את שליחותה הנעלה בעולם. את כל זה מראים לה טרם ירדה ונכנסה לגוף, ואם היא כאן בארץ זה אומר שהיא הסכימה לכל "העסקה" הזו ולמעשה "חתמה" עליה. ועל כן, הפרשה וישלח מופיע מיד לאחר פרשת ויצא, מה שמסביר את הסדר הנכון של הבורא בתכנון התורה המורה שלנו, כי טרם שאנו נקיים את השליחות לשמה ירדנו, עלינו לצאת מאזור הנוחות, לצאת מהפחדים ומההרגלים ההרסניים שמשאירים אותנו שנים באותה המשבצת ולא מאפשרים לנו להתפתח ולגלות את הנשמה שהופקדה בנו, כי עצם הגילוי של הנשמה, מתגלה השליחות של האדם. ואיך האדם ידע מה היא שליחותו? רמז ראשון ועצום - השם שלו! שגם אותו הוא קיבל משמיים בעת לידתו, וממש לא במקרה, אלא לצורך גילויו. למשל: אברהם אבינו תחילה נקרא אברם = בראם, הוא נשלח לברוא את עצמו, איך? ע"י מציאת השם בתוכו - החלק המחובר לידיעה שיש בורא לעולם העושה הכל לטובת האדם, וידיעה שהיא בלב ולא רק בשכל! וכשזה קרה השם העניק לו את האות ה, כלומר: העניק לו את האות לצאת לשליחות שהיא: לסייע לעוד נשמות לברוא את עצמם, בדרכו הטהורה והדבוקה בהשם, אך לא לפני שאברהם אבינו בעצמו עמד בכל הניסיונות שהעלו אותו להיות האבא של כולנו. מה שמסביר כי את השליחות שלנו נזכה לגלות רק כאשר נדבוק בקשר עם השם ומאליו נזכה לעמוד בכל ניסיון שיעמוד בדרכנו, אחרת, נחווה חלישות שזה הפך שליחות. פרשתנו מזכירה לנו דרך יעקב אבינו, שאמנם תחילה יעקב שלח לעשיו אחיו מלאכים/שליחים שיעשו את העבודה במקומו וזה לא עבד לו, עשיו נותר כועס, מה שמסביר שאף אחד לא יכול לעשות את העבודה במקומנו, אלא רק אנחנו בעצמנו, וכשיעקב אזר אומץ ויצא לעמוד מולו בלי פחד ועם אמונה גדולה בהשם, קרה הנס, עשיו לפתע התרכך ובא אל יעקב ושניהם התחבקו, מה שמלמד אותנו על כוחה של האמונה והביטחון בהשם המרככת כל קושי, מה שמלמד אותנו על אהבת אחים! אהבת ישראל! זוהי כוחה של האמונה המאיצה בנו לצאת ולפעול בלי שום פחד ובזקיפות קומה ולמלא את שליחותנו בגבורה. זהו סוד הפרשה (בין היתר) עבורנו. עשיו שנמצא בארציות, במקום הנמוך באדם - תאוות ויצרים ונחשב הוא ל "עשיר" (אותיות שעיר) בדינים (רמז מהמילה אדום), בא ללמד אותנו שגם אדם רשע בהנהגתו יכול להתרכך ולהפוך לאדם טוב ואוהב. הפרשה מופיעה בבראשית פרק ל"ב - המרמזת לנו שראשית גילוי הלב באדם, טמונה במידת אמונתו בבוראו. ועכשיו ניגע ברובד העמוק יותר - הסוד. כתוב: "וַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם". אנו רואים כי יעקב אבינו שולח לעשיו אחיו מלאכים, זה בפשט. בסוד - יעקב שולח מאכלים, כדרכה של פיוס בדרך של מטעמים. והכוונה למאכלים רוחניים: חמלה, אמפטיה, אהבה.., אך התורה המדויקת שלנו משתמשת במילה ׳מלאכים׳ כדי שנדע שבכוחנו לברוא מציאות חדשה בקרב הלבבות, ממש כמו שמצווה בוראת מלאך, כך התנהגות טובה עם בני האדם בוראת הרגשה טובה. המילה ׳מלאכים׳ טומנת בתוכה את המילים: 'כלא' ו 'מים', ואומר: שאדם יכול לברוא בתוכו כלא - אגו או זרימה - ענווה. אז יעקב נתן לעשיו מאכלים רוחניים כדי לסייע לו לצאת ממסגר נפשו. וזה מה שאנו אמורים לעשות עם בני האדם - מצווה - לראות בכל אדם את ההתמודדות עם נפשו הכלואה ומיד להפעיל "מאכלים" רוחניים - חמלה אמפטיה אהבה.. בהמשך הפסוק כתוב: "... ארצה שעיר שדה אדום". מדוע התורה מציינת ״ארצה שעיר, שדה אדום״? לא מספיק היה לכתוב שיעקב שלח לעשיו אחיו מלאכים? לא. מדוע? כי יש כאן שני מקומות לבחירה: האחד - ׳ארצה שעיר׳ - אותיות ראשונות 'אש' - אש מכלה, מקום ארצי ורשעי, והשני - ׳שדה אדום׳ - אותיות ראשונות 'שא' - מקום של שא ברכה, צמיחה ויציבות. התורה למעשה מלמדת אותנו לשלוח לעצמנו מעין ׳מאכלים׳ (רוחניים) - כדי למרק את נפשנו אנו. ומלמדת לשלוח גם לאנשים הנמצאים במקום הרשע והנמוך כדי ולסייע להם לצאת במעט מה ׳אש׳ המכלה, אל ה ׳שא׳ ברכה - אל מקום של צמיחה בנפש אל ה ׳אֶדְמֶה להשם אלוהיך׳. חזק וברוך. שנזכה לעקוב אחר השם שזה את אחרי עצמנו, שנזכה לסלק חולשותינו ונגלה שליחותנו, אמן ואמן.