וְיִשְׁלַח - עַל הָאָדָם לִשְׁלֹחַ לְחֵלֶק הַפֻּרְעָנִי שֶׁבּוֹ כְּעָשָׁיו הִתְפַּיְּסוּת: חֶמְלָה, רוּחַ וְהַרְבֵּה אַהֲבָה.

"וַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם" _{(בראשית פרק לב).} כפי שכבר ציינתי לא פעם במילה קיים סוד עבורנו. המילה 'וישלח' רומזת על המילה שליחו(ת). מה העניין בשליחות, בלשלוח דבר מה לאחר? והתשובה היא: עניין גדול לשלוח מאתינו. אך טרם נשלח לאחר חשוב שנעצור רגע ונבין כי בראש ובראשונה השליחה היא לעצמנו! איך אדם ישלח לעצמו? ע"י התבוננות פנימה - להבין האם אני חי בשלום פנימי ולא מתחזה לאישיות אחרת שהיא כלל לא שייכת לאני האמתי שלי (דורש בהירות מחשבתית) שכל כולו פשטות וענווה. ומה הוא צריך לשלוח לעצמו? התפייסות, כן כן על האדם לפייס תחילה את עצמו עם עצמו. לא במקרה פרשת 'וישלח' מתחילה בפסוק 'לב' - ללמדנו כי יש כאן עניין קריטי ללב שלנו. שאם לא נשכיל להתפייס עם עולמנו הפנימי ניפול לעצב, כאוב ואבדון. להתפייס - זה להבין שבתוכי חי ילד/ה המבקשים מאתנו אהבה כלפי עצמנו. אהבה כזאת שלא ניתנת מן החוץ אלא אהבה הניתנת מתוך עצמנו, אהבה שלא תלויה באחר. זאת אהבת השם המדוברת היא כל כך פנימית, היא כל כך משחררת אותנו מהאחיזה בפצעי הילדות שספגו מחסור ולא מעט כאב שהתגבש לזהות הנוגדת את האדם האמתי שאנו. אחרי הכל בכל אחד ואחת מאתנו שוכנת נשמה טובה שרק רוצה לשוב אל השלווה, השמחה והפשטות שכמעט ונעלמה מעולנו. וזה אפשרי אם רק נעצור בכל יום עוד קצת ותחיל להתפייס עם עצמנו, נבין כי תכלית המסע היא לא להעמיס עלינו, תכלית המסע להסיר מעלינו את העומס שנאסף עם השנים ולחשוף מתוכנו את האהבה שתמיד היינו וציפתה שנכיר בה ואותה לעולם. אני כותבת את הדברים וכל כך מבינה שזה מהלך לא פשוט בכלל, אך הרבה יותר לא פשוט לחיות בזהות בדויה שמוציאה אותנו מן השלום הפנימי, השלווה ובפרט מהתכלית שלשמה באנו לכאן - לגלות את האהבה הפשוטה. העצה שלי - כמו בכל דבר הדורש שינוי להתחיל בצעדים קטנים, לחבור לפרשת השבוע ובפרט לכותרת שלה שהיא המלכה של הפרשה ולהבין מה השם מבקש מאתנו בכל שבוע ושבוע, אני לא יכולתי לעולם להגיע לשלום פנימי בלי לדעת את החכמה הנסתרת במילים ובפרט בפרשה - המפרישה עבורנו ידע נשגב שכולו הדרכה עליונה ואור גדול לנשמה. במקביל לצאת ככל האפשר מאשמה חיצונית ולהיכנס להתבוננות פנימית, אין יותר עשו לי, בגדו בי, אכזבו אותי, אלא אני לא מעריכה את עצמי לכן משקפים לי ע"י אנשים: אכזבה, בגידה, כאוס וכו'.. נזכור! החיים תמיד משקפים את העולם הפנימי שלנו במטרה שנראה בחוץ את מה שצריך לתקן בפנים. אז אם אישה למשל מתלוננת שאינה מאמינה בבעלה, עמוק פנימה היא אינה מאמינה בעצמה. אך הנטייה האנושית היא להאשים את האחר בחיסרון שלנו. כך לגבי כל כעס חיצוני, מקורו עמוק פנימה בנפש האדם. יוצא, שכל האנשים בעולם "עובדים" בשליחות הבורא ומטרתם אפילו מבלי שידעו לסייע האחד לשנייה לצמוח מבחינה רוחנית (שכמובן משפיעה גם על הצמיחה הגשמית). מאחר וזהו עניין כל כך קריטי עבורנו אחזור על דבריי כדי לייצר הטמעה בליבנו. כל אדם נולד עם משהו ייחודי רק לו, משהו שהוא מוכן לעשות גם מבלי לקבל עליו שכר. כן, זה נשמע קצת פאתטי בדורנו שכל המחשבה המנהלת כאן את המערכה היא כסף ואם לדייק התפיסה שעבודה קשה = רווחיות. וזהו השקר הגדול ביותר והאשליה הגדולה ביותר שהאדם חי בתוכם, מפני שרווח נמצא ברווחת הנשמה ולא בעבודה קשה. לא, לא בעבודה קשה! השפע העיקרי נמצא כשאדם נמצא בשלווה פנימית - לא מתאמץ מידיי ופועל מתוך יציבות וענווה. לא פועל מתוך פחד, אלא מתוך אהבה. נדיר, מדוע? מפני שנשאבנו לעבדות. איך יוצאים? שולחים לעשיו שבתוכנו התפייסות - שולחים לחלקים ההישרדותיים שבנו חמלה, בטחון ואהבה. מי הם החלקים ההישרדותיים הללו? האגו, הפחד והכעס! שמשאירים אותנו בלופ שיוצר בנו חלישות הדעת והגוף כאחד. וזה מה שכתוב: ״וַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה״ - ללמדנו כי ביכולתנו להגיע לפיוס עם עצמנו, איך? ע"י כך שנחבור בנפשנו ליעקב הרוחני שבנו המסוגל לשלוח לחלק הפורעני וההישרדותי כעשיו שבנו ריפוי וסליחה. כל התורה עוסקת בהתפתחות הרוחנית של האדם ולכן גם כשאנו רואים מצב בין שניים: 'יעקב ועשיו' הכוונה הנעלה היא הרבה יותר גבוהה מבני אדם, הכוונה עוסקת בתנועות שבנפש, במאבק הפנימי הקיים בנו בין החלק הישר והעניו שבנו לבין החלק הפרוע והאגואיסט שבנו. ומכאן, רק כשאדם שולח לתוכו אור, בטחון ואמון מלא בכל המתרחש הוא יגלה עם הזמן את השליחות שמחכה רק לו בעולם. נזכור! כשאדם פועל מתוך הנשמה שלו הוא חווה נמרצות ואילו כשהוא פועל מתוך האגו וההישרדות הוא חווה חלישות. מה שאומר: הפך שליחות - חלישות. שאלה למחשבה: ״אם כסף לא היה הבעיה שלנו, מה בכל זאת היינו בוחרים לעשות בעולם״? ״כלום״ זאת לא תשובה, כי הנשמה מתוכנתת בצורה של נתינה והיא לא תנוח עד שהיא תשפיע מעצמה. אז קודם השליחות, לשלוח לעצמנו, פיוס, בטחון ואמון ברגע הזה, ועלינו לרצות ולדעת מעבר למה שהשגנו עד לרגע זה. זה מה שיביא תולדות מלאות בטוב. נזכור! אם אדם לא הגיע לשלום עם עצמו לעולם הוא לא יהיה בשלום עם העולם. להגיע לשלום פנימי - זה היעד. עלינו לדעת כי השם עליה קרויה הפרשה היא הבקשה הנסתרת מהקב"ה אלינו, אשר מבקש מכל אחד מאתנו לצאת לשליחות הפרטית שלו אך לא לפני ששלח לעצמו פיוס והגיע בתוכו לשלום פנימי. ההגעה לשלום פנימי מקרבת אותנו אל השליחות שנצרבה בנו מראשיתנו. עפ"י תורת הסוד, לפני שהנשמה יורדת ארצה לתוך הגוף מראים לה את המסלול בו היא צריכה לעבור, ואומר: מראים לה מי יהיו ההורים שלה, מי יהיה בן הזוג שלה, האם תתחתן פעם אחת פעמיים אות יותר, מי יהיו החברים שלה וכל משפחתה למעשה, היכן היא תעבוד, היכן תגור, איזה גוף תקבל, איזה אנשים היא תפגוש בדרך, איזה ניסיונות היא תעבור וכו'.., וכל זה כדי להביא אותה לתיקונה האישי והכללי כאחד, ולהביא אותה למלא את שליחותה הנעלה בעולם זה שנחשף ונגלה בעת ההגעה אל השלום הפנימי. את כל זה מראים לנשמה טרם ירדה ונכנסה לגוף, ואם היא הסכימה לכל "העסקה" היא נשלחת למסע חיפוש האור והשלום הפנימי. פרשתנו מזכירה לנו דרך יעקב אבינו, שאמנם תחילה יעקב שלח לעשיו אחיו מלאכים/שליחים שיעשו את העבודה במקומו וזה לא עבד לו, עשיו נותר כועס, מה שמסביר שאף אחד לא יכול לעשות את העבודה במקומנו, אלא רק אנחנו בעצמנו, וכשיעקב אזר אומץ ויצא לעמוד מולו בלי פחד ועם אמונה גדולה בהשם, קרה הנס, עשיו לפתע התרכך ובא אל יעקב ושניהם התחבקו, מה שמלמד אותנו על כוחה של האמונה והביטחון בהשם המרככת כל קושי, מה שמלמד אותנו על אהבת אחים! אהבת ישראל! זוהי כוחה של האמונה המאיצה בנו לצאת ולפעול בלי שום פחד ובזקיפות קומה ולמלא את שליחותנו בגבורה. זהו סוד הפרשה (בין היתר) עבורנו. עשיו שנמצא בארציות, במקום הנמוך באדם - תאוות ויצרים ונחשב הוא ל "עשיר" (אותיות שעיר) בדינים (רמז מהמילה אדום), בא ללמד אותנו שגם אדם רשע בהנהגתו יכול להתרכך ולהפוך לאדם טוב ואוהב. סוד נוסף - "וַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם". אנו רואים כי יעקב אבינו שולח לעשיו אחיו מלאכים, זה בפשט. בסוד - יעקב שולח מאכלים כדרכה של פיוס בדרך של מטעמים. והכוונה למאכלים רוחניים: חמלה, אמפטיה, אהבה.., אך התורה המדויקת שלנו משתמשת במילה ׳מלאכים׳ כדי שנדע שבכוחנו לברוא מציאות חדשה בקרב הלבבות, ממש כמו שמצווה בוראת מלאך, כך התנהגות טובה עם בני האדם בוראת הרגשה טובה. המילה ׳מלאכים׳ טומנת בתוכה את המילים: 'כלא' ו 'מים', ואומר: שאדם יכול לברוא בתוכו כלא - ע"י האגו או לברוא בתוכו זרימה - ע"י ענווה. אז יעקב נתן לעשיו מאכלים רוחניים כדי לסייע לו לצאת ממסגר נפשו. וזה מה שאנו אמורים לעשות עם בני האדם - מצווה - לראות בכל אדם את ההתמודדות עם נפשו הכלואה ומיד להפעיל "מאכלים" רוחניים - חמלה אמפטיה אהבה.. בהמשך הפסוק כתוב: "... ארצה שעיר שדה אדום". מדוע התורה מציינת ״ארצה שעיר, שדה אדום״? לא מספיק היה לכתוב שיעקב שלח לעשיו אחיו מלאכים? לא. מדוע? כי יש כאן שני מקומות לבחירה: האחד - ׳ארצה שעיר׳ - אותיות ראשונות 'אש' - אש מכלה, מקום ארצי ורשעי, והשני - ׳שדה אדום׳ - אותיות ראשונות 'שא' - מקום של שא ברכה, צמיחה ויציבות. התורה מעניקה לנו תמיד את האפשרות לבחור בין טוב לרע. שנזכה לסלק חולשותינו ונגלה שליחותנו מתוך אמון, יציבות ושלום פנימי. אמן ואמן.