הַפְּרִידָה מ הָרְדִיפָה...

במבט ראשון במילה ׳פרידה׳ - ראיתי את המילה ׳פרי׳. כלומר: בוודאי שפרידה היא מצב בנפש של אובדן מאוד כואב, אך היא נושאת בתוכה פרי - מצב בנפש של התפתחות האדם לשלב הבא.. ומהו אובדן ופרידה באמת בעולם הרוחני? אובדן מאותו חלק בתוכנו שכבר לא משרת את מציאות חיינו. למה הכוונה? בני האדם תמיד נוטים לשייך אובדן ופרידה לאדם פיסי או למציאות פיסית. אך כאן אביא את הפרידה מהמקום הרוחני - הרבה לפני שהיא מתגלמת במציאות. הלא, הרבה לפני התרחיש במציאות, קורה משהו עמוק בנפש פנימה (למעשה אדם מסוים נכנס לחיינו בדיוק מהסיבה שיש בתוכנו חלק לא פתור והוא יכול לשקף זאת). כפי שציינתי בלא מעט מאמרים: ״עולם פנימי, מקרין לעולם חיצוני״ (קבלה). ומה קורה בנפש בזמן פרידה? שיברון לב - הלב לא מרגיש שלם. בואו נצלול.. נתבונן במילה - שם הסוד. המילה ׳פרידה׳ - בסדר אחר של האותיות תיתן לנו את המילה ׳רדיפה׳. ואומר: שכדי שניפרד ממשהו, עלינו תחילה לרדוף אחריו או לרצות אותו מאוד. זה יכול להיות רדיפה אחר: כבוד, ממון, ערך, צדק, אהבה וכו׳.. וביננו, לרדוף אחר משהו, ולא משנה מה, זה מ ע י י ף! ככתוב: ״הרודף אחר כבוד, הכבוד בורח ממנו״. וכמוכן, הרודף אחר כסף, הכסף בורח ממנו וכן הלאה.. כלומר: כשאנו מבינים מהו החלק שבנפש שלא מצליח להשתחרר מן הרדיפה, אנו למעשה מצליחים להיפרד מאותו חלק! סינית? מסבירה. נניח אדם רודף כבוד בכל מחיר ודרך, יוצא, שהוא נמצא אחוז בכבוד כמו אסיר באזיקים! אם לא נותנים לו כבוד הוא לא קיים. ויוצא, שעד שהוא לא מבין מה קושר אותו לכבוד הזה - ללמה הוא זקוק בכלל לזה שיכבדו אותו, הוא אינו מכיר את נפשו, ונמצא ברדיפה מתמדת אחר הכלום. הוא ועצמו כלל לא מכירים - כמו שני זרים! (עמוק). פה - בתהליך יעוץ אני עוצרת! ומנסה ממש להראות למטופלת ממה נובע הרצון לקבל (נניח) כבוד, על מה זה באמת יושב ומנהל את חיה כהוגן! ואם לא נותנים לה כבוד מה קורה לה.. וזה פלא פלאים הגילוי בנקודה הזו!! המתייעצת מעולם לא הניחה שהרצון שלה לקבל כבוד נובע מדימוי עצמי כל כך, כל כך נמוך ומחוסר ביטחון ירוד ממש, שביקשו אישור חיצוני עד כדי ייאוש. פשוט אסון לנפש האדם. דגמה נוספת ניתן לראות אחר רדיפה לאהבה - שכאן רובנו ״נופלים״ ולשם כך נולד המאמר. האם פעם שאלנו את עצמנו: ״מה זה המרדף האינסופי הזה אחר אהבה״ ואחרי מי/מה אנו באמת רודפים? האם באמת אחרי בני אדם? הרי יוצא שרובם מאכזבים ומותירים אותנו ׳מתבודדים׳ (לא בודדים! אין באמת אדם בודד). והתשובה היא: אנו אכן ״רודפים״ אחר אהבה אבל, אחר אהבה עמוקה יותר מקשר עם אדם חיצוני. אנו רודפים אחר אהבה עם הקשר הפנימי! גם אם אנו לא באמת מודעים לזה, בסתר ליבנו זה מה שקורה באמת. והראייה לכך היא: שעל אף שכביכול "מצאנו" מעין אהבה בחוץ, אנו עדיין לא מרגישים שלמים, משהו תמיד חסר. אני יודעת שזה עמוק ואולי לא כזה מובן. ובכל זאת, אנסה לפשט כמה שאוכל. התודעה שלנו במשך דורות שלמים תוכנתה להבנה: ש אהבה = קשר זוגי. שזה בוודאי התרגום לאהבה פנימית טובה. ושוב רק תרגום, לא שורש. שורש האהבה הוא גילוי האהבה שבאדם בלי קשר לאדם נוסף בחייו. האדם הנוסף הוא מראה לכמה האדם אוהב/שונא בתוכו. וכפי שאנו רואים לרוב התרגום הוא היפך אהבה. ולמה? כי איבדנו את הקשר עם האהבה שבתוכנו, שזה איבדנו את הקשר עם אלוהים. אין לנו מושג מי אנחנו בכלל. כל מה שאנו מכירים זה את הפחד וההסתרה. (שמא יגלו שאנו פחדנים, אז במשך שנים אנו לומדים איך לתחמן ולהסתיר - פירוד מהחיים = מוות רוחני). איך מגלים? אתחיל בזה שזה נס לגלות בדורנו! אפילו ידוענים גדולים עדיין לא חווים אהבה מהסיבה ששנים שלמות שמרו על לב סגור.. לפתוח זה מצריך סיעתא דשמעיה מאוד מאוד גדולה. אדם לבדו לא יכול!!! חייב עזרה משמיים והרבה תחנונים להשם הטוב. ובמקביל, עלינו לשנות את התפיסה לגבי אהבה ומהרררר! להפנים שאהבה זה בלב פנימה הנשקפת באחר (או שלא). אהבה בעיניי היא: יצירה פנימית, הנחשפת מתוכנו ע״י ריפוי הילד/ה הפנימי/ת. עד שזה לא קורה אהבה חיצונית מאתנו לא יכולה באמת להתקיים. זה יכול להיות קשר רגיל כזה בלי תחושות, זה יכול להיות משהו עם הרבה רגש וכאב, זאת יכולה להיות השתדלות לאהוב וכו׳.. אך אהבה, זה לא! אהבה היא - משוחררת מתסביך פנימי. אהבה היא - קלילה ויפה. אהבה היא - היא שיתוף ניגון והרמוניה מקסימלית. אהבה היא - החיים הטובים. ולזה זוכים רק האמיצים! אלה החפצים להרגיש בכל תא ותא בגופם את הרגש הכי נעלה ביקום שאין לו מילים - רק תחושה בלא זמן. הלא איך אפשר לחוש אהבה בלב אחרי שהתרגלנו לחשוב שאהבה זה רק בחוץ? זה פסיכי לחשוב שאהבה נמצאת מחוצה לנו אבל גם טבעי. לוקח זמן (אם בכלל) לאדם להבין שהוא בעצמו אהבה והחיפוש שלו הוא אחר עצמו!!! לאהבה הזאת כולנו אמורים לרדוף. לאהבה לעצמי - לבירור החלקים שבתוכי המונעים ממני לחוות אהבה בשניים!! החלקים בנפש הם: אחרי מה רודף באמת ״הילד שבתוכי״? מה חסר לו? מה הוא לא קיבל מאימא (בעיניי, האימא היא הדומיננטית - 'תורת אמך') ומנסה להשלים בחוץ? ממה הוא בורח ולא יכול להתמודד? מה מפחיד אותו באמת…? אלה חלקי הנפש החוסמים אהבה! ואם לא נפתור, לא נדע אהבה מהי בחיים!!!! בואו נצא מהסרט ונשנה את העלילה - ״אל נורא העלילה…״ ונפתור! פשוט נפסיק לרדוף אחר אהבה בחוץ, שתמיד תברח מאתנו. למה?? כי אנו בורחים ממנה!! מ׳זתומרת שאנו בורחים מאהבה? אדם במהות שלו הוא ׳אהבה׳! כל חייו הוא עמל להרגיש את הדבר הזה שהנשמה הרגישה הרבה לפני שנכנסה לגוף הפיסי (קבלה). ויוצא, שלא רק שהוא לא חווה אהבה, אלא, הוא חווה שנאה (נואשות). נו, זה לא תסכול?! ולמה? כי הוא נשאר מתוסבך! מתו - סבך! זה כמו להסתובב בעולם בלי לב (ל"ע). מסקנה: עד שאדם לא יגלה מה בנפשו מפריד אותו מן האהבה שהוא, הוא תמיד ירדוף אחרי הכלום וירחק מהוויתו. ואילו, אדם החותר לגלות, למרות הגלים והמשברים, נמצא שמגיע בנפשו ל ״פרידה מהרדיפה״ - אחר אותו רצון פנימי שחנק את אהבתו. יוצא, שהסיכוי היחיד לאדם לחוות אהבה, הוא ע"י פתרון התסביך פנימי וחיבור לאלוהיו. (למעשה, הפתרון כבר מחבר). הבירור שבנפש - מציל חיים ומגלה אהבה… בצורת זוג, חברה וקהילה. *חשוב לציין שיש לא מעט מערכות יחסים בין בני זוג המהולים בפחד. וזה כשלעצמו שיקוף לילד הפוחד שבתוכנו. ולמה הוא פוחד? הוא פוחד שלא יאהבו אותו כפי שהוא. למה? כי שנים ציפו ממנו ליותר, והטמיעו בו תחושה של אכזבה, אז הוא תמיד יפחד לאכזב (עמוק). אלו מערכות יחסים המתארות ׳אובססיביות׳. (אובססיה היא סימפטום לפחד עמוק והתמכרות לאהבה מהאחר) ופחד זה היפך אהבה והיפך חיים. נזכור! זה או פחד או אהבה. פחד = תסביך פנימי = לא יאהבו אותי כפי שאני. אהבה = פתרון התסביך הפנימי = אני אוהב את העצמי ואוהבים אותי. ולאהוב את העצמי זה ממש לא להתחדש במלתחה חדשה או חופשה מהפנטת. לאהוב את העצמי, זה בנפש - זה לחלץ את עצמי מהילד/ה המפוחד/ת שבתוכי אל האהבה שלא תלויה בדבר, שתמיד חיכתה לי. לב - גימטריה 32 = 5 = שמח = לב פתור הוא כבר לא לב שבור.. הוא לב שמח. ה ל ל ו י ה.