הַנִּכּוּר עוֹד יַהֲפֹךְ ל כִּנּוֹר
הניכור עוד יהפוך ל כינור המפיק מנגינה מדהימה.. מאוד לא פשוט לנסות להסביר חוויה בנפש האדם כדוגמת הניכור. הורגלנו לחשוב ולדברר בעיקר במימד הפיזי החושי. אך הדברים תמיד נובעים מתוך המימד הרוחני - המוליד בתוכנו רגש מסוים שתוצאותיו באות לידי ביטוי במציאות. ניכור - זוהי חוויה רגשית שבה האדם התנכר לעצמו במשך שנים רבות ובד״כ אפילו לא במודע. הניכור מתחיל עוד מימי הילדות והנעורים שלנו - בהם חווינו ניכור הורי - ההורה לא באמת התייחס לעולם הרגש שלנו ולא פעם שביטל אותו, לדג׳: ילדה באה לאמא שלה ורוצה לשתף אותה במשהו לא נעים שקרה לה והאמא מיד מבטלת ואומרת: ״תהיי חזקה לא נורא שטויות הכל עובר״, במצב שכזה הילדה חווה ניכור רגשי, היא ציפתה שהאמא תכיל, תהיה קשובה ותראה אותה מעבר למילים.. להבא יכול מאוד להיות שהילדה תבחר לא לשתף ותתחיל לתרגל בתוכה שתיקה רועמת (אסון לנשמה), היוצרת בנפש הילדה הרבה מאוד כעס שיתגבש לטינה מול האמא. ייקחו לה שנים רבות להבין (אם בכלל) שאמא לא עשתה בכוונה אלא פעלה מניכור עצמי שלה. וזוהי רק דוגמה עדינה לניכור הורי. הורים יקרים - אל לנו לבטל רגש מצד ילדנו זה יוצר לא פעם בנפשם הרס עצמי. הילד/ה באו שיתפו.. עדיפה היא ההקשבה על פני ביטול הרגש (גם אם אנו בעצמנו נמצאים בקושי מסוים). שתיקה תמיד עדיפה על דיבורי סרק. וכאן חשוב שנדע, האמא הגיבה מתוך הניכור העצמי שלה - מתוך החוויה הרגשית השולטת בה!! מתוך האוטומט שהיא סיגלה לעצמה במשך השנים. אין כאן מקום לשפיטה ולביקורת רק להבנה שבד״כ אנו פועלים מתוך אוטומט שנבנה בנו. אחרי הכל, להתייחס לרגש העמוק שבנו, לחלק המנוכר זה דורש התפקחות הדעת/בגרות והרבה מאוד סבלנות, עקשנות ואומץ. מסקנה: החלק המנוכר נמצא בכל אחד ואחת מאיתנו, ואומר: שכולנו נולדנו להורה מנוכר כזה ואחר, ובלי האשמה ושיפוטיות ועם מלא הבנה של מבניות הנפש ומהלך התיקון שלה/שלנו בעולם הזה, עלינו ללמוד להפוך את הניכור המובנה בנו לאחדות, איך? בואו נביט במילה ׳ניכור׳ כמו ׳כינור׳, הפלא ופלא. איך חוויה רוחנית רגשית כל כך קשה המתקיימת בנו כ- ניכור יכולה להפוך ל כלי נגינה שנקרא כינור??הכינור - הוא דימוי לחוויה רגשית טובה בתוכנו היכולה להפיק צלילים מרהיבים ומנגינה (רגשות טובים) טובה. האמנם, בכתיבה הדברים נראים קלים להשגה, אך להבין שהאני מנוכר מהעצמי דורש כנות יוצאת דופן וידיעת הנפש פנימה, אחרת, הניכור הופך למשאת חיים שבו האדם אט אט נשאר מבודד ואומלל, ולא משנה אם הוא נמצא בסביבת אנשים, התחושה היא של ריקנות, תסכול ולא מעט עצב. אנו בתקופה שהניכור צף על גדותיו, הרגשה שמישהו שם למעלה כבר לא מוכן שנכאיב עוד לעצמנו וממש שולח אותנו להתאמת עם אותו חלק מנוכר בנו כדי שאולי נצליח להתאחד הן ברמה האישית והן ברמה הכללית. האיחוד מתחיל קודם עם העצמי. לא ניתן להתאחד לפני שזיהינו את הניכור. אדם יכול להיות עסוק מאוד בשגרת חייו ועדיין להיות מאוד מנוכר, יתרה מכך, אנשים עסוקים מידיי, לרוב, בורחים מעצמם, רק מה, אין לאן לברוח - הנשמה שבנו תכליתה להיות מאוחדת ומאורת, כך שהבריחה רק תעצים את הניכור עד לעצירה. אדם מנוכר הממשיך להתנכר לעצמו בלא ידיעה, מגדל בעקיפין בתוכו ״מפלצת״ - מגדל בתוכו את הרוע, כי רע לו!! הוא לא מספיק מודה בנכות הרגשית שלו. לכן, הפך נכות - כנות. כולנו אנשים טובים במהות שלנו, אך אם אנו רדומים ולא מתעוררים לחלק המנוכר, מבלי שנשים לב אנו מרעים על חיינו. מה שנזרע בתוכנו לטוב ולרע יגדל בנו. נגדל רע/ניכור - הוא יכה בנו. נגדל טוב/אחדות היא תפריח מתוכנו. חשוב מאוד שנדע - עצם הידיעה שיש בתוכי חלק מנוכר הנועד להתאחד - היא תחילתו של המהפך בחיינו. עלינו להבין שאני הוא זה שמתנכר והתנכר לעצמי ולא היא והוא והם שמתנכרים אליי. וכאן בדיוק מתחיל להיחשף השקט - מתוך הרעש והדרמה שנבעה מהניכור. נזכור - האדם מחויב להגיע בנפשו לאיחוד הכוחות הטובים הטמונים בו, האדם מחויב למצוא את ההרמוניה בתוכו ואת הסדר מחדש. כשם שהאברים בגוף האדם עובדים בהרמוניה מושלמת כדי לספק לאדם בריאות איתנה, כך האדם צריך לפעול עם הרגשות שלו - להביא אותם לבירור וזיכוך עד כדי ״כינור״ - כִּי נוּר. החכמה בעולם הזה לדעת להתאחד. חזק וברוך.