סוד הַבַּקָּשָׁה - הַקְשָׁבָה!

סוד המילה העברית... השפה העברית היא שפת הקודש, היא טומנת בתוכה סודות נפלאים, שידיעתם תסייע לאדם המתבונן, למצוא את התשובה לאינסוף שאלות. אנחנו נמצאים ימים ספורים לפני יום העצמאות המסמלת יציאה לחופשי, וכאן אני רוצה להביא את עניין ההקשבה בחיינו שהיא כשלעצמה המוציאה לעצמאות, לחירות או איך שלא נבחר לקרוא לזה. מה מיוחד בהקשבה? הקשבה היא קסם ממש, היא מסייעת לאדם המדבר פשוט לשחרר ״קיטור״, להוציא מילים, תחושות ורגשות שעברו עליו במהלך היום או כמה ימים והוא מרגיש משוחרר וקל. לא קסם? אחרת מיכך, אם אינו מוצא היכן להוציא את כל מה שיש לו בפנים (והאמת זה לא כ״כ משנה מה נאמר, אלא משנה שיש מי שמקשיב) הוא מרגיש חנוק ואצור. מעבר לקסם זהו ריפוי בפני עצמו. לא במקרה המילה ׳בקשה׳ זהה למילה ׳הקשבה׳, או נכון יותר לומר היא מורכבת ממנה - ואומר: שכל מה שאדם באמת רוצה וצריך הוא שיקשיבו לו עד שהוא מצליח לעשות זאת בעצמו. ׳ב קשה׳ - קשה לנו להקשיב! למה? הראש מוסט לדבר הבא שיש לנו לעשות, וזה דורש מאתנו תרגול/אימון בהקשבה - המחוללת פלאים. יוצא מיכך, הורה הקשוב לעצמו יקשיב גם לילדיו ולרוב יפתור אותם מן התסביך הנפשי והשלכותיו ההרסניות. ההקשבה היא המפתח ללב! כשילד מתנהג כשובב, הוא מבקש הקשבה, התייחסות - ׳תראו אותי אני כאן׳ (ואולי בדרך זו נצליח לנטרל את הריטלין), כנ״ל גם כשאישה לא רגועה ולא שמחה היא מבקשת בסה״כ הקשבה מלאה, וגם כשאיש כועס ומתוסכל הוא מבקש הקשבה גם שאינו מדבר, הפלא ופלא, אבל כן, יש לנו הנשים היכולת להבין גם מתוך השקט. וכך לגבי כל נשמה ונשמה בעולם - המבקשת הקשבה למען ההשקטה הפנימית. יכולת ההקשבה מתפתחת בנו, כשאנו תחילה קשובים לעצמינו - לאותו קול פנימי (אינטואיציה) המבקש מאתנו הכרה ובהירות, כי עצם ההתבוננות פנימה לעצמנו - עצם העצמאות שבנו. הקשבה לעצמנו מייצרת בתוכנו אינטימיות - שהיא משאלת ליבנו. זהו מקום מקודש בנפש האדם של מרחב מוגן ובטוח, עליו נאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״, כלומר: עשו לי מקום בלב והשכנתי בו חופש ועצמאות שלא ניתן להשיג בשום מקום. שנזכה להיות קשובים ומאליו נזכה להיות בעלי עצמאות וחירות.