גִּישָׁה אֶל מוּל שְׁגִי(אָ)ה

הפלא - הגדול ביותר לאדם יכול להתקיים כשהוא פועל בגישה חיובית. ובכל זאת, מדוע אין אנו מצליחים לרוב לפעול חיובי? מהסיבה שאנו מתהלכים עם רגש שלילי המנהל אותנו ולא באמת מאפשר לנו להתנהג כפי שאנו באמת רוצים. וכאן, אכנס טיפה לראייה הקבלית המסבירה את התנהגות האדם בצורה המדויקת ביותר. נפש האדם נחלקת לשניים: נפש בהמית ונפש אלוקית. הנפש האלוקית - היא הנפש המאירה שבאדם, האדם מחובר למקור, לידיעה שיש בורא לעולם וכל מה שקורה ממנו לטובה, וכל בני האדם פרי כפיו העמלים בהשגת הטוב, כל אחד בדרכו וזכויותיו. הנפש הבהמית - היא הנפש המחשיכה שבאדם, האדם לרוב מנוהל ע״י  התאוות והיצרים שבו, הוא אינו בשליטתו. במצב שכזה, שבו האדם נשלט ע״י גופו ורגשותיו ולא ע״י שכלו הקדוש והמרומם, שיקול הדעת שלו פגום, ולכן, הוא נאלץ לפעול בגישה שלילית, ממש בעל כורחו. ואם להיכנס עוד טיפונת למה שמתרחש בנפש האדם הנשלט ע״י יצרו, נגלה כי הדברים עמוקים יותר. קרי, האדם נמשך לחלק הבהמי שבו עקב טראומה שחווה בימי ילדותו/נעוריו, ומאחר ואין הוא מצליח לפתור את הכאב הפנימי וההרגשה הנוראית המנהלת אותו, הוא מבלי שירצה ימצא עצמו ״עבד״ לכאב שבו. מה עושים? 1. מבינים שאם אני מגיב בצורה שלילית, יש בתוכי כעס/כאב שמנהלים אותי. 2. מנסים להבין מה רציתי לקבל בילדות מהורי (בעיקר מאמא) ולא קיבלתי, ואת זה למעשה אני דורש מהחוץ. כלומר: אם כשהייתי קטן אמא לא הצליחה לראות את יכולותי (כי לא הצליחה לראות את שלה כמובן), ולא הצליחה להקשיב לי כשמאוד רציתי להתבטא (כי היא בעצמה לא ביטאה את עצמה), אני אדרוש בחוץ שייכות והקשבה. אני אגדל כילד שעמוק פנימה לא מקשיב לעצמו ולא מצליח להאמין בעצמו ומה שינהל אותי זה פחד וחוסר ביטחון שינקתי מהורה שהוא בעצמו סבל מאותו הדבר - פחד וחוסר ביטחון. מבינים איזה עמוק ושורשי?? מבינים מהזה שהילד חייב לתקן את מה שהוריו לא הצליחו לתקן, אחרת זה עובר לילדים. זוהי השרשרת הדורית, והכל מאוד מדויק וחלק ממהלך שלם לגילוי הנפש האלוקית שבאדם. עכשיו, וכאן הקאץ׳, האדם כלל אינו יודע לשייך את התגובה שלו במציאות לעובדה שבילדותו הוא חווה ניתוק רגשי כלשהו וזה משפיע מאוד על מהלך חייו. האדם לרוב נוטה להאשים את האנשים בחייו שבסה״כ לוחצים לו על כאב ישן. וכאן, יש עניין מהותי ומאוד גדול. אם האדם ישכיל לעצור את הסבל של עצמו, ויקח אחריות אמתית לחייו ויגיד דיייי אני כבר אדם בוגר לא שייך להמשיך להתנהג כמו ילד בגן, יש בי כאב/טראומה אני מחויב להציל את עצמי כדי שבאמת ארגיש בתוכי שייך ואהוב, ואסלק את הפחד והחוסר ביטחון ששוכנים במרתפי הנפש שבי. חשוב שנדע - לא כל מי שנראה עם ביטחון עצמי באמת מרגיש ככה, אנו לומדים להעמיד פנים במהלך השנים כדי שלא יראו שאנו עמוק פנימה ילדים פחדנים. אל נתבלבל בין עזות מצח לביטחון. איך נדע שיש פחד וחוסר ביטחון? לפי התגובה. אדם עם ביטחון עצמי אמיתי שלא מנוהל ע״י הפחד שמא יגלו שהוא כזה פחדן, ברגעי משבר אינו בורח. הבריחה מעידה על פחד וחוסר ביטחון. וזה טבעי ולגיטימי! אך לא טבעי ולא לגיטימי לתת לזה להרוס את החיים שלו ושל סובביו. הכל בר תיקון כשהאדם באמת רוצה לחיות את חייו בשלווה אמיתית יחד עם הילד השמח והבטוח שבו. גישה חיובית ולא משנה מה קורה במציאות - יכולה להתקבל רק באדם שהתחיל להתבונן פנימה - אל נפשו/כאבו ושהוא דבוק בבוראו. אז נניח שמגיע אליו אדם במציאות ומעליל עליו דבר מה, האדם שעשה עבודה פנימית עם עצמו, יצליח להגיב בצורה טובה וחיובית, ואילו אדם שזלזל בעצמו ולא כיבד את נפשו, נמצא שנאלץ להגיב בצורה שלילית ודרמטית יותר. זה או שאני שולט על הפחד שבי שנערם בתוכי עוד מהילדות, או שאני נשלט על ידו. כולנו תחילה נשלטים ע״י הפחד, ומה שיכול לסייע לאדם לשלוט על חייו זה הוא בעצמו ע״י רצון אמיתי והתמדה לחוקיות הנפש. כולנו מחויבים לפגוש את כאבנו העמוק ביותר, כולנו מחויבים לחשוף את האמת שהסתרנו במשך שנים מתוך הרגל ילדותי וחוסר ברירה. כולנו מחויבים לעשות שלום עצמי בתוכנו - ובכך נרפא את הילד שהלך לאיבוד מאז ועד היום. החיפוש והסבל באדם מסתיימים כשהוא חוזר אל הילד הפגוע שבו!!! ונותן לו מה שהוא תמיד רצה - ביטחון קרבה ואהבה. אחרת, לעולם האדם ישאר מפוחד, מרוחק וקר. זוהי שגיאה עצומה בחייו. כולנו ללא יוצא מן הכלל ילדים מתבגרים שרק רוצים להרגיש טוב, וטוב מרגישים עמוק פנימה. ונסיים בפרשה שלנו פרשת ׳ויגש׳. כתוב: ״וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֘אמֶר֘ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה״. ראו מהי הנהגת חיים בריאה. יהודה ניגש ליוסף הצדיק - אחיו, אך ברגע הזה הוא עדיין אינו יודע שמי שעומד מולו הוא לא אחר מאשר אחיו. התורה המאלפת שלנו מציינת ׳ויגש׳ להדגיש את מעלת הגישה, אין היא ציינה ויבקש או וילך וזה מה שמראה לנו הקב״ה כמה הגישה שלנו כלפי האחר היא יקרה מפז, אך שורשה נעוצה בגישה שלנו כלפי עצמנו. הפסוק ממשיך ומציין ״ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה״ - יהודה מבקש מיוסף שלא יכעס עליו כי אם יכעס הוא מתנהג בדיוק כמו פרעה הרשע הנשלט ע״י הנפש הבהמית שבו. נולדנו כולנו עם מבנה אישיות מפוצל: עם פרעה (נפש בהמית) ועם יוסף (נפש אלוקית). עלינו להתאמץ ולהתאחד עם יוסף - והשם יוסיף לנו שלום. חזק וברוך. 
שהדברים יהיו לגילוי הדעת האלוקית בכל נשמות ישראל ולעילוי נשמת שירה בת גאולה ז״ל