אֵיפֹה הָיָה אֱלוֹהִים בַּשּׁוֹאָה? אֵיפֹה הָיָה אֱלוֹהִים ב 7 בְּאוֹקְטוֹבֶּר? אֵיפֹה וְאֵיפֹה? פה!

אלו הן השאלות שאנו שומעים לא מעט בחיים בעיקר כשעם ישראל נאלץ להתמודד עם אירועים שלא יכולים כלל להיתפס בשכל האנושי מפאת הזוועות והכאב שהם נושאים עמם. אני יודעת שאני נוגעת כאן בנקודה מאוד רגישה. אך אין ברירה ומנוס מלנסות ולתת בהירות ככל האפשר על האירועים התמוהים הללו. בכדי לראות מעבר למה שהעין שלנו רואה נהיה חייבים לשנות את השקפת העולם שלנו, ואומר: שנהיה חייבים רגע לשים את השכל בצד (ואני יודעת שזה כמעט ובלתי אפשרי אבל זאת הברירה היחידה שיכולה טיפונת לאפשר לאדם המתמודד עם קושי רב באשר יהיה, לא ליפול לתהום נפשי ואמוני כאחד) וללמוד דרך ראייה מחודשת. בראיה המחודשת עלינו להבין את הנוסחה הרוחנית - עולם פנימי תמיד מקרין לעולם חיצוני, כלומר: מה שאנו חווים במציאות הוא פועל יוצא של מה שקורא אצלנו עמוק פנימה ברמה האישית והכללית כאחד. מנקודת מבט שכזו ניתן כעת להתבונן על ההיסטוריה והזוועות שחווינו במהלך הדורות, אך הפעם לא ממקום של האשמה חיצונית ״איפה היה אלוהים, המערכת, אנשי המקצוע" וכו׳.., אלא, ממקום של הבנה פנימית ונעלה. זה קשה מאוד מאוד לצאת מההרגשה שיכול היה להיות אחרת אם ו.., אך תאמרו לי בבקשה, שנים על גבי שנים, עשרות אלפים, אנשים שואלים את אותן השאלות ונשארים במקום כי אין תשובה מספקת באמת לשאלה היכן היה אלוהים בזמן הזוועות. אך אם נשאל את אנשי הקבלה העוסקים במה שהעין שלנו אינה רואה, בנסתר, הם יאמרו כי אלוהים היה בזוועות יחד עם עם ישראל וזה כבר בלתי נתפס בעליל, מהסיבה שבתפיסת החיים שלנו אנו תופסים את אלוהים כל יכול וזה איך לומר קצת מחשבה ילדותית מאחר ואנו חייבים להבין שהדברים במציאות מתנהלים לפי סדר אלוקי ועם כמה שקשה להבין את זה, גם הזוועות הן חלק מהסדר האנושי, כי הן בראייה הנסתרת הביאו אם העם לסדר חדש. כן כן זה קשה מאוד לתפיסה אך מי שבאמת ירצה לצאת רגע מההגבלה השכלית ויהיה פתוח לנתיב ראיה חדש, יזכה להתחבר לאלוהים מחדש ולשלווה ובטחון פנימיים, מתוך ידיעה שהוא הביא אותנו לעולם של תיקון וכל הנעשה בתוכו הוא למטרת תיקון האדם והאנושות, ולכן אנו בני האדם לא יכולים להבין מה החשבונות שנעשים למעלה הכרוכים בגלגולים קודמים ומשאות קודמים. עלינו לגדול מהתפיסה המצמצמת שמותירה אותנו קורבן של החיים, אל אנשי החופש שבדעת - אלו שמבינים שלמרות הכאוס והכאב העצום ישנה תכנית שלמה שנרקמה מראשיתנו שתכליתה להביא אותנו לריפוי האנושות דרך הזוועות והאירועים. זוהי תפיסת עולם השייכת לגאולת הדעת ועם ישראל. יוצא, כי בהסתכלות הפנימית והחדשה מה שאנו רואים במציאות הם סימפטומים לבעיה שורשית יותר ולא הבעיה עצמה. להבין את זה, זה פלא פלאים. להבין שמה שאנו רואים זוהי לא האמת לאמיתה, אלא, חלק ממנה זה משנה את התמונה ממש. ואומר: שהשואה וה- 7 באוקטובר, וכל מאורע קשה במציאות נצרכים הם למהלך השלם שנקרא 'גמר תיקון'. אז במקום לשאול: ״איפה היה אלוהים״ כדאי שנשאל: איפה נמצאת הדעת שלי האם במקום המאשים והסגור או במקום המבין והפתוח? התשובה שלנו משנה חיים. עלינו לשאול: לא ״איפה היה אלוהים״, אלא, מה הסיבה שבגללה אנו סובלים מציאות שיש בה כל-כך הרבה שנאה וזעם, חולי ותמותה? והתשובה בעיניי נחלקת לשניים, האחד - כשמדובר באירועים היסטוריים, אלו הם שלבים שנקבעו בימי בראשית כחלק נצרך למהלך תיקון האנושות כשבראשם מוביל העם הישראלי שנקבע תחילה להיות אור לגויים. ואוו. שניים - התנהגות האדם והאנושות הנשקפת כלפי חוץ, כלומר: פעמים, שמעבר לקביעה הראשיתית, מתקיים הכאוס במציאות כשיקוף להתנהגות הפנימית שבאדם. ואומר: אם אנו כבני אדם נוהגים האחד כלפי השני בזלזול, הכפשה, האשמה, רצח אופי וגוף, כפיה ואונס נפש וגוף, בוודאי שהמעשים יוקרנו מתוכנו אל המציאות ע"י ארגוני הטרור למיניהם. ברמה הפנימית יותר, האדם - שהוא נזר הבריאה, שבשבילו נברא העולם, שהוא בעצמו נושא בתוכו מלחמה פנימית (האדם לא נמצא בשלום עם עצמו, שזהו מקור הכאוס והסבל הפרטי והכללי כאחד) חייב להבין שכל עוד הוא נמצא במלחמה בתוכו הוא ימצא במלחמה מחוצה לו. וכך בדיור הדבר פועל כחברה הנושאת בתוכה מלחמה פנימית. זהו ידע חדש לנו ולכן המעבר אליו דורש אמפתיה. השכל תמיד יתנגד לדבר חדש מהסיבה שהשכל רגיל להיות במקום המוכר וגם על זה יש לתת את תשומת הלב. האדם נשלח אל העולם למלא את ייעודו, וכל עוד הוא נושא מלחמה הוא מתרחק מהשלום/מעצמו. כך בדיוק החברה, נשלחנו כמאגר של נשמות לפעול יחד - לעזור האחד לשנייה לצמוח ולהתפתח אך המלחמה הפנימית וההתנגדות יוצרת בנו פירוד שנשקף במלחמות חיצוניות. הלוואי שנזכה בראש ובראשונה לחולל שינוי ברמה האישית הוא כבר ייתן אותותיו ונפלאותיו במציאות. דוד המלך עליו השלום כתב בתהילים: "עמו אנוכי בצרה"- זה משפט שמעלה תהיה בפרט שבהמשך נכתב "אכבדהו ואחלצהו", אך רק כשמנסים להיכנס לעומקם של הדברים אפשר באמת להיחלץ מן מפחי הנפש. ואומר: שהשם נמצא אתנו בצרה זה בוודאי, והחילוץ שלו לאו דווקא חייב להיות לכיוון החיים, החילוץ יכול להיעשות גם לכיוון הנצח (וזה קשה לתפיסה). האנטי-שמיות - נובעת מהתנגדות שלנו תחילה, קודם כלפי עצמנו. אנטי שמי. והיא באה לעורר אותנו להסכמה, לשיתוף פעולה וכ'.. שיכולים להתקיים בנו רק שהבין את פנימיות הדברים. כשנסכים לראות את המציאות בעיניים החדשות. למעשה פעמים שאין ברירה וכדי להביא חברה חולה להבראה נדרשת התערבות ״כירורגית״. כלומר: שהדרך אל ההבראה האנושית היא דווקא דרך ׳המחלה האנושית׳ הנושאת בתוכה סימפטומים של: כעס, טינה, איבה ומוות. נזכור - אין החלמה בלא מחלה, ואין התעוררות, בלא רוע. ואין תוצאה בלא סיבה, ואין שלום בלא מלחמה, והסיבה היא תמיד השורש. והשורש - לשוב אל השלום האחווה והאחדות. נזכור - למצוא את אלוהים זה למצוא את עצמנו, ולמצוא את עצמנו מצריך מאתנו להסיר כל מה שמפריע לו להתקיים שזה להסיר את התפיסה הקודמת והמעוותת ולעבור למימד מחשבתי חדש כמו שעלה כאן. אם לא נשנה דרכינו - המציאות פשוט לא תשתנה. אחריות אישית תוציא אותנו לחירות אמתית. המילה אינטימיות שנגענו בה קודם היא לא עוד מילה גסה אלא הסאגה של חיינו. מדוע? כולנו רוצים להרגיש אהבה טהורה בלב, וכדי להגיע אליה, עלינו ליצור אינטימיות רוחנית - שהיא הקרבה הכי גדולה לעצמנו והיא משאלתנו בסתר ליבנו. ולגלות לכם סוד - כולנו מפחדים פחד מוות מאינטימיות!! מהסיבה שהורגלנו חיים שלמים ואף גלגולים שלמים לברוח מעצמנו. העת להיכנס פנימה - אינ טימיות! איך? ראייה מחודשת אל המציאות. אינטימיות רוחנית הוסתרה במשך עשרות אלפי שנים ומתחילה להתעורר בימינו אנו. אנשים לא עוסקים רק בתדמית החיצונית, אלא משלבים רוח וחומר וזה הקסם והשלמות של הדור שנרעה בעיננו הקשה ביותר. אך אם נביט אחורנית אל ההיסטוריה - דור המבול למשל נמחק ומאז השם הבטיח שלא יביא שוב מבול על עם ישראל, אך נראה שיש לא מעט מבול של צרות וייסורים שתכליתם עורר אותנו לשינוי פנימי ולקיחת אחריות. עלינו לדעת - אם לא נגיע למשאלת ליבנו - לקרבה הכי עמוקה לעצמנו לאינטימיות הרוחנית נמשיך לשהות בסאגה המטורללת של חיפוש והאשמה. אינטימיות רוחנית - זה להגיע הביתה אל השלווה הרוגע. ולזה שוב אחזור ואומר (כדי לשנן) יכול להיעשות רק מתוך לימוד ראייה חדשה ולא כסיסמה אלא, כידיעה שהכל נעשה לטובתנו האישית והכללית כאחד. מה שמחדש באדם את האמון והביטחון בכח נסתר ולהשיב אלינו את התמימות. מהי תמימות? לא לדעת הכל, בטח בדברים גבוהים שבלא חקירה מוציאים דיבה על עם ישראל ואוצר על האדם. אינטימיות האמתית - זה ביני לבין עצמי שעם הזמן נפרשת החוצה בשניים ויותר. (בהחלט מצריך רמת מודעות מאוד מאוד גבוהה). נזכור - היפך אינטימיות, אנטישמיות!! ולא במקרה המילים הללו כמעט זהות - אדם שלא זוכה להתקרב ללב שלו - נמצא שחווה אנטישמיות בחייו. אנטי - שמי = אנטי עצמו - הכי קשה בעולם. וזה למה העם שלנו חווה לא מעט אנטי-שמי-יות. אנו בהתנגדות פנימית מתמדת. שנזכה להיפתח לידע רוחני שמאחד את הלב שלנו ומביא אותנו אל התיקון והשלמות כ תינוק בן יומו. הלא כל המהלך כאן הוא ניתוק - תינוק - תיקון . אז איפה היה אלוהים..? היה הווה ויהי. חזק וברוך.