"אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה" - הסוד. 'אבות' ו 'באות' כלאו (עצמם) בסרוב (פנימי) שהם ה- מניב (בנים) לתיקון האדם.
מזכירה ואומרת - לכל פסוק בתורה ישנו פרוש רוחני, שאותו בד״כ אנו לא מכירים. מהסיבה ששמענו כל חיינו רק את הפרוש החיצוני והפשוט והתרגלנו אליו - התקבענו עליו. כאן, אביא את הסוד הרוחני מן הפסוק העוסק בהתנהגות האדם, אותו כולנו חייבים ללמוד כדי לגדול בדעת איתנה. אז לפי הפשט: ״אבות אכלו בסר, ושני בנים תקהנה״ - כולנו חושבים כי מדובר באבות שחטאו ובניהם יענשו בשיניים כהות. זוהי אמת חלקית, שימו לב היטב לסימני הניקוד ולאיות. כתוב: ׳אבות אכלו..׳ - מנין לנו כי מדובר באבות ולא בלשון רמיזה לבאות? הלא זו דרכה של התורה שנכתבה בלשון של צופן, כדי שהגויים לא ידעו לתרגם אותה. מי כן יכול לפענח? אנשים העוסקים בפנימיות התורה. כגון: הזוהר הקדוש ואנשי קבלה מזוככים בנפשם. אם רק היינו יודעים כמה תורתנו היא אוצר היינו מתרגשים ממנה יותר מכל דבר. אם כך, מדוע הפסוק פותח במילה 'אבות'? יש כאן סוד עצום עבורנו, והוא: אין המשפט מתייחס רק לאבות/גברים, אלא לכולם!!! יכול מאוד להיות כי אכן ישנם בנים עם שיניים כהות ומיד נתהה כי אביהם עשו חטא כלשהו. אבל רגע, מי לא עשה חטאים? כתוב: ״כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה־טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא״. זוהי הדרך שלנו - קודם אנו חוטאים אח״כ אנו צדיקים. הפסוק כתוב לכאורה בלשון זכר מהסיבה שהתורה מצווה על הגבר להתגבר ולהיות בעל אחריות אפילו גדולה יותר משל האישה. למה? מהסיבה שאישה דעתה קלה עליה (מרגישות יתר שהיא ניחנה בה), ומהסיבה כי הגבר הוא המשפיע/המזריע. כולנו על פניו "נתקענו" על ההבנה: כי האב חטא וילדיו יענשו.. וזה גנון. סליחה, כן?! למה? 1. כי זאת לא האמת הפנימית. 2. כי כולנו נשמות - איש ואישה - כולנו נשמות של הבורא. ולכל אחד יש תפקיד שעליו ללמוד ולמלא. הזכר - להתרכז ולהשפיע, הנקבה - נוקבה - לקבל ולשקף. לכולנו אותו המסלול חיים - תחילה חטאים ובסוף תיקון. ובכל זאת למה המילה 'אבות'? 'אבות' לשון ׳באות׳ - הרומזת לנו כי בעתיד לבוא - 'הבאות', כולנו תחילה נעשה מעשים של ״בוסר״ - מחוסר בבשלות רוחנית שיביאו לסירוב פנימי וקשה (להתנגדות) בתוכנו שיעורר אותנו לפעול ל ׳שינוי׳ (׳ושני׳ - אין הכוונה באמת לשיניים) במבנה האישיות שלנו, שיביא אותנו ל אנשי התקנה ('תקהנה') - לתיקון. הפסוק כלל לא מדבר על גברים אלא על העתיד לבוא. הפסוק לא מדבר על בנים אלא אל מבנה אישיות. כי שוב, אם הכוונה הייתה בבנים היה כתוב: 'בָּנִים' - 'ושיני בָּניו תכהנה'. כתוב: בנים ולכן הכוונה ל 'מבנה'. כתוב 'תקהנה' ולא תכהנה. אז הכוונה היא תיקון ולא כהות. התורה עמוקה ויפה ומלמדת אותנו הכיצד יראה לנו מסע החיים שלנו מההתחלה ועד הסוף. לא במקרה אנו רואים כאן 'אכלו' - בעבר. 'ותקהנה' - בעתיד. יש כאן מהלך רוחני שלם! יש כאן התחלה - בוסר/סרוב וכלא פנימיים בנפש - זה הטבע ככה נבראנו והוא הבסיס לשינוי ההתנהגותי. ויש כאן סוף - ׳תקהנה׳ - לשון תיקון - תקנה. באמצע - זה מהלך התיקון - הדרמה האנושית (שמעטים יוצאים ממנה). ועל כן, אנו מחויבים להגיע לשלום פנימי וחיצוני כאחד, אחרת נישאר אנשי בוסר - מרירים. נזכור! יש כאן מהלך אלוקי שתחילתו בוסר וסירוב, וסופו מתיקות - תיקון האדם. וכמו שאנו מתקינים תוכנה חדשה במחשב, רצוי שנתקין ״תוכנה״ חדשה במחשבה.
*וכפי שניתן לראות בתמונה - כל אחד יכול לפרש את התמונה אחרת. אם לא הייתי מודעת לסוד הנסתר בפסוק הנ"ל, בהחלט הייתי מניחה כי מדובר בשיניים שחורות, אך מישהו יכול להגיד שהוא רואה כאן שיניים שחורות? הבן פותח פה - אולי מר לו? זו התנועה שכולנו עושים כשאנו אוכלים פרי מר. והאבא סבא בורא, לא משנה, מסמן בידו - שזה הטוב מאוד. עוד יהיה טוב בלב האדם כ- כרם המניב ( אותיות בנים) אשכולות גדולים ומתוקים, והשמש תזרח בנפשו - אם רק יפעל בליבו. מסקנה סופית: כולנו תחילה נהיה כלואים ברגשות בוסריים שהם ה מניב לשינוי ותיקון האדם.