קְלִיפָּה - כְּלֵי פֹּה

קליפה - לפי ההבנה האנושית היא קליפת הפרי, קליפת העור וכו׳.., בעולם החסידות קליפה היא עדיין כיסוי, אך כיסוי במובן השלילי המכסה את נשמת האדם מחוויות החיים הטובה. כיצד נוצרת הקליפה? ממעשים רעים שלנו הנוגדים את ההנהגה התורנית/בריאותית, והיוצרים שיבוש מערכתי/רוחני שאדם שאינו ער/מודע פשוט חי חיים שלמים בסבל רב. המעשים יכולים להיות של האדם עצמו וגם של הוריו. כיצד ניתן להסיר קליפה? תלוי בעובייה. כלומר: כשם שלא ניתן לקלף פומלה באצבעות, כך לא ניתן להסיר ״קליפה״ עבה שהצטברה על נפשו של האדם החוטא (המחטיא את מטרת חייו - להיות אור ושמחה) באמצעות מעשים ״עשר אצבעות״. דרושה כאן התערבות (ממש כמו התערבות הסכין לקילוף הפומלה) של ניסיונות לא פשוטים במציאות אשר תפקידם לראות עד כמה האדם משווע לזכך את נפשו. ואומר: כגודל הסבל שאדם עובר בחייו גודל הקליפה שנערמה על נפשו. 'חזרה בתשובה' - מצילה במעט ומכניסה למסלול אך לא מסירה את כל הקליפה, היא רק מתחילה את תהליך הקילוף. מה שממרק את האדם זה העמידה בניסיונות שהשם שולח לו פעם אחר פעם. וניסיונות שבהם הוא נכשל בעבר, בדיוק בהם השם מנסה את האדם. נפל - חוזר להתחלה. כמו משחק ״הסולמות״. עולים עולים עולים ובדיוק בעליה ממתין ״הנחש״ - הניסיון, לא עמד, האדם נופל להתחלה. כן, להיות אדם טהור וראוי דורש טוהר המידות אבסולוטי, דורש להיות אדם רציני לא "player". המילה 'קליפה' אמנם מתחילה באות ק׳, אך נשמעת כ- 'כלי פה'. ואומר: כי עפ״י תורת החסידות האדם הוא כלי קיבולת לאור שצריך לעבור דרכו מן הבורא אל העולם. מהו האור? שמחת האדם. מה שחוצץ בין האור האלוקי הממאן לצאת דרך האדם אל העולם הוא הקליפה. על כן, כדאי שנבחן כל אחד את עצמו וננסה לברר באיזו עובי של קליפה מדובר: האם בקליפת ה "קלמנטינה" שמתקפלת באצבע אחת ואומרת: כי על האדם ישנה קליפה דקה שאותה ניתן לסלק ע״י התמדה בתשובה, או האם קליפה של תפוז, פומלית, פומלה או אגוז (ח״ו). איך אדם ידע איזו קליפה עוטפת את נפשו? לפי הרגשתו הפנימית: האם לרוב טוב לו או רע לו, האם הוא מרגיש לרוב שליו ורגוע או כעוס ודואג, האם יש לו פרנסה ברווח או שמא הוא בהפסדים וקשיים. למעשה, אם אין הלימה בין המציאות להרגשת האדם - יש עליו קליפה. כגודל הקושי של האדם עובי הקליפה. עכשיו, כל אחד יכול לבדוק האם הוא זקוק לאצבעות, סכין או פטיש כדי לקלף (אצבעות - תפילה ותשובה, סכין - סבל וייסורים, פטיש - כובד של ניסיונות). ניתן להסיר כמעט כל קליפה בתנאי שהאדם עקשן ודבק ברצונו לחיות טוב באמת, בלי טיפת רמאות על נפשו - לא מתפתל ומתפתה למה שהפיל אותו שוב ושוב. התוצאה תהיה גילוי ה ״פרי״. כשם שלאחר קילוף הקליפה מתגלה הפרי, כך ברוחני - לאחר הסרת הקליפה הרוחנית נגלה לאדם ה פריון והשפע בחייו. *דוגמה להיווצרות קליפה על נפשו של האדם. ניקח אבא שחשק בנשים אחרות (מלבד אשתו) ואני כלל לא מדברת על המעשה, אלא רק במחשבה חשק, ולא זיכך את מחשבתו, נערמה על נפשו קליפה, אם עשה מעשה, הקליפה עבה יותר, אם עשה כמה וכמה מעשים… אתם כבר מבינים על איזו קליפה מדובר (קשה). אם חזר בתשובה: חרטה אמתית, וידוי וקבלה לעתיד, ועמד בניסיונות, מתכפר לו, לא עמד, יקצר ימיו. אותה ״קליפה״ עוברת ליורש - הבן הדומה לאביו באופיו והוא מקבל בחייו את אותם הניסיונות כדי לתקן את דרכיו ואת דרכיו של אביו וסבו... אם גם הילד בעצמו ממשיך לחטוא - הוא יצטרך כוחות עצומים להתגבר על עצמו והרבה מאוד עזרה מהשמיים, וכמובן דבקות במטרה - להיות אדם זך טהור וראוי. זוהי בהחלט ״עבודת כפיים״, אך עדיפה על כל עבודה בעולם החומר, לעומת העולם הזה והנצח. ואם נשאל איך אפשר שלא לחשוק בעולם שכזה פרוץ, גם על זה ענתה התורה, ככתוב: "אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". כשאדם מבין את זה המהלך לתיקון הרבה יותר קל לו להתמודד. אדם עם קליפה באשר תהיה הבוחר בתיקון, מתקן מלבד את עצמו והוריו, גם את הסבים הסבתות והלאה.. פשוט נס וחסד גמור שיש לנו בעודנו חיים, זוהי הסיבה שצדיקים גמורים מודים על כל יום שהם חיים בעולם העשייה. איך לא ננצל את ההזדמנות המזככת אותנו, את ילדינו, את הורינו ושאר הדורות שהיו ושהיו?!  כמו-כן, גם אם אישה החושקת באדם אחר (ולא מסתפקת בבעלה) יוצרת קליפה על נפשה וחייבת לפעול במציאות להסרתה.. למעשה כל מעשה שיש בו פגם המחשבה המביא את האדם להתנהג לא יפה, כגון: ניצול, בגידה, מרמה, הסתרה וכו'.. פוגע בנפשו ובחייו ישירות. באנו כאן לתקן! ובוודאי שבלי לשים לב גם לחטוא בחלק מהזמן כשאנו בלא מודעות, אך כשאנו מודעים וממשיכים להתנהג כילדים בגן, אל נתפלא שהמציאות חשוכה ולא מאירה לנו פנים. כל מעשה לא הוגן למעשה יוצר קליפה, וכל מעשה הוגן תכליתו להסירה.. משימת חיינו היא להסיר את הקליפה שנערמה על נפשנו ולהיות כלי לאור שאמור להיות מופץ דרכנו. חזק וברוך.

*שהדברים יהיו לעילוי נשמת אבי מורי דוד אלון ז"ל בן שרה.