פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה וְזָכוֹר - בִּלְשׁוֹן זָכָר, הַמַּזְכִּירוּת לַזָּכָר לְהִתְרַכֵּז בְּנַפְשׁוֹ וּלְסַלֵּק אֶת הָעֲמָלֵק מִתּוֹכוֹ כְּדֵי שֶׁהוּא יוּכַל לָשֵׂאת אֶת הַשֵּׁם וְאֶת אֵשֶׁת לִבּוֹ. זֶה הַצִּוּוּי.

האמנם אנו נמצאים בפרשת 'תצווה', אך בשבת שלפני פורים קוראים גם את פרשת 'זכור' שהיא לא שייכת לסדר השבועי של התורה אך מחויבת להיקרא בסמוך לחג פורים שבו נצחנו את העמלק. אך מי הוא העמלק באמת? האם מדובר בהמן הרשע לפני אלפי שנים או בפרעה השליט או שמא מדובר במשהו פנימי ועמוק יותר? כתוב: "זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃ אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחַרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹקִֽים.." אז ראשית בוודאי שתחילה עלינו לזכור את רוע העמלק/פרעה שחוו בני ישראל בצאתם ממצרים ואת כל הערמומיות ששלטה בהם ועייפה את נפשם וגרמה להם לא לירא את האלוהים. בני ישראל חוו כאב כזה עצום מן העמלקים הרעים עד כדי שכבר לא יכלו לראות את האלוהים ובאופן ישיר הכאב העקבי והנורא שחוו בני ישראל בא ללמד אותנו גם היום, גם הרגע על העקביות של העמלק הנמצא בנפשנו ומחוצה לנו. אנחנו כולנו נשמות ישראל המחוברות לשורשי היהדות אם נרצה או לא ונשמות שהם עם אחד שחווה לא מעט כאב ועל הכאב הזה אנו מכפרים עד היום. זהו העת להבין אחת ולתמיד את שורש הכאב שלנו כדי שנצליח בעצמנו לצאת מן המצרים שבנפשנו שהרחיקו אותנו מן האמונה בהשם הטוב. אז 'זכור' הוא לא אחר מאשר ׳כרוז׳ אלוקי המזכיר לנו להתחבר למה שעשה לנו פרעה/עמלק/המן כשכל כך רצינו לצאת מהסבל השליטה והעבדות. לזכור ולא לשכוח. אז מי הוא באמת עמלק? נתבונן במילה. במילה ׳עמלק׳ יש גם את המילה ׳עמל׳ והאות ק׳, כלומר: ׳עמלק׳ היא תנועה קשה ורעה בנפש האדם האדם שכל מהלכה מרמה (כתנועת הנחש). תנועה שנקראת גם יצר הרע שבאדם שממש עמלה לנתק אותו מן החיבור לקדושה/לאמת הפנימית שהוא כל כך משווע אליה. ואם נשאל האם אפשר להיפטר מן העמלק שבתוכנו? בוודאי שכן ע״י זיהוי, כנות והתמדה והכי חשוב ע"י לימוד ושינון פנימיות הנפש, אין משהו אחר!!!. הרי אם כל מטרת חיינו היא לגלות את הלב הטוב שבנו ולחשוף אותו לעולם, אנו חייבים להתאמץ לסלק את העמלק מתוכנו אחרת לעולם נישאר שבויים ואבודים. עמלק - הוא יצר ההתמכרות לרוע  המושך אלינו אנשים עם אותו היצר, זה התיקון. הדברים מאוד מאוד עמוקים כיאה לשורשים נסתרים ולכן נדרשת כאן בהירות מחשבתית של ממש. כולנו נמצאים על ציר של זמן שבו נהיה חייבים לגלות את יצר העמלק שבתוכנו זה שהוטמע בנו בשורשנו עוד בימי בראשית והוא לא שייך לעולם החיצון אלא הוא נטוע בנו והוא נשקף במציאות בבני אדם ובסיטואציות החיים. יוצא, כי מדובר בתופעה אנושית שנוצרה בנו תחילה כדי להכניס אותנו פנימה אל הנפש אל אותו ציר של כאב שיוליד מתוכנו חיים של אמת ואווו. הרי בלא צירים אין דחיפה ואין יציאה של הוולד. כך בנפש האדם - בלא צירים של כאב והתכנסות פנימה לא תוכל להיוולד מתוכנו תנועה חדשה שהיא הבגרות הנפשית הבאה לידי ביטוי בקבלת החלטות ממקום נקי ובהיר יותר. כשאנו נסכים לפגוש את כאב ההתמכרות והתלות והאובססיה ונודה שאנו מכורים ולא משנה באיזו צורה, בצורה של אלכוהול, סמים, הימורים, מדיה, אכילת יתר, תאוות למיניהן וכו'.., רק אז נרוחם מן השמים. ככתוב: "מודה ועוזב ירוחם", וזה מה שיוביל אותנו לצאת מן המצר שבנפש - מן העצבות, הכאוס והאבדון, ולמעשה נשיב את כוחות הנפש אלינו ונזכה לראות בחוש את יד האלוהים בנו - מה שיחזיר לנו את היראה כלפי האלוהים. הלא איך תהיה יראה באדם כשהוא עייף ומותש מ העמלק/ההתמכרות השולטים בו, הוא למעשה נמצא עדיין איפא בשליטת פרעה והמן הרשע שבדעתו, הוא מתנהג כמוהם ובוודאי שיחווה בנפשו לא מעט רשע, סגירות, ואטימות רגשית, כלכלית וחברתית. אך אם ישכיל לפקוח את עיניו, להודות 'אני מכור', לפנות אל האלוהים, לנסות ולשנות התנהגותו אל הדרך הטובה שהיא שונה מן הערמומיות וההסתרה שהוא התרגל בהם חצי חיים, וללמוד את את נפשו הרעילה, הוא יזכה לשער חדש בנפשו - לשער הגאולה - השם בכבודו ובעצמו ירד אליו ישירות ללב ויסיר מעליו את עורלת הלב שהתיישבה לו כקליפה עבה על הלב ומנעה ממנו להרגיש את חסדי השם מהיום שנולד ולתמיד, ולמעשה מנעה ממנו להרגיש את הטוב. וזה עניין מאוד קריטי בנפש האדם. אם לא נזהה בנו לא נגלה את הזהות האמיתית שאנו. רק ההתקרבות לקב"ה יכולה להציל את האדם מעצמו. שום דבר אחר גשמי לא. הקב"ה - הוא הרוח הנושבת פנימה בנפשנו וממתין שנתחבר אליו. "יפה ותמה תורה תמימה הנעימה מי יוכל להעמיק בסודך - סוד אלוהים חיים". זכור - היא פניה אישית המופנית לזכר. איך יודעים? זכר ו זכור אותו שורש. ולכן הקב"ה פונה אל הזכרים ומבקש מהם להתרכז בנפשם ולסלק את העמלק מתוכם, אחרת לא תוכל להתקיים אהבת אמת בתוכו ובטח שלא מחוצה לו. וזה מסביר בדיוק את תופעת הפירוד בין בני זוג, וזאת מהסיבה שלרוב הזכר מתנער מאחריות ונשאר תחת קליפת הרשע, נאחז באגו ותחבולותיו ובזה פוגע בנפשו ובנפש הנקבה שלצידו. כולנו חייבים להתעורר אך בפרט הזכרים, הראיה: בספר בראשית בסיפור אדם וחווה השם שאל את אדם 'איכה' - איפה אתה/איפה הדעת שלך, הוא לא שאל את חווה, וזה מסביר כי על האיש נתנה אחריות גדולה יותר כי הוא המשפיע של האישה ואם הוא יוצא מתפקידו מאליו היא יוצאת מתפקידה. וכדי לשוב ולהשפיע הוא חייב להכיר בבג/בהרס שבנפשו - ההתמכרות - התלות - האובססיה. עליו/עלינו לעשות שיחלוף/המרה בין ההתמכרות החיצונית אל ההתמכרות הפנימית - שזה להתמכר לתפילה, לדיבור עם אבא, לשמור שבת, לעשות חסד עם האחר וכו'.. להתמכר אל הטוב רק זה יגדיל בנו את הטוב ויחבר אותנו אל משאלות ליבנו. וכשהזכר ישוב אל מקומו הפנימי - אל החוסן הנפשי, אל האדם שמתאמץ בכל נפשו להיגמל מכל התמכרות, הוא יזכה לישא את השם ורק אז יקרא 'איש' - רק אז יהיה מוכן לשאת אישה, הרי איך יישא אישה אם אינו מצליח לשאת את עצמו? עמוק ומכונן!  ולך אישה יקרה אני רוצה להזכיר לך משהו. פעמים שמגיע אל חייך זכר הנשלט ע״י העמלק שבתוכו (בכל זאת להיפטר מהעמלק הרגשי אחרי שנים של שליטה זה לא פשוט אך אפשרי. אדם חזק ונאמן לבוראו באמת, יצליח לסלקו מנפשו) ומנסה כדרכו של גבר לכבוש אותך, דעי לזהות האם הוא אכן נוכח וקשוב לך או שעדיין נשלט ומכור. תהיי בחמלה כלפי התהליך שהוא עובר בעצמו, תשקפי לו את מקומך בעל הערך העליון ותני להשם הטוב לעשות הטוב ביותר עבורכם.  יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.לְמַעַן אַחַי וְרֵעָיאֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.♥️. כשאת אישה יקרה מזהה שמי שעומד מולך הוא נשמה בסה"כ של אבא הנמצאת בתהליך, ואת מזהה שעמלק שולט בו ע"י כך שהוא מתנהג בצורה מניפולטיבית, לא באמת מכיל את העומק הרגשי שלך ושוב בורח ממך (שזה מעצמו), בבקשה ממך תמצאי את כוחות הנפש להיות חזקה ונוכחת ואל תאפשרי לו הפעם לשאוב אותך אל העמלק והשליטה שבו. עברת מספיק כאב וקושי מפני שגם את בעצמך היית מכורה ואולי עדיין לעמלק שבתוכך וזאת הסיבה שהשם הפגיש אתכם להראות לשניכם עד כמה שאתם תלויים ולא באמת מסוגלים לפתח מערכת יחסים בריאה. מאחר ומערכת יחסים בריאה מתחילה כל אחד עם עצמו - בזיהוי ההתמכרויות, הכנעתן וחיבור להשם הטוב. לרוב אנו נוטים לחשוב שרק האחר יכול למלא את החור שבנפש שלנו, אך זהו השקר הגדול ביותר, האחר בעצמו מתהלך עם חוסר רגשי שאותו ניתן למלא רק ע"י קרבה להשם. הקרבה להשם משחררת מהתמכרות לאט לאט כמובן, ממלאת את נפש האדם באור שממנו הוא יוצר ורק אז ניתן לקיים מערכת יחסים בריאה, המבוססת על אהבה, לא על תלות ואובססיה. זה תהליך שנבנה לא מעט זמן אך זהו תהליך מבטיח לעומת לופים של סבל. כולנו שליחים בתפקיד ולכן כדאי שנתמקד בבימאי ולא בשחקנים, ואומר: שלא נאחוז בסיפור: נעלם, חזר, רימה, שיחק - כל אלו פעולות משנה כדי להביא אותך לקצה, לשים גבול ולהיות האישה העוצמתית שאת, זאת שכבר לא נכנעת למשחק אלא מקיימת אמת. ועל כן, כל התודות שבעולם לאבא שבשמים על ההתעקשות להוציא אותך לחופשי ועל כל השליחים שסייעו לו במלאכת הקודש להביא אותך להבין עומקים שכאלו, זוהי רק אהבת השם העצומה כלפייך. דעי! לא וויתרו עלייך לרגע, גם שהיה נראה כך, עבדו קשה אחרי הקלעים כדי לגאול אותך - היית קשה נשמה שלי, מה עברת שככה התקשת? אני מאמינה שעכשיו את מבינה שהקשת עם עצמך ולא ידעת איך באמת להרפות, אבל דעי יקרה זה יקרה כהרף עין, יגיע הרגע שהשם כל כך יחמול עלייך הוא יפנק אותך בדרכים שלא תאמיני, את תרגישי בחוש כמה נלחמו עלייך מן השמים שתשתחררי מההתמכרות, האובססיה והתלות הרגשית. פיייייי אם הייתי אלוהים הייתי מתייאשת מזמן, אך זוהי גדלות השם בנו. השם לעולם לא מתייאש מפרי יצירתו, נהפוך הוא, הוא פועל בכל מיני דרכים בשביל להכניע את האדם וליישר דרכו. שנזכה להיגמל. והרי כי גמילה היא לגימה מהחיים. "ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙". ועתה, נמשיך לפרשת תצווה שגם היא בלשון זכר - המזכירה לנו לקחת מהשם שמן - לקחת את הנשמה שלנו ולרומם אותה תמיד ע"י ראייה גבוהה המחוברת לאור האלוקי ולא לעמלק ההרסני. ככתוב: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד" - אנו שוב נתקלים במילה ׳ויקחו׳, שעל פי ההיגיון התחבירי נכון היה לכתוב ׳ויקחו אליהם׳ והסיבה שכתוב ׳ויקחו אליך׳ היא מדויקת וטומנת סוד והוא - לחזק בנו את הידיעה שאנו לוקחים אלינו, את מה? את הזכות לרומם את הנשמה ומאליו את נשמות ישראל. משמע: כשאנו מבינים שרק השם יכול לרומם אותנו וזוהי זכות ממש אנו נרגעים מהמרדף ומתמקדים בריפוי הנפש. בפרשת הקודמת פרשת תרומה למדנו לתרום לעצמנו דעת - שזוהי זכות גדולה מהשם, ובפרשה שלנו 'תצווה' אנו רואים שוב 'ויקחו' אך הפעם וקחו אליך (לא ויקחו אליי). שזוהי התקדמות מלקיחה אל העצמי ללקיחה מהשם ונתינה לאחר, כגון: דעת חדשה, חיוך, מצרכים, חיבוק וכו'.. זה הציווי האלוקי. יוצא, כי קודם הנתינה לאחר הנתינה לעצמנו, שהיא: לפני שנוכל לסייע באמת לאחר נהיה חייבים לעקור את העמלק/ההתמכרות מחיינו ורק שנעשה זאת נוכל להשפיע לאחר מהטוב שאנו בעצמנו זכינו אליו. נזכור - 'השפע נצמד למשפיע'. ה ׳זית׳ הכתוב בפסוק - הוא פרי מעץ הזית הנכלל משבעת המינים שבהם השתבחה הארץ והוא בוודאי רמז לכך שאדם המקיים את ציווי השם ומרומם את נשמתו נכלל מהמשובחים שבארץ כשבעת המינים. ”כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.” שנזכה ללמוד את פנימיות התורה - רק היא מחדשת את הנפש, ונזכה לדעת מה השם מבקש מאתנו ומה השם מצווה עלינו - למען ייטב לנו. וְלָקַחְתָּ - מֵהַשֵּׁם מִצְוָה וְנָתַתָּ - לָאַחֵר וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! המילה ׳תצוה׳ בגמטריה קטנה תיתן לנו את המספר 24, שזה גמטריה כד - רמז לכך שקיום הציווי - להעלות מתוכנו את הנשמה ע"י פעולות קדושות (נתינה וחסד) ולהאיר בה ודרכה את האח יביאו את האדם להיות כלי בעצמו למאור האלוקי וזה כשלעצמו להיות  כצוות עם החלק האלוקי שבנו - ה צוות ב ה' הידיעה שהוא המסוגל להשפיע על האדם את מלוא כל הארץ כבודו. הקב"ה אנחנו אוהבים אותך.  שהדברים יהיו לגאולת הדעת בעם ישראל ונזכה באמת למחות את זכר העמלק מתוכנו, אמן ואמן.