פָּרָשַׁת תְּצַווה - אוֹתִיּוֹת צֶוְות הַשֵּׁם - לא נוכל להיות ל צוות עם השם בלא פעולת הנתינה המזככת בנו את הנשמה.

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד". במה נעסוק השבוע הזה? בסוד המילה ׳תצווה׳. סיימנו זה עתה, את פרשת תרומות, המיוחדת במינה ולמדנו על מעלת התרומה והלקיחה לעצמנו בעת המעשה הגדול שבנתינה. בסוד - בעת הנתינה לזולת אנו יוצרים בנפשנו משכן להשם שזה מהות האדם לפנות מקום להשם בנפשו ולשם כך יש מספר דרכים ( תפילה, לימוד פנימיות התורה, חזרה בתשובה..) שהעיקרית מבניהן היא הנתינה, שנזכה. פרשת 'תצווה' - אותיות 'צוות ה'. ומדוע השם דקדק בפרשה הזו דווקא בלשון ציווי? תשובה - שלא תהיה מחשבה שזוהי חלילה בקשה וכביכול יש כאן בחירה, לא! השם מצווה וזה לא משתמע לשני פנים. בדיוק כמו בעשרת הדברות - השם מצווה עלינו לשמור את השבת, לא לחמוד, לא לגנוב וכו׳..,והרי שאם היה רק מבקש, היינו כחולמים! לא שהיום אנו לא נוהגים כחולמים, חולמים גם חולמים על אף הציווי הברור והמובהק, על כן, הפרשה פותחת בציווי שנבין שאין כאן בחירה, יש כאן דרך אחת/הנהגה אחת שאנו מחויבים לקיים אותה. בואו נגלה מה היא. השם מצווה על משה לצוות על בני ישראל לקחת אליו שמן והוא מסביר ומפרט באיזה שמן מדובר: זית, זך, כתית, למאור ולאיזו מטרה? להעלות נר תמיד. מה יש לנו כאן? ״וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ״ - אנו שוב נתקלים במילה ׳ויקחו׳, שעל פי ההיגיון התחבירי נכון היה לכתוב ׳ויקחו אליהם׳ או ׳ויתנו לך׳, והסיבה שכתוב ׳ויקחו אליך׳ היא מדויקת וטומנת סוד והוא - לחזק בנו את הידיעה שאנו לוקחים לכתחילה מהשם את הזכות בכלל לתת אל האחר. והנה אנו רואים שלא די לנו בפרשת תרומה העוסקת ברובה בלקיחת המצווה מהשם בעת הנתינה הגשמית, אלא השם פותח את הפרשה ומזכיר לנו שוב כי זוהי כלל לא בחירה לתת, אלא ציווי מהשם, ואומר: שעלינו לשנות את התפיסה כליל לגבי נתינת תרומה ולגדול ממנה לתודעת לקיחת זכות מהשם (במעשה הנתינה) ובזה אולי יוקל לנו בעת ״הנתינה״. השם יודע מי הם ילדיו, ויודע היטב שבלא ציווי אנו לוקחים בעיקר לעצמנו ומאבדים את מהותנו כילדיו שירדו לכתחילה להיות משפיעים!!! נזכור - 'השפע נצמד למשפיע'. הפסוק ממשיך: "ויקחו אליך ״שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר״ - ואוו ואווו כמה סודות. למה הכוונה במילה ׳שמן׳? שמן אותיות נשמ(ה), משמע: הלקיחה מהשם והנתינה לאחר מזככת (זך) את נשמת האדם והופכת אותו להיות מאור, ולמה כל זה? כדי ״לְהַֽעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד״ - כדי להעלות את נשמת האדם תמיד כי ״נר השם נשמת אדם״. סוד נוסף ה ׳זית׳ - הזית הוא פרי מעץ הזית הנכלל משבעת המינים שבהם השתבחה הארץ והוא בוודאי רמז לכך שאדם המקיים את ציווי השם נכלל מהמשובחים שבארץ כשבעת המינים. ”כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.” שנזכה ללמוד את פנימיות התורה - רק היא מחדשת את הנפש, ונזכה לדעת מה השם מבקש מאתנו ומה השם מצווה עלינו - למען ייטב לנו. וְלָקַחְתָּ - מֵהַשֵּׁם מִצְוָה וְנָתַתָּ - לָאַחֵר וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ! המילה ׳תצוה׳ בגמטריה קטנה תיתן לנו את המספר 24, שזה גמטריה כד - רמז לכך שקיום הציווי - להעלות מתוכנו את הנשמה ע"י פעולות קדושות (נתינה וחסד) ולהאיר בה ודרכה את האחר, יביא את האדם להיות כלי בעצמו למאור האלוקי וזה כשלעצמו להיות  כצוות עם החלק האלוקי שבנו - ה צוות ב ה הידיעה שהוא המסוגל להשפיע על האדם את מלוא כל הארץ כבודו. הרי שאין כבוד גדול יותר לאדם, מאשר להגיע למעלת כבוד שמו ברוך הוא בעולם הזה, והרי שהמכבד יכובד. בפרשת תצווה קוראים גם את פרשת 'זכור', ככתוב: ״זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם״. מי הוא עמלק? האם מדובר באדם חיצוני מאתנו? אז תחילה לפני שאנו בכלל עוסקים בעולם החיצון כדאי שנתוודע לעולם הפנימי המתחולל בנפשנו. עמלק הוא קודם כל העמלק שנמצא בתוכנו, המופיע בצורת ספק-טינה-כעס-שנאה וכל המצבי נפש השליליים. אליהם אנו מחויבים לשים לב. והרי שאם נשים לב, רוב הסיכויים שלא נצטרך לחוות העמלק מחוצה לו בדמות אדם, ואם כן במינונים מינוריים. עמלק - היא תנועה בנפשנו המהולה בהרס פנימי שעליו אחראיים המושלים הרוחניים בתוכנו הקרויים: פרעה - המן - יצר הרע - שטן. אלו הם כוחות הרשע הקיימים בכל אחד מאתנו, כל אחד לפי המינון שלו ותפיסות העולם שלו. אדם שכל הפעולות שלו הן למען אינטרס אישי וביטול האחר - נחשב כאחוז בכוחות הרשע שלעתיד לבוא ימוטטו את נפשו וחייו. ואילו אדם שנלחם לנתב את הגאווה לענווה נחשב שכוחות הרשע נושרים ממנו ובמקומם מתחזקים בו כוחות השפע כגון: - משה רבינו - מרדכי היהודי - אברהם - יצחק ויעקב - הם הדימויים לכוחות הטובים באדם שכל פעולותיו לעשות חסד עם הנבראים. על כן, בואו כולנו נדמיין שבורא עולם בכבודו ובעצמו מדבר אלינו מתוך כרוז (אותיות זכור) ומבקש מאתנו לעשות כל שביכולתנו למחות את זכר העמלק הקיים בנו בנו בנו!!! ובוודאי שאם קיים בנו אנו נמשוך אלינו עמלק גם בדמות אדם - שישקף לנו כמה הרוע והעמלק שולטים בנו. נזכור - החוץ שיקוף לעולמנו הפנימי. העבודה שלנו היא לראות דרך האחר איזה כוחות פועלים בנו. זיהינו עמלק - רוע, טינה, שנאה, כעס וכו׳.. נורות אדומות לעבודה פנימית - אלו רגשות שהצטברו אצלנו במרתפי הנפש ומחכים שנגאל אותם - שנשחלף אותם בחמלה אמפטיה והמון אהבה. שנזכה לגאול את עצמנו מהעמלק שבתוכנו ונגלה את המשה מתוכנו. שהדברים יהיו לגאולת הדעת בעם ישראל, אמן ואמן.