פָּרָשַׁת צַו -מִלָּה קְטַנָּה מַשְׁמָעוּת גְּדוֹלָה. צֶדֶק אֲמִתִּי מִתְקַיֵּם רַק כְּשֶׁאָנוּ נִלְמַד לְהַצְדִּיק אֶת הַמַּהֲלָךְ הָאֱלוֹקִי
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ (ויקרא ו, א'-ב'). הפרשה שלנו עוסקת בבניית המשכן שבאוהל מועד שאותו בנו בני ישראל כששהו במדבר. השם מבקש ממשה לצוות על אהרון ועל בניו להעלות עולה/קורבן - זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה. התורה תורת הנצח היא, ולכן, בפשט הדברים מדובר בעניינים פיזיים שהיו תואמים לזמנים ההם - זמני מצריים, המדבר, משכן וקורבנות. אך בחלקה הרוחני של התורה, התורה מתמקדת ביציאת מצרים שבאדם, במדבר שבנפשו, בבניית המשכן שבנפש, בהקרבת קורבן לאלוהיו - שזה להתקרב להשם. בזה התורה בעיקר עוסקת - ביציאתנו אנו מן החשכה שבנפשנו אל האורה בחיינו ע"י התקרבות לבוראנו. התורה משתמשת במילים שבהן מוצפנות סודות עילאיים עבורנו שממש יסייעו לנו לצאת מן המצר והחשכה שבנפש. בואו נצלול. ואם נשאל מדוע השם הצפין ולא גילה מיד? מפני שזה כל עניין ההסתר פנים, השם מסתתר בכתוב, הכתוב מסתתר בהשם ואנו אמורים למצוא אותו במציאות. לעמול בכדי לגלות את ה- פְּנִים. בדיוק כמו שאדם עמל לפרנסתו ובלא יגיעה אינו ישיג שכר. כך ברוח, שהיא עיקר חיינו, בלא יגיעה לא נחווה את האלוקות, את הנעימות שלה. אדם הזוכה לגלות את האור בנפשו לא דומה לאדם ששמע על האור. ועוד הסבר מדוע השם הצפין את הכתוב, כדי שהגויים לא יוכלו להבין את תורת ישראל. גאונות. הפסוק שלנו מתחיל: זאת תורת העולה - כמו לומר: 'זאת תורת הנפש', 'תורת המדע' וכו', ואז משה מסביר (לפי מה שהשם לימד אותו) בהרחבה מה זאת תורת העולה. עולה - לשון עול/קושי וגם לשון מעלה - השם מבקש מאתנו להעלות אליו את העול/הקושי שבנפש ולהתמקד (מוֹקְדָה) באש התורה - אש לשון שא, השם מבקש מאתנו לשאת בתוכנו את הרוח היהודית. איך מעלים קושי? מבינים שמי שיצר אותו בתוכנו הוא השם כדי שנתמקד בו ולא בקושי, זה הבדל שמים וארץ, מפני שאם אנו מתמקדים בקושי הוא גדל, וכך גם לגבי השם אם נתמקד בו הוא יגדל, עכשיו תחליטו היכן למקד את תשומת הלב. "האנרגיה זורמת לאן שתשומת הלב מופנית". ולכן חשוב מאוד שנעלה את העול הנפשי ליוצרנו בכדי לחוות את השחרור - זוהי תורת העולה. תורה לשון התרה/שחרור. מאחר והיום לא נהוג להעלות קורבן, נפש האדם הופכת למעין קורבן לשון קרבה להשם. השם מבקש ואף צו את כולנו לעלות למקום גבוה יותר בנפש ע"י היקשרות אליו במחשבה "שיוויתי השם לנגדי תמיד" - להתקשר אליו במצבי החשכה (הַלַּיְלָה) ועד שנשוב להתקרב אליו (עַד-הַבֹּקֶר) - עד שנהיה עדים לקרבה ונחווה שהאש/הרוח האלוקית יוקדת בנו ומעירה בנו את אנרגיית החיים. השם משתמש במילה 'את' - צַו אֶת, ולא, צו על. מהסיבה שהמילה 'את' כוללת בתוכה את כל האותיות מ א'-ת', הרומזות לנו על ציווי כללי - כולנו מצווים ללא יוצא מן הכלל לעלות אל המקום הגבוה שבנפש ולהבעיר בנו את אש החיים. המילה 'צו'- אמנם מילה קטנה אך בעלת משמעות עצומה. האות צ' - מורה על הצדק האלוקי, והאות ו' - מורה על וו התלייה. ואומר: כי הצדק תלוי רק בצדק האלוקי - עלינו להתפנות לפנימיות הדברים ולהפסיק להישאב לחיצוניות הרדודה. רובנו מחפשים צדק אך מעטים מאתנו מחפשים אותו במקום האמיתי. היכן הצדק האמתי? בחכמה האלוקית לא בבני אדם שהם בעצמם מחפשים צדק, ואיך נוכל באמת למצוא צדק באדם שמחפש את עצמו? חומר למחשבה. כתוב: ״אמת, מארץ תצמח״ כלומר: האמת תצמח רק מתוך הארציות שבאדם - מתוך המקום הצר - מצריים שבנפשו, רק מתוך האימות הפנימי תיוולד באדם אמת שהייתה מוסתרת ממנו וחיכתה שהוא יתכנס לתוכה. באמת הזאת האדם זוכה לראות את גדלות השם בחייו, ועד כמה שהוא מנהל את הדברים לפי סדר מופתי, והאחריות האישית של כל אדם היא להיות שותף בתהליך הגאולה הן הפרטית שלו והן הכללית של עם ישראל, איך? ע"י כך שיגאל את נפשו מתלות בבני אדם, יתלה מבטו בהשם הטוב ויפתח בנפשו חוסן פנימי שיביא אותו לגדל בתוכו ערך ובטחון עצמי שיביאו לגילוי עוצמתו והשלמת ייעודו בעולם. רק משם תצמח אמת ככתוב: ״אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף״ - רק כשאדם יצמיח ערך עצמי וחוסן פנימי בנפשו הוא יזכה לראות במציאות את הצדק האלוקי. יש סדר בבריאה שהשכל האנושי כלל לא יכול לתפוס עד שהוא יחשוף את האמת מתוכו. זוהי תורת העולה שבנפש שלנו. ולכן אם שואלים אתכם "הכול בסדר" תענו "הכול לפי הסדר".