פָּרָשַׁת 'וַיְחִי' - חוֹתֶמֶת אֶת סֵפֶר בְּרֵאשִׁית וּמְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ כִּי בְּסוֹף כָּל הַמַּאֲבָק הָאֱנוֹשִׁי עוֹד נִחְיֶה בְּשִׂמְחָה.

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה". אנו נמצאים בפרשה האחרונה בספר בראשית - פרשת 'ויחי'. כלומר: פרשת ויחי חותמת את ספר בראשית ובכך מלמדת אותנו כי החותמת/האישור הסופי באדם הוא בהיותו אדם חי - נמרץ ושמח המאיר לעצמו ולעולם. להגיע לתנועה בנפש/לחווית חיים של חיות ושמחה זה הישג עצום בקרב האדם שאליו הוא יכול להגיע רק ע"י אמונה ובטחון בהשם הטוב שלא פעם מבקשים מאתנו לזרוק את השכל ולחבור לאמונה. זה בהחלט קשה ומייגע אך שווה כל יגיעה, מאחר וכולנו ללא יוצא מן הכלל התרגלנו לכעוס ולהאשים בגלל סיבות כאלה ואחרות, כשהאמת היא כי עצם האשמה היא התנערות מן האחריות האישית. כי כשאני כועס על.., באמת הנסתרת אני כועס על עצמי שעוד לא הצלחתי לרפא בתוכי את הרצון לקבל לעצמי: כבוד, צדק, יחס, אהבה וכו'.., שזהו מקור הכעס! ואילו אם אני מפסיק לרצות לקבל מן החוץ צדק, כבוד, ערך וכו'.. אני למעשה משתחרר מעצמי וכבר לא תלוי באנשים אם יתנו לי או לא, אני פשוט לומד לתת לעצמי מה שנלחמתי ודרשתי לקבל מאחרים. אני מכבד ומעריך את עצמי יותר, עד כדי שכעס מדליק אצלי נורת אזהרה המתריעה על כניסה לאזור מסוכן מאוד בנפש ומחוצה לה. באותה נשימה אני לומד להזכיר לעצמי כי רוב בני האדם נשלטים ע"י הכעס המנוהל ע"י הרצון לקבל..., ואם אני רוצה להגיע לחיות ושמחה אני מחויב להתאמן בהבנה כי לעולם הרצון לקבל.. יוליד מתוכנו את הכעס והאגו, והטינה וכו'.., ואילו הרצון לתת יוליד תמיד אהבה. וכאן חשוב שנדע כי מדובר בתהליך שאותו כל בני האדם יצטרכו לעבור במסע הזה שנקרא: 'חיים', שתחילתו תמיד יהיה נעוץ ברצון לקבל לעצמי: כבוד, צדק, ערך וכו'.., מה שמוליד את הדרמה האנושית במטרה להביא את האדם למיאוס בתלות חיצונית והתמקדות בפשטות והשפעה. יוצא, כי קודם נרצה לקבל ונאבק רבות בכדי לקבל זאת, אם השכלנו וזכינו נגיע לענווה כזאת גדולה שתביא אותנו לדעת חדשה שבה נרצה בעיקר לאהוב ולהתקרב להשם מתוך ידיעה: "וַאֲנִ֤י ׀ קִ֥רְﬞבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י־ט֥וֹב" _{(תהילים עג, כח) -} נרגיש כי כל רצוננו האמתי הוא להתקרב לדבר האמיתי - קב"ה, נטול האינטרסים ומלא האהבה. נזכור! אין אהבה בלא אהבת השם המולידה אהבת אדם. כשאדם מתחיל לאהוב את השם הוא מתרכך, מתרגש, הלב שלו נפתח, הוא מתחיל להבין שכל מה שהיה נראה בעיניו רוע, אכזבה, אי צדק וכו'.. הם רק פרשנות שלו לכעס שניהל אותו ועיוור את עיניו. כשהאמת הנסתרת היא שכל מי שהכעיס אותו נשלח במטרה לעזור לו לראות את הכעס שבתוכו המנהל ומשבש את חיו. כך לגבי האכזבה והאי צדק - זה אף פעם לא משהו שקורה לאדם מבחוץ, על אף שזה נראה כך. זה קורה מהפנים לחוץ! אדם אינו למד לחיות בשלום עם עצמו ולכן הוא מייצר מלחמות חיצוניות המבוססות פעם על אי צדק ופעם על אכזבה וכו'.., כשהאמת היא שהוא מאכזב את עצמו בכל פעם שנמצא תלוי בבני אדם ולא תולה את מחשבתו בצדק האמיתי שהוא לא בבני אדם אלא ב למעלה מהם. 'צדק' - צד קדושה - צדק מבקש מאתנו לצוד את הקדושה, לצוד את הפנימיות של הדברים ולא לדרוש אותו מהחוץ. כלומר: אדם התנהג בצורה שלא לרוחי, אין אני מאשים אותו על התנהגות מזלזלת, אני מיד מצדיק את השם ומודה ששלח את אותו אדם פלוני לגלות לי שעדיין אני תפוס באגו/בכעס שנולדו מהרצון לקבל צדק (לצורך הדוגמה). חשוב שנדע: אין אנו אמורים להסכים עם התנהגות מזלזלת כזאת ואחרת, אלא מה, אנו לומדים לא לתת לאחר לשלוט על נפשנו. שזה הישג עצום בנפש האדם המוביל לחיות ושמחה. זה בהחלט מאתגר מאוד להגיע למצב שבו אני מיד מזהה שהכעס עולה מתוכי ואני מיד רואה את השם ששלח אליי את אותו אדם או סיטואציה שתעורר אותי לדעת כי אני מנוהל ע"י הכעס או אותו אדם שנגלה אליי במרחב. כל הרעיון המרכזי בחיינו זה להפוך להיות השולטים על נפשנו ולא נשלטים על ידה! וכדי להגיע למצב של שולט ולא נשלט אני מחויב להתאמן בדעת חדשה! אין אנשים! הם נראים רק על פניו. הא-נשים נשלחים לעורר לשינוי ואל לנו להיתפס בהם כמושיעים לתסביך האישי שלנו. על התסביך שלנו רק אנו אחראים ורק אנו יחד עם השם נלמד לצאת ממנו. כן, כדי לצאת מן התסביך האישי חייב עזרה מן השמים - עזרה ממקום גבוה שאותה משיגים אוהבי השם אפילו אלה שרק מגלים רצון להתקרב אליו. זה 'ויחי' האדם! עצם הרצון החיות מתעוררת באדם. "ויחי המלך", משמע: יחי המלך שבתוכנו. עלינו להחיות את השם מתוכנו (ממש כמו שמחיים אדם העומד למות ועושים לו הנשמה). על האדם להנשים את עצמו ע"י חיבור לנשמה שבו, ע"י רצון אמיתי לשינוי. אי שם במעמקי הנפש קיים רצון זך ונקי שרוצה לתת באמת מבלי לקבל כלום. זהו הרצון המחובר למלך מלכי המלכים, המהווה צִנּוֹר/מעבר לשפע מהעליונים. איך זוכים? ע"י אמונה!! היא המביאה להזדככות מההזדקקות האנושית! ע"י דבקות במחשבה האלוקית - הקב"ה רקם את כל העלילה האנושית במטרה להביא את האנושות/האדם לגילוי האור הפנימי הקיים בתוכו. חי וקיים הוא! מי זה הוא? קב"ה - הוא הקיים בנו והוא המחייה אותנו רגע רגע. התורה פותחת במשפט: ״ויחי יעקב בארץ מצריים..״- מי הוא יעקב בסוד? יעקב בפשט הוא יעקב אבינו הידוע שרוב חייו סבל והתקשה, אך דווקא מתוך הסבל הוא מצא את החיות והשמחה. יעקב בסוד - הוא החלק השייך לעקב שבכף הרגל, זהו החלק הנמוך ביותר בנפש שמבלי לשים לב נשאר במצרים - במקום הנמוך והצר שהם האגו: הכעס, הטינה, האכזבה והתאווה..., שהם רגשות קשים המקשים על האדם, שובים אותו ומשבשים את חייו. מה אנו למדים אם כך? כי דווקא מתוך האגו והכעס.. בסופו של דבר נולדת מתוך האדם החיות והשמחה. עלינו להרבות בדעת חדשה: אין אשם רק לחפש את השם! הפסוק ממשיך: ״ויהי ימי יעקב שני חייו״, מה, יעקב חיי פעמיים? מבחינה רוחנית, כן. הוא חיי פעם אחת מתוך היעקב המעכב שבתוכו, ופעם שניה מתוך ישראל המרומם שבו כלומר: דרך יעקב אנו למדים כי כל אחד מאתנו יכול לחיות בשמחה אם ילמד לזהות מתוכו את הכעס ויפורר אותו לכדי אהבת השם. ראו כעס - כס - ניתן להגיע לתודעת המלכות כ- כס ע"י העין המתבוננת. על האדם לבחור ולהוסיף שלום בנפשו ע״י סילוק הכעס והאי צדק שהוא חושב שעשו עמו בזמן שמה שעשו עמו זה הצדק והשלום!! ראייה חדשה - מביאה את האדם לחיות מחדש. בפרשה הקודמת ׳ויגש׳ כשבניו של יעקב בשרו לו כי בנו הקטן יוסף חי, המדרש מספר כי השכינה חזרה אליו. הוא חש חי וזה מדוע הפרשה בחרה במילה ׳ויחי׳ - ללמדנו כי אין חשוב יותר לנפש האדם מתחושת החיות, אין! גם בפרשת ׳חיי שרה׳ - ראינו ׳שני חיי שרה׳ - ללמדנו שתחילה שרה גם הייתה תפוסה במצרים/בכעס ובחרה לצאת משם ע״י התבוננות של מהי האמת -יש בורא לעולם ורק הוא מנהל את חייו של האדם בצורה פלאית שלרוב לא נתפסת בשכל רק באמונה. שרה רכשה אמונה תמימה בהשם הטוב שהולידה מתוכה את יצחק - את הצחוק והשמחה. שנזכה לחיות באמת. מדוע התורה מציינת "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"? וכי בשאר חייו הוא לא באמת חי? תשובה: 17 בגמטריה זה טוב, משמע: יעקב חי טוב 17 שנים שהשכיחו לו את השנים הפחות טובות. ידוע כי צדיקים תחילה סובלים ולבסוף שמחים ומאושרים. ללמדנו: כי כל אחד מאתנו הוא בבחינת צדיק, רק מה, בכדי להיות צדיק עלינו להצדיק את השם! ולהבין כי אין מנוס מלחוות כאן על כדור הארץ תחילה מדברים ודרמות שתכליתם לזכך את נפש האדם ולהעלות אותו אל חלקו הרוחני והגבוהה - אל נשמתו המוארת וה מאירת חיים. שנזכה לדעת ללבב ולא לרבב! ונזכה ללמוד מן אבותינו הקדושים את המסר לדורות כי היושרה (שרה) והעקביות (יעקב) בדעת חדשה תוסיף (יוסף) לנו חיות ושמחה. ספר בראשית – הוא למעשה ספר הדרכה להתפתחות אישית, רוחנית - ה ספר! המחולק ל 12 פרקים (פרשות). אל נחפש רחוק מידי מפני: "כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ" - אם רק היינו יודעים עד כמה קרוב ללבנו להגיע לרבד (דבר) השם היינו פשוט עושים. ספר בראשית מסתיים בפרשת ויחי גם כדי לגלות לנו שקודם גילוי החיים והשמחה, נטבול לא מעט כעס, תסכול וסבל. לסיכום: ספר ׳בראשית׳ הוא למעשה היועץ אושר הכי טוב לאדם! ה ספר ב- ה׳ הידיעה ללמידה על נבחי הנפש. ״מכתב״ אהבה ממש מהבורא אלינו. ספר ׳בראשית׳ נותן לכולנו את ההזדמנות להיכנס פנימה אל עולם הנפש ולעשות שם את עבודת הברורים. נזכור! בלי ידיעת הנפש - האדם אבוד ומסובך ומתסבך את כל מי שסביבו!!!! ספר בראשית היא המנט(א)ורית לאדם. ורגע, זה ממש בחינם. ניתן לראות דרך אותם אירועי התנ״ך והדמויות שהם השראה עבורנו ולדורות, שמה שהיה הוא שיהיה ומאז ולתמיד אין חדש תחת השמש. מה כן? יש חדש מעל השמש - מעל הראייה השכלית. ספר בראשית מסתיים בפרשת ׳ויחי׳ ולא בכדי, אלא, ללמדנו כי ויחי האדם רק לאחר שהוא התמודד בנפשו עם לא מעט קושי ומכאוב וידע שכל הכאב שחווה בחייו זה בגללו עצמו - שזלזל בערכו ותלה את אושרו בבני אדם. המציאות היא לא אחרת מאשר הולוגרמה של העולם הפנימי שלנו. כל אחד מאתנו מלך וכל אחת מאתנו מלכה אם רק נדע כי הכל כאן זוהי רקמה (רקמ ה') אחת שלמה♥️ יחי המלך אדוננו. עם ישראל חי. חזק וברוך.

חזק וברוך.