פָּרָשַׁת וָאֵרָא - הַפֶּלֶא יִתְקַיֵּם בְּחַיֵּינוּ כְּשֶׁנַּשְׁכִּיל לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁם מִתּוֹךְ הַבְּעֵרָה הַפְּנִימִית.

"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם". כהרגלנו בקודש, גם הפעם ולתמיד נדלה מתוך הכותרת שלנו את הסוד הממתין רק לנו, אותו הציב לנו השם הטוב בפרשת השבוע. וארא - אותיות ראו א'/אלפ/פלא, אותיות אור אדוני. מה הפלא? אנו יכולים לראות את הפלא ולזכות לחוות את הנס, את התרוממות הנפש רק שאנו מבינים שה ״סנה הבוער״ מתוכנו, קרי הבערה הפנימית (הכעס) הקיימת בנו נוצרה בנו מאת השם בכוונה תחילה לעורר אותנו לחשוב בצורה בוגרת ואיכותית יותר - אין אשם זה רק השם. ׳סנה׳ - אותיות נס ה׳. נס - לשון התנוססות/התרוממות. ׳בוער׳ - בו ער. ואומר: בפרשה השם התגלה למשה רבינו מתוך הסנה הבוער שלא נשרף (מעשה שהוא אל טבעי), ובסוד - בא לגלות לנו שמי שעומד אחרי הבערה הפנימית שבנפשנו הוא השם במטרה תחילה לסייע לנו לעורר את הנס מתוכנו, איך? ע״י מחשבה בריאה - השם עומד אחרי כל סיטואציה ורגש, הוא ולא אחר!!! מחשבה המביאה אותנו לחוות במציאות גם כן ניסים שהם מעל הטבע. מישהו הכעיס אותי, הוא לא העניין, הוא נשלח לעורר מתוכי כעס ישן השייך לעולם הרגש שלי ועליי לברר מה אני רוצה לקבל מהאחר ואותו אני לא מקבל שגורם לי לכעס גדול.  את הדבר שאני רוצה לקבל למעשה מהאחר אני אמור ללמוד לתת לעצמי. במילים פשוטות: אם אני רוצה לקבל צדק אני חייב ללמוד למצוא את הצדק בתוכי ע"י קרבה לצדק האלוקי. קרי, אם זה מכעיס אותי שלדעתי מישהו רימה אותי או לא התייחס אליי בכבוד אני אמור לברר בתוכי מדוע הנפש שלי תלויה בהתנהגות חיצונית, מדוע אני נשלט ע"י החוץ ולא מצליח להיות מאוזן כשמשהו בחוץ משתנה (לפי תפיסתי המצומצמת) וכאן שורש העבודה שבאדם!! החוץ רק נראה בעיננו כמשתנה בזמן שמי שצריך לעשות את השינוי זה האני בעצמי. כשאדם מחפש צדק בחוץ ומבין כבר את האמת הנשגבת - שאין צדק במציאות והעולם נקרא: 'עלמא דשקרע', הוא מבין שלדרוש מהמציאות צדק זה כמו לדרוש מאדם עיוור לראות. זה בלתי אפשרי מפני שכל העולם תר ומחפש את אותו הדבר. כולם מחפשים צדק, כבוד שהם שלוחות של האהבה - כולם מחפשים אהבה בדרכים שונות!!! והרעיון זה למצוא את האהבה בתוכנו ע"י שחרור התלות הרגשית (החסימה הרגשית) ולהפיץ אותה לכל עבר: בעל, אישה, ילדים, מכרים וכו'.. לא במקרה דוד המלך הוריש לנו את התהילים ובהם משפטים מנצחים כמו:"אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף" - הצדק נשקף רק מן השמים ורק אחרי שאדם מברר את האמת מהארץ (מהארציות שבתוכו). חזק וברוך. נזכור! כולנו מחפשים להשתחרר והחכמה להיות זה שמפסיק את החיפוש ולהיות זה המעניק לעצמו את הצדק הפנימי/את החיבור לעצמו ע"י התמזגות לכוח הרוחני שלמעלה ממנו - קב"ה. ושוב, אם אני מחפש אהבה אני אהיה חייב ללמוד לתת אותה לעצמי ע"י קרבה להשם שהיא האהבה הכי גבוהה שיש באדם המשחררת אותו לאהבת אמת שלא תלויה בדבר. חכמה - כח מה׳ -החכמה לדעת כי הסנה אמנם יכול לבעור מתוכנו אך לא ל״שרוף״ את נפשנו, כשאנו מבינים שהשם יוצר את הרגע שנראה כ בערה לטובת האדם - לבער מתוכו את הכעס ולהוביל אותו אל כס הכבוד - אל מדרגה רוחנית איכותית יותר בנפשו - כזאת שיש בה בטחון ואמון מלאים בהשם הטוב, והנעשית ע"י ה עין המתבוננת נכון. שנזכה לראות את השם. אנו אמורים להבין כי שורש הכעס שלנו כלל לא תלוי באחר, אלא, בעובדה שעוד לא למדנו לשחרר מתוכנו תלות באחר!!!!! ואווו, ואנו אחוזים במצרים/בפרעה שבתוכנו שמאמלל אותנו ושובה אותנו אל תוך כאב ישן בתוכנו הזועק לגאולה. מהו הכאב הזה? הרצון העמוק בסתרי ליבנו להתחבר לחופש שבתוכנו - למקום שאין בו עוד חיפוש, יש בו רק חופש - בורא עולם - בורא - בוא וראה את הנעלם מתוכך, את אותו חלק שאתה מחפש בחוץ שנמצא בך. וכשתמצא תחלוק עם העולם. חיפשת אהבה? יגעת ומצאת בך, תחלוק, לא מצאת תעבוד. לא במקרה חופש וחיפוש הן מילים בעלות אותו השורש, ללמדנו כי החיפוש נעצר כשאנו חופשיים מכל תלות רגשית הנעשית ע"י תלות באחד והיחיד - השם יתברך - זה הפלא - וארא - ראו אלפ/פלא. כשאדם מבין שהכאב שלו נעוץ בתלות באחר, הוא לומד להשתחרר בכך שהוא מפסיק להאשים ופונה אל תוכיותו, אל נפשו ושם הוא מתחיל לעבד את כאבו ולומד בדיוק במקום שכואב לו להרפות ואז שחרור - השחר מפציע מתוכו. הוא מפסיק לרצות ולהוכיח שהוא טוב בשביל לקבל אהבה, יחס או ו כבוד, הוא נרגע ומקבל את עצמו כפי שהוא בלי ריצוי בלי הוכחה, רק אהבה בלא תלות. זה היעד האנושי. ואהבת! הקב"ה בפרשה הקודמת, פרשת 'שמות' מתגלה אל משה רבינו מתוך הסנה הבוער ואומר לו: "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" - וכי מה משה רבנו אינו יודע כי השם הוא האלוהים של אבותיו? בוודאי שכן. אך במעמד שכזה מרגש שלא יעלה על הדעת, לעמוד מול אלוהים משה יכול היה לאבד מחשבתו והשם מחזק את נפשו ובמילים אחרות אומר לו: "אני האלוהים, אני ולא אחר". ארבע פעמים מופיעה בפסוק אחד המילה 'אלוהי' - לרמוז לנו כי האלוהים הוא המושל בעולם והממליך מלכותו בארבע כנפות הארץ. למען הסר הספק וחיזוק הידיעה. השם מבקש ממשה ללכת לדבר עם פרעה שישחרר את בני ישראל ממצרים: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"- פסוק שיש בו סוד עצום והנחיה ברורה - לא לפחד ללכת ולדבר עם אנשים שנראים לנו קשים כ- פרעה, כי עצם הדיבור והאמונה שהשם מדבר מגרוננו, כמובן כשאנו מדברים בשיח מכבד, יכולים להוציא כל אדם מהקושי/מהמצר שהוא בעצמו כלוא בתוכו. משה שהיה כבד פה ולשון (מגמגם) לא כל כך נענה לבקשה ואומר להשם:  "בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי"- גם כאן הנחיה ברורה - השם לא בחר במקרה במשה רבנו כבד הפה, אלא, ללמדנו כי כל אדם באשר יהיה ולא משנה מה האדם חושב על עצמו וכמה הוא מנמיך את יכולותיו הוא יכול לעמוד גם מול האדם הקשה שבקשים כ- פרעה כשהשם נוכח בליבו ולדבר, ואוווו לדעת זאת זה לקבל בוסט של חוזק ואומץ. השם אומר לו תלך תדבר בפני פרעה ואני אהיה איתך אדבר מפיך: "וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר" - כולנו ללא יוצא מן הכלל אמורים לדעת כי ברגע שנבחר לראות את השם בכל רגע בחיינו, מאליו הדיבור שיצא יהיה דבוק למחשבה שהשם בי ועליי לדבר אל האחר בשפה נאותה ואם יש צורך בשפה תקיפה עדיין לשמור על גבולות הדיבור כי כל המטרה הנעלה היא לשחרר את עצמנו בראש ובראשונה מבחינה רגשית (ללכת, לדבר, לא לפחד! כי השם עוזר בעדי) וכמובן כשאני משוחרר רק אז אני מסוגל ויכול לשחרר את מי שמולי ואת זה ניתן לעשות רק שהשם חרוט בלבנו. משה רבנו זכה לשחרר את עצמו מרוב גדלותו בהשם ומאליו זכה להיות זה שנשלח לשחרר את בני ישראל. משה היה עניו ודבוק בהשם לכן נבחר להוביל עם שלם. ואנו, בני ישראל גם אנו יכולים לזכות ולהרגיש נבחרי השם, כולנו נבחריו - השם בחר בנו לעם וכדי לחוות בנפשנו את השם הטוב אנו גם כן צריכים לבחור בו בדרך הענווה ומכך תתחזק רוחנו ונפשנו ונזכה ללכת בבטחה ובנעימים בעולם הזה ומה טוב חלקנו בשאר העולמות. משה כמובן מקיים את ציווי השם והולך אל פרעה, אך פרעה קשה העורף מסרב ומקשה יותר על עם ישראל בעבודות הפרך, ומשה בא אל השם בטענה שמאז שהוא נשלח לדבר עם פרעה העם סובל בעבדות קשה יותר, והשם מבטיח שפרעה יחטוף על מעשיו ויגרש מארצו את עם ישראל ביד חזקה (בקושי רב). השם למעשה מקשה את לב פרעו וגם לכך ישנה מטרה. אחרי הכל כבר אמרנו כי השם מושל בכל וכמובן באנשיו, וכל הנעשה בעולם נעשה מתוך תכנון נעלה שלרוב אינו מובן בשכל האנושי. השם מקשה את לב פרעה במטרה להוביל מהלך של עשר המכות. השם יכול היה ברגע לרכך את לב פרעה ולשלוח את עם ישראל ממצרים, אך מה, מאחר ועם ישראל הוא קשה עורף ואבא שבשמים מכיר היטב את נפשם של ילדיו, הוא ידע שמכה אחת לא תספיק כדי לחזק את האמונה בהשם ולא תחזק את ביטחונם בו, לכן הוא נתן הופעה דרך פרעה כדי לחזק את עם ישראל - פלא פלאים של מהלך. מה שמסביר שהשם משתמש בשליחיו כדי לגדל את האדם ולגדל את העם הנבחר, ואווו. השם משתמש ביצר הרע כדי לרומם את האדם ואת עם ישראל - פרט וכלל. וזה בדיוק מה שמסביר שאין רע יורד מן השמים ואפילו בהסתרה שם נמצא השם יתברך. בפרשתנו 'וארא' השם שוב מדבר אל משה ואומר לו: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה: וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם - התגליתי אל אבותך אברהם יצחק ויעקב באל שדי אבל לא אמרתי להם אני יהוה, לא נודעתי, לא התוודעתי להם. מה יש לנו כאן? גילוי השם למשה "פנים" אל פנים, השם מדגיש פעם אחר פעם אני ה', וכי מה למשה יש ספק? בואו נחשוב מה היה קורה לנו אם היינו פתאום ניגשים לשיח בוער ורואים שהוא לא נשרף היינו עומדים ומתפלאים לנוכח הנס הבלתי נתפס הזה. כך משה הלך אל הסנה לראות במו עיניו וכשהבין שזהו השם בכבודו ובעצמו הוא תחילה נבהל אך עמד בהכנעה. והרי שזהו פלא עצום גילוי השם לאדם. (ולא יהיה עוד אדם כמשה רבנו שזכה לכך). המילה וארא כתובה בלשון עתיד - בכוונה תחילה לרמוז לנו כי השם עתיד להתגלות דרך מלך המשיח. וארא בגמטריה = 10, שהן רמז ל 10 המכות שהשם מכה בפרעה העיקש והסרבן. ומכאן, כי כדי לחוות את הנס עלינו לראות את השם מתוך הבערה הפנימית המתחוללת בנפשנו, ולדעת שלעולם השם הטוב פועל ביד חזקה לטובתנו וכל שעלינו לעשות זה תמיד למשות אותנו מן הכעס אל אהבת השם. חזק וברוך.