פָּרָשַׁת בֹּא - מַזְמִינָה אוֹתָנוּ לָבוֹא אֶל הַחֵלֶק הַפֻּרְעָנִי בְּנַפְשֵׁנוּ וְלַחֲשֹׂף מִתּוֹכוֹ אֶת הַשָּׁלוֹם ע"י כָּךְ שֶׁנֵּדַע כִּי הַשֵּׁם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בָּא אִתָּנוּ.

״וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ״. המילה 'בא' היא מילה קטנה בעלת משמעות גדולה. בֹּ֖א = בית + אלפ/פלא, משמע: אלף בית לבוא הביתה. היכן זה הביתה? אל הנפש פנימה ולעשות בה סדר וניקיון. לברר על מה עוד אני נלחם בתוכי, על הצדק, על הכבוד, על התאווה שאלו מוציאים את האדם מדעתו. על מה אני נלחם? הרי אדם המאמין בדרכי השם ובדיוק של הדברים פשוט עוצר את המרדף האינסופי ומתחיל להתבונן על נפשו. מפני: שהמרד הוא רך ורק בנפש האדם ואילו המציאות רק משקפת את אותו המרד. קרי, אם אדם לא הגיע לשלום פנימי - להשלמה של המציאות - לערך עצמי גבוה, מאליו הוא יחווה מרד בנפשו, מאליו הוא יתנהג בצורה של פורענות נפשית ופיזית כאחד. שימו לב כי המילה מרדף - אותיות מרד ו ף זה מרד פה שאין לו סוף. על כן, תורתנו הקדושה מזמינה אותנו לבוא אל הנפש ולברר מדוע עדיין פרעה הרוחני שולט בנו, מדוע אותה תנועה פורענית בנפש עדיין מפרה בנו את הסדר הטוב? והתשובה, מפני: שאנו עדיין עוסקים בענייני חוץ ולא משכילים להתכנס פנימה אל הנפש. נכון, זה קשה מאתגר ומייגע, אך אין משהו שיכול להוציא את האדם מן הפורענות שבנפש אל הסדר והאיזון בחייו. למעשה רק הידיעה שהשם בא איתי אל הפרעה שבתוכי, היא המובילה את האדם להתחיל מהלך של ריפוי פנימי שבסופו של דבר ישכין שלום. כתוב: יִקְרָאֵ֨נִי וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַאֲכַבְּדֵֽהוּ _{(תהילים צא, טו) השם אומר לנו: אני אתכם בצרה: בכאוס, באכזבה, בתסכול וכו'.. תקראו לי אני בא לחלץ אתכם.} בהמשך הפסוק הקב״ה אומר למשה ׳אני הכבדתי את לב פרעה ועבדיו׳ להראות לנו כי הקב״ה שולט בכל והוא שמכביד את ליבנו ועבדיו. ובסוד, מי הם עבדי הלב? היצרים, הדפוסים וההרגלים שלנו המשעבדים אותנו אל הפרעה שבתוכנו. למשל אם בעל מרגיש שהאישה מתרחקת ממנו ובמקום לשוחח איתה הוא מקשה את ליבו ונאחז באגו ובכעס שהם עבדי הלב, הוא למעשה מבלי לשים לב מתחבר לפרעה שבתוכו הקשה עורף שמשבש את נפשו ומביא לחורבן ביחסים. זה תמיד קודם האדם ונפשו ואז האדם ומכריו. לכן השם מצווה 'בוא' אל פרעה שבנפשך! ומדוע חשוב להשם לציין כי הוא מכביד את לב פרעה ועבדיו? תשובה: ״לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ״. למען שפרעה הרשע שחשב שהוא האלוהים ירגיש בקרביים שלו, עמוק בנפשו כי יש אלוהים אחד ויחיד השולט בו ובכל. ועבורנו, הסוד - לא פעם שהשם מכביד את ליבנו ולא רק את שלנו, גם את של בן הזוג שלנו, ילדינו, חברנו, מעסיקנו וכו'.., במטרה תכליתית להראות לנו שהשם שולט בנבראים ואל לנו חלילה לחשוב שהאדם עצמו הקשה את ליבו מעצמו, אלא הוא נשלט ע"י כוח עליון הפועל דרכו. ידיעה שכזאת מחייבת אותנו להתעלות מן הכעס והשנאה כלפי בני אדם אל אהבת הבורא הפועל במציאות למעננו. ואומר: שאם אישה הקשתה את ליבה על בעלה, יש לכך סיבה. ובעל חכם המבין את המהלך מבין שהשם הקשה את ליבה של אשתו במטרה שהוא יתרכך למענה ובכך הוא משווה צורה לבוראו ולא כהרגלו מקשיח את ליבו ונאחז באגו ובריחה מן האהבה. חשוב שנדע! בכל מה שקשור במערכות יחסים בין בני זוג. אישה - היא אשת השם, היא השותפה הפעילה שלו בבריאה והיא נשלחה לסייע לאיש לגדול אל האהבה שהוא חסר בה. אז כל עוד האיש/הזכר לא נזכר במהות שלו: להשפיע טוב על האישה ע"י רכות, הקשבה ואהבה הוא לא זוכה להיקרא איש שזה ה שיא מבחינה רוחנית. הוא בבחינת ילד שמסרב להתפתח אל הגבר המתגבר שבו ולא משנה באיזה גיל הוא יהיה. זכר יכול להיות בן 50, 60, 70 ועדיין אחוז בילד המופרע שבו. העצה -להתחיל להיזכר מהי התכלית ומהם התפקידם. איש - מעניק, אישה מקבלת. (נוקבה - נקב). אישה חייבת להיזכר מי היא וגם איש חייב להיזכר מי הוא. נשמות טהורות, בעלות ערך עליון, בתוך גוף זמני המשרת את מטרת העל - להתאחד איש ואישה. שם מתקיים התיקון, הקרבה, המסירות נפש וגילוי האור האלוקי. למעשה איש ואישה, זכר ונקבה הם הקונספט לעבודה רוחנית. זכו/הזדככו - שכינה ביניהם, לא זכו, אש אוכלתם. מה זה זכו? זיככו את הרצון לקבל לעצמם והתגדלו בראיית האחר. בפרשה הזו השם נותן את 3 המכות האחרונות ובכך מסיים את עשרת המכות למצרים. נשאלת השאלה לא די במכה אחת ולחסל את המצרים? לא. מדוע? מפני שאנו עם קשה עורף. מכה אחת לא הייתה מספיקה כדי לחזק בנו את האמונה בהשם. מכת חושך - הכוונה לחשכה/הכחשה שבנפש, אנו שוכחים לרגע שהשם מנהל כאן הכל כולל את נפשנו!!! מכת ארבה - היא דימוי לאותם המזיקים הפנימיים בנפשנו כגון: המחשבות השליליות המדמות חוסר ערך, חוסר ביטחון וכו'.., הרגשות השליליים: כעס, דאגה, טינה וכו'.. שהם כ- ארבה "האוכלים״ את נפשנו וגופנו. וכשאנו יודעים בוודאות מוחלטת כי השם שולט בכל אנו עולים מן החשכה, מתגברים על הארבה והופכים לבכורות - להבנה שאנו הדבר הכי יקר של קב"ה וכל כולו תקווה שסוף כל סוף נבין שכל אחד ואחת מאתנו הוא בכור/ה של השם ואל לנו לקלקל את הבכורה שהיא כבר מבורכת וכל שעלינו לעשות זה לבוא אל פרעה ולהילחם מולו בלי פחד ובאמונה שלמה שהניצחון כבר קיים בנו. לא מעט יהודים עומדים ומתפללים להשם בברכות השחר: "וְכוף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ". כולנו מבקשים מהשם לכופף (להכניע) את היצרים שלנו ולהשתעבד אליו, כי רק הוא המסוגל לשחרר את האדם ממצרים שבנפשו. פרעה אותיות פער - ערף - רעף.  פער - זה הפער הרוחני. העורף - עלינו להיכנע לקשה עורף שאנו. רעף - עלינו להיצמד לרעף הרוחני הגבוה שבנו - אהבת השם ואדם. מכאן, כי פרשת ׳בא׳ למעשה מסכמת את עשר המכות שבאו על פרעה קשה העורף וכבד הלב במטרה להראות כאן מהלך אמוני לדורי דורות. קרי, להראות לעולם כי יש מושל אחד בעולם כולו המנהל את ליבות בני האדם ומקשה את ליבם כשצריך במטרה להשלים את תהליך ההתפתחות האנושית. ולכן לא שייך יותר להאשים את בני האדם ולהאמין לסיטואציה החיצונית ובטח שלא להיאחז בה בעת תרחיש מקומם. האנושות כולה עוברת טרנספורמציה לתודעה חדשה שבה אין יותר אשמה חיצונית אלא ברור פנימי. הבנה שהמציאות מספרת את הסיפור שבנפש והוא לא האמת אלא רק שיקוף לתרחיש עמוק יותר בלב האדם. כך שאם אדם חווה במציאות הישרדות כלכלית למשל זה באופן ישיר הנזקקות שבנפש. כשאדם חי בתדר של נצרך/נזקק הוא מהדהד בעולם נזקקות ולמציאות אין ברירה אלא לשקף לאדם את התדר שהוא חי בתוכו. זה פלאי להבין את זה. ועוד יותר פלאי לצאת מזה אחרי שנים רבות של נזקקות ונצרכות. כשאדם משנה את תודעתו ומפסיק לדאוג מידי ומגלה את עצמו, את יחודו, שהוא נכנס לשקט פנימי ובטחון גמור בבורא הוא מתחיל להדהד בעולם שפע מסוים - יש לי הכל אני כבר לא זקוק אני נוכח, אני חי אני קים. ושם בתדר החדש הפלא מתרחש. פתאום הנזקק הופך לנחשק והנצרך הופך למוערך. הפלא קורה כשאנו מפסיקים לחשוב שחסר לנו משהו ומבינים שמאז ולתמיד היה לנו כל מה שאנו צריכים ומה שהיה חסר לנו זוהי הדעת לחבר בין הדברים. סוד נוסף במילה 'בא' - לכאורה מבחינה תחבירית נכון היה לכתוב: "לך אל פרעה' אך מאחר והכוונה הנעלה היא רוחנית ולא פיזית בוודאי שהשם ידגיש 'בא' ולא לך וזה סוד עצום להבין את עומק המילה והכוונה הנסתרת שבה. עיקר התורה היא הרוח שבה ולכן כל הנסתר עוסק ברוחני וכלל לא בפיזי. קרי, התורה עוסקת בנשמת האדם הנצחית ולא בגוף ויצריו הזמניים. עלינו לזכך את תודעתנו ולמלא אותה בדעת השם: ״ומלאה הארץ דעה את השם״ - ומהי הארץ? ארציות האדם החלק הפורעני והקשה שבו שכל תכליתו חשיפת השלום באדם. שלום אותיות מושל. שנזכה להשתלם יחד עם המושל. קול ששון וקול שמחה, קול חתן וכל כלה.