פרשת קורח - אותיות רחוק ו חוקר/רוקח

"וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. (טז,א) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. (טז,ב) וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה". (טז,ג). פרשת 'קורח' תמיד מזכירה לי שעל אף שאני חושבת שאני קרובה להשם, ישנם אינסוף רגעים בהם משתבשת דעתי ואני נכנסת לפינות שממש מחלישות אותי, ומה שמציל אותי מעצמי זה שאני מזכירה לעצמי שאני בתהליך גדילה שלם וכל הרגעים (אלה שאני מבינה ואלה שלא) נצרכים לכך. וכשם שהקב"ה בעל ארך אפיים אדיר כלפינו, מי אנחנו שלא נמדוד אותנו באותה מידה. אדם הקרוב להשם בליבו, קרוב בכל רגע ורגע, ולא משנה מה קורה לו, ודעתו נחלשת עליו, הוא מיד מתעשת ונצמד לידיעה שגם הרגע הזה נצרך להתפתחות האישית ובוודאי שזה לטובה. זה להיות קרוב להשם. זה לגמרי דורש אימון ב 'דבקות בהשם' - מציל חיים. כתוב: "קָר֣וֹב יְ֭הֹוָה לְכׇל־קֹרְאָ֑יו לְכֹ֤ל אֲשֶׁ֖ר יִקְרָאֻ֣הוּ בֶאֱמֶֽת" (תהילים קמה, יח'). לקרוא באמת, זה להבין שרק אצל השם הישועה של האדם, זהו.  ניגש לפרשה. הפרשה שלנו קרויה בשם 'קורח', קורח בלשון הקודש, אותיות רחוק, חוקר, רוקח, חוק, רוח, חור וכו'.. עכשיו אפשר להבין מדוע היא נבחרה לפתוח את הפרשה, מילה עצומה שיש בה סודות עצומים לאדם השואף להנהיג את חייו בדרך הטובה ביותר. בואו נלמד. עפ"י הפשט - קורח שהיה משושלת לוי, היה אדם עשיר מאוד, כפי שנאמר: "עשיר כקורח", והוא רצה לרשת את הכהונה, במקום אהרון. הוא ממש קינא שאהרון נבחר, וקנאה זו הביאה אותו לערער על חלוקת התפקידים שביצע משה רבנו, ולכן החליט לעשות מעשה, לקח את אנשיו: דתן ואבירם, און ועוד 250 אנשים חשובים האוחזים בדעת השם, וקמו/התקוממו על משה ואהרון, בטענה שגם הם היו במעמד הר סיני ושמעו את קול השם ונבחרו להיות 'ממלכת כהנים', וכי מדוע הכהונה רק לאהרון. מה יש לנו כאן? מחלוקת! אימל'א הדבר הכייי מסוכן לנפש האדם! הלא מי שקבע כי אהרון ינהיג את העם זה רק בורא עולם, ומי אתה אדון קורח החולק על הבחירה של השם?! חולק? לשון מתלקח כאש ומתכלה. זה מה שקורה לאדם שנכנס למחלוקת, הוא מתלקח ומתכלה, למה? כי הוא שכח לרגע מי מנהיג ושולט כאן בכל הרגעים העוברים עליו. המילה 'מחלוקת' - מורכבת מהאותיות החיצוניות 'מת' והאמצעיות 'חלוק' ואומר: שאדם חולק נמצא מת ברוחו ונפשו, וזה כשלעצמו התראה על גאווה המולידה: קנאה ושנאה המתחוללות בנפש האדם, הנובעות מחוסר באמונה בהשם הטוב. חשוב שנדע לקרוא בין המילים הקטנות, ולא רק שאנו חותמים/חותמות על מסמך והוראת קבע כזה ואחר, כי המילים הקטנות בתורה הן המילים הגדולות לחייו של האדם, בכוחן להגדיל אותו ולרומם את נפשו, ולהביאו להוראה קבועה וסמוכה באחד. אחרת מכך, האדם חווה ריחוק מעצמו שזה העונש הכי גדול לאדם, הריחוק תמיד יביא למחלוקת שתוציא את האדם מהמסלול הישר, השלו והשופע בכל טוב. אנו רואים בפרשה שלנו, כי קורח ועדתו נבלעו באדמה יחד עם כל הרכוש והממון בעודם חיים, לא נשאר מהם זכר. וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה--וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה (טז,ל). וכאן מזהיר אותנו השם, שאם לרגע נסטה מן הידיעה שהשם מנהל כאן הכל, קרי, נתרחק ממנו, ניכנס למחולקת שתבעיר בנו אש שתכלה אותנו, ובעודנו חיים נחווה בליבנו מוות (רוחני), כי זו לא דרכו של אדם - ה דמה לבוראו. אדמה = ה דמה אדם. תכלית האדם לדמות לבוראו - להשפיע טוב. נזכור - הפרשה היא ה מאמנת המנטלית ב ה הידיעה. עלינו כבני אדם, השואפים לחוות חיים טובים, "לקנות" כלים רוחניים וממש בחינם, מן הפרשה ולהבין את המסר העומד בה בשבילנו. מסקנה: קורח - תחילה מדגיש לנו את הריחוק מהשם, אך יש לכך פתרון, חקירה - עלינו לחקור את השם, שזה להבין למה בכלל האדם בא לעולם, שזה תמיד לדמות לבוראו. וכשזה מתפתח באדם הוא הופך להיות 'רוקח' -הוא רוקח לעצמו "תרופה"/דרך לחיים טובים של חוק ורוח. שנזכה להתבונן במילים העבריות, הן הדרך לריפוי והגשמה.. אל נרחק אלא נחקור ונברא חיים טובים.