פָּרָשַׁת קֹרַח (וַעֲדָתוֹ) - מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ לָחוּס עַל נַפְשֵׁנוּ וְלִבְחֹר בְּהַנְהָגַת חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִן הָרוּחַ, הָעֲנָוָה וְהַפַּשְׁטוּת, אַחֶרֶת מִכָּךְ, בְּהַנְהָגָה שֶׁל אֵגוֹ וְעַקְשָׁנוּת, נֶחֱוֶה אֲבַדּוֹן רוּחָנִי וְגַשְׁמִי כְּאֶחָד.

"וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. (טז,א) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. (טז,ב) וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה". (טז,ג). כאשר פרשה קרויה על שם אדם היא באה להעביר לנו לימוד מאוד חשוב אודות התנהגותו של אותו אדם. קורח בשונה מ- 'נח' ו 'ויתרו' (שהיו דמויות חיוביות שגם להן ניתנה פרשה על שמם) היה דמות שלילית המלמדת אותנו מאיזו התנהגות לברוח. ולכן זה מדהים שהתורה בכלל נותנת לדמות שכזאת פרשה. אך מה, מאחר והתורה מכוונת גבוה - לריפוי נפשו וגדילתו הרוחנית של האדם. היא מוכנה להכתיר אדם אפילו שאינו ראוי לשבח רק בכדי לאפשר לנו לראות מה קורה לאדם הבוחר להנהיג את חייו כקורח. קורח כשמו היה רחוק מדרך ארץ וממידות טובות. קורח שהיה משושלת לוי, בן דודו של משה רבנו. קורח היה אדם עשיר מאוד - "עשיר כקורח" ולא הסתפק במה שהיה לו, הוא תמיד רצה עוד. שזוהי מידה קשה מאוד בנפש האדם. כפי שאמרו חז"ל: "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. יש לו מאה רוצה מאתיים. יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות". וכפי שכתב שלמה המלך בספרו קהלת: "אוהב כסף לא ישבע כסף". קורח בנוסף לרדיפת בצע שבו גם מאוד קינא באהרון על שנבחר לרשת את הכהונה, וקנאה זו הביאה אותו לערער על חלוקת התפקידים שביצע משה רבנו, ולכן החליט לעשות מעשה, לקח את אנשיו שבניהם היו גם דתן ואבירם והתקוממו על משה ואהרון, בטענה שגם הם היו במעמד הר סיני ושמעו את קול השם וגם הם נבחרו להיות 'ממלכת כהנים' - מהנבחרים של השם. ומדוע הכהונה רק לאהרון. זה היה קורח. לא היה מסופק ומרוצה ממה שיש לו, מרד, קינא ובסופו של דבר גם מה שהיה לו נלקח ממנו ויצא "קֵרֵחַ" מכל הכיוונים. ממש כמו המן הרשע, שאמר 'כל זה לא שווה לי אם מרדכי היהודי לא משתחווה לי'. אלו דמויות שניתן לראות כי הן הנשלטות ע"י הרצון לקבל לעצמם. דמויות המנוהלות ע"י האגו והנפרדות שבתוכם וכלל לא מנוהלות ע"י הענווה ויראת שמים שהן הנצרכות ביותר למנוחת נפשו של האדם וקרבתו אל הטוב האמיתי בחייו. עלינו לדעת. מידות כאלה יכולות להימצא בכל נפש בישראל, ועלינו לעשות כל שביכולתנו לבער אותן מנפשנו. על האדם כבר נכתב 'ועיר פרא אדם יוולד'. מה שאומר, נולדנו עם פורענות בנפשנו אותה אנו מוכרחים ללמוד ולבער בכדי לחוות חווית חיים טובה ומטיבה באמת. עלינו להזכיר לעצמנו תמיד את התכלית לשמה באנו לעולם - באנו לעשות טוב, כל אחד בדרכו ויחודו בעולם. וטוב מתגלם רק שאנו מתקרבים אל הנשמה שהופקדה בנו, אל הענווה, ואם אנו מזהים בתוכנו רצון לקבל, אגו, כאוס, חוסר סיפוק, מרדנות, עלינו מיד לזקוף קומה ולעמוד על המשמר כלפי אותו קורח, המן או פרעה שחיים בתוכנו ושובים אותנו אל הכלא המנטלי. עלינו להבין את שורש הריקנות שבנו (שאותה אנו מנסים להסתיר), לחקור אותה. והיא תמיד נובעת מחיסרון ברוח - מחוסר בקרבה להשם, מחוסר באמונה. אחרת, אם נבחר או נלך שבי אחר הנהגת חיים כשל המורדים ברוח, הארץ תבלע גם אותנו, ככתוב: "וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה--וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה _{(ט"ז, ל).} למה הכוונה? בפשט - קורח, עדתו וכל אשר לו נבלעו באדמה. בסוד - העוסק בנפש האדם, הכוונה היא: שכאשר אדם פועל ברשעות כלפי עצמו (אגו/כעס/מרד/קינאה/חוסר סיפוק וכו') הוא גורם לכך שרשעותו בסופו דבר תבלע אותו חי. קולטים בעודו חי לא מת. כפי שציינו לא מעט פעמים. ארץ - הוא המקום הצר והנמוך בנפש האדם. שם נמצא המרד והכאוס - כאבו העמוק של האדם (הדחיה) וכשאדם לא לומד לזהות מה מצר עליו, לא לומד לזהות את קטנותו, הנפש בעצמה בולעת אותו לתוכה. קולטים איזה עצוב זה? בדור הזה פי כמה וכמה ניתן לראות זאת כאשר לא מעט אנשים עסוקים רוב ימיהם במרדף אחר הריק. אין צער גדול מזה לנשמה שכל חפצה פשטות ושקט. עלינו לזכור! כל עוד האגו והרצון שולטים בנו, לעולם נישאר בחוסר סיפוק, מעורערים, בדרמה והכפשה, בקנאה וכעס שישלחו אותנו לאבדון. ככתוב: "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". עלינו להיזהר מאוד ולברוח מזה כמו מאש. מפני שכשם שאש שורפת ומכלה, כך אדם שיש בליבו קנאה ותאווה בסופו של דבר נשרף ומתכלה. קורח פעל בצורה של מחלוקת שהיא הדבר המסוכן ביותר לנפש האדם! ולפני שניגע בעניין המחלוקת, נתבונן בשם קורח ונראה כי בשם קורח מופיעות לא מעט מילים. כגון: רוקח, חוקר, רחוק, חור, רוח, קור, המעניקות לנו סוד עצום. קורח היה רחוק מהשם ובוודאי מעצמו. היה חסר בו רוח שתמלא את החור שבליבו. ומכן אנו למדים לא להתנהג כמו קורח, ולהבין כי רק השם הוא זה ששם אדם בתפקיד מסוים או מוציא. וכך לגבי כל עניין במציאות. אין כוח אחר מלבד הקב"ה שמניע את החוקיות ואת הלך הדברים, בטח ובטח לא אדם ש'ימיו כצל עובר'. ידיעה שכזאת מניחה לנפשו של האדם ומוציאה אותו מן המחלוקת. קורח חלק על בחירתו של משה ופעל בצורה של 'כוחי ועוצם ידי' - כאדם שחושב שהשליטה והכוח בידו. מה שהביא לכך שהאדמה תבלע ותעלים את כולם. המילה 'מחלוקת' - מורכבת מהמילים: מת, לוקח, חולק, מחלות וכו'.. המלמדות אותנו בנסתר, כי בכל פעם שניפול למחלוקת נביא על עצמנו מחלות, הכעס יתלקח והנפש תתמוטט, מה שיביא למוות רוחני. עוד, ניתן לראות במילה מחלו(ק)ת - האות ק' המציינת קדושה. ואומר, שכדי להסתלק מן המחלוקת חובה להכניס בלב קדושה/דעת גבוהה שתרחיק את האדם מן האש והמחלות. אסור לנו בתכלית האיסור להתקרב למחלוקת ואם נכנסו, למהר לצאת. מפני שמחלוקת מורידה את האדם ממדרגותיו הרוחניות ומרחיקה אותו מהטוב החפץ לפקוד את חייו. קורח - גם אותיות רוקח. עלינו לפעול למען רקיחה חדשה בחיינו, והיא התנהגות חדשה שתשרה בליבנו את השלום, השמחה והאהבה. כולנו בני אדם שנבראו בצלם, בכולנו קיים חלק פורעני, וכולנו בעלי נטייה ליפול למחלוקת. לכן באה התורה ללמד אותנו מי זה קורח וממה עלינו להיזהר בכדי לשמור על נפשנו - 'ושמרתם על נפשותיכם'. זה החלק שלנו. השם שומר עלינו אך על החלק של הנפש אנו אמורים לשמור בעצמנו. שנזכה לבריאות איתנה מתוך ראייה חדשה - המשכינה אחדות, אחווה ורעות. אמן. 

שהדברים יהיו לעילוי נשמת אבי שבשמים - דוד אלון ז"ל בן שרה.