'כִּי פּוּר'

חשבתם פעם מה העניין עם יום כיפור ולמה בכלל צמים? האם מדובר במנהג עתיק או שמא יש כאן הנהגה אלוקית למען השלווה הפנימית? בואו נגלה.
יום כיפור נחשב ליום 'מתן תורה'. למה? כי ביום כיפור בני ישראל קיבלו בשנית את לוחות הברית. למה דווקא ביום כיפור? כדי להראות לעם שהשם כיפר להם על חטא העגל. כמה זמן שהה משה רבנו בהר סיני? 40 יום. מה הסוד ב 40? המילה ׳מתן׳ בגמטריה קטנה = 13, ׳תורה׳ = 17, יחד זה 40. הכל כתוב בתורה, הכל! בואו נאמר 40 בקול, מה נקבל? ׳הר - באים׳, משמע: בדיוק ב 40 יום מ- א׳ באלול ועד צאת כיפור - משה רבינו, לוחות הברית ותורתנו הקדושה באים אלינו מההר מעת השם. ורגע, האם הנתונים הללו שייכים להיסטוריה שלנו? בכלל לא. הרי אם מידי שנה אנו נפגשים עם החגים זה במטרה לעורר אותנו לבוא אל עצמנו - לפנימיות שלנו, לנבכי הנפש שלנו ולברר אותה. מי היה בהר? כולנו! ומהו ׳הר׳ ברוחניות? ׳הרהורים׳! כולנו/רובנו נמצאים במקום מהורהר וכולנו יכולים לרדת משם אם נחליט, ואף נזכה לקבל תורה/דרך חדשה שתביא לשנה טובה. מבינים את הסדר והארגון מחדש? וזה לא רק במפעל ייצור, זה קודם במפעל חיינו שכל מהותו לייצר 'חיים של אמת'. אז מה קורה בעצם ביום כי-פור? קורה ׳פור׳! לשון הפרה. כי.. הפרנו את הסדר הטוב של החיים. וכדי לנסות להחזיר אותנו למסלול, השם שם לנו את יום כיפור (וכל התקדים-אלול) כעוד ״תחנה״ בדרך לשינוי פנימי. ומהו פור? פור הוא מעין ״גורל״. ולמה מעין? מהסיבה שעפ״י היהדות, שום דבר אינו מוחלט. ואדם יכול לשנות את חייו ברגע שיחליט! ואילו מחשבה על ׳גורל׳ מייצרת אטימות כלשהי לגבי המשך הדרך וקבלה של המציאות כפי שהיא מבלי לחשוב שאפשר לשנות בכל רגע. ואת זה אנו חייבים לשנות - את המחשבה! להוציא מהלקסיקון את המילה גורל! ראו כי המילה ׳גורל׳ היא נגזרת של המילה ׳הגרלה׳. האם ראוי לחשוב כי אדם והגרלה אמורים לעלות בקנה אחד?! לא ולא. אדם נברא בצלם אלוקים ועל כן, הוא יכול לבחור בכל עת ללכת לפי צלמו - ישלו בחירה! אז או שהאדם מפיל על עצמו פור/מצור וזה לגמרי צורם! או שהאדם פורה - לשון פריון -מפרה את עצמו ואת יכולותיו, גם את אלו שהוא עדיין אינו מכיר. הלא איך יכיר אם הוא חי במחשבה שזה הגורל וזה הפור?! חומר למחשבה… שורש המילה כיפור - כ.פ.ר - האדם בד״כ כופר בעיקר ומפיל על עצמו פור/קושי. יש לנו הזדמנות פז לצאת – רצון והחלטה. אנו נמצאים בימים טובים גם אם זה לא נראה כך. כל התפיסה האנושית מתחדשת. האמת מתנוססת והשקר מתאדה. עלינו עכשיו לעלות להר הפרטי שלנו הנמצא בנפשנו ולשאול שאלה אחת כנה ואמתית: ״טוב לי בלב או לא טוב לי בלב״. (התשובה ב- 4 שניות הראשונות היא האמת, אח״כ המוח ״יורה״ אינסוף שקרים). נזכור -׳האמת פשוטה, השקרים מסובכים׳. שנזכה להודות כי בלי א-מת אין כלום. ועכשיו, למה בכלל צריך לצום? בפשט - כדי להתענות. למה צריך להתענות? כדי להתפתח! ככה זה. ובסוד המילה - ׳צום׳ -לשון ׳צומת׳. ומה עושים בצומת שבכביש? צריכים לקבל החלטה לאן לפנות. כך האדם - עליו לקבל החלטה לאן לפנות - אל הפור או אל הפורה - אל הפרת הסדר או אל שמירה על הסדר. נשמות טובות - בעוד מספר ימים כולנו נצום וכדאי מאוד שנבין את הצומת ונבחר בשלום. שלום עם הלב שלנו. איך נדע שאנו בשלום? אין כעס כלפי אף אדם ובטח שלא כלפי העצמי. כי בלא שלום פנימי אין שלום חיצוני. ואם מתעורר ה ׳אגו׳ והכעס - נאמר להם: "הלו ׳גאו׳ המים - עד פה". עכשיו שלום. נבקש עזרה מהבורא - ״האובר״ הראשי! לא יאמן איזה מהר הוא מגיע לעזרה - אבל שהכוונה היא אמתית, בלב. נישא יחד תפילה לשנה טובה אך לא לפני שנזכור שזה מתחיל בבחירה של כל אחד ואחת מאתנו. ״להיות טובים יותר״- זוהי סיסמה נחמדה אך כללית מידיי. אנו כעת צריכים להיות ממוקדים ומדויקים יותר! לכן, כולנו נתחיל מ ׳רצון׳ פנימי ועמוק לצאת לדרך חדשה. בלי הגדרות: דתי חילוני ימין שמאל. כולנו יהודים -זאת ההגדרה היחידה. ומהו רצון? ׳צִנּוֹר׳ - דרכו תעבור בנו הברכה, ובתרועה גדולה. ומהי׳ תרו(ע)ה׳? עין תורה/רעות/ערות. ומהו ׳שופר׳? לפרוש מן הפרוש (מן הפרשנות). אומרים: ״שנזכה לחתימה טובה״ - מי חותם? קודם האדם! המזיז את העט... החתימה תלויה ב ״יד״ - במחשבה ובמעשים שלנו. וכשם שלא ניתן לחתום בלי יד ועט, כך לא ניתן להיחתם לטוב בלי פעולה טובה ואמצעי טוב. והלא, אין פעולה טובה יותר מן השלום שבלב! ואין אמצעי טוב יותר לשלום שבלב מן האמונה בהשם. בואו נחתום שלום.. נמתיק עם עוגה, ונבנה ׳סוכה׳ - מי בונה? שלומית/השלום. ״לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם״. שלום עלינו.

*ומהי 'סוכה' בסוד? סוכה - לשון 'סככה'/הגנה. השם סוכך/מגן עלינו כשאנו בונים בתוכנו שלום פנימי. ואם השם סוכך אנו בוודאי יכולים להיות רווים ולא צמאים לדברים גשמיים, אלא לדבקות בבורא - "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ לְאֵל חָי.." אחרי הכל, הצימאון באדם נולד לכתחילה כדי להביא אותו אל הצמא להשם - שזה מאליו השלום הפנימי. וכשהאדם בשלום פנימי הוא כבר לא פרוץ חשוף ונתון לפורענות, הוא מוגן. יחי המלך. צום מועיל ולשלום אמן ואמן.